HujiCast

רצח העם הארמני, או שואת הארמנים, היה רצח עם מכוון ושיטתי שביצעה האימפריה העות'מאנית  במהלך מלחמת העולם הראשונה באוכלוסיה הארמנית שחייתה אז בשטחה. בין מיליון למיליון וחצי איש גורשו ונרצחו באכזריות רובן בצעדות מוות איומות ונוראות.כמעט מאה שנים עברו מאז והעם הארמני עדיין מחפש הכרה בינלאומית ברצח העם שהיה, אבל העולם - משיקוליו - ממאן להכיר בה. מסוגיה מוסרית הפכה ההכרה לכלי נשק בפוליטיקה הבינלאומית.שיחה עם רמי דניאל, דוקטורנט במחלקה ליחסים בין-לאומיים, בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה, החוקר על יחסי ישראל-טורקיה בשנות ה-60 וה-70. שוחחנו על זכר השואה הארמנית בטורקיה המודרנית; איך מתייחסת טורקיה הרשמית לשואת הארמנים, מאז הקמתה על ידי מוסטפא כמאל אטאטורק ועד היום, תחת שלטונו של ארדואן. שוחחנו על הנראטיב הטורקי, הרשמי והלא רשמי, ועל ההשתנות שלו לאורך השנים; על הסוגיות הגיאופוליטיות סביב ההכרה באסונם של הארמנים - וכמובן ששוחנו גם על היחס של ישראל לרצח העם הארמני.

כשמקשיבים לשירים שהושרו על ידי הנשים והגברים בעיירה היהודית המזרח אירופית, או השטייטל, מגלים עיירה שונה עד מאוד מהתדמית הסטריאוטיפית שנוצרה לה. וזה בדיוק מה שעשינו בפרק הזה של הוג'יקאסט - הקשבנו לשירים. פרק של האזנה מודרכת לשירים ביידיש עם ד"ר מיכאל לוקין, פוסט דוקטורנט במרכז מנדל-סכוליון ומרצה בחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית, שחוקר את התרבות המסורתית של דוברי, ובעיקר זמרי היידיש במזרח אירופה. עבודת המחקר שלו, "השיר העממי ביידיש: פואטיקה ומוסיקה", עוקבת אחר היווצרותו של הפולקלור השירי ביידיש. במחקריו, בוחן ד"ר לוקין ז'אנרים מוזיקליים שונים ביידיש, כמו למשל הבלדה, ובחן את הקשרים שלה, הן למוזיקת הכלייזמרים והן אל המוזיקה העממית הגרמנית. ד"ר לוקין הביא לאולפן מספר הקלטות נדירות, ובהם שירי אהבה, הורות, בלדות על געגוע ועוד. בין השירים, שוחחנו על חשיבות המחקר ושימור השפה, על התפקיד החברתי של השירים, על הקשר בין השירים למציאות שמסביב, על התמודדות הרבנים עם שירת הנשים ועל המוזיקה כמשמרת זהות, ולא רק זהות דתית.

"יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו", קובע אלוהים אחרי המבול (בראשית ח', כ"א). כשמסתכלים על ההיסטוריה האנושית - הרצופה במלחמה, עוול, רצח, אי צדק וחוסר שוויון - קצת קשה להתווכח עם הקביעה הזאת. מי שמעוניין להשמיץ את המין האנושי לא צריך להתאמץ במיוחד כדי למצוא תימוכין לטענותיו. ההוכחה הניצחת ביותר לרוע האנושי היא רצח העם.ובכל זאת, לא הכל רע. אם מקשיבים לה טוב, ההיסטוריה יודעת לספר גם על מקרים נוגעים ללב של הושטת יד, עזרה וסולידריות בין אנשים שדבר לא מקשר ביניהם מלבד אנושיותם. ד"ר עודד שטיינברג מהמחלקה ליחסים בין-לאומיים, הפקולטה למדעי החברה, שם לו למטרה לחפש את האור, את האופטימי, את התקווה. בפרק הזה של HUJICAST הוא מספר על כמה דוגמאות מרגשות כאלה שנחבאות להן בין דפי ההיסטוריה: ההתגייסות היהודית למען העם הארמני שנרדף ונרצח על ידי הטורקים - אחד מהמופעים הראשונים שמזכירים את מה שאנחנו מכירים היום כאירגוני סיוע הומניטריים. שוחחנו על ההתארגנות, על היחס של הציונות (שרק התחילה להתהוות) לשאיפות הלאומיות של הארמנים, ועל הקונספט של "עניי עירך קודמים". מי הם עניי עירנו היום, בעולם גלובלי? ד"ר שטיינברג מספר על מקרה מרגש במיוחד של הושטת יד. בשנת 1847, כשהאירים סבלו מרעב תפוחי האדמה הגדול, התארגנה קבוצה של שבט אינדיאני - שבעצמם נרדפו באותם ימים על ידי האמריקאים - ומעבר לאוקיינוס הושיטה יד לעזרה אל עם לא מוכר. האירים, מסתבר, לא שכחו וקצת יותר ממאה ושבעים שנה אחר כך, כשהתושבים הילידיים בארה"ב סבלו במיוחד ממגיפת הקורונה, נשלחה יד עוזרת מהכיוון השני. שיחה אופטימית.

כבר עשורים שהעולם חווה ירידה גדולה, מתמשכת ודרמטית במספר ובמיני החרקים, עד כדי כך שחוקרים רבים מגדירים את התופעה כתהליך ההכחדה ההמונית השישי בהיסטוריה. היעלמותם של החרקים מחיינו - אם לא מחשיבים את אי הנוחות הרגעית שנגרמת, לעיתים, ממפגש ישיר עם כמה מהם - יכולה לגרום לנזקים אקולוגיים גדולים וכתוצאה מכך גם לפגיעה קשה בכלכלה.הפרק הזה של HUJICAST, מוקדש להיעלמות של אחת מהחרקים היותר מרתקים, חכמים, אהובים ונחוצים לאדם - דבורת הדבש - בעזרת אחד המומחים הגדולים לדבורה, פרופסור שרון שפיר, מנהל המרכז לחקר הדבורים בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה באוניברסיטה העברית.דבורת הדבש היא חרק מופלא שחי ברמה הגבוהה ביותר של ארגון חברתי בעולם החי, שיש לה שפה וריקוד ויכולת קבלת החלטות וככל הנראה עם אופי אינדיבידואלי. מלבד אספקת דבש, עניין מתוק בהחלט אבל סמלי, חשיבותם העיקרית של הדבורים, כידוע, היא האחריות שלהן על כ-80 אחוזים מפעולות ההפריה וההאבקה. בעוברן מפרח לפרח (למעשה, היווצרות הפרח, לפני כ-130 מיליון שנים, הוא ש"יצר" את הדבורים, שהתפלגו מהצרעות הקרניבוריות והפכו לאוכלות צוף לפני כ-100 מיליון שנים) הן מאביקות את הפרחים שבצמחי הירקות ובעצי הפרי ומבצעות את אחת הפעולות הקריטיות בחקלאות. ההתרבות של שלושה רבעים מכל הצמחים בעולם תלויה בדבורת הדבש. פרופסור שפיר חוקר את מנגנון קבלת ההחלטות אצל הדבורה - וכל דבורה נאלצת לקבל המון החלטות באופן בלעדי ומיידי, חלקן מפתיעות ביותר. מה מכחיד את דבורת הדבש? אם נביט למציאות בעיניים: דבורת הדבש כבר נכחדה מהטבע, בטח מהטבע הישראלי. בעבר היינו רואים הרבה דבורים מסביבנו; בשדות, בשטחים הפתוחים ובגינות. הן היו בכל מקום - אבל היום לא תוכלו למצוא אותן חופשיות, רק בכוורות מעשה ידי אדם. ואם זה לא מספיק - גם הכוורות נעלמות. בין 20 ל-40 אחוזים מהכוורות מתות כל שנה. איך זה קורה? גם בגלל משבר האקלים, אבל בעיקר בגללנו, בני האדם. התפוצצות אוכלוסיה גורמת לאובדן שטחים פתוחים, שמובילים לפחות שטחי מחיה, ובהן פחות פרחים ופחות דבורים. לזה חשוב להוסיף את חומרי הדברה הרעילים ואת ההתניידות של וירוסים ומחלות. גם זיהום האור, עוד תוצאה של התרבות האוכלוסיה, עושה שמות באוכלוסיית דבורי הדבש וגורם להן לאבד את דרכן חזרה הביתה ולמות מתשישות.גורם התמותה מספר אחת של הדבורים היא אקרית הוורואה, קרציה אסייתית שמוצצת את דם הדבורה, מחלישה אותה ומעבירה מחלות רבות. לישראל היא הגיעה בשנות השמונים, ומאז מנסים להילחם בה, בהצלחה חלקית. פרופסור שפיר פיתח שיטה חדשה להילחם באקרית, שנקווה שתגיע לשימוש מסחרי. העתיד נראה רע מאוד מבחינת דבורת הדבש (וחרקים רבים אחרים). אם היא תיעלם העולם שלנו יהיה מקום הרבה יותר עצוב, בודד, חסר חיים וזמזומים עליזים. האם נדע לשמור עליה?

ירושלים, בירתו הנצחית של עם ישראל, מקור הכיסופים, התפילות והתקוות - כלל לא מופיעה בחמישה חומשי תורה. בעוד מקומות אחרים כמו בית אל או חברון מפורטים נזכרים בשמם, לירושלים אפשר למצוא רק רמזים. למה ירושלמים לא מוזכרת בתורה? מי הוציא אותה משם ולמה? ירושלים לא מופיעה גם בסדרת הכיבושים של יהושע בן נון. היא נשארת אחרונה ומחכה לדוד המלך שיכבוש אותה, ויקדש אותה. רק אז - אחרי הבחירה של דוד - הופכת ירושלים לעיר הקדושה.האמנם? האם זה מתיישב עם הידוע לנו מבחינה ארכיאולוגית? ואיך כל זה מתיישב עם מסורות אחרות, לפיהן ירושלים אינה "עיר הבחירה" של דוד אלא דווקא "העיר הבכורה" - בירושלים, לפי המסורות, נברא העולם והעיר היתה מקודשת מאז ומעולם.הניגוד בין הבכורה והבחירה, טוענת פרופסור נילי ואזנה מהחוג למקרא והחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית, שחוקרת את ההיסטוריה של הרעיונות - והאורחת בפרק הזה של HujiCast - הוא מוטיב חוזר ובסיסי בנראטיב של עם ישראל: שוב ושוב נבחר הצעיר על פני הבכור, שוב שוב מופיע אלמנט הבחירה. כך, עם ישראל מופיע בשלב מאוחר יחסית בסיפורי התורה, ונבחר למרות שהוא עם צעיר. כך, גם ארץ ישראל לא שלנו כי באנו ממנה אלא כי אלוהים הבטיח אותה לנו. שיחה מרתקת על העיר שכולנו חשבנו שאנחנו מכירים טוב, או לפחות טוב יותר.

הבינה המלאכותית רושמת לעצמה הישג אחר הישג ושוברת שיא אחר שיא. האורח בפרק הזה הוא ד"ר תום הופ, מרצה וחוקר מביה"ס להנדסה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית, שמפתח כלים מתקדמים לעיבוד שפה טבעית על מנת ליצור תוכנות תומכות החלטה עבור הרופאות והרופאים. מיליוני מאמרים רפואיים יוצאים כל שנה במגוון מסחרר של תחומים ואין לאף רופאה או רופא סיכוי לעבור על כולם. בדיוק את הבעיה הזו מנסה ד"ר הופ לפתור ולספק לכל רופא את המידע הכי עדכני במהירות. והכל בעזרת שימוש בצ'אט, כלומר בשפה טבעית לגמרי. שוחחנו על האתגרים העומדים בדרכו - והם רבים מאוד, מסתבר.אחד האתגרים הגדולים הוא השכל הישר, ההיגיון הפשוט - או יותר נכון היעדרם המוחלט של אלה אצל הבינה המלאכותית. התוכנות אמנם הולכות ומשתכללות אבל עדיין חסר להן את מה שלכל אחת ואחד מאיתנו יש בשפע: הבנה מיידית של איך העולם עובד. בעיה נוספת היא שלמעשה בלתי אפשרי לדעת איך התוכנה מגיעה לתשובה שהיא מגיעה אליהן. שלא כמו בני אדם, היא לא מסוגלת לספק הסברים. על מנת שכלי בינה מלאכותית יוכלו להשתלב בצורה טובה יותר ברפואה, צריך לתת להן הבנה סיבתית של המנגנונים הסיבתיים היסודיים בעולם. הדרך לשם, כך נראה, עוד רחוקה. אבל לתום הופ כבר יש כמה רעיונות.כיוון נוסף שנחקר במעבדה של ד"ר הופ הוא הניסיון לעזור לחזות שימושים חדשים של תרופות, זיהוי קומבינציות מיטביות של תרופות וכד'.לסיום שוחחנו על תוכנת הבינה המלאכותית של גוגל שעברה את מבחן ההסמכה לרפואה בארצות הברית. האם היא באמת עשתה את זה? אז זהו, שלא בדיוק.

ד"ר מיכל ליפשיץ, אחות חוקרת באגף נשים ויולדות בהדסה וחברת סגל בבה"ס לאחיות בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית ואחות חוקרת באגף נשים ויולדות בהדסה עין כרם, עמדה בראש צוות חוקרות וחוקרים שפיתח מודל חדש של בינה מלאכותית שיכול לחזות באופן מיטבי את הסיכוי ללידה בריאה וקלה, ולעומתה את הסיכוי לצורך בניתוח קיסרי דחוף.המודל החדשני, מספרת ד"ר ליפשיץ, הוזן בנתונים רפואיים של למעלה ממאה אלף יולדות. מאגר הנתונים מכיל מידע על היולדת והעובר, מהיסטוריה רפואית ועד לנתונים המתקבלים בזמן אמת במהלך הלידה עצמה, כמו קצב התקדמות הלידה, פתיחת צוואר הרחם ועוד. כך, יכול המודל לזהות את רמת הסיכון של היולדת ומהלך הלידה. מטרת המודל היא להפוך למערכת תומכת החלטה שתעזור לצוות הרפואי לנתב באופן הטוב ביותר את המשאבים בחדר הלידה; להציב את הצוותים הרפואיים המנוסים ביותר בלידות בסיכון גבוהה, לדאוג ליולדות בסיכון ולהעריך מצבי מצוקה שבהם נמצא העובר וכך למנוע סיבוכים ולהגן על היולדת והילוד. לפי ד"ר ליפשיץ, הממצאים יכולים לשפר משמעותית את יעילות המערכת ולהפחית את שיעור הסיבוכים בלידות, כבר בעתיד הקרוב. בנוסף, שוחחנו עם ד"ר ליפשיץ על השילוב המעניין בין עבודתה כאחות בחדר לידה - עבודה שכולה מגע אישי עם היולדת - לבין עבודתה עם מודל ממוחשבים של בינה מלאכותית, שהיא ההפך הגמור ממגע אישי. 

מה הקשר בין תופעות לוואי של תרופות, אנרגיה ירוקה, בעיות נשימה, נזקי דנ"א ושבבי מחשב טובים ומהירים יותר? מאחורי כל אלה אפשר למצוא את הכיראליות - כלומר, היעדר סימטריה. חישבו על בורג: הוא מסתובב רק לכיוון אחד. הביטו על שתי כפות הידיים שלכן: הן דומות, אבל לא סימטריות. כלומר, אי אפשר ליצור ביניהן חפיפה על ידי סיבוב שלהן במרחב. אין ביניהן סימטריית מראה. זוהי הכיראליות.איך היא קשורה לכל הדברים שהוזכרו לעיל? למה הטבע מצליח לייצר אותה בקלות ובטבעיות אבל לנו, בני האדם, זה קשה עד מאוד? לשם כך הגיע לאולפן שלנו פרופ' יוסי פלטיאל, ראש המכון לפיזיקה יישומית באוניברסיטה העברית, להסביר את הכל. פיזיקה יישומית, כשמה כן היא: פחות מחקר "טהור" ויותר פעילות מבוססת יישומים, והיישומים רבים ומגוונים, רק חלקם הוזכרו פה, על השאר תוכלו ללמוד בפרק.בנוסף, שוחחנו על ביולוגיה קוונטית - נושא מרתק מאין כמותו. התופעות הקוונטיות מופיעות רובן ככולן במרחבים הקטנים ביותר, המיקרוסקופיים, אבל פרופ' פלטיאל מחפש תופעות קוונטיות כמו סופרפוזיציה, מנהור, ושזירה - גם בעולם שלנו, המאקרוסקופי, כלומר בצמחים ובבעלי חיים - ולא רק מחפש, גם מוצא. מהי ההשפעה של תופעות קוונטיות על העולם שלנו? 

העולם שלנו, החומרי, מורכב מתגובות כימיות המתרחשות ללא הפסק כשמולקולות נפגשות, מתפרקות, נוצרות ומשנות את המבנה שלהן כשאלקטרונים קופצים מפה לשם ובחזרה. התגובות הכימיות האלה מתרחשות במהירויות ובמרחקים שקשה לתפוס מרוב שהם קטנים: מיליארדיות שנייה ספורות ומיליוניות המילימטר. כדי לצפות ולחקור את התגובה הכימית בזמן אמת צריך לצלול אל העולם הזעיר, הבין-אטומי - הצטרפו אלינו למסע אל הממד הקוונטי.זה בדיוק מה שעושים במעבדה של פרופסור דניאל שטראסר מהמכון לכימיה באוניברסיטה העברית וראש התכנית המשולבת פיזיקה-כימיה לתואר ראשון. במעבדה של שטראסר עוקבים אחרי תזוזת גרעיני האטום בתוך המולקולה ומודדים את התנודות של האלקטרון תוך כדי תהליכי היצירה והשבירה של קשרים כימיים - ואת כל זה מצלמים בתלת ממד. נפלא!איך זה קורה? בעזרת מכשור ייחודי שמוכנן ונבנה במיוחד עבור המעבדה ופולט פולסים קצרים של אור הנורים במהירות הגבוהה ביותר האפשרית היום, הפולסים הקצרים מסוגלים לתלוש אלקטרון ממולקולה ומאפשרים לעקוב אחרי תזוזת גרעיני האטום בתוך המולקולה בתהליכי היצירה והשבירה של תגובות כימיות. פרופ' שטראסר מכניס אותנו לעולם הקוונטי בשיחה מרתקת. מעניין שהשפה שבה אנחנו מדברים לא יכולה לתאר את העולם הקוונטי. אנחנו אומרים שהאלקטרון "קופץ", אבל האלקטרון לא קופץ. הוא קוונטי, וככזה הוא נמצא בו זמנית בשני מקומות: רגע אחד הוא יותר פה ורגע אחר יותר שם. מוזר. שיחה מממד אחר.

התגלית הבאה מתחילה בסיפור קשה על משפחה שבה נערכו נישואי קרובים במשך ארבעה דורות. כרבע מהבנות במשפחה גדלו ללא שחלות ולא עברו את התהליך הנורמלי של התבגרות מינית. אצל הבנים, לעומת זאת, לא נתגלתה שום בעיית פוריות. המקרה הגיע לידיעת פרופ' עופר גרליץ מהמחלקה לביולוגיה התפתחותית וחקר הסרטן בפקולטה לרפואה בעברית, והוא יצא לחקור את הגורמים לעקרות אצל בנות המשפחה. המסע הוביל אותו לתגלית חשובה ביותר.פרופ' גרליץ וצוותו זיהו מוטציה באחד הגנים שמבדילה בין הבנות העקרות לפוריות. הגן - נוקלאופורין 107 שמו - מקודד לחלבון שלו תפקיד חשוב בתעלה המקשרת בין גרעין התא (בו נמצא הדנ"א) לשאר חלקי התא והוא הגן אחראי על תקלות בהתפתחות השחלה ובעיות פוריות.  גרליץ יצר זבובים עם מוטציה זהה לזו שנמצאה בבנות ומצאו שגם בחלק גדול מהזבובות נמצאה פגיעה קשה בהתפתחות השחלות,  מה שהוכיח את החשיבות הקריטית של המוטציה והגן להתפתחות השחלה ותהליך יצירת הביצית. התגלית יכולה לאפשר אבחון חולות ונשאים למחלה בשלב הקדם לידתי וכך למנוע תחלואה קשה, חוסר התבגרות מינית ועקרות, ואולי אפילו גם לשפר את היכולת טיפולית בבעיות של עקרות מוקדמת. לתגלית יכולות להיות השלכות נרחבות בתחום הפוריות וגם בתחומים נוספים בביולוגיה של התא. חשיבות המחקר בולטת מאחר שנכון לעכשיו, ידוע לנו מעט מאוד על התהליכים המעורבים בהתפתחות השחלה והביצית. הממצאים של פרופ' גרליץ יאפשרו לנו לפתח ערכות לזיהוי נשאות של מחלות גנטיות רלוונטיות ויסללו את הדרך למטרות טיפוליות וטיפולים פוטנציאליים עתידיים לאי פוריות נשית.

כמו שאסטרופיזיקאים מביטים בטלסקופים שלהם אחורה בזמן בחיפוש אחר תשובות בנוגע להיווצרות היקום - כך ד"ר יניב אלקובי מביט במיקרוסקופים שלו אחורה אל היווצרות האדם, בחיפוש אחר המקור של בעיית הפוריות. מחקר חדשני ופורץ דרך של ד''ר אלקובי מהפקולטה לרפואה האוניברסיטה העברית, שפורסם בכתב העת היוקרתי Science, גילה את אחד המנגנונים שמובילים לבעיות פוריות בביצית. כלומר  -ואנחנו מקווים שאתן יושבות ויושבים- במחקריו הוכיח אלקובי שבעיית הפוריות של האישה מתחילה כשהיא עדיין בבטן אימה, כעובר בת 15 שבועות. די מדהים, לא?אלקובי חשף אברון בשם סיליה הנמצא בביצית בשלבי ההתפתחות המוקדמים שלה ולו תפקיד קריטי בתהליך חלוקת הגרעין ובמכניקה של כרומוזומים הנחוצים ליצירת תאי מין ולפוריות.שוחחנו על המורכבות של הביצית ועל היופי הנשגב של מערכת הרבייה והגדילה, מעוברים של קיפוד ים, דרך דגים ועד לבני האדם  - והגענו למסקנה שכל מה שחי הוא פלא. 

האורח בפרק הזה, ד"ר יונתן קדמון ממרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח באוניברסיטה העברית, מנסה להבין איך עובד המוח האנושי. איך, מתוך יחידות בסיסיות וחסרות חיים כמו נוירונים, שהדבר היחיד שהן עושות זה לירות פולסים חשמליים ונפגשות בצמתים הנקראים סינפסות, נובטות התנהגות אינטילגנטית ובוקעת התודעה? איך יכול להיות שאיבר השוקל כק"ג וחצי בסך הכל, שכשישים אחוזים ממנו שומן והארבעים אחוזים הנותרים הם שילוב של מים, חלבונים, פחמימות ומלחים - יכול לבצע את החישובים הכי מסובכים ולהפוך להיות המכונה המשוכללת ביותר שמוכרת לנו ביקום? המאזינות והמאזינים מוזמנים לשיחה מרתקת.על מנת לענות על השאלה הזאת מנסה ד"ר קדמון להתחיל בקטן, לבנות רשתות נוירונים מצומצמות, לתת להן את אותן משימות שנותנים לעכברי מעבדה, ואז לבדוק ולהשוות את המערכות. מסתבר שזה עובד לא רע ומלמד אותנו כמה שיעורים מעניינים מאוד על המוח שלנו.לתופעה הזו שהוזכרה לעיל, שמציגה התנהגויות מורכבות מאין כמותן שנבנות על בסיס מערכות פשוטות עד מאוד קוראים "התהוות". אפשר לומר שכל העולם שלנו הוא תופעת התהוות אחת גדולה. על מנת להבין את ההתהוות אפשר לחשוב על חדר מלא באוויר. דרך אחת להסתכל על האוויר היא לספור כל מולקולה ומולקולה ולבחון איך היא מתקשרת עם האחרות, הדרך השניה, דרך ההתהוות, היא להסתכל על כל האוויר בחדר כמכלול ולראות איך המכלול המתהווה הזה מקבל תכונות שאין להן זכר במולקולות הזעירות: פתאום אפשר לדבר על לחץ, טמפרטורה, לחות, פתאום אפשר לראות איך האוויר מעביר גלי קול, ועוד. זוהי ההתהוות.שוחחנו על המחקרים המרתקים המתבצעים במעבדה של ד"ר קדמון, המשלבים רעיונות מביולוגיה, פיזיקה תיאורטית, תורת המידע, למידה סטטיסטית, בינה מלאכותית, הנדסת תוכנה ועוד. ובדיוק כשחשבנו שהמוח שלנו לא מתפוצץ מספיק, התחיל ד"ר קדמון להסביר לנו כל הקשר בין תהליכי החשיבה שלנו לתיאוריית הכאוס וניסה לענות על השאלה הגדולה מכולן (כאילו השאלות עד עכשיו לא היו כאלה): האם יש לנו רצון חופשי?

כשזה מגיע לרפואה, הרוב המכריע של הפרקים ב-HUJICAST, הסכת המדע והמחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים, מתמקד באופן טבעי בהצלחה ובהתקדמות של המדע: טכנולוגיות חדשות לאבחון מוקדם, פיתוח תרופות חדשות, בדיקות רגישות יותר, טיפול יעיל יותר, מניעת מחלות והארכה ושיפור של איכות החיים. ועדיין, בסוף כולם מתים. איך מתמודדים החולה, הרופא והרפואה כולה עם השלב הסופי בחיי אדם?ד"ר אדיר שאולוב, הוא המטולוג ומומחה ברפואה פליאטיבית, שנקראת גם רפואה מקילה או רפואה תומכת, שתפקידה לשפר את איכות חייהם של חולים בשלב שבו המחלה לא מגיבה עוד לטיפול מרפא, ומה שנותר הוא הקלה על סבלו של החולה, הן הפיזי והן הנפשי והרוחני. ד"ר שאולוב ניצב בחזית הקשה הזאת.בשיחה כנה ומרגשת מספר ד"ר שאולוב על ההתמודדות עם המוות, נושא ש"בתי הספר לרפואה לא מכינים אותך אליו" לדבריו. שוחחנו על תהליך קבלת ההחלטות במצב הקשה הזה: הארכת חיים מול איכות חיים. איך מתקבלת ההחלטה, מה נעשה במקרה של חולה שלא יכול לתקשר. שאלנו על רגע המוות, על איך אנשים שונים מתמודדים עם סוף חייהם, איך אנשים מגיבים למוות, לבשורה שאי אפשר עוד לרפא אותם.שוחחנו על המשבר הקיומי אל נוכח הסוף - הרי כולנו הולכים למות וכולנו מכחישים את זה. מה סט התכונות שנדרש מרופא פליאטיבי, האם כמו בכל תחום, גם בתחום הזה יש טרנדים ואפנות? עד כמה התגובות תלויות גיל? שוחחנו על חוק החולה הנוטה למות, על איך מרגיש רופא כשהוא כבר לא "האביר על הסוס הלבן" שבא לרפא, אלא זה שבא ללוות לקראת הסוף, מה אפשר לומר כשאין מילים? מה מפחיד אנשים? איך נראה רגע המוות? ומה נחשב ליום טוב בעבודה עבור רופא פליאטיבי?

המחקרים של ד"ר עבד-אלפתאח מנסור, חוקר במחלקה לנוירו־ביולוגיה קלינית שבפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית הולכים על גבול המדע הבדיוני, ומדי פעם גם עוברים אותו. שיחה מרתקת על אחד התחומים המתפתחים והמרתקים ביותר ברפואה היום: שילוב של רקמות מוח אנושיות במוחות של עכברים, במטרה לחקור פתולגיות של מחלות נוירו-דגנרטיביות.ד"ר מנסור היה הראשון בעולם שביצע השתלה של אורגנואידים אנושיים בתוך מוח של עכבר מעבדה, זה קרה ב-2018 במכון סאלק שבסן דייגו, קליפורניה. מאז חזר ד"ר מנסור לאוניברסיטה העברית והוא ממשיך לדחוף את המדע קדימה.אורגנואיד הוא גרסה ממוזערת של איבר חי בשלושה ממדים ועם מיקרו-אנטומיה דומה לזו של האיבר המקורי. ניתן ליצור אורגנואידים על ידי תאים מהרקמה המקורית או מתאי גזע עובריים. יש למדע היום את היכולת לקחת תא אנושי של אדם בכל גיל ולהנדס אותו אחורנית עד שהוא חוזר להיות תא גזע עוברי. לתאי הגזע האלה יש יכולת להתפתח לתאי יעד מוגדרים: אפשר "להגיד" לתא להפוך לרקמת מוח, כבד, עור וכד'. היכולת לייצר "אורגנואידים" נחשבת לאחת מפריצות הדרך המדעיות החשובות בעשור האחרון. ד"ר מנסור, כאמור, מתמקד ביצירה של רקמת מוח.התחום של שילוב רקמות מוח אנושי במוח של בעל חיים רשם התקדמויות ניכרות בשנה האחרונה: הרקמות האנושיות נקלטות בתוך המוח של החיה, מתפתחות ויוצרות קשרים עם יתר חלקי המוח. פשוט מטורף. ההשלכות של ההישג המדעי הזה בכל הנוגע להבנת המוח ולמציאת טיפולים למחלות שהן כיום חשוכות מרפא עשויות להיות אדירות.ועדיין, בפני ד"ר מנסור וחוקרים אחרים עומדת בעיה אחת מהותית: בעוד שאפשר לקחת תא ולהצעיר אותו - עדיין בלתי אפשרי לגרום לגרום לתאים ולרקמה להתבגר ולהפוך לתאים של אדם מבוגר. איך משרים זקנה? איך לדמות חיים שלמים על התא? איך להריץ אותם במהירות? זו התעלומה המרכזית של התחום.שוחחנו גם על השאלות האתיות המהותיות העולות מתחום המחקר הזה: האם נכון לקחת תאים ממין אחד ולשים במין אחר? כשלוקחים תאים מאדם, הופכים אותם לתאי גזע ואז מפתחים מהם אורגנואיד מוח קטן - של מי המוח? כשמשתילים רקמה מוח אנושי במוח של עכבר, מה מקבלים? עכבר-אדם? איפה מתחילה התודעה? כן, היום מדובר בכמות קטנה של תאים - אבל מה יהיה מחר? בעוד עשור?שוחחנו גם על חזונו של ד"ר מנסור, לבנות מודל שמדמה מוח אנושי בצורה טובה, מבחינת הרכב תאים, אזורים ונוירונים מקשרים. שיחה מעוררת מחשבות והשראה.

יותר מ-1.6 מיליוני אנשים מתים בשנה עקב זיהומים פטרייתיים - בערך פי שלוש ממלריה. אם זה לא מספיק, הרי שבכל שנה יש יותר ויותר מחלות פטרייתיות בעולם, שנעשות יותר קטלניות, ועדיין אנחנו יודעים עליהן ועל הדרך להילחם בהן, כל כך מעט. הפטריות, כידוע, הן ממלכה נפרדת בטבע, לא בעלי חיים וגם לא צמחים, שחלק מהתכונות שלהן, כמו גרעין תא, מקשה מאוד על המאבק בהן ופיתוח תרופות לטיפול בזיהומים שהן גורמות. המוות מזיהומים פטרייתיים הוא לפי חוקרים רבים, "המגפה השקטה". בעולם יש כחמישה מיליון זני פטריות, ורק כמה מאות מהן פתוגניות לאדם. את הפרק הזה של HUJICAST, הקדשנו להן בעזרת ד"ר נטע שלזינגר מפקולטה לחקלאות מזון וסביבה, שחוקרת פטריות פתוגניות (רעילות) גם לנו בני האדם וגם לצמחים. המעבדה של ד"ר שלזינגר משתמשת בגישה רב-תחומית כדי להתייחס לשתי שאלות רחבות: מהם המנגנונים המאפשרים לפטריות להתגבר על מערכת החיסון ולגרום למחלות, ומצד שני, כיצד התגובה החיסונית של הגוף המארח יכולה להגן מפני פתוגנים פטרייתיים. העליה בזיהומים ומחלות שמגיעים מפטריות נקשרת למספר גורמים: משבר האקלים, שגורם ליותר ויותר מיני פטריות להסתגל לטמפרטורות גבוהות יותר, וכך לשרוד גם בגוף האדם; הפטריות החכמות לומדות לפתח עמידות במהירות נגד מרבית סוגי התרופות; תרופות חדשות שמחלישות את מערכת החיסון (כמו לדוגמא) אצל מושתלי איברים וחולים כרוניים, "מקילות" על הפטרייה להתפתח בגוף האדם; הן למדו לשגשג דווקא בסביבה שבה אנחנו הכי פגיעים: בבתי החולים, ובמיוחד במחלקות לטיפול נמרץ. בתקופת הקורונה, כ-30 אחוזים מהמאושפזים במחלקות טיפול נמרץ פתחו זיהומים פטרייתיים קטלניים. כשישים אחוזים מהם נפטרו, לאחר טיפול. זה המון.חלק מהפטריות הפתוגניות נישא באוויר, חלקן מתיישב בעקשנות על משטחים רפואיים (אינפוזיות, קטטרים וכד') וכך חודר לגוף האדם. שוחחנו על כמה מהפטריות היותר קטלניות, שעצם שמן מטיל אימה: פוזריום אוקסיספורום, אספרג'ילוס פומיגטוס וקנדידה אוריס - הפטריה שמאיימת על העולם בגלל היותה עמידה לכל התרופות. הפטריה תוארה על ידי המרכז לבקרת מחלות (CDC) כ"איום בריאותי עולמי חמור". מפחיד, אבל יש תקווה. ד"ר שלזינגר וצוותה עובדים על מספר שיטות מעניינות להילחם בפטריות פתוגניות ולפתח תרופות שיוכלו לנצח אותן. דרך אחת היא לגרום לפטרייה לבצע בעצמה "מוות תאים מתוכנת", או במילים אחרות, לגרום לה להתאבד. דרך שניה היא לגייס את הווירוסים שגדלים על הפטריות כדי להילחם בהן. נאחל לה בהצלחה.

פרופ' אייל קלנטרוף מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, חוקר במעבדה שלו מגוון רחב של הפרעות נפשיות. בשיחה הפעם התמקדנו ב-OCD, הפרעת הטורדנות הכפייתית המתבטאת באוסף של סימפטומים ששורשיהם במחשבות אובססיביות, חוזרניות, טורדניות, מטריפות ולא פעם הם מתבטאים בביצוע חזרתי על פעולות טקסיות כאלה ואחרות, עד כדי פגיעה משמעותית ביכולת התפקוד. הגדרנו את ההפרעה, ומתי מחשבות טורדניות וטקסים אישיים הופכים להפרעה, מתי נחצה הגבול. שאלנו האם ה-OCD היא מחלה גנטית או בעיה מוחית - ספוילר, היא לא. למרות זאת, במשך עשרות שנים נחשבה ההפרעה לתופעת חרדה והיא הוגדרה כבלתי ניתנת לריפוי.שוחחנו על המהפכה שחלה ביחס ל-OCD -  על חשיבות הגילוי המוקדם, איך אפשר לטפל בהפרעה ולרפא אותה - וזה אולי המסר הכי חשוב של קלנטרוף, שאפשר. לסיום, פינוק מיוחד: כמה טיפים מאת פרופ' קלנטרוף הנוגעים להתמודדות היומיומית עם ההפרעה.

הכאב הוא החוויה האנושית המשותפת לכל אדם שחי ויחיה אי פעם, לא חשוב מאיזה מין, גזע, דת, מגדר, יבשת או לאום. לכולנו כאב, כואב, או יכאב. למרות שהכאב משותף לכולנו - הוא שונה אצל כל אחת ואחד מאיתנו, ואפילו משתנה בהתאם לנסיבות - לכן הוא מוגדר כ"חוויה", ולא כמצב רפואי או תחושה אובייקטיבית. וזו כמובן אחת הסיבות העיקריות שבגללה אנחנו יודעים כל כך מעט על הכאב ואיך לאבחן אותו ולטפל בו. ואם זה לא מספיק מסובך - הכאב "מתרחש" בו בזמן בכמה נקודות בגוף. עד כדי כך שהמדע אפילו לא יכול לומר מהו בעצם הכאב.מה שהופך את חוויית הכאב לשונה, ייחודית וקשה לטיפול זו העובדה שבנוסף למידע אבסולוטי על הגירוי (מכה בעוצמה מסוימת בזרת של הרגל, לדוגמא) - שגם אותו קשה להבין - יש בגופנו מערכת שעושה מודולציה ועיבוד חושי מורכב למידע הזה, מווסתת אותו על ידי פעולות רגשיות וקוגניטיביות המערבות גם את העולם החברתי, את הזכרונות וכו', ו"מחליטה" אם להגביר את הכאב או להנמיך אותו. האורח בפרק הזה של HUJICAST, פרופ' אלכס בינשטוק מהמחלקה לנוירוביולוגיה רפואית בפקולטה לרפואה ובמרכז ספרא למדעי המוח של האוניברסיטה העברית, הוא חוקר כאב. במעבדה שלו מנסים להבין טוב יותר את מנגנוני הכאב שלנו, חוקרים מנגנונים מולקולריים ותאיים של כאב נורמלי וכרוני, החל מהקצוות הסופיים של נוירונים באיברי המטרה (אותה זרת ברגל) וכל הדרך עד לקליפת המוח. הוא ממש עוקב אחר הכאב.המחקרים של בינשטוק מובילים להבנה טובה יותר של מנגנוני הכאב ושל האותות המעבירים אותו. מחקריו הובילו אותו לפיתוח גישות חדשניות להרדמה סלקטיבית בניתוחים, לידות וטיפולים רפואיים שונים. מה שיכול לשנות מהיסוד את עולם ההרדמה.

שמרנות מול ליברליות, יהדות מול ישראליות ודמוקרטיה שמתגוננת מול הפיכה משטרית. איך הגענו עד הלום, לאן עוד אפשר להידרדר והאם יש מה לעשות? ד"ר גייל טלשיר מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית עוסקת בחקר אידיאולוגיות פוליטיות ובמשבר הדמוקרטיה, האורחת בפרק הזה של HujiCast, משרטטת את הנראטיב והנתיב שהביאנו עד הלום. הנתיב מתחיל ב-1996, מעט אחרי רצח רבין, עם שינוי שיטת הבחירות, שריסקה את השיטה המפלגתית לטובת זהות המנהיג, דרך "נתניהו טוב ליהודים" ו-"אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים", שהיו השלב הראשון של המעבר מגושים של ימין ושמאל, שבלב המחלוקת ביניהם עמדה הסוגיה הפלסטינית או "ניצים מול "יונים", לימין ושמאל שבלב המחלוקת שלהם ההגדרה "יהודי" או "ישראלי", שזה לפי ד"ר טלשיר מהווה ביטול של הציונות. צמצום ורידוד המכנה המשותף, מעבר מליברליזם פוליטי לניאו ליברליזם כלכלי, אימוץ שיח אמריקני של שמרנות. ב-2018 חוקק חוק הלאום, עליו אמר יריב לוין, "ההישג הכי גדול שלי שהצלחתי להוציא את המושג השוויון ואת הדמוקרטית החוצה", דרך אי יציבות פוליטית, עליית הפופוליזם לשלטון דרך מפלגה גדולה, הקמת המחנה הלאומי - ועד היום. שוחחנו על הפרוטוקול ההונגרי, מושג שטבעה ד"ר טלשיר, ולפיו לטענתה פועלת הממשלה הנוכחית בחמישה צעדים  שכבר מתממשים בישראל כאן ועכשיו. שלב ראשון, צמצום עצמאות בתי המשפט; שלב שני, שינוי שיטות הבחירות; שלב שלישי, צמצום התקשורת החופשית, שלב רביעי, צמצום זכויות הפרט וזכויות מיעוטים והשלב החמישי, פגיעה בחופש היצירה, התרבות, האמנות והאקדמיה. האם ניתן לשנות את המצב?

הפשיעה והאלימות בחברה הערבית ממשיכה לגבות כמאה קורבנות ויותר בשנה ונדמה שמדינת ישראל חסרת אונים. מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב? פרופסור באדי חסייסי, ראש המכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית והאורח בפרק הזה של HujiCast, מספר על המודל שפיתח להתמודדות עם אלימות חמורה, שנקרא "חומת הטיפול". את השם ואת הפילוסופיה הביא פרופ' חסייסי דווקא מהרוקנרול ומשיטת ההפקה של פיל ספקטור, שיצר חומת צלילים סמיכה ועמוסה.כך, "חומת הטיפול" חסייסי - שכבר מיושמת כפיילוט בשבעה יישובים ערבים - מאמינה בפעולה משולבת ומסיבית הכוללת שת"פ בין סוכנויות האכיפה, השירותים החברתיים, החינוך וכמובן המנהיגות בקהילה. בלב הרעיון עומד היישוב (לא המחוז, הנפה, או הפיקוד) כנקודת הייחוס, האבחון והטיפול. ההתערבות של חסייסי היא פרטנית וממוקדת, הן באנשים והן במקומות המועדים. שוחחנו על התורה ועל הפיילוט שיצא לאחרונה לדרך. בנוסף, שוחחנו גם על עבודות אחרות של פרופ' חסייסי שמשלבות בין עולם המחקר לעולם המעשה. הוא היה מעורב בניסיון מוצלח לצמצום האלימות במזרח ירושלים, טיפל באחת מנקודת החיכוך המרכזיות והמעליבות עבור הציבור הערבי בישראל, הבידוק בנתב"ג, ועוד. מסתבר שחוסר האמון, החשדנות והניכור לא חייבות להיות גזירות גורל ותמיד יש מה לעשות ואיך לשפר את חייהם של אזרחי ישראל, מכל המגזרים.

לציון 144 להולדתו של פרופ' אלברט איינשטיין, המדען המוכר בעולם, אנחנו משוחחים עם פרופ' אמריטוס חנוך גוטפרוינד, פיזיקאי ונשיאה לשעבר של האוניברסיטה העברית, שהיום מכהן כמנהל האקדמי של ארכיון איינשטיין.הארכיון האישי, שאותו ציווה איינשטיין להעביר לאוניברסיטה לאחר מותו, מכיל כ-55,000 פריטים ובהם כתבי יד של אלברט איינשטיין, בראשם ככל הנראה כתב היד המקורי בן 46 העמודים של תורת היחסות הכללית, מכתבים שכתב ושנכתבו אליו, תצלומים ועוד. אוצר בלום של חכמה, מדע, סקרנות, הומור ומעורבות חברתית - כל התכונות שהפכו את אלברט איינשטיין לא רק לאחד המדענים הגדולים בהיסטוריה האנושית, אלא גם לאחד המוכרים, האהובים והמשפיעים שבהם. בעתיד הקרוב אמור הארכיון לעבור לבית חדש, במסגרת החלטת ממשלה.לפרופ' גוטפרוינד, מתוקף תפקידו והשכלתו כפיזיקאי, קשר מיוחד ואינטימי עם איינשטיין. שוחחנו על דמותו של המדען והאדם, שממשיכה להקסים לרתק חוקרות וחוקרים וגם חובבות וחובבים מכל העולם, על הקשר המיוחד שהיה עם האוניברסיטה העברית - איינשטיין קידם את הקמת האוניברסיטה והיה חבר במועצת הנגידים הראשונה שלה - על הביקור ההיסטורי בישראל, על יחסו של איינשטיין ההומניסט והאוניברסלי ליהדות ולציונות, על יחסו של הפציפיסט לתנועה לאומית, ובעיקר על מה ניתן להמשיך וללמוד מאיינשטיין גם היום: להסתכל על היקום בעיניים טריות וסקרניות בכל בוקר מחדש, לא לפחד מהטעויות האורבות בדרך, להיות אמיץ ולהשמיע קול ברור בסוגיות עקרוניות. 

בעיית שלושת הגופים מעסיקה את עולם הפיזיקה כבר 335 שנים, מאז אייזיק ניוטון הגדול שניסח אותה. הבעיה פשוטה להגדרה ולהבנה, אבל מורכבת ביותר לפתרון: אחרי שניסח את חוקי הכבידה האוניברסליים שפתרו בדיוק את מערכת היחסים בין שני אובייקטים, שאל ניוטון את עצמו: מה יקרה במקרה של שלושה גופים - השמש, הארץ והירח - המשפיעים אחד על השני. אם במערכת השמש שלנו התשובה פשוטה יחסית ומאפשרת לנו לחזות את מקום הירח גם בעוד אלפי שנים, הרי זה רק בגלל הצורה ההיררכית של מערכת השמש שלנו וההבדלים הבולטים במסת הגופים. כשמנסים לנבא מקום של שלושה גופים במערכות קצת פחות מסודרות וללא היררכיה של מרחקים או מסות - כמו לדוגמה בצבירי כוכבים צפופים מחוץ למערכת השמש ובמפגשים בין חורים שחורים וכוכבי ניוטרונים. שם החיזוי הופך ונעשה לבלתי אפשרי.בעיית שלושת הגופים העסיקה פיזיקאים מאז ועד היום והולידה לא מעט תורות פיזיקליות, ובראשן: הכאוס, לפיה אנחנו אף פעם לא יודעים את תנאי ההתחלה בדיוק אינסופי, ולכן אי ודאות קטנה רק מתנפחת עם הזמן והקשר בין תנאי ההתחלה לסיום הופך לבלתי ניתן לחיזוי. זו אינה רק שאלה של כוח מיחשוב או מציאת נוסחה מתאימה - זו תכונה מהותית של מערכת כאוטית.פרופסור ברק קול פירק את הבעיה לשתי חתיכות והעלה תיאוריה חדשה שמקרבת אותנו לפתרון הבעיה הוותיקה הזו והגיע  ל-HUJICAST כדי להסביר לנו אותה. בנוסף, שוחחנו על הכאוס כרעיון, גם במדע וגם מחוצה לו, בחיים של כל אחת ואחד מאיתנו - ועל איך אפשר לחיות עם חוסר הוודאות. "יש דברים פשוטים בחיים ואנחנו קוראים להם פיזיקה ומצליחים לפתור אותם", אומר פרופסור קול, "ויש דברים מסובכים - ואנחנו קוראים להם, 'החיים'".

ד"ר ענבל וילמובסקי היא מרצה במרכז לייפר ללימודי נשים ומגדר ובמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית. שוחחנו על מחקריה בנושאים של אלימות בדייטינג והטרדות רחוב. עולם הדייטינג הוא מרחב חדש, גם ביחס להיסטוריה האנושי וגם ביחס למחקר שנעשה עליו. אלימות בדייטינג כוללת גם את הקצוות המעורפלים יותר של התנהגות ואלימות, מגזלייטינג או גוסטינג ועד למה מסתתר מאחורי תשלום החשבון והאם שני הצדדים מבינים את "רוצה לעלות לקפה?" באותה הדרך. איך גברים סובלים מאלימות בדייטינג?הטרדות הרחוב, למרבה הצער, הן עניין לא חדש בכלל. הרחוב, על פי ד"ר וילמובסקי, הוא מרחב של פחד ואלימות כלפי נשים. כמעט כולן, בכל מקום בעולם, בכל תרבות, יבשת ושפה, העידו שהן סובלות מהטרדות רחוב. מגע פיזי, צפירות, שריקות, פרסומות מחפיצות, הערות, צעדים קרובים מדי ומה לא, כולל העיצוב הממשי של המרחב: דלתות כבדות מדי, מדרגות, טמפרטורה. חייבים לשנות את הרחובות שאנחנו חיים בהם.העולם מציין חמש שנים ל-MeToo. האם מדובר במפץ גדול או בצעד קטן במערכת היחסים בין המינים? ד"ר וילמובסקי שמה את תנועת המי-טו בהקשר ההיסטורי והפמיניסטי שלה. שוחחנו על המרחק בין נשות הוליווד לילדות בכפר בדואי, על הקשר בין מי-טו למהפכת הנשים באיראן ועל תגובת הנגד שתמיד מגיעה - האם תגיע גם הפעם?לסיום, ניסינו לברר מה מצב המין הגברי - האם המהפכה הפמיניסטית שינתה אותו?

הוא אולי לא עושה רושם ראשוני מי יודע מה, אבל כשלומדים להכיר אותו - אין ברירה אלא להתאהב. טחבן המדבר הוא סרטן יבשתי קטן הנפוץ במרכז הנגב. כשני ס"מ גודלו, והוא אפרפר וללא מאפיינים יוצאי דופן. ואולם, מספר מחקרים שבחנו את אורחות חייו של טחבן המדבר מצאו שמדובר ביצור מרתק המקיים מערכת משפחתית וחברתית נדירה אצל חסרי חוליות, ובנוסף ממלא תפקיד חשוב בתחזוק השוטף של המדבר.טחבני המדבר בוחרים בן זוג אחד לכל החיים וחיים במשפחות, במחילות שבחרה הנקבה, עם עדיפות לשכונות הבטוחות יותר. הזוג אוהב ניקיון ומקיים טיפול הורי הדוק ומסור ב-70 עד 90 הצאצאים, התנהגות יוצאת דופן בסרטנאים. יש להם טקטיקות מתוחכות להתחמק מהטורף העיקרי שלהם, עקרב בשם עַבְיָד צהוב האורב לטחבנים במחילתו.פרופ' דרור הבלנה מהמחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות במכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית, חוקר את טחבן המדבר, במספר הקשרים, גם בהקשר של ניהול סיכונים: בין הצורך לאכול עלים רקובים והפחד להיטרף על ידי העביד הצהוב - פרופ' הלבנה קורא לזה "נוף הפחד", וגם בהקשר של תפקיד הטחבן באקולוגיה של המדבר. טחבן המדבר הוא, לפי הבלנה, נאמן הניקיון של הנגב. הוא אחראי לסילוק רוב הנשר (עלים בעיקר) ומהווה גורם מרכזי בתהליך מיחזור החומרים ודפוסי הפיזור של נוטריינטים בקרקע המדבר: מחילות הטחבן משמשות כצינורות הובלה של חנקן וזרחן שעשויים לייצר איים של קרקע פורייה גם בסביבה מדברית דלה במשאבים.על מנת לדעת איך נראה "נוף הפחד" של הטחבן ואיך הוא לומד להגן על עצמו מפני אויבו העקרב, למעשה חקר פרופ' הבלנה את הזיכרון של הטחבנים: בכל בוקר, ביציאה מהמחילה שלהם, חיכה להם נוף חדש שעוצב במיוחד בשבילם, עם מחילות של אויבים מזויפים ואמיתיים.

קצת פחות משמונה מאות מיליון טונות חיטה נקצרים בעולם בשנה, אבל בקרוב זה לא יספיק כדי להאכיל את כולנו. השילוב בין התפוצצות האוכלוסין לבין משבר האקלים מעמיד בפני המדע אתגר מהותי: איך להאכיל את כולם? אחד האפיקים החשובים הוא להתאים את הגידולים לאקלים המשתנה בעזרת התערבות גנטית בצמחים על מנת לשפר את הגידולים, גם בכמות וגם באיכות. איך משפרים את החיטה? על כך דיברנו עם פרופ' צבי פלג, העומד בראש מעבדת פלג במכון למדעי הצמח וגנטיקה בחקלאות בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה, האורח בפרק הזה של HUJICAST. במעבדה שלו הוא משתמש בשיטות גנטיות מתקדמות כדי לאתר ולאפיין גנים ומסלולים מטבוליים הקשורים ביכולת של הצמח להתאים את עצמו לעקה סביבתית. פלג מתמקד באם החיטה, חיטת הבר הקדומה שגדלה באזור צפון ישראל וממנה, לפני כעשרת אלפים שנה, תורבתה החיטה שהעולם אוכל עד היום. לביות החיטה מקום של כבוד בגידול המהיר ובהתפתחות האוכלוסייה האנושית, אבל בתהליך אבדו לה כמה תכונות חשובות. אם החיטה נתגלתה, כידוע, ב-1906 ליד ראש פינה על ידי האגרונום אהרון אהרונסון, אבי המדע בישראל וראש מחתרת ניל"י. כבר אז האמין אהרונסון שבאם החיטה קיימות תכונות המעניקות לה עמידות בפני בצורות ומחלות.מאה שנים אחרי אהרונסון, ב-2008, מיפה פרופ' צבי פלג את הגנטיקה של אם החיטה ומנסה להגשים את החזון ולהמשיך את דרכו של אהרונסון. והנה, אהרונסון צדק. פרופ' פלג אכן מצא באם בחיטה גנים שעשויים לעזור במשימה, כמו עמידות ליובש. לדוגמה, גן שבתגובה לעקה מאריך את שורשי החיטה לעומק של 2 מטר ומאפשר לה להגיע למים. שילוב מחדש של הגן הזה בחיטה המודרנית שנשתלה בחלקה של פלג בפקולטה לחקלאות, מראה עלייה משמעותית ביבולים. הדרך עוד ארוכה, אבל הכיוון נכון.

הדם שלנו יכול לספר עלינו כמעט הכל, וככל שאנחנו לומדים לקרוא ולהבין טוב יותר את המידע הזורם בדם, כך אנו יכולים לאבחן מחלות בשלב מוקדם יותר ולספק טיפול טוב יותר. המטרה היא להגיע לבדיקת דם מדויקת ורגישה מספיק שתוכל יכולה להחליף תהליך פולשני כמו ביופסיה ולמנוע לא מעט כאב וסבל מיותרים. לתחום קוראים "ביופסיה נוזלית", וחלק גדול מהמידע על מחלות וגידולים שונים הזורם לנו בדם מגיע מהדנ"א החופשי; תאים מתים שעדיין מסתובבים בדם.אלה הנושאים העומדים במרכז הפרק הזה של HUJICAST. האורח בפרק הזה הוא פרופ' יובל דור מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית שפיתח שיטה חדשה שתאפשר זיהוי מוקדם של גרורות סרטניות באמצעות בדיקות דם פשוטה. השיטה מבוססת על הממצא של פרופ' חיים סידר מהעברית, חתן פרס ישראל, שגילה תהליך שנקרא מתילציה. בפשטות: כל דנ"א בכל סוג תא בגוף מסומן בסימון כימי (מתילציה) שמפעיל רק את הגנים שצריך להפעיל, ומשתיק אחרים. לדוגמה, גן האינסולין קיים בכל תא בגוף אבל מושתק, ומסומן כפעיל רק בלבלב. כך, כשמוצאים בדם אינסולין פעיל, ברור שהוא יכול להגיע רק מהלבלב.השיטה של דור מרחיבה את הקונספט מהאינסולין לשלל גנים אחרים, ומאפשרת דרך רגישה להסתכל על הדנ"א החופשי בדם ולהבין מה מהתאים המתים בדם אינם חלק מהתמותה הטבעית של התאים ומאפשרת לזהות את מקורם - הרבה לפני שהם יכולים להימצא בביופסיה. המחקר של דור מתמקד בסרטן לבלב ונראה מבטיח. שוחחנו על ההבטחה ועל האתגרים בלהביא את השיטה לשימוש המוני. 

איזו מחאה מצליחה יותר, מחאה אלימה או מחאה בלתי אלימה? בשנים האחרונות שלטה העמדה האומרת שהתנגדות אזרחית בלתי אלימה אפקטיבית הרבה יותר מהתנגדות אלימה בהשגת שינוי פוליטי משמעותי. נשמע אופטימי, אבל יחד עם זאת קצת מנותק מהמציאות, לא?ד"ר דבורה מנקין מהמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית - והאורחת בפרק הזה של HujiCast - פרסמה לאחרונה מחקר שמאתגר את העמדה השלטת, אם להתבטא בעדינות (בפועל, היא כיסחה אותה לגמרי). במחקר, בדקה מנקין, יחד עם שותפים נוספים, כיצד נתפסת התנגדות בלתי אלימה של מיעוטים אתניים והאם "יתרון אי-האלימות" קיים במידה שווה לקבוצות רוב ולקבוצות מיעוט. הם בדקו מחאות של שחורים בארה"ב ושל יוצאי אתיופיה וערבים-ישראלים, באמצעות סדרה של ניסויים בסקרים עם אלפי משתתפים.המסקנות, הן בישראל והן בארה״ב, היו חותכות: חברי קבוצות מיעוט אתניות שמוחים באופן לא אלים נתפסים באופן סטריאוטיפי כאלימים יותר ומחייבים יותר שיטור מחברי קבוצת הרוב המוחים באופן לא אלים. עקב כך, התמיכה הציבורית במחאות שלהם נוטה להיות נמוכה יותר, מה שמקשה על היכולת להשיג הישגים פוליטיים וחברתיים. המחקר הצביע על כך שגם כשקבוצות מיעוט פועלות באופן לא אלים, הן לא מקבלות תמיכה ציבורית רחבה.או במילים אחרות: האלימות היא לא פעם בעיני המתבונן. קבוצות מיעוט נתפסות כיותר אלימות וכמצריכות יותר דיכוי משטרתי מאשר קבוצות רוב שמשתתפות באותה מחאה בדיוק. המסקנות יכולות להתקבל כמדכאות, אבל גם כהפניית זרקור אל ההטיות שלנו כחברה, הטיות שלא פעם מונעות מהרוב להקשיב ולראות את המיעוט כמו שהוא באמת.

מה המשוואה המרכיבה זוגיות טובה, מהם הסימנים המקדימים לזוגיות קורסת, האם קשה יותר היום להיות רווקה או רווק, בעידן של אפליקציות היכרויות ושפע מדומה של אפשרויות, מה עושה פעולת ה"סווייפ" ביישומון לנשמה, איך לשמור על התשוקה ומה לעשות כשדברים מתחילים להתקלקל? האם כל מערכות היחסים הזוגיות דומות זו לזו, בפרפרזה על טולסטוי, או שכל זוג מאושר ואומלל בדרכו? מה מעסיק את הפונים לייעוץ זוגי, על מה מתפרקים רוב הנישואים, מה מפחיד גברים, מה את הנשים. ד"ר רונית שרון מביה"ס לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית ומנהלת מכון קשרים לטיפול פרטני וזוגי, האורחת שלנו בפרק הזה של HujiCast, תנסה לענות על כל השאלות האלה ורבות נוספות, וגם תיתן כמה טיפים לזוגיות טובה.

האורחת בפרק הזה, שהוקלט לרגל יום האישה במדע, היא פרופ' מונא חורי-כסאברי, סגנית נשיא האוניברסיטה העברית לאסטרטגיה ומגוון. קורות חייה משובצים בשברי תקרות זכוכית מנופצים. שיחה שנעה בין המדעי והאישי.שוחחנו על מחקריה בנושאים של אלימות אצל בני נוער ובעיקר אלימות בית-ספרית. האם השתנו דפוסי האלימות בקרב בני נוער בעשורים האחרונים בעקבות חדירת הרשתות החברתיות, האם החברה הישראלית הופכת ונהיית אלימה יותר, מה אנחנו לא מבינים על בני נוער, על המגזרים השונים בחברה הישראל, ומה הקשר בין דת ואלימות? לחורי יש כמה תשובות ותובנות מפתיעות. שוחחנו גם על מצב העבודה הסוציאלית בישראל ועל צעדים שונים הנעשים על מנת למשוך סטודנטים וסטודנטיות, לשפר את התדמית של המקצוע וכמובן את רמת הטיפול הניתנת. שוחחנו על החוויה והדרך של אישה ערביה בישראל אל תפקיד בכיר באקדמיה. לא בדיוק הדרך הכי סלולה, אבל חורי פוסעת בה. בנוסף, שוחחנו על תפקידה הנוכחי כסגנית נשיא האוניברסיטה לאסטרטגיה ומגוון. כאישה, כערביה, כמיעוט דתי, אפשר להבין שסוגיית המגוון היא לא מושג מופשט עבור פרופ' חורי. דברנו על חזון המגוון שלה ואיך אפשר להגיע אליו.

החיידקים הם אמנם יצורים חד תאיים חסרי מוח שלהם חמישית מהגנים שיש לנו, בני האדם, אבל כשזה מגיע למלחמות על מזון וטריטוריה הם יצירתיים, מגוונים ואלימים לא פחות מאיתנו. האורח בפרק הנוכחי של HUJICAST, ד"ר אסף לוי, הוא ראש מעבדת לוי במחלקה למחלות צמחים ומיקרוביולוגיה בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה באוניברסיטה העברית. מחקריו עוסקים במלחמות החיידקים - בינם לבין עצמם ובינם לבין מיקרואורגניזמים אחרים. זאת, על ידי שילוב שיטות מהתחומי המיקרוביולוגיה, ביואינפורמטיקה, ביולוגיה מולקולרית ומדעי הצמח.שוחחנו על מירוץ החימוש מהיר המתנהל בעולמם של החיידקים, על כלי נשק, טקטיקות ואסטרטגיות לוחמה, על מטרות ובעלי תפקידים. וגם על מודיעין - חיידקים יודעים ללמוד שיטות ולפתח עמידות. הם ערמומיים, יעילים ואין להם זמן לשטויות. השאלה אם יש חיידקים פציפיסטיים נותרה פתוחה.מה ניתן ללמוד ממלחמות החיידקים ואיך אפשר לנצל לטובתנו ולטובת בטיחות המזון שלנו את כלי הנשק והאסטרטגיות בהם משתמשים החיידקים. 

שאלות של זהות, תהיות על משמעות הזיכרון, חשיבותה המורשת וניסיון לבוא חשבון עם העבר וההשתקה שלו - כל אלה עומדים בלבו של זרם חדש בספרות הצרפתית העכשווית המורכב מכותבות וכותבים צרפתים-יהודים, בני הדור השלישי לשואה ולטראומה הצרפתית שעיקרה שיתוף הפעולה עם הנאצים.שוחחנו עם ד"ר יונה הנהרט-מרמור, ראש החוג ללימודים רומאנים ולטינו-אמריקניים באוניברסיטה העברית וחוקרת ספרות צרפתית, על המאפיינים של הסופרים היהודים שחיים וכותבים היום בצרפת, על הניסיון שלהם לפסוע על חבל דק תוך כדי איזון מושלם (האם יכול להיות כזה?) בין הצרפתיוּת ליהדוּת - מה משתי הזהויות באה קודם, מיהי המגדירה, החשובה?ניסינו להבין אם ואיך השפיעו המגמות החברתיות והפוליטיות בעשורים האחרונים בצרפת על הסופרים היהודים, מהו עיקר השוני בין הספרות של בני הדור הראשון והשני לשואה לבין הספרות היום, ועל המקום הקטן שתופסת ישראל והישראלים והציונות בשאלות הזהות של הדור הנוכחי של הסופרות והסופרים היהודים בצרפת.

היא גמלה את בני גנץ מסיגריות, אבל פחות הצליחה עם דן חלוץ. ד"ר יעל בר זאב מבית הספר לבריאות הציבור ורפואה קהילתית באוניברסיטה העברית ויו”ר החברה הרפואית למניעה ולגמילה מעישון בישראל, לא גומלת מעישון רק רמטכ"לים לשעבר. כבר שנים שהיא נמצאת בחזית המלחמה בעישון בישראל - מול המחוקקים, מול היבואנים ובעיקר מול ההתמכרות של המעשנים עצמם, עם דגש על נשים המעשנות בהיריון - מה הנזק שנגרם לעובר, והאם הוא נולד מכור לסיגריות? האם הפסקת עישון בהריון גורמת לעובר לעבור ייסורי גמילה? שוחחנו גם על מצב העישון בישראל. כעשרים אחוזים מהישראלים מעשנים והמספר לא מצליח לרדת למרות כל הנסיונות. רק כחמישה אחוזים מהמפסיקים לעשן יחזיקו מעמד אחרי שנה ללא עזרה, וגם עם עזרה המספר לא עולה על שלושים אחוזים. למה כל כך קשה להיגמל, האם יש תכונה משותפת לכל המכורים? שוחחנו גם על סדנאות הגמילה, שהיא אחת מהחלוצות שלהן בישראל, על המאבקים סביב חוק העישון, כמו לדוגמה הכישלון להדפיס תמונות המחשה של נזקי העישון על החפיסות; על הסטטוס של הסיגריות האלקטרוניות ועל הויכוח סביבן, ומה השיעור שלמדה ד"ר בר זאב מעשורים של מלחמה בניקוטין?

כולנו יודעים ומבינים עד כמה היא חשובה; לכולנו היא חסרה וכולנו תמיד צמאים לה, אנחנו דורשים אותה מהאחר, אבל כשהוא או היא מבקשים אותה מאיתנו לא תמיד אנחנו יודעים איך להעניק אותה. לפעמים נדמה שהיא תכונה על סף הכחדה: ההקשבה. איך נוכל להחזיר אותה לחיינו?פרופ' אבי קלוגר הוא מומחה בהתנהגות ארגונית מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית. בשנים האחרונות הוא חוקר, עוסק ומלמד הקשבה. מה עושה אדם למקשיב טוב? לכולנו ברור מה התועלת והחשיבות בזה שמקשיבים לך, מקשיבים לך באמת, אבל האם חשבנו על מה עושה ההקשבה למקשיב? לפי קלוגר, ההקשבה איננה אקט פסיבי אלא פעולה שמשנה גם את המקשיב. בשיחה כנה וחשופה עם HUJICAST מספר קלוגר איך נולדה אצלו ההקשבה מתוך משבר אישי ומקצועי שחווה. דברנו על הסיבה בגללה אנו פוחדים להקשיב ורק מחכים שיהיה תורנו לדבר, "אנחנו לא מקשיבים כי אנחנו מפחדים", אומר קלוגר. "אם נקשיב באמת, נצטרך להשתנות. זה מפחיד אותנו". הסליחה, על פי קלוגר, היא דרך להכרה ולסליחה עצמית. שיחה להקשיב לה.

מחלת המפרק הניוונית, אוסטאוארטריטיס, מתבטאת בשחיקה מתקדמת של הסחוס במפרקים וגורמת לכאבים עזים. זו מחלת המפרקים השכיחה בעולם, עם כחצי מיליארד חולים בעולם, והמספרים רק עולים. ברוב המקרים היא קשורה לגיל מתקדם או לעודף משקל. נכון להיום אוסטאוארטריטיס היא מחלה חשוכת מרפא.מוקד המחקר של פרופ' מונה דביר-גינזבורג, מהפקולטה לרפואת שיניים והמעבדה לחקר הסחוס, עוסק בשינויים שמתחוללים עם הזקנה בשלד ובמפרק וכיצד אלה עשויים להשפיע על איכות החיים בגיל השלישי. במעבדה של פרופ' דביר-גינזבורג מנסים להבין את מקורה הביולוגי של המחלה ולמצוא לה מרפא. שוחחנו על הסחוס, חלק מופלא בגוף האנושי שלמרות היותו מנותק מזרם הדם ממלא כל כך הרבה תפקידים חשובים: מתשתית לבניית עצם בתינוקות ובילדות, להענקת תמיכה שלדית, ועוד. הסחוס משמש כמרכז לגדילה בעצמות הארוכות, עוזר בתנועה, בולם זעזועים ומספק גמישות באוזן, אף ובדרכי הנשימה.במרכז השיחה עמדו שני מחקרים שנעשו במעבדה; באחד נמצא כי לאחר טראומה נוצרת הסתיידות ברקמות באזור המפרק שכנראה נגרמת ע"י סוג חלבון ספציפי. החוקרים במעבדה הצליחו למנוע ביעילות את התפתחות ההסתיידות, ובהמשך את השחיקה והכאב. מחקר נוסף, בשיתוף פרופ' רפי משולם, בודק כיצד משפיעים מרכיבים קנבינואידים על שמירת מבנה המפרק. בנוסף, שוחחנו על חשיבות הגילוי המוקדם, על מידת העזרה האמיתית של תוספי מזון ומדרסים.למרות שכרגע אין תרופה למחלה, לפי פרופ' גביר-גינזברג בהחלט יש סיבות לאופטימיות.

החיים מלאים החלטות ובחירות; חלקן קלות, כמו מה לקנות בחנות הספרים, בסופר או בחנות מקוונת, וחלקן פחות, כמו משכנתאות, אפיקי חיסכון ארוכי טווח ופרוצדורות רפואיות. ברוב המקרים אנחנו בוחרים מבין אפשרויות שהוצגו בפנינו - אבל איך ועל ידי מי נבחרו ונוסחו האפשרויות שהוצגו בפנינו? האם המידע שמוצג בפנינו נייטרלי ואמין? עד כמה אנחנו בוחרים בעצמנו ומה מידת המניפולציה המופעלת עלינו?פרופ' איל פאר, חוקר קבלת החלטות מבית ספר פדרמן למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית, הוא בדיוק האיש לענות על השאלות האלה. פאר עוסק בתחום הקרוי "הארכיטקטורה של הבחירה", כלומר המרחב (הפיזי והמקוון) בו מתבצעות שלל ההחלטות שלנו. שוחחנו על דחיפות קלות ותבניות אפלות. דחיפות קלות הוא השם הכולל לשלל התזכורות, ההודעות והנדנודים שאנחנו מקבלים ממגוון רחב, רחב מדי, של גופים. רוב רובן של הדחיפות הקלות האלה מיותר לחלוטין, אבל חלקן חשובות, כמו למשל בדיקות רפואיות או מעקב פיננסי. רבים מאיתנו מתעלמים. פרופ' פאר מחפש את הדרך לגרום לדחיפה הקלה לעשות את עבודתה, כמו להתאים אותה באופן אישי למקבל.תבניות אפלות - נשמע קודר ושוחר רע, וקצת בצדק - הן שם כולל לכל התכסיסים והמניפולציות המבוצעים עלינו, הגולשים באתרים ומשתמשים באפליקציות, ונועדו לגרום לנו לקנות יותר ממה רצינו, להירשם לדברים שלא ראינו, לדחוף לנו תוספות מבלי שנדע וכד'. זהו העולם המעורפל של ברירות המחדל, תיבות הסימון הקטנות וההודעות שאף אחד לא קורא עד הסוף. מה ניתן לעשות מול התבניות האפלות? להדליק את האור! גם את זה מנסה פרופסור פאר לעשות.בנוסף, שוחחנו גם על מה נעשה ומה ניתן לעשות מבחינה חוקית, מה מצב מצב הצרכן הישראלי ומה כוחו (נחשו), על הקשר בין הגנת הצרכן ליוקר המחיה, ועוד.

מי שמע על העם הסוֹגְדִי שחי בסוֹגְדִיאנה ואהב את החיים? פרופסור מיכאל שנקר מהחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית סיפר לנו על העם הסוֹגְדִי ותרבותו. הסוגדים היו תרבות ייחודית שהתקיימה במרכז אסיה, וטג'יקיסטן של היום בין המאה הרביעית לפני הספירה ועד הכיבוש המוסלמי במאה השמינית לספירה. הם היו אנשי מסחר, תרבות ואמנות. זו היתה תרבות עירונית מתוחכמת, מעין עיר-מדינה בסגנון אתונה העתיקה. היא הכילה מסבאות ובתי תענוגות וגם בתים מפוארים וארמונות של ממש המלאים ביצירות אמנות. הסוגדים עסקו ביבוא ויצוא, היו נודעים (ונודעים עד היום) בזכות ציורי הקיר האפיים שלהם ובאמנות המורכבת שיצאו. הם נהגו לתרגם יצירות משפה לשפה, היו פתוחים מאוד מבחינה דתית; דתם הרשמית היתה הדת הזראטוסטראית, אבל הם תרגמו גם כתבים בודהיסטים, נוצרים ומוסלמים, בנוסף, הם מאוד אהבו לחגוג ולשתות במסיבות ארוכות ואף פעם לא היתה להם שום שאיפה אימפריאליסטית, הם לא ניסו לשעבד עם אחר או לכבוש ארץ אחרת. ובכל זאת (או בגלל זאת?) נמחו כמעט לגמרי מדפי ההיסטוריה. משנת 2014 עומד פרופסור שנקר בראש המשלחת הארכיאולוגית שחופרת בעיר הסוגדית סנג'ר-שאה (מאות 9-5 לספירה) בצפון טג'יקיסטן. הוא מצא שם ארמון ויצירות אמנות. בואו להכיר תרבות נשכחת.

אין אדם שלא חווה כעס. כולנו כועסות וכועסים ויש לנו מגוון רחב של סיבות מצויינות: חתכו אותך בכביש, רימו אותך במחיר, נתקלת עם האצבע הקטנה של הרגל בפינת השולחן, הקבוצה שלך הפסידה, הפרויקט שלך נדחה - תמיד יש על מה לכעוס.ועדיין, למרות המרכזיות של הכעס בחיינו - מבחינת המחקר והעניין הכעס תמיד נותר מאחור. מצבי דיכאון וחרדה, למשל, נחקרים הרבה יותר. האם זה בגלל שכעס נחשב תמיד למצב משני, מעין תופעת לוואי ולא בעיה עצמאית?ד"ר גדי גילעם, חוקר מוח מהמעבדה למדעי ההתנהגות והמוח האנושיים בפקולטה לרפואת שיניים, חוקר - בין שלל דברים מרתקים - את הכעס, בדגש על הקשר בין כעס וכאב. הפרדנו בין סוגי כעס שונים: בין כאס שנולד מכאב לכעס בהקשר בין-אישי, לכעס שמתעורר בעקבות צפייה בסרט או מחלוקת על פוליטיקה, בין כעס מצבי לכעס תכונתי. אכן, הכעס אמנם קשור קשר הדוק לכאב, אבל הוא בהחלט יכול גם לבוא לבד. ניסינו להבין איך נראה המוח שלנו כשאנחנו כועסים, ולמה זה דומה. בדרך כלל נהוג לחשוב על הכעס כתופעת לוואי לבעיות בריאותיות רבות, אבל הכעס יכול להיות גם הסיבה למחלות רבות, לא רק תוצאה. "הכאב", אומר ד"ר גילעם, "הוא חוויה ביו פסיכית רפואית".ניסינו גם להבין איך בכלל בודקים כעס בתנאי מעבדה? איך מייצרים סטנדרט למדידת כעס? ולסיום, ניצלנו את ההזדמנות לקבלת כמה טיפים פשוטים: מה אפשר לעשות כשמתחילים להרגיש את הזעם מבעבע ולמה כשכועסים הדבר הכי מכעיס זה שאומרים לך לא לכעוס.

יהדות מצרים בתקופה ההלניסטית (מהמאה הרביעית לפניה"ס ועד למה השניה לספירה) הייתה הקהילה היהודית הגדולה והחשובה ביותר מחוץ לירושלים. בחלק מהזמן אפילו הוקם במצרים בית מקדש מקביל לבית המקדש השני בירושלים. התקופה זכורה בעיקר בזכות "תרגום השבעים" (מהמאה השלישית והשנייה לפניה"ס): תרגום ליוונית של התורה עבור יהודי אלכסנדריה, שהיו המתייוונים האורגינלים. התרגום נעשה בפקודת תלמי השני מלך מצרים. באותה תקופה במצרים הכל אבל הכל היה מתועד על פאפירוסים: מתשלומי מיסים לבקשות מהרשויות לפסקי דין, למכתבים. כמות עצומה של פאפירוסים כאלה עומדים לרשות החוקרים. גן עדן להיסטוריונים. פרופ' נח חכם, מהחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו המכהן גם כראש המכון למדעי היהדות על שם ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל, מוביל מחקר עצום של אוסף הפאפירוסים היהודיים - ריכוז של הפאפירוסים העוסקים בענייני היהודים. האוסף חושף ומציג את חיי היהודים במצרים ההלניסטית, הרומית והביזנטית, במשך כאלף שנים. מה שמתקבל זו היכרות אינטימית עם הקהילה היהודית במצרים. פרופ' חכם מקריא פאפירוסים ישנים ומספר לנו פכים קטנים מחיי הקהילה היהודית במצרים, והנה הם כאילו חיים מולנו. שוחחנו גם על איגרת אַרִיסְטֵיאַס, חיבור יהודי-הלניסטי שנכתב במצרים ומתאר, בין השאר, את פרוייקט תרגום השבעים. יהודי מצרים שגשגו עד המרד הגדול וחורבן בית שני. אחר כך הכל התחיל להידרדר במהירות. הוטל עליהם מס, זכויתיהם נפגעו. כמה שנים אחר כך יצאו היהודים ל"מרד התפוצות" שכתוצאה ממנו חרבה יהדות מצרים לגמרי.

האוויר שאנחנו נושמים, המים שאנחנו שותים, האוכל שאנחנו אוכלים, הרעש שאנחנו שומעים והלחץ בו אנו נתונים - כל אלה שייכים לתחום הנקרא "בריאות הציבור". מה מצב בריאות הציבור בישראל?האורח בפרק הזה של HUJICAST הוא פרופ' חגי לוין, אפידמיולוג, רופא בכיר בבית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית בירושלים ויו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, פועל כבר שנים לקידום בריאות הציבור בישראל ובעולם.שוחחנו על  על המאבקים והכוחות הפועלים לטובתנו, וגם על הכוחות החזקים הפועלים נגדנו ואיך מתמודדים מולם. התחלנו באוויר שאנחנו נושמים: על ההצלחה החלקית של "חוק אויר נקי", על אי העמידה של ישראל בסטנדרטים שקבעה לעצמה. על זיהום האוויר בתחנות המרכזיות. על הפער בין הידע למדיניות בפועל. שוחחנו על המים שלנו, על ההתפלה, על ריכוזי התרופות הנמצאים במים, בפירות ובירקות שאנו אוכלים, עוד. שוחחנו גם על חוק המשקאות הממותקים, על זיהום אור, זיהום רעש והפגיעה שלהם בגוף ובנפש. שוחחנו גם על מחקריו של פרופ' לוין שהראה ירידה דרסטית בספירת זרע אצל גברים. בריאות הציבור בישראל, כך נדמה, נמצאת תמיד בעדיפות נמוכה. מה אפשר לעשות כדי לשנות את זה? 

כמחצית מאוכלוסיית העולם מתגוררת בערים, ובישראל השיעור גבוה במיוחד: תשעה מכל עשרה מאיתנו חיים בעיר ומבלים חלק ניכר מזמננו במרחב הציבורי. אז למי שייך המרחב ה"ציבורי"? כי בחיי היומיום נדמה שהציבור אמנם משתמש במרחב הציבורי, אבל השליטה במרחב נתונה ברובה המוחלט דווקא לקניין הפרטי, לחברות מסחריות, מקומות בילוי, חניות, חלונות ראווה, שלטי חוצות, קניונים ועבודות תשתית לרוב. מהם זכויות התושבים במרחב הציבורי והאם ניתן לדבר על "הזכות לעיר"? ד"ר קטיה זכרוב אסף מהפקולטה למשפטים ופורום אירופה באוניברסיטה העברית, והאורחת בפרק הזה של HUJICAST, חוקרת וכותבת על תחומים רבים במשפט המשיקים ומרכיבים את החיים במרחב הציבורי: פרסומות, פטישיזם של מותגים, אידיאולוגיה קפיטליסטית וחופש הביטוי מול לשון הרע. מסתבר שמה שמרגישים רוב תושבי הערים נכון: עולם המשפט לא מגדיר ולא מסדיר היום את זכויות הציבור במרחב הציבורי. כוחות השוק, גדולים וחזקים, משתלטים על המרחב והציבור הוא קהל שבוי. ובכל זאת, נשמעים גם קולות חדשים הקוראים להסדיר - וקודם כל להגדיר - מהי אותה זכות מעורפלת על המרחב הציבורי ואיך היא תיראה.רמז לאיך יכולה עיר כזו להיראות מופיע בחלק השני של השיחה: מחקר של ד"ר זכרוב אסף בנושא גרפיטי וביטוי אישי שנעשה בברלין והראה את האפקט החיובי שיכול להיות למתן הזכות לתושבים ליצור בעצמם אלפי שלטי חוצות ולעצב את המרחב הציבורי כרצונם. 

רוב הצמחים בעולם מפיצים את הזרעים שלהם על ידי הרוח ועל ידי האבקת דבורים. אבל יש גם לא מעט זרעים שהם הולכי רגל. זרעים שנשארים על האדמה וצריכים להסתדר לגמרי בעצמם ולהתחיל לנדוד כדי למצוא מקום מתאים לנבוט בו, וכמובן להצליח לעשות את כל זה מבלי להיאכל - והם עושים את זה במגוון מרתק של דרכים.איך הם נודדים? האם לזרע יש רגליים? לאיזה מרחק נודד זרע? על כל הדברים האלה, ועוד, שוחחנו עם פרופ' רבקה אלבאום מהמכון למדעי הצמח וגנטיקה בחקלאות, הפקולטה לחקלאות מזון וסביבה באוניברסיטה העברית, האורחת בפרק הזה של HUJICAST. זרעים שונים פתחו מנגנונים מופלאים כדי לעמוד במשימה. הם מגנים על עצמם, נעים על הקרקע בנחישות רבה, הם מגיבים לשינויים בתנאי סביבה - לאור, ללחות, לקרקע, ואף יודעים להתחפר כשהגיעו למקום הנכון. לפי אלבאום, למרות כל המחקרים והידע, עדיין רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע למנגנוני ההפצה של הזרעים הולכי הרגל.

תלת ממד אאוט - בעברית מדפיסים בארבעה ממדים.פרופ' שלמה מגדסי, ראש המרכז להדפסת תלת ממד במכון לכימיה באוניברסיטה העברית מספר ב-HUJICAST על המהפכה התעשייתית הבאה, כפי שהוא מכנה אותה - היכולת להדפיס לא "רק" בתלת ממד אלא בארבעה ממדים. כלומר, הדפסת מוצר, שמשתנה בהתאם לתנאי ה"ממד" הרביעי, שיכול להיות זמן, אור, לחות, לחץ ועוד.היישומים הם בלתי מוגבלים. חישבו על חלון שעשוי תאים פוטו-וולטאים שקופים, על בגדים שמשתנים בהתאם למזג האוויר, על תרופות המשתחררות בגוף בצורה מבוקרת. הדבר היחיד שמגביל את היישומים, לפי מגדסי, הוא הדמיון שלנו.שוחחנו על כימיה של חומרים בממדים קטנים, תחום התמחותו של מגדסי, שיכול להדפיס על חלקיקים, על מדע חומרים וננוטכנולוגיה, ובעיקר על כל מה שאפשר להדפיס - החל מעץ, דרך מים, וכלה בלב. האם יש משהו שלא נוכל להדפיס? "אני לא אומר לא", משיב מגדסי, "כל דבר הוא אתגר".

שיחה קלילה על כלכלה. לתנודות במצב המשק יש השפעה גדולה על השכר: כשהכלכלה בגאות השכר עולה, וכשהכלכלה בשפל השכר יורד. זה ההיגיון הבסיסי. עדיין, כל תנודה כזו משפיעה בצורה שונה על עובדים שונים. ד"ר ערן הופמן מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית חוקר מאקרו-כלכלה וכלכלת עבודה, בשיחה על התפלגות סיכוני השכר לפי מגדר העובדים, השכלתם, גילם ומקום מגוריהם.חלק גדול מהפרק הוקדש להייטק הישראלי; מה ההשפעה של מדיניות ההגירה של ישראל על עתיד ההייטק (והכלכלה הישראלית בכלל), עד כמה יכול סקטור ההייטק להמשיך ולגדול, והאם קטר ההייטק אכן בורח מכלל המשק הישראלי? האם צמיחה של ההייטק מגדילה בהכרח את אי השוויון, ואם כן, מהי אחריות המדינה במקרה כזה? אולי, טוען ד"ר הופמן, אחריות המדינה טמונה דווקא בשינוי פוקוס - במקום להתמקד במלחמה באי השוויון, יש להתמקד בצמצום השפעותיו. 

מהו "האני" אם לא סך הזיכרונות של היחיד? ומהם הזיכרונות אם לא חוויות שנקלטו בחושים, הפכו לאות חשמלי, שהפך לתגובה כימית, שנרשמה ברקמת המוח שלנו? איך החוויות שלנו הופכות לזיכרונות, ואיך המוח שלנו מחליט מה מהזיכרונות האלה יישארו עימנו גם בעתיד? זיכרונות ארוכי טווח מכווינים את ההתנהגות שלנו וקריטיים לשרידות ולהסתגלות של כל אורגניזם, ולכן ככל שזיכרון נשמר לזמן רב יותר כך הוא משמעותי יותר עבורנו. ידוע לקהילה המדעית שהתהליך של יצירת זיכרונות מתחיל באזור במוח בשם היפוקמפוס, וזיכרונות ארוכי טווח קשורים לאזור נוסף בקליפת המוח (הקורטקס) הקדמי, אך מעט ידוע על הדרך בה זיכרונות ארוכי-טווח נוצרים. שיחה מרתקת עם חוקרת המוח ד"ר עדי קול ממרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח, שמחקריה קידמו את ההבנה שלנו על מנגנוני הזיכרון במוח, ובמיוחד על המנגנון הבורר מה מבין הזיכרונות לטווח קצר ייחרטו בנו לטווח ארוך. למרות שחקר המוח מתמקד לרוב דווקא בנוירונים, המעבירים את הזרם החשמלי, קול התמקדה בתאים המעוררים תגובה כימית - אסטרוציטים - ומצאה שיש להם תפקיד חשוב ביצירת הזיכרונות שלנו.ד"ר קול, יחד עם פרופ' ענבל גושן, הראו לראשונה שהאסטרוציטים (אסטרו: כוכב. ציט: תא) משתתפים באפקט ה"רושם הראשוני" ועוזרים למוח "לבחור" איזו חוויה תישאר לטווח ארוך. כאשר אנחנו חווים שיוצרת "רושם ראשוני" חזק, עותק של הזיכרון נוצר בהיפוקמפוס ובמקביל האסטרוציטים שולחים את המידע לקורטקס הקדמי. לפי קול, הם למעשה אלה העומדים בשערי הזיכרון ומחליטים מה יהיו הזיכרונות שיישארו עימנו לתמיד.

ד"ר לי מרדכי מהחוג להיסטוריה בפקולטה למדעי הרוח, הוא היסטוריון חברתי, תחום מחקר שנוגע בתחומים שהיסטוריה ה"קלאסית" פסחה עליהם; כל מה שאינו מלחמות, מהפכות, בתי מלוכה וכד', אלא מחקר היסטורי העוסק בגנטיקה, חקלאות, ביולוגיה - וגם במגיפות. שוחחנו על מחקרו של מרדכי, העוסק בנטייה האנושית לפרש מגפות באופן קיצוני, בעבר ובהווה, ולהגזים במידת ההשפעה שלהן על אירועים היסטוריים אחרים. השיחה התמקדה במגיפת הדבר הראשונה המכונה "המגיפה היוסטיאנית", על שם הקיסר יוסטיניאנוס, שנדבק בה. המגיפה הכתה במזרח התיכון, באגן הים התיכון ובאירופה, במאה השישית (541–544). ד"ר מרדכי ושותפיו קראו תיגר על הקונצנזוס הטוען שהמגיפה היוסטיניאנית הרגה עשרות מליוני אנשים והובילה לשינויים היסטוריים דרסטיים. מחקרם טוען שמספר המתים היה קטן בהרבה, וכך גם השפעת המגיפה. לטענתם, הפרשנות ההרסנית שניתנה למגיפה ההיא ממשיכה לעוות את הציפיות במגיפות ואת ההתנהגות שלנו במהלכן - עד היום. במילים אחרות, אנחנו תמיד מצפים לרע מכל, כפי שראינו בתחילת משבר הקורונה.זו אמנם שיחה על היסטוריה ועל מגיפה ספציפית - אבל יותר מזה, זו שיחה על אנשים ואיך שאנחנו לא משתנים כל כך בקלות. 

פרופ' שמשון בלקין, מיקרוביולוג מהמכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית, התחיל את דרכו בלימודי אוקיינוגרפיה. בצלילות מחקר לעומק של 2.5 ק"מ מתחת למים, פגש חיידקים שחיים בתנאי הקיצון של המעמקים, בחום עצום ותחת לחץ מסיבי. בפרק הבא בסיפור, בלקין כבר לא בקרקעית האוקיינוס, אלא במתקני טיהור השפכים של המפעלים הכימיים ברמת חובב. גם שם, בתנאי קיצון אחרים לגמרי, פגש חיידקים שחיים את חייהם בשלווה, ונשבה בקסמיהם. במחקריו, לוקח חיידקים מאירים והופך אותם, בעזרת עריכה גנטית, לחיישנים שמנטרים בזמן אמת את הרעילות של מתקני השפכים. בשנים האחרונות, בלקין לקח את הפיתוח שלו צעד אחד קדימה ומצא שימוש נוסף לחיידקים-חיישנים שיצר - מגלי מוקשים. יותר ממאה מיליון מוקשים שנותרו ממלחמות עבר עדיין טמונים באדמה ברחבי העולם ומהווים איום ממשי למיליוני אנשים. גם בישראל נותרו שדות מוקשים בשטחים של כ-200 אלף דונמים, שסילוקם דורש תכנון ועבודה מדויקת הכוללת קרבה פיזית של אנשים או בעלי חיים למוקשים, לעיתים תוך סיכון  חיים. לפי הערכות, בשיטות גילוי הנוכחיות ייקח כאלף שנים לחפור את כל המוקשים החוצה. החיידקים-חיישנים שפיתח פרופ' בלקין, יכולים לשנות את המשוואה לחלוטין ולאפשר גילוי מוקשים ממרחק בטוח, ביעילות, במהירות וללא סיכון חיי אדם או בעלי חיים. 

פרקים רבים של HUJICAST עוסקים במשבר האקלים ממגוון רחב של זוויות; השפעתו על החי והצומח, על האדריכלות, על החקלאות והמזון שאנו אוכלים. אבל מה עם החברה האנושית - איך היא מגיבה למשבר האקלים?ד"ר עמית טובי מהמחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית,  חוקר את השפעות האקלים על החברה האנושית. דיברנו על הממדים המוסדיים, הכלכליים והפוליטיים שכרוכים בשינויי האקלים והשפעתם, בדגש על הגורמים המעצבים את פגיעותן של קבוצות חברתיות חלשות לשינויי אקלים ואירועי קיצון, והאופן בו בני אדם וחברות אנושיות מסתגלים לשינוי.במסגרת מחקריו, נסע ד"ר טובי לקניה וטנזניה שבמזרח אפריקה וראיין מהגרי אקלים, שבעקבות שנים של בצורת עברו מהאזורים הכפריים, שם עסקו ברעיית צאן, אל הערים הגדולות. הוא שוחח איתם על הנסיבות שהובילו להגירה לעיר, על הקשיים שבחיים החדשים - המעבר מחקלאות לעבודה בשכר יומי, ממקום קטן לעיר גדולה - על החששות שלהם מאיבוד הזהות התרבותית, ועוד.שוחחנו גם על חוסר הצדק החברתי שתוקע את יבשת אפריקה מאחור כבר מאות שנים וגם על תפיסתם של המהגרים את משבר האקלים. "אין משבר אקלים", אומר טובי, "יש משבר חברתי". בזאת הוא לא מכחיש את המשבר, כמובן, אלא שם את הדגש על הבעיה האמיתית.

העולם מתחמם, אקלים כדור הארץ משתנה וכבר אי אפשר להתעלם. אבל למה כדור הארץ מתחמם? איך האקלים ישתנה בעתיד? ומה אנחנו יכולים לעשות בנידון?הכירו את פרויקט "מעלה וחצי", יוזמה של פרופ' עינת אהרונוב וד''ר יונתן גולדסמית מהאוניברסיטה העברית, שמטרתו להנגיש את מדעי הסביבה ומצב האקלים לבני הנוער ולכלל הציבור."מעלה וחצי" הוא פרויקט של 27 סרטונים קצרים בהובלת חוקרים וחוקרות מהאוניברסיטה העברית. מדובר בהרצאות קצרות ומקצועיות המחולקות לנושאים (איך עושים מדע, מכונת האקלים, איך ייראה העתיד ומה ניתן לעשות) ועוסקות במגוון היבטים של המשבר האקלימי. "הפער בין הידע שנמצא בידי המדענים והמדעניות לבין הידע של הציבור הולך וגדל", אמרו החוקרים. "הבנו שזו האחריות שלנו כמדענים להעביר את המידע הזה הלאה".פרופ' עינת אהרונוב וד''ר יונתן גולדסמית מגיעים ל-HUJICAST ומספרים על הרעיון והדרך להגשמתו.https://degreeandahalf.huji.ac.il 

אחד התחביבים הפופולריים בשנים האחרונות בישראל הוא "ציד שטפונות". אכן, אין הרבה מראות מרשימים ומעוררי כבוד לטבע כמו לחזות בזרמי מים עצומים ועוצמתיים שוטפים את המדבר - והכל כמובן בזהירות וממרחק בטוח. מה זה בכלל שיטפון? איך הוא נוצר? ובעיקר - מה יהיה גורלם של השטפונות בעתיד ההולך ומתחמם, הולך ומתייבש, של ישראל ואגן הים התיכון בכלל? פרופ' אפרת מורין מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית חוקרת את השפעת שינויי אקלים על מערכות סביבתיות - ומתמקדת בשטפונות. בשיחה עם HUJICAST מתברר שהיא לא אשת בשורה: לפי המודלים שלה, עד סוף המאה ה-21 ירדו הנפחים של השטפונות בישראל בכ-40 אחוזים. זה המון. מלבד זאת, יהיו שלושים אחוז פחות סופות והשטח שעליו יירד הגשם ייקטן גם הוא בכ-40 אחוזים. כלומר, גם השטפונות שעוד יהיו, יהיו קלים יותר, יתפרסו על פחות שטח ויימשכו פחות זמן (שאלתם את עצמכם מהי בעצם סופה? גם על זה דיברנו).ואם זה לא מספיק מדכדך הרי שכמות השטפונות תקטן רק איפה שאנחנו והטבע צריכים אותם, כלומר במדבר, באקוויפרים ובאגני ההיקוות. דווקא בשטחים העירוניים - איפה ששטפונות הם הרבה פחות יפים והרבה יותר מסוכנים - תעלה כמות השטפונות והאלימות שלהם, הודות לשלמת הבטון והמלט וכשלי התכנון בישראל. יש למה לחכות!להרחבה בנושא מומלץ להאזין לפרקים עם פרופסור ערן פייטלסון, על תכנון סביבתי בישראל ועם ד"ר אפרת שפר על כמויות הגשם בישראל. 

הרפורמה בחקלאות נכנסה לתוקף ביולי 2022 ומטרתה המוצהרת היא להוריד את יוקר המחיה. עיקרי הרפורמה הם הקלה על יבוא פירות וירקות, הסרת מכסים, ושינוי תקנות היבוא המחמירות שמונעות יבוא לישראל. מהצד השני, אמורה הרפורמה לספק הגנות לחקלאים הישראלים על ידי תמיכה כספית ישירה ותקציב למחקר וחדשנות. האם הרפורמה, שהתקבלה לאחר לא מעט דחיות ושינויים, אכן תצליח להוריד את יוקר המחיה? ולא פחות חשוב, מה אומרת הרפורמה לגבי עתיד החקלאים והחקלאות בישראל - ובטווח הארוך, מה היא אומרת לגבי הביטחון התזונתי של אזרחיות ואזרחי ישראל. על השאלות האלה ניסינו לענות בפרק הזה של HUJICAST בעזרת פרופסור אייל קמחי, מנהל המחלקה לכלכלת סביבה וניהול במכון למדעי הסביבה בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה באוניברסיטה העברית. הרפורמה מקיפה את כל ענפי החקלאות; הבשר, הפטם, הדגה, הביצים, שמן הזית ועוד, אבל בשיחה התמקדנו בסעיפים הקשורים לחקלאים המגדלים פירות וירקות, ומספקים את רוב התצרוכת שלנו. הירקות והפירות שמיובאים לישראל גדלים בעיקר בירדן, טורקיה ומצרים.ישראל, כמדינת אי, תלויה באופן מוחלט ביבוא על מנת לשרוד; לדוגמה, אנחנו מייבאים 90 אחוז מהדגנים. ישראל חייבת לייבא גם דשנים, תערובת לבהמות ושלל מוצרים. הקורונה, ובתקופה האחרונה המלחמה באוקראינה, שיבשו את שרשראות האספקה בעולם והעלו את המחירים. מלבד זאת, העתיד לוט בערפל - השילוב בין משבר האקלים, התפוצצות האוכלוסין והמצב הגיאופוליטי באזורנו, ובכלל, מטילים צל כבד על העתיד התזונתי שלנו. בשנים האחרונות חווינו התייקרות במחירים עקב העליה בתשומות; אנרגיה, עבודה, דשנים, זרעים, וכמובן מים. הייצור החקלאי לא עומד בקצב של גידול האוכלוסיה. הרפורמה בחקלאות, אומר פרופסור קמחי, נחוצה - האם היא נעשתה בצורה מספקת, זו כבר שאלה אחרת לגמרי. האם ניתן לסמוך על המדינות שהוזכרו לעיל שימשיכו למכור לנו מזון במחירים הנוחים של היום בהינתן המשברים שהוזכרו? בכלל לא בטוח. האם ההגנות שהובטחו לחקלאים מספיקות? בטוח שלא. האם הורדת המכסים ופתיחת היבוא תיטיב עם הצרכנים במשק ריכוזי כל כך כמו בישראל? ניסיון העבר מלמד שלא תמיד. שוחחנו גם על החשיבות של החקלאות בישראל. הרי לא כל הדברים נמדדים בשורה התחתונה של החשבון בסופר או בשוק, נכון? יש גם שיקולים אחרים; סביבתיים, נופיים, תיירותיים, שמירה על הגבולות ועוד. האם הרווח המיידי של הורדת מחירים והורדת החקלאים על הברכיים לא יזיקו לנו הרבה יותר בטווח הארוך? ימים יגידו. זו, לפי קמחי השאלה הגדולה: כמה מהחקלאים יצליחו לשרוד את הרפורמה ומה תהיה ההשפעה שלה על מי שיישאר.

האלימות הגוברת בחברה הערבית גבתה מאות קורבנות בשנים האחרונות ולמרות המאמצים שנעשים, נדמה שהמדינה כושלת בהתמודדות עם הבעיה. האלימות מבוצעת ברובה על ידי גברים ובני נוער. כך, רוב המחקר, התיאוריה וההתערבות שנבנו להתמודדות עם אלימות מתמקדת בעיקר בזכרים. ומה עם הנשים והנערות בחברה הערבית? גם בנושא הכואב הזה הן נדחקות הצידה ולאחור, סובלות מהדרה כפולה - בתחילה על רקע אתני/לאומי ובשנית על רקע מגדרי. אם הן נערות בסיכון, סיכוי סבר שהן סובלות מהדרה משולשת.המחקר החלוצי של ד"ר לנא ג'יריס-לולו מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה מנסה להכיר, לחקור ולהרחיב את הידע הקיים בתחום ולאפשר לנו להכיר לעומק את מידת מעורבותן של נערות ערביות באלימות והגורמים המנבאים התנהגות כזו.בשיחה עם HUJICAST, מספרת ד"ר ג'יריס לולו על מחקרה, שיצא תחת הכותרת: "מעורבותן של נערות ערביות בסיכון בהתנהגות אנטי-סוציאלית ועבריינית". המחקר כלל 400 נערות מגיל 12 עד 21 מכל רחבי הארץ והתמקד בשלושה סוגי עבירות: אלימות פיזית קשה, אלימות מתונה ותוקפנות עקיפה.שוחחנו על המאפיינים הייחודיים לנערות הללו ועל גורמי הסיכון שיכולים להשפיע ולהגדיל את הסיכוי של הנערות לעבריינות: אפליה מגדרית, אפליה אתנית לאומית, עוני, התעללות מינית, ועוד. דברנו גם על גורמי החוסן שמגינים עליהן: דתיות, קרבה משפחתית וניטור הורי.המשמעות של ההתנסות באפליה אתנית, מעבר להיותה גורם המגביר מעורבות באלימות, נמצאה גם כמשתנה המגביר את ההשלכות השליליות של גורמי סיכון אחרים. לפי ממצאי המחקר, נערות ערביות מדווחות על התנסות גבוהה מאוד באפליה מגדרית בסביבתן (85.5%). מגמה דומה נמצאה לגבי אפליה אתנית-לאומית (79%) מצד גורמים שונים בציבור.נקווה שהמחקר החשוב של ד"ר ג'יריס-לולו יתרום לשיפור מצבן של הנערות האלה, ועל ידי כך לשיפור מצב החברה הישראלית בכלל.

פטריות - ממלכה מפוארת בטבע (הפטריה דומה לאנשים יותר מאשר לחיידקים) וכזו שברובה עדיין מסתורית עבורנו; מעריכים שיש בין חמישה לעשרה מיליון מיני פטריות בטבע. אנחנו מכירים רק שבריר קטן.הפרק הזה לא יעסוק בפטריות מאכל וגם בלא פטריות הזיה, אלא בפטריות פתוגניות בחקלאות. יותר ממחצית מחלות הצמחים נגרמות על ידי פטריות, שיכולות לשרוד חשיפה לחומרים רעילים ואף לפתח עמידות. יריב מורכב.ד''ר שי קובו, ראש המחלקה לצמחים ומיקרוביולוגיה בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה, מפתח חומרי הדברה המבוססים על פגיעה ממוקדת בכרומוזומים של פטריות פתוגניות. הוא מתרכז בפטריות הפוגעות בחיטה ובשעורה, במנגו ובעגבניות. החזון שלו הוא למצוא טריקים חדשים למאבק בפטריות. ביולוגיה חדשה, אם תרצו.כמי שהגיע לחקלאות ולפטריות דווקא מחקר הסרטן (ואף מוצא מקבילות בין הפטריה לגידול הסרטני), ד"ר קובו חושב מחוץ לקופסה: במלחמתו בפטריה בשם "פוסריום מנגיפרה", שעפה באוויר, חודרת לניצני פריחת המנגו ופוגעת בפירות. הוא מנסה לגייס לצידנו את לא פחות מאשר השמש: מכיוון שהנבג עף ברוח ולכן חשוף לשמש, קובו מנסה למצוא דרך להגדיל את הרגישות שלו ל-UV. מחשבה יפה.שוחחנו על הגנטיקה של הפטריות ועל פיתוח חומרי הדברה ממוקדים נגד התפטיר - צורת גידול של פטריה שלו תכונות של יצור רב תאי, כמונו. לתפטיר יש "מוח" והוא יכול להתמיין לסטרוקטורות שונות. אורגניזם משוכלל מאין כמותו.

פרק מיוחד של HUJICAST ליום הכיפורים תשפ"ג. מפגש בין פרופ' יאיר פורסטנברג, ראש החוג ללימודי תלמוד באוניברסיטה העברית לבין הרב מנחם נאבת ודרור פויר.שוחחנו על כמה מהרעיונות המרכזיים של יום הכיפורים, שחלקם מופיעים כשני צדדיו של שלם; בין עינויי הגוף ועינויי הנפש, בין התשובה והכפרה, הסליחה והמחילה - האם חטא יכול פשוט להימחק כלא היה? והרי כל פעולה משאירה סימן וזכר בעולם או שהחטא נמהל בין הדורות ונישא גם על ידי האל ש"נושא עוון ופשע", אלא גם על ידי יורשיו, שהרי אלוהים "פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים…" - ואם כך הדבר, איפה מידת הצדק בלפקוד את עוון האבות על ילדים שלא חטאו. שוחחנו על המתח בין האני והקולקטיב כפי שהוא בא לידי ביטוי ביום הזה: אם במקרא, יום הכיפורים היה יום של סליחה קולקטיבית, היום על כל אחד מאיתנו מוטלת התשובה לכפר על חטאיו לבדו, וזה לא תמיד קל. שוחחנו על עשרת הרוגי מלכות.דברנו על המתח שבין יום הכיפורים המקראי ליום הכיפורים הרבני. שוחחנו על הטומאה שמסתובבת בעולם כישות שיש לה קיום פיזי ועל הטהרה, על שני השעירים שאחד מהם הולך לעזאזל - מהו עזאזל, מקום או ישות? מה מקום הרוע בעולם ומה תפקיד האדם אל מולו, וניסינו לענות על השאלה: האם יש הקונה עולמו בשעה אחת? ואם כן, מה זה אומר על כל השאר.

איך נוצרים חורים שחורים? למה הם לא בולעים את כל היקום? איך, ותוך כמה זמן, הם מגיעים לסופם? האם כל החורים השחורים נראים אותו דבר? מה קורה כששניים נפגשים? מה נמצא בצד השני של החור השחור ולאן "הולכים" כל החומר והאנרגיה שנבלעו בו? האם במרכז החור השחור יש מעין שער למימד אחר?נדמה שמכל גורמי השמיים, החור השחור הוא שמצית את הדמיון בצורה הגדולה ביותר. פרופסור צבי פירן, אסטרופיזיקאי ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, והאורח בפרק הזה של HUJICAST, חוקר חורים שחורים, כוכבי נויטרונים וסופרנובות - ובא כדי לענות על כל השאלות, או לכל הפחות אל השאלות שהמדע יכול לענות עליהם היום, כולל השאלה מה בא קודם, החור השחור או הגלקסיה? האם חור שחור משך אליו חומר והחומר יצר גלקסיה, או שקודם היתה גלקסיה שבמרכזה הדחוס נוצר חור שחור?שוחחנו גם על כוכבי נויטרונים, שנוצרים בקריסת כוכב רגיל. כשהכוכב קורס וליבתו מושלכת אל היקום קוראים לזה סופרנובה. בסופרנובות נוצרו כל הזהב והמתכות הכבדות שיש היום ביקום.ואיך אפשר בלי לגעת בשאלת השאלות והבעיה הכי גדולה בפיזיקה היום: אנחנו יודעים שחוקי הפיזיקה שלנו לאתקפים במרכז החור השחור. כדי לדעת מה קורה שם, במרכז, צריך לשלב בין תורת היחסות של איינשטיין ומכניקת הקוונטים על מנת ליצור את תיאוריית הגרביטציה הקוונטית. למעלה ממאה שנה שהמדע מנסה לאחד בין שתי התיאוריות, ובינתיים ללא הפסקה. האם אי פעם נדע מה מתרחש במרכז החור השחור?

מה ירתיע עבריין יותר? לקבל עונש כבד על עבירה שהסבירות להיתפס בה קטנה, או להסתכן בעונש קל יותר, אבל בסבירות גבוהה יותר להיתפס? מה חשוב יותר, לפצות את הנפגע או להעניש את הפוגע? האם עונש מאסר של עשר שנים מרתיע כפול מעונש מאסר של חמש שנים?שיחה על הפילוסופיה של המשפט הפלילי עם פרופסור אלון הראל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית שבמרכז מחקריו עומדת סמכות המדינה, ההרתעה והדרך המיטבית להשיגה. שוחחנו על מחקריו שבבסיסם עומד הניתוח הכלכלי של המשפט, או במלים אחרות: מיקסום התועלת החברתית שניתן להפיק מהמשפט הפלילי; צמצום העלויות של האכיפה והענישה מצד אחד, והורדת הפשיעה על ידי הרתעה מספקת מצד שני. תיארנו את "העבריין הרציונלי", וניסינו לברר מה הסנקציה האופטימלית ואיך ניתן לקבוע אותה.הכל נשמע כל כך הגיוני. למה זה לא תפס? "לא אכחד מן הקורא", כותב הראל, "כי התאוריה הכלכלית בתחום המשפט הפלילי היא בעלת אפקט מוגבל מאוד על הפרקטיקה המשפטית. כמעט אין תחום משפטי שבו טביעת האצבע של הכלכלנים ניכרת פחות".המשפט הפלילי, על פי הראל, חשוף – אולי יותר מכל תחום אחר – להשפעה פופוליסטית מצדו של הציבור. כך הוא כותב: "…המשפט הפלילי עוסק ברצח, שוד, דם ואהבה, ומתחת לגלימות של השופטים, מתחת לפסקי הדין המלומדים ולדוקטרינות המפולפלות רוחשים סנטימנטים אנושיים עזים; הכלכלה נראית דלה מדי מכדי לטפל בתחום אנושי כל כך"."הדוקטרינה המשפטית תמשיך ככל הנראה להישלט על ידי האיד הפרוידיאני יותר מאשר על ידי הרציונליות הלוגית של מדעני החברה", מסכם פרופסור הראל.

במהלך עשרות שנים ומי יודע כמה סקרים ומחקרים התבססה הטענה שנשים מצביעות יותר לשמאל מאשר לימין, בגלל סוגיות הנוגעות למעמד האישה, סוגיות סוציאליות, ייצוג נשי וכד' (מדובר על אירופה, ולא על ישראל, כאן החלוקה הזהותית מעט שונה). יחד עם זאת, אם יש מגמה בולטת בפוליטיקה האירופית בעשורים האחרונים היא עליית הימין, כולל הימין הקיצוני. איך שני הדברים מסתדרים יחד? התשובה חייבת להיות במעבר של נשים מהשמאל לימין, ומהמרכז אל הימין הקיצוני.בפרק הזה של HUJICAST מתארחות ד"ר אודליה אושרי מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית. ד"ר אושרי חוקרת התנהגות פוליטית השוואתית, דעת קהל, ייצוג פוליטי ומגדר ופוליטיקה, וד"ר רעות איצקוביץ'-מלכה, חוקרת של ייצוג פוליטי מהמחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה. המחקר שלהן, שפורסם לאחרונה, מנסה לשפוך אור על דפוסי ההצבעה המשתנים.על פי ד"ר אושרי וד"ר איצקוביץ'-מלכה, המעבר של נשים לימין הקיצוני - מתי ימין ושמאל מתחילים להיות "קיצוניים"? זו שאלה בפני עצמה - מורכבת משתי מגמות. הראשונה, נשים שנפגעו מהגלובליזציה וממשבר הפליטים. רובן, כמשתמע, ממעמד סוציואקונומי נמוך יחסית. המציאות, כפי שהן חוו אותה, שינתה את הפוליטיקה שלהם והיטתה אותן ימינה.המגמה השניה לא מניחה מעבר אידיאולוגי משמאל לימין, אלא מסבירה את המעבר בדפוסי הצבעה שונים בין גברים ונשים. נשים, על פי ד"ר אושרי וד"ר איצקוביץ-מלכה, לוקחות יותר בחשבון את הנורמה החברתית, וברוב המקרים נוטות לקחת פחות סיכון ממצביעים גברים. על פי המחקר, בשנים שהימין הקיצוני היה בשולי החברה והשיח והתנדנד על אחוז החסימה, נמנעו נשים רבות מלהצביע לו. כשהסיכון נעלם, לא היתה להן בעיה. בנוסף, מפלגות בימין הקיצוני העלו את רמת הייצוג הנשי, מה שהביא עוד מצביעות. לפי הרעיון הזה, הנשים לא הקצינו - זו פשוט המציאות שהשתנתה. ומציאות חדשה נוצרה: האם הנשים שנבחרו במפלגות הימין משנות אותו מבפנים? ימים יגידו.שאלנו, כמובן, מה ניתן ללמוד מהמחקר האירופי על ישראל. הכל, בפרק המלא של HUJICAST

השתטחויות על קברי צדיקים, טבילה במקוואות, שימוש בברכות, קמעות ושלל טקסים ומנהגים שנשים יהודיות עושות כדי למצוא שידוך/להיכנס להריון/ללדת תינוק בריא - והדוגמאות רבות ומגוונות - כל אלה עומדים במרכז המחקר של ד"ר אניטה נובל מבי"ס לסיעוד של האוניברסיטה העברית.המחקר של נובל ושותפיה מגיע מתחום ה"כשירות התרבותית", כלומר, הניסיון להבין את החוויה והנסיונות של יולדות ממגזרים שונים על מנת לעזור הן לצוות המטפל והן ליולדת ליצור חוויה חיובית ומכלילה יותר בחדר היולדות ובמחלקות האשפוז. מטופלת שמרגישה שהצוות הרפואי מבין אותה ולא מזלזל בה ובאמונותיה, אומרת נובל, תהיה פתוחה יותר לשמוע מהרופאים.שוחחנו על מהות הכשירות תרבותית, שהיא התאמה והנגשה תרבותית ולשונית במערכת הבריאות, על הרגישות הנדרשת מהצוות המטפל כשהוא נתקל באישה המסרבת לעשות בדיקות לגילוי מחלה ומעדיפה לטבול במקווה, או מבכרת את עצתו של רב על פני דעתו של רופא. לאכפתיות ולאמפתיה, על פי מחקרה של נובל, תפקיד חשוב יותר ממה שנדמה.במחקר השתתפו גם ד״ר לורנס נובל, ד״ר ריצ׳יל ספקטור, ד״ר מיכל ליברגל, פרופ׳ יפה זיסק רוני, ד״ר אנה ולוסקי רובל.

שיחה עם ד״ר לילי בוקסמן-שבתאי מהמחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית שמחקריה עוסקים ברובם במפגש עם ריבוי משמעות. מחקריה הראשונים , כמו למשל הומור - יכול להיות שכולנו צוחקים ביחד מאותה בדיחה, אבל האם כולנו צוחקים על אותו הדבר? מה אומר סטריאוטיפ לאנשים שונים והאם יש סטריאוטיפים שכולנו יכולים להסכים עליהם? (יש, אבל ממש קצת)ממחקרים על ריבוי משמעות בהומור עברה ד"ר בוקסמן-שבתאי לחקור ריבוי משמעות גם בשדות אחרים, כמו למשל ייצוג של תנועות מחאה שונות. שוחחנו על "פרדיגמת המחאה" העוסקת ביחסי התקשורת והמוחים ובכוחו המוגבל של הגימיק התקשורתי לעורר דיון. שוחחנו גם על מחקר מרתק שלה ובו השוותה בין שתי תנועות חברתיות שונות בתכלית השינוי - האחת MLB, "חיי שחורים חשובים", והשניה, הקבוצה שהשתלטה על הקפיטול אחרי ההפסד של טראמפ - לפי הדרך בה הן מתנסחות ברשת החברתית טיקטוק.שוחחנו על תפקיד הרשתות החברתיות במחאות חברתיות, על המיוחד ברשת טיקטוק, על כוחה של המדינה אל מול כוחו של האלגוריתם - וגם על איך שבסופו של דבר לא פעם המדיום הולך ומשתלט על המסר.

פרופסור שי כרמי מביה"ס לבריאות הציבור, הפקולטה לרפואה, פרסם לאחרונה מחקר (עם ד''ר אור צוק מהמחלקה לסטטיסטיקה מהאוניברסיטה העברית, ופרופ' טוד לנץ ממכון פיינשטיין למחקר רפואי בניו יורק) הבוחן שיטה חדשה להערכת הסיכוי שעובר יפתח במהלך חייו מחלה גנטית. התהליך נועד להפחית תחלואה עתידית ולהוריד את כמות הסבל בעולם, אך יש לו גם השלכות אתיות וחברתיות משמעותיות, והוא עשוי לשנות את האופן שבו יתבצע בעתיד תהליך ההפריה החוץ גופית.שוחחנו על האתיקה של הגנטיקה, תחום המשתנה ומתפתח ככל שהטכנולוגיה מתקדמת; אם לפני שני עשורים עוד דנו על האתיקה של לדעת את מין העובר, היום כבר מדברים על בחירת תכונות.בחירת עוברים על פי מדדי סיכון, אומר כרמי, עלולה להוביל לסטיגמטיזציה של חולים, להגדלת אי השיוויון בחברה. חוקרים רבים, אומר כרמי, נרתעים מטכנולוגיות הדורשות להחליט אילו עוברים ''אינם ראויים'' להיוולד, מחשש מהידרדרות ל"אאוגניקה", השבחת גזע. תנועה שבמסגרתה נרצחו ועוקרו בכפייה מאות אלפי אנשים שנחשדו כנחותים מבחינה גנטית.בנוסף, פרופסור כרמי חוקר גנטיקה של אוכלוסיות, בדגש על יהודים אשכנזים. שוחחנו על מהי אוכלוסיה, מה ניתן ללמוד מהדנ"א על שינויים שאירעו בעולם, וגם ניסינו לברר מיהו אשכנזי.

היא: פרופ' שהם חשן-הלל מבית הספר למנהל עסקים, ראש המעבדה לקבלת החלטות במרכז פדרמן לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית. חוקרת תהליכי קבלת החלטות בהקשרים חברתיים. הוא: ד"ר אלכסנדר גיללס-הלל, מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, מומחה ברפואת ילדים, וחוקר שינה, בדגש על דום נשימה בשינה. השניים נשואים ולהם שלושה ילדים - וגם מחקרים משותפים, בהם שילבו את שני תחומי המחקר שלהם ובדקו את השפעת חוסר השינה אצל רופאים מתמחים על תהליכי קבלת ההחלטות שלהם.ההשפעה של חוסר שינה על הגוף נחקרה והיא ידועה. אבל המחקר של פרופ' חשן-הלל וד"ר גיללס-הלל שונה, מעמיק יותר. שלא כמו במחקרים הקודמים - הפעם נחקרה גם ההשפעה של חוסר שינה למשך תקופה ארוכה, כמו התמחות בבית חולים, ולא רק חסך שינה של לילה אחד - מסתבר שתקופת התמחות ארוכה ללא שינה גובה מחיר כבד מהמתמחות והמתמחים הצעירים, כמו פגיעה במאזן ההורמונלי, האצה של תהליכים דלקתיים ועוד, בנוסף לפגיעות מהתחום הקוגניטיבי כמו קשב, אימפולסיביות וכד'. במחקר היתה גם קבוצת ביקורת של רופאים מומחים שחזרו למסדר שינה תקין. החדשות הטובות: הנזק חולף.השניים המשיכו הלאה במחקרם, אל מקום שלהרבה רופאים לא נוח לדרוך בו, ובדקו מהי ההשפעה של חוסר שינה כרוני אצל רופאים מתמחים על מידת האמפתיה שלהם כלפי המטופלים - ואיך האמפתיה שלהם משתנה במהלך היממה, ולמשך ההתמחות. לדוגמה, השניים בדקו את מידת האמון של רופאים שלא ישנו כלפי חולים המתלוננים על כאבים ועונים על השאלה, כמה כואב לך מאחד עד עשרה. המחקר הקיף מידע שנאסף מכ-13 אלף מקרים.התוצאות, עליהן שוחחנו בפרק המרתק הזה של HUJICAST, מרתקות.

תאי שריר ושומן שיכולים לשכפל את עצמם עד לגודל אינסופי, טעמה המר של האשכולית הופך לתרופה ואיברים גדלים על שבבים - דברים מדליקים ביותר מתרחשים במעבדה של פרופסור קובי נחמיאס, ראש המרכז לביו-הנדסה בפקולטה למדעי החיים שבאוניברסיטה העברית, האורח בפרק.פרופסור נחמיאס הוא אחד המילים הנרדפות למהפכת הבשר המתורבת, בזכות Future Meat, החברה שהקים בשנת 2018. פיוצ'ר מיט לוקחת תאי גזע מהחי ומגדלת אותם לתאי שריר ותאי שומן. התהליך הזה לא רק שאינו גורם שום סבל לחיה, הוא גם חד פעמי: את התאים האלה ניתן לשכפל שוב ושוב, עד אינסוף.שוחחנו על הכבד, האיבר שנחמיאס הכי אוהב; על תפקידיו החשובים בגוף, המסתורין שהוא נושא בחובו, על האתגרים במחקר הכבד ואיך מפתחים תרופות חדשות בעזרת הביו-הנדסה. במהלך המחקר שלו נחמיאס מגדל רקמת כבד הגדלה על שבב. "איברים על שבבים", אפשר לומר את זה עשר פעמים ברצף וזה עדיין יישמע מוזר. אבל זה קורה. ואם זה לא מספיק, בתוך הרקמה האנושית שגדלה על השבב מוטבעים חיישנים זעירים המשדרים מידע בזמן אמת על פעולת תרופות וכימיקלים שונים. עוד טכנולוגיה שפיתח נחמיאס והצליח להסביר לנו היא היכולת להדפיס תאים, המאפשרת את יצירת הבקר המתורבת.ולקינוח, במקום לאכול אשכולית - דיברנו על אשכוליות. במסגרת עבודתו בתחום הנדסת הרקמות, זיהה נחמיאס מולקולה קטנה באשכולית - הקשורה לטעמה המר - שמסוגלת להילחם בנגיפים בגוף, מגבירה ספיגה של נוגדי חמצון ומורידה את קצב יצירת הכולסטרול.

פרופ' ניר פרידמן מפתח שיטה חדשנית של בדיקת דם המאפשרת לאבחן במהירות ובדיוק מגוון רחב של מחלות. בדיקות דם מספקות לרפואה מידע חשוב על המתרחש בגופנו, כידוע. בנוסף לשלל החומרים המופיעים בדם, ניתן למצוא שם שרידים של מקטעי דנ"א מתאים שמתו ונסחפו לדם כחלק מהתהליך הטבעי. בשנים האחרונות פותחו שיטות שמאפשרות לקרוא את מקטעי הדנ"א כדי לזהות מחלות וגידולים ממאירים שמאופיינים בתמותת תאים חריגה. השיטות אמנם מצביעות על קיום של גידול או מחלה, אך לא מסוגלות לומר לנו היכן בגוף הן נמצאות - מה שמוביל לא לפעם לבדיקות פולשניות וכואבות, כמו ביופסיה.שיטה חדשה לבדיקת דם - שפותחה על ידי פרופסור ניר פרידמן מהמכון למדעי החיים וביה"ס להנדסה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית, אורח הפרק הזה של HUJICAST - עושה שימוש במידע הגנטי הנשמר על הכרומטין, חלבון המהווה מעין "אריזה" של הדנ"א. על ידי ניתוח המידע הנשמר בכרומטין ניתן לזהות את מקור התאים שמתו ולהסיק מכך על מקום היווצרות גידול או מחלה ואף להגדיר באיזה שלב בהתפתחות המחלה נמצא החולה. בדיקה פשוטה וזולה שתחסוך הרבה זמן, כאב וחוסר ודאות. איך בדיוק זה עובד? האזינו לשיחה.בנוסף, בימים אלה מקים פרופסור פרידמן את המרכז לרפואה חישובית באוניברסיטה העברית, מיזם חדש של הפקולטה לרפואה שמטרתו לאמץ טכניקות חישוביות מתקדמות, מבינה מלאכותית, אינפורמציה מולקולרית, נתונים קליניים ועוד, כדי לספק לרופאים מידע מהיר, זמין וכמובן אמין בזמן אמת. שוחחנו על החזון למרכז החדש.

למה בעצם אנחנו מזדקנים? האם אפשר לעצור את הזקנה? ואם כן - איך? ועד מתי?שיחה עם פרופסור אהוד כהן, מהמחלקה לביוכימיה וביולוגיה מולקולרית, הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית על מחקריו בנושא מעורר התקוות והתפילות - הארכת החיים ומניעת מחלות - האם אפשר לעשות את זה, ואיך? בדגש על מחלות ניווניות של המוח, כמו אלצהיימר ופרקינסון.ניסינו להגדיר מהי בעצם ההזדקנות. מבחינה אבולוציונית, אומר כהן, היתרון מבחינת המין בהזדקנות הוא פשוט לפנות מקום לצעירים. וברמת הפרט, הגוף שלנו? לפי פרופסור כהן, תהליך ההזדקנות הוא למעשה ירידה ביעילות של מנגנוני ההגנה שמגנים עלינו בגיל צעיר ומונעים מחלות. תהליך ההזדקנות הוא לא רק שימוש ובליה - כמו מכונית - אלא תכונה מהותית של הגוף, יש מסלולים של העברת אותות בין מולקולות בתוך תאים ובין רקמות שכל תפקידם הוא "להזקין" אותנו. אם נדע לעשות להם מניפולציה, אומר כהן, נוכל לעכב את תהליך ההזדקנות ולמנוע הופעת מחלות בגיל מבוגר.במחקריו הצליח כהן להראות הצלחה בעכברים ובנמטודות, תולעים קטנות, באורך מ"מ - שאת תוחלת החיים שלהם הצליח לשלש, ואף למנוע הופעה של מחלות ניווניות ואחרות, על ידי פגיעה בגן שתפקידו לגרום לתהליך ההזדקנות. למרות זאת, המחקר של כהן לא הולך בכיוון של הארכת החיים, ומתמקד בדחיית ומניעה של הופעת מחלות.עוד על אלצהיימר והמאבק בהזדקנות שוחחנו בפרקים נוספים של HUJICAST עם ד"ר איתמר הראל שחוקר הביולוגיה של ההזדקנות, על המנגנון המופלא של דג הקילי שמצליח לעצור את הזמן, ועם ד"ר הייתם עמל שחוקר את הקשר בין אלצהיימר לאוטיזם.

שיחה עם ראש המעבדה למיקרוביולוגיה וחקר הביופילם בפקולטה לרפואת שיניים באוניברסיטה העברית, על מחקריו פורצי הדרך בשימוש בקנבינואידים ובאנדו-קנבינואידים למלחמה בחיידקים המתקבצים ומתקבעים במבנים קשיחים הנקראים ביופילם, נמצאים כמעט בכל מקום, בגוף ומחוצה לו, ובכל מקום כזה - גורמים לצרות צרורות; על השיניים הם מצטברים לשכבת פלאק דנטלי הגורמת לחורים בשיניים, על צינורות קטטר המושתלים בגוף הם גורמים לזיהומים, ואפשר אפילו למצוא אותם מצטברים בכמויות גדולות בקרקעיות האוניות.מקור הכוח של הביופילם הוא בתקשורת השוטפת המתנהלת בין החיידקים הצמודים זה לזה בתוך המבנה. התקשורת הזו מאפשרת לקהילת החיידקים לשגשג, לחלק משאבים, להגן מפני תוקפים ואף לצאת למתקפת נגד - כל אלה הופכים את המלחמה בביופילם לקשה ומורכבת: אנחנו רוצים לפרק את המבנה, אבל לא לקטול את כל אוכלוסיית החיידקים.(עוד על התקשורת בין החיידקים, בפרק של HUJICAST עם עם פרופסור סיגל בן יהודה מבית הספר לרפואה)פרופסור שטיינברג חקר את הביופילם במשך שנים, עד ששיחת מסדרון עם פרופסור רפי משולם - אבי תחום הקנאביס בעולם (כדאי להאזין לשיחה איתו ב-HUJICAST) - שלחה את השניים לכיוון חדש לגמרי: שטיינברג סיפר למשולם על הביופילם ומשולם הציע: למה שלא תנסה לקחת כמה קנבינואידים (התרכובות והחומרים הפעילים בקנאביס) ולראות מה קורה.מה שקרה הפתיע את השניים והפך לפריצת דרך מדעית: שטיינברג גילה שלקנבינואידים, ומאוחר יותר גם לאנדו-קנבינואידים (קנבינואיד שהגוף שלנו מייצר בעצמו) יש הצלחה גדולה מאוד בפירוק הביופילם - הם לא "סתם" משמידים את אוכלוסיית החיידקים, אלא משבשים את היכולת של החיידקים לתקשר זה עם זה ולבנות את הביופילם. הגילויים נרשמו כפטנט ובימים אלה כבר עומלים על מנת להפוך את התגליות לתרופות ותכשירים.שוחחנו על חשיבות העצומה במפגש הבלתי אמצעי בין שני מדענים שלא מאותו תחום; אותם רגעים בקפיטריה, במסדרון או בחצר, המובילים להפריה הדדית, מחקר משותף ולא פעם גם לתגליות חשובות.לאחר ההצלחה מול הביופילם המשיכו שטיינברג ומשולם לחקור את תכונות הקניבינואידים אל מול חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה - אחת הסוגיות והבעיות החשובות ביותר העומדות בפני עולם הרפואה היום - וגילו שגם כאן רושמים החומרים הקנבינואידים אחוזי הצלחה משמעותיים. לפי שטיינברג, לא מן הנמנע שיום אחד יכול הקנאביס להחליף את האנטיביוטיקה, בחלק מהמחלות לפחות.הפרק הוא חלק מסדרת הקנאביס. מוזמנות ומוזמנים להאזין לראיונות שערכנו עם פרופסור רפי משולם, אבי התחום, ועם ד"ר שבתאי לויט מבית הספר לעבודה סוציאלית על התמכרות.

ד"ר יונתן אנהורי ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית גילה לאחרונה חומר שהשדה המגנטי שלו מתנהג שונה מכל החומרים שידועים לאדם, והיה הראשון לראות ולהגדיר תופעה מגנטית חדשה לגמרי - "מגנטיות קצה" שמה. התגלית של אנהורי, וזו לא הגזמה, יכולה לשנות את עתיד הננוטכנולוגיה.תחום המחקר של ד"ר אנהורי נקרא "מיקרוסקופיה מגנטית". מה זה, למה זה טוב ומה אפשר לעשות עם זה - הכל בשיחה מרתקת עם HUJICAST. ד"ר אנהורי לוקח אותנו יד ביד לטיול מודרך בשדה המגנטי; שוחחנו על תכונות השדה - הפועלות על הזוהר הצפוני, על כרטיסי האשראי שלנו ועל הציפורים בשמיים), מה בדיוק רואים במיקרוסופ מגנטי; על הייחוד של החומר החדש - שהתאפשר, בין השאר, בזכות מיקרוסקופ מגנטי שפותח באוניברסיטה העברית ויכול להגיע לרזולוציות עוצרות נשימה של אחד חלקי מאה אלף של מילימטר ולמדוד את השדה המגנטי של אלקטרון בודד), על התופעה החדשה, "מגנטיות קצה" שגילה; וגם על איך זה להיות האדם הראשון לראות משהו שאף אחד לא ראה קודם (רמז: ממש כיף).בנוסף, שוחחנו על תחום מחקר נוסף של ד"ר אנהורי: "מערבולות קוונטיות" - זה נשמע קטן, זה נשמע מסתורי וזה נשמע מסובך - אבל אחרי השיחה הזו הכל יהיה קצת יותר ברור. מבטיחים.

יותר ויותר אזרחים, גם בישראל, מדווחים שהם צורכים את מנת האקטואליה שלהם לא דרך מהדורות החדשות וכותרות העיתונים - אלא דרך תכניות הסאטירה המתחזות לתכניות חדשות, כמו התכנית של ג'ון סיוארט, ארץ נהדרת שלנו ועוד. המיאוס, הניכור וחוסר האמון כלפי המערכת הפוליטית, מהתופעות הבולטות של התקופה, מוצאת את ביטויה בהתעלמות מהחדשות ה"אמיתיות" ומעבר לתכניות הסאטירה-חדשות, שבתורן מגבירות עוד יותר את אותו ניכור וחוסר אמון. מה זה אומר עלינו, על תוכניות הסאטירה, על הפוליטיקאים ועל הדמוקרטיה בכלל?שיחה על סאטירה פוליטית, עם ד"ר מיטל בלמס-כהן, ד"ר לתקשורת פוליטית, ראשת המגמה לתקשורת פוליטית ותהליכים פסיכולוגיים בעידן הדיגיטלי במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית.ניסינו לעמוד על מאפייניה של הסאטירה בעידן הרשתות וריבוי הערוצים, להבין את "תפיסת המציאות" של אזרחים הצורכים את הסאטירה כמקור חדשותי; תוכניות הסאטירה ברובן לא עוסקות בסוגיות החשובות בחברה, אלא מתרכזות בלהגחיך את האנשים העוסקים בה - לא בדיוק הדרך הנכונה לייצר אזרח מודע. ניסינו לבנות עבור האנשים האלה דיאטה תקשורתית מאוזנת יותר. ולא פחות חשוב: איך בכלל חוקרים סאטירה?שוחחנו גם על גבולות הסאטירה. אנחנו אמנם חיים בדמוקרטיה עם חופש ביטוי ואף אחד לא מצנזר את הסאטיריקנים או שולח אותם לכלא - אבל למרות שאנחנו כבר בקושי שמים לב לזה, אותם סאטיריקנים טלוויזיונים יודעים טוב מאוד איפה עובר הגבול. מותר לצחוק על פוליטיקאים, על מיעוטים, עדות, מאפיינים פיזיים, על הכל מותר לצחוק, מלבד על דבר אחד: בעלי ההון. בחזקים באמת היא כמעט ולא נוגעת.המחקר של ד"ר בלמס-כהן מתמקד בנושא של פרסונליזציה פוליטית בזירה הלאומית והבינלאומית - איך עברנו משייכות, אהדה ו(כמובן) הצבעה למפלגות, דעות ורעיונות - לאנשים. הכל נהיה אישי. הקשר לסאטירה ולמעבר המשקל מהסוגיה לאדם, ברור, השאלה היא מי הביצה ומי התרנגולת במשל הזה. שוחחנו על המרוויחים והמפסידים מהמגמה הזו, והאם בסוף הסאטירה משנה סדרי עולם או רק נובחת על השיירה העוברת.

מה קורה לנו במוח כשאנחנו במצבי לחץ, מתח וטראומה? איך (והאם) מצליחה החברה הישראלית, למודת העימותים והמתחים, להתמודד עם הלחץ הנפשי? האם אנחנו חברה לחוצה יותר? האם את הלחצים והטראומות שלנו אנחנו מעבירים בירושה לדור הבא, ובמשתמע: האם נולדנו תינוקות לחוצים להורים לחוצים? מה הבעיה בתרופות הפסיכיאטריות והיום - ולמה הן (ותרופות אחרות) פועלות אחרת על גברים ונשים.בשביל לענות על השאלות האלה צריך חוקרת מוח. מזל שיש את פרופסור חרמונה שורק, נוירוביולוגית מולקולרית במרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח ובמכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית, ואחת המדעניות המובילות בעולם בתחומה. רק לאחרונה זכתה בפרס א.מ.ת לשנת 2022. כבוד לארח אותה. על השאלות שלהלן - ועל רבות אחרות - היא עונה בפרק הזה של HUJICAST.שוחחנו על מחקריה של פרופסור שורק בנושא מנגנוני תגובה למצבי לחץ וחרדה, על פיתוח תרופות להקטנת השפעות של פוסט-טראומה, וטיפול במחלות ניווניות של המוח ומערכת העצבים. על מחקריה פורציה הדרך בביולוגיה המולקולרית של האיתות הכולינרגי: היא שואלת אלו סוגי RNA ישנו את האיתות של מוליך עצבי בשם אצטילכולין ואיך ניתן לווסת אותו בצורה מיטבית כדי להקל על מגוון רחב של מחלות של המוח.שוחחנו על תחום רפואת ה-RNA, על עולם הרפואה המותאמת אישית - עד כמה היא באמת מותאמת אישית? על מצב המחקר של תרופות פסיכיאטריות טובות יותר, ועל אחד העוולות הגדולות בעולם הרפואה: כמעט כל המחקר הרפואי נעשה על גברים לבנים ופועל עליהם טוב יותר מאשר על אוכלוסיות כמו נשים, אפריקאים ומזרח תיכוניים…

אמנם החורף שהיה לנו היה חורף קלאסי, נעים, אבל הוא לא דוגמה מייצגת לחורפים שאנחנו חווים פה בעשרות השנים האחרונות.שיחה עם ד"ר אפרת שפר מהמכון למדעי הצמח וגנטיקה בחקלאות, הפקולטה לחקלאות מזון וסביבה באוניברסיטה, שחוקרת איך שינויי האקלים ישפיעו על הצומח הטבעי בישראל, ובמיוחד על מחקר שלה שהראה - על ידי ניתוח של נתונים מ-45 השנים האחרונות - שכל מה שהרגשנו היה נכון: העונה היבשה מתארכת, והעונה הרטובה הולכת ומתקצרת. בנוסף, יש שינוי בפיזור הגשם ובדפוסי הגשם: בכל יום גשום יורד יותר גשם, הגשם יותר אלים, וכולנו כבר מכירים את ההצפות. אם זו מגמה, אומרת שפר, יכול להיות שהמצב בעתיד יהיה עוד יותר קיצוני. כולנו יודעים שזו אכן מגמה.אחת המטרות המרכזיות הייתה לבדוק האם ניכר שינוי במשטר הגשם שיוכל להשפיע בעתיד על מידת ההתאמה של הצומח המקומי לתנאי האקלים המקומיים, אומרת ד"ר שפר. "אם כמויות הגשם בעונה הרטובה ימשיכו לקטון, ליכולת השרידות של הצמחים תהיה משמעות רבה לגבי מה ניתן יהיה לגדל פה".המצב הוביל אמנם לירידה במספר השיחים הקטנים בישראל, אבל יש גם חדשות טובות: עץ האלון בעלייה ובכלל, החורש הישראלי רק הולך וגדל, הולך ומצטופף, בניגוד לכל התחזיות. אז לא הכל גרוע, וגם אם גרוע - לפחות שיהיה ירוק.

כולם מדברים על בשר מתורבת, אבל חלב מתורבת הוא מוצר שהרבה יותר קשה ומורכב להגיע אליו מבחינה מדעית וטכנולוגית: במקרה הזה אנחנו לא רוצים "רק" לקחת תאים ולגדל אותם - אלא לגרום לתאים גם להפיק את אותה התוצרת שהם מפיקים בטבע.איך יוצרים חלב מתורבת? שיחה עם פרופסור נורית ארגוב ארגמן, מהמחלקה למדעי בעלי חיים, בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה. ארגוב ארגמן היא אחת מפורצות הדרך בתחום החלב המתורבת; באוניברסיטה כמובן, וגם בחברת WILK שהיא המדענית הראשית שלה.שוחחנו על מה מייחד את חלב האם, או יותר נכון, את השומן שנמצא בחלב האם. כל היצורים הרב תאיים שעל כדור הארץ מפרישים בגופם שומן באותה השיטה בדיוק. רק בייצור השומן שבחלב האם (אצל יונקים) מופיע מבנה שומני ייחודי, שנקרא MFGM, שלא נמצא באף מקור שומן אחר. קיים דמיון חזק בין חלב האם של כל היונקים.ועוד: לאם יש יכולת חשובה לייצר חלב שונה, לפי השלבים בהנקה, עונות השנה וכד'. במצבי עקה יודע גוף האם לשלוח שומן שייגן על התינוק. אם נוכל להשתמש במבנה השומני הנ"ל - MFGM - אפשר יריה להעשיר את השומן ברכיבים מועילים לצרכן. במעבדה שלה, מגדלת ארגוב ארגמן תאים של בלוטת חלב באינקובטור.פרופסור נורית ארגוב ארגמן החלה את דרכה המחקרית בחלב פרות, ומהר מאוד הגיעה לחלב אם. מטרת המחקר שלה זה להבין איך להעשיר באופן טבעי את החלב (ואת תחליפי החלב), דרך מניפולציות ושליטה בייצור ה-MFGM. עד כדי כך שניתן יהיה לייצר "סופר חלב".שלא כמו תעשיית הבשר המתורבת, החלב המתורבת לא שם לו למטרה לחסל את הרפתות; קנה המידה פשוט גדול מדי. התחום מתמקד יותר בשיפור איכות החלב (שהולכת ויורדת בכל העולם), ובעיקר שיפור של תחליפי החלב והעשרתם במרכיבים של חלב אם אמיתי.

פרופ' ליעוז אתגר מהחוג למדעי הסביבה ומהמכון לכימיה בפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע באוניברסיטה העברית מגיעה ל-HUJICAST, הסכת המדע והמחקר, כדי להשיק סדרת הסכתים חדשה בנושא צבע. העולם ייראה לכם הרבה יותר צבעוני וברור אחריה.המחקר של פרופסור ליעוז אתגר עוסק בתחום האנרגיה הסולרית, בדגש על שיפור תפקודם של תאים סולאריים מבוססי חומר היברידי (אורגני ולא אורגני), החומרים שהוא מחפש צריכים לדעת לבלוע כמה שיותר מהאור. כלומר, אפשר בהחלט לומר שפרופסור אתגר מכיר טוב מאוד את השמש שלנו ואת ספקטרום הצבעים - בהחלט האדם המתאים להתחיל איתו (כמעט) מההתחלה, עם השאלות הכי כיפיות: שאלות של ילדים.מהם בכלל הצבעים? למה בכלל אנחנו רואים צבעים? איך אנחנו רואים אותם? למה דווקא את אלה? מה ההבדל בין הצבעים? כמה צבעים יש ביקום? מה זה שקוף? איזה צבע זה זהב? מה הקשר בין האור והחום? מהי קרינה? למה האור הוא לא תחום מחקר בפני עצמו? זה מוזר כשחושבים על זה, לא? דברנו על הצבעים שאנחנו לא רואים, מה יש מעבר לספקטרום? למה בבגדים שחורים חם יותר?וכמובן לא יכולנו שלא לנצל את ההזדמנות ללמוד קצת יותר על האנגיה הסולארית. על ההבדלים בין ניצול אור השמש לחום לעומת ייצור חשמל, איך מייצרים תא פוטו-וולטאי יעיל יותר ומה יהיה הדור הבא של האנרגיה הסולארית.

"אירועי מאי 2021 במבט מחקרי: שיחות עם חוקרי מכון טרומן שבאוניברסיטה העברית" עוסק בהתפרצות האלימה שאירעה בערים המעורבות בישראל במאי 2021, ומנתח את הגורמים שהובילה אליה. בשני חלקי הפודקאסט, מסבירים חוקרי מכון טרומן את המאפיינים של הערים המעורבות בישראל ושל המרקם האנושי, תרבותי, כלכלי וחברתי של התושבים שגרים בהן, ודנים בגורמים ובסיבות לפרוץ האירועים דווקא בעיתוי זה, תוך סקירת האתגרים העומדים בפני גורמי החוק והגורמים העירוניים שמובילים את ניהול ומדיניות הערים הללו, ובירור האם יש ביכולתינו למנוע היתכנות של התפרצויות אלימות נוספות מסוג זה בעתיד הקרוב והרחוק.הגשה: טלי מורנועריכה: מאיה כהןהפקה: KeyPodהחוקרים לפי סדר השתתפות: ד"ר חן ברם, ד"ר רגב נתנזון, פרל ניקול-חסיד, ד"ר עמרי גרינברג, רואן נאסר, שאדי עכריה, ניצן פייביש, פרופ' ערן הלפרין, עו"ד אורלי אריאב, ד"ר אורנה שמר.

"אירועי מאי 2021 במבט מחקרי: שיחות עם חוקרי מכון טרומן שבאוניברסיטה העברית" עוסק בהתפרצות האלימה שאירעה בערים המעורבות בישראל במאי 2021, ומנתח את הגורמים שהובילה אליה. בשני חלקי הפודקאסט, מסבירים חוקרי מכון טרומן את המאפיינים של הערים המעורבות בישראל ושל המרקם האנושי, תרבותי, כלכלי וחברתי של התושבים שגרים בהן, ודנים בגורמים ובסיבות לפרוץ האירועים דווקא בעיתוי זה, תוך סקירת האתגרים העומדים בפני גורמי החוק והגורמים העירוניים שמובילים את ניהול ומדיניות הערים הללו, ובירור האם יש ביכולתינו למנוע היתכנות של התפרצויות אלימות נוספות מסוג זה בעתיד הקרוב והרחוק.הגשה: טלי מורנועריכה: מאיה כהןהפקה: KeyPodהחוקרים לפי סדר השתתפות: ד"ר חן ברם, ד"ר רגב נתנזון, פרל ניקול-חסיד, ד"ר עמרי גרינברג, רואן נאסר, שאדי עכריה, ניצן פייביש, פרופ' ערן הלפרין, עו"ד אורלי אריאב, ד"ר אורנה שמר.

אין ספק שהיא אהובה מאוד בכל העולם ובמגוון רחב של צורות הכנה ועשייה, והיא אפילו לא משמינה, אבל יחד עם זאת - בריאה היא לא. בהשוואה לעלים ירוקים אחרים, החסה ענייה יחסית בערכים תזונתיים. מה אפשר לעשות בשביל לעזור לחסה לעזור לנו?יש פתרון!שיחה עם הדוקטורנטית ירין ליבנה מהפקולטה לחקלאות מזון וסביבה שהצליחה (בליווי פרופ' סשה ויינשטיין), לערוך גנטית עלי חסה (בטכנולוגיית CRISPR), להוסיף להם וויטמינים וערכים תזונתיים - ולהפוך את החסה לבריאה הרבה יותר. העלים החדשים מכילים עד פי 8 יותר ויטמין C, כחמישים אחוז יותר בטא קרוטן, ועוד כהנה וכהנה ויטמינים ומינרלים. חמישה עלים מהחסה המשופרת ביום, יספקו את תצרוכת וויטמין C המומלצת לאדם.מה עוד מחכה לחסה שלנו בעתיד? איזה עוד תוספות יכניסו בה? איך, בעצם, עובדת העריכה הגנטית? ירין ליבנה תנסה לענות על כל השאלות, כולל על השאלה מה החלום שלה: להיות זו שתצליח לפרק - ובעזרת צמחים! - את אי הפלסטיק העצום ששט באוקיינוס השקט.

איפה היית בצבא? לרגל יום העצמאות, שיחה עם פרופסור אלון קדיש מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה, מומחה להיסטוריה צבאית בדגש על מלחמת העצמאות.ניסינו לגשת מחדש לאתוס הישראלי הגדול מכולם, עדיין, למרות הכל: צה"ל כ"צבא העם", כ"כור ההיתוך". האם כבודו של האתוס עדיין במקומו מונח? שוחחנו על הדרך בה צמח צה"ל והפך מאסופת כוחות מקומיים לצבא, על הויכוח החוזר על עצמו עשרות שנים - שירות קרבי לעומת שירות בעורף, על הסיכוי להפוך את צה"ל לצבא מקצועי, על איפה עובר קו השבר, ואם בכלל יש קו שבר כזה. על תפקיד השירות בצבא בהשתלבות באזרחות, השינוי הדמוגרפי ביחידות הלוחמות והאם אנחנו הופכים לצבא של שני עמים, כמו שמאיימים עלינו לפעמים?

אושוויץ, מקום הירצחם של למעלה ממיליון ומאה אלף יהודים, הוא מפעל המוות הגדול בהיסטוריה והזיקוק המוחלט של הרוע האנושי. מראות אושוויץ טבועים בנו הרבה לפני שהדורות האחרונים של הישראלים נסעו לבקר במקום; כולנו מכירים את המשרפות, השער עם הכתובת המצמררת, הרמפה, הדרגשים הצרים בבלוקים הצפופים, המוזלמנים. מראות שצרובים בנפש הקולקטיבית.אבל לפעמים, מרוב שאנחנו יודעים על אושוויץ, נראה שיש גם דברים שאנחנו פחות רוצים לראות והרבה פחות רוצים לדעת. מה עוד התרחש באושוויץ, לצד הרצח השיטתי?פרק מיוחד של HUJICAST לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה. דרור פויר משוחח עם ד''ר נוח בנינגה, מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית שהמחקר שלו על אושוויץ עוסק בממד נסתר יחסית ומציג זווית מפתיעה, מאתגרת ומרתקת על חיי המחנה. בנינגה חוקר את התרבות החומרית של האסירים באושוויץ, בדגש על אופנה באושוויץ.המחקר של בנינגה עוסק ב-15 עד 20 אחוזים מהאסירים באושוויץ (קאפואים וכו') ש"נהנה" ממעמד מיוחד במחנה, הוא שלא חי בסכנת חיים והיה יכול לאגור רכוש, לענוד שעונים, לגדל שיער ואף לתפור לעצמו חליפות. לצד ההשמדה, אושוויץ היהמקום מושחת במיוחד. כמות אדירה של רכוש הגיעה לאושוויץ עם היהודים, והשחיתות פשתה במחנה. שוחחנו על המסחר בשוק השחור של אושוויץ, על דרכים שונות ומשונות להתפרנס באושוויץ, וגם על צוי האופנה של המחנה.שיחה שמאירה באור חדש זווית נוספת של אושוויץ.

למעלה ממחצית מהיהודים שנרצחו בשואה נרצחו על אדמת ברית המועצות. הם לא כונסו בגטאות או נשלחו למחנות ריכוז; רובם המכריע נרצח במקום ונקבר בגאיות הריגה, המפורסם בהם הוא באבי יאר, שעלה לאחרונה לחדשות. מהיהודים שנלכדו בכיבוש הנאצי ברוסיה כמעט ולא היו ניצולים שחזרו לספר והנתונים היו נעולים בארכיונים הסובייטים עד שנות התשעים. אולי בגלל זה במשך שנים רבות היתה שואת יהודי ברית המועצות "השואה שנשכחה".פרק מיוחד של HUJICAST לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה. דרור פויר משוחח עם פרופסור יונתן דקל-חן מהחוג להיסטוריה כללית ומהחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו, החוקר את יהודי ברה"מ ומזרח אירופה.דברנו על מעמדם החברתי ומצבם הכלכלי של יהודי רוסיה ערב המלחמה; היהדות, כדת, אמנם דוכאה על ידי המשטר כמו שאר הדתות, אבל מעמדם של היהודים מעולם לא היה טוב יותר. מהרבה בחינות, המהפכה של 1917 שחררה אותם. רבים מהם עזבו את תחום המושב, התפזרו ברחבי האימפריה העצומה, והתערו בכל רבדי החברה הסובייטית; בצבא, בכלכלה, בתרבות, בפוליטיקה.ב-22 ביוני 1941 פלש היטלר לברית המועצות במבצע ברברוסה. בשטחים שכבשו הנאצים - הכוללים את בלארוס, אסטוניה, לטביה, ליטא, מולדובה, אוקראינה ועוד - חיו יותר מארבעה מיליון יהודים. כמיליון הצליחו להתפנות בזמן, השאר נרצחו במהירות ובאכזריות בידי יחידות האס-אס הידועות לשמצה, ה"איינזצגרופן", ובידי משתפי פעולה מקומיים.שוחחנו על למה נשכחה "השואה שנשכחה", על הסתרת הקורבן היהודי על ידי ברה"מ (וארה"ב), על מאות אלפי החיילים יהודים שנלחמו בגבורה עם הצבא האדום - יותר ממאה וארבעים אלף מהם נהרגו בלחימה נגד הנאצים, ועוד.השנה, על רקע המלחמה באוקראינה, נדמה לפעמים שההיסטוריה חזרה להבעיר את אירופה כדי להזכיר לנו שלא לעולם חוסן. שוחחנו על הסוגייה שיתוף הפעולה האוקראיני עם הנאצים שעלתה לאחרונה לכותרות (וגם על אלפי חסידי אומות העולם מאוקראינה), ועל מאות אתרים כמו באבי יאר הפזורים ברחבי ברה"מ.

הספינטרוניקה היא דבר מדהים שישנה את עולמנו; בעזרתה נוכל לייצר סוללות שיחזיקו מעמד לתקופה ארוכה, זכרונות ניידים שיוכלו לאכסן כמויות אדירות של מידע, ומעבדים שיוכלו לעבד את המידע הזה במהירות מסחררת. ואולי, מי יודע, הספינטרוניקה תקדם אותנו לכיוון של בינה מלאכותית אמיתית.נשמע מעניין מאוד, אבל מהי ספינטרוניקה בעצם? ד"ר אמיר קפואה, ראש קבוצת הספינטרוניקה באוניברסיטה, הגיע ל-HUJICAST, הסכת המדע והמחקר של העברית, כדי להסביר.האלקטרוניקה שכולנו מכירים ואוהבים עושה שימוש בתכונה אחת של האלקטרון, המטען החשמלי. הספינטרוניקה, תחום חדש ולוהט של הננו-אלקטרוניקה, עושה שימוש בתכונה מרכזית נוספת של האלקטרון שהאלקטרוניקה אדישה אליו לגמרי: מלבד המטען החשמלי, האלקטרון מסתובב על צירו, כל הזמן ובלי הפסקה: הסיבוב הזה נקרא הספין. אפשר לתאר את הספין גם כתגובת החלקיק לשדה מגנטי. הניסיונות לשלוט בספין הזה - כלומר לגרום לאלקטרונים להסתובב בצורה מתואמת - זוהי כל הספינטרוניקה על רגל אחת. לפי ד"ר קפואה, הפוטנציאל הגדול הטמון בתחום הספינטרוניקה נובע מהעובדה שהספין חסכוני הרבה יותר. לעומת המטען החשמלי, הספין כמעט ולא מאבד אנרגיה, מה שמאפשר לבצע מגוון רחב יותר של פעולות ודחיסת כוח חישוב גדול לנפח קטן עוד יותר - האם יכול להיות שזה יהיה אחד הגורמים לפריצתה של אינטילגנציה מלאכותית? האזינו וגלו.

הקשר בין תנאי הסביבה להתנהגות בני האדם הוכח כבר לפני עשרות שנים בסדרה של ניסויים פסיכולוגיים: ככל שחם יותר, עולה הסיכוי להתנהגות אלימה. החום פשוט משגע אותנו.האם קיים קשר בין מזג האוויר למצב הרוח לא רק ברמה הפרטית אלא גם ברמה הקבוצתית? האם גם מדינות ועמים מאבדים את זה כשהטמפרטורות עולות בפתאומיות? כדי לענות על השאלה הזו משתמשים החוקרים בשיטות של ביג דאטה.שיחה עם ד"ר דוד הלמן מהמחלקה למדעי הקרקע והמים, הפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, שמחקר שלו (יחד עם פרופ׳ בן זייצ׳יק מאוניברסיטת ג׳ון הופקינס בארה״ב), שפורסם בכתב-העת המדעי Global Environmental Change, הראה כי קיים קשר ישיר בין טמפרטורות גבוהות למקרי סכסוך מזויין באפריקה ובמזרח התיכון. "העובדה שאזורים חמים נמצאים בסיכון גבוה יותר של סכסוכים מזויינים, בפרט כאשר הטמפרטורה משתנה באופן קיצוני, צריכה להוות נורה אדומה עבורנו", כתב הלמן.בעזרת נתונים שהגיעו בין השאר מצילומי לויינים, שטח חקלאי. תמותת תינוקות, כמות אוכלוסייה. מדד כלכלי, השינוי באורות לילה הנראים מהחלל, שינוי בפיזור האוכלוסיה. וכמון נתוני גשם, טמפרטורות, מים ועוד, ונאספו לאורך יותר מ-25 שנה, הצליחו השניים להוכיח את הקשר בין שינויי אקלים - כולל, אגב, התקררות פתאומית - ובין סכסוכיים מזויינים. מה זה אומר לגבי העתיד של האיזור שלנו? לא דברים טובים במיוחד.

שיחת עומק פילוסופית על הפיזיקה ועל הנפש עם פרופסור אורלי שנקר מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית. דיברנו על בעיה פילוסופית קשה אך מרהיבה, והיא חוסר ההתאמה בין מה שהמדע מלמד אותנו על העולם, לבין איך שאנחנו "חווים" אותו - חוסר התאמה שמגיעה להתנגשות מטרידה במיוחד כשחושבים על הזמן.למרות שאנחנו חווים וחיים ומחשיבים את כיווניות הזמן, מהעבר דרך ההווה על העתיד - כעיקרון יסודי, אולי הכי יסודי, של הקיום - הרי שבעולם הפיזיקה אין חץ זמן, הזמן הוא דו כיווני, ואין שום דרך לבטא פיזיקלית את זרימת הזמן, שהיא התחושה האנושית הבסיסית ביותר.אם הפיזיקה צודקת - אז אין בעולם שלנו חץ זמן. ואם הפיזיקה לא מצליחה להסביר תופעה - אז או שהתופעה היא אשליה או שהפיזיקה צריכה להשתנות. מה עושים? איך פותרים את ההתנגשות הזאת בין הידיעה והתודעה?זה לא נגמר כאן. פרופסור שנקר פתרה, עם פרופסור מאיר חמו מאוניברסיטת חיפה, ניסוי מחשבה בן 170 שנה בשם "השד של מקסוול". לפי הפתרון המהפכני שלהם אפשר להפר את החוק השני של התרמודינמיקה - מחוקי הבסיס של הפיזיקה - ולבנות פֶּרפֶּטוּם מוֹבִּילֶה ("מכונת תנועה מתמדת"), דבר שנחשב עד היום לבלתי אפשרי. "הצגנו אותה בכנסי פיזיקה", אומרת שנקר, "וקרה לא פעם שאמרו לנו: אנחנו לא יכולים להוכיח איפה אתם טועים, אבל לא ייתכן שהרעיון שלכם נכון - ולכן אתם טועים".גם על הנפש דיברנו. לפי פרופסור שנקר, המחזיקה בגישה סופר-חומרית, "הנפשי הוא פיזיקלי", כלומר: הכל חומר. אין רוח. "אני מנסה לחקור מהי הבנה פיזיקלית של הנפש, להבין את הרעיון שהנפש היא חומר. שהחומר במוח, בתוך הגולגולת - זה האני. אין נשמה שמתגלגלת. יש אטומים שמתחברים ואחרי המוות יתפזרו… אין נשמה מופשטת. אין התחלה וסוף לחיים, הכל רק אטומים, התארגנות של חלקיקים. אנחנו מגיעים לתובנות האלה מתוך יסודות המדע".

איך נולד מחבל מתאבד? כמה זמן לוקח לתכנן פיגוע דריסה? מה ההבדל בין הטרוריסט והפושע? האם אפשר לנצח את טרור הבודדים? וגם: למה הפושעים לא עוזבים את מקום הפשע?פרופסור סיימון פרי מהמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית חוקר את תופעת הטרור לאורך זמן וממגוון רחב של זוויות. הוא ביצע מחקרים רבים על מחבלים מתאבדים בישראל, בדגש על פיגועי דריסה, חקר בזמן אמת את השפעתה של בניית גדר הביטחון על כמות הפיגועים ופיזורם, גיבש דרכים ושיטות למניעת טרור, ועוד. כמי ששירת במשטרת ישראל למעלה משלושים שנה בתפקידי מודיעין רבים במלחמה נגד הפשיעה, מתמקד המחקר של פרופסור פרי בניסיון לתאר, למדוד ולהעריך את האפקטיביות של תגובות המשטרה לטרור, בדגש על שילוב של שיטות למניעת פשיעה במלחמה בטרור. ממחקריו של פרי עולה שוב ושוב המסקנה בדבר מקומה וחשיבותה של הסיטואציה וההזדמנות ה"ספונטנית" בביצוע פיגועי התאבדות (בניגוד לטרור "מאורגן").שוחחנו על הדומה והשונה בין המלחמה בטרור והמלחמה בפשיעה, על הדומה והשונה בין המחבל והפושע. הופתענו ללמוד עד כמה רב המשותף. לדוגמה, בנוגע להעתקה של מוקדי פשיעה וטרור בעקבות מבצעי אכיפה (או הקמת גדר). בנוסף, מראים מחקריו של פרי את היעילות של מניעה מצבית, כלומר זיהוי של נקודות במרחב היוצרות את ההזדמנות לטרור או לפשיעה. הבנה טובה יותר של מנגנון ההחלטה הספונטנית בפיגועי התאבדות של בודדים יכולה למנוע פיגועים רבים.

האם נשים וגברים משקיעים בצורה שונה במיזמי מימון המונים? ולמה?מימון המונים ומגדר; שיחה עם אורלי שדה, פרופסור למימון בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית (והאישה הראשונה בישראל שקיבלה דרגת פרופסור במימון). תחום מימון ההמונים (crowd fundinng) שפרץ לחיינו לפני כעשור וחצי הבטיח לחולל מהפכה ודמוקרטיזציה גם בדרך בה נשים יוזמות ומשקיעות. האם המרחב החדש (יחסית) הצליח לקיים את ההבטחה עבור יזמיות ומשקיעות או שהוא מהווה שכפול של העולם הכלכלי הישן המוכר, בו הנשים נדחקות לעיסוק בתחומים נשיים? התשובה לא מעודדת במיוחד. נדמה שהמהפכה עוד לא כאן. איך אפשר לשנות את המציאות? האם בכלל המימון יכול לשנות את החברה? וגם: מהו אפקט היען?

שיחה עם פרופ' סיגל בן יהודה מהמחלקה למיקרוביולוגיה וגנטיקה מולקולארית, הפקולטה לרפואה, שגילתה, יחד עם פרופסור אילן רוזנשיין מהאוניברסיטה העברית, צורת תקשורת חדשה ולא מוכרת בין חיידקים לבין עצמם ובין חיידקים לתאי אדם. לאחרונה זכו השניים במענק מחקר יוקרתי מהאיחוד האירופי בסך כ-7 מיליון יורו על הצעת מחקר בנושא.הבנה עמוקה של מנגנון התקשורת בין החיידקים עשויה להוביל להשלכות מרחיקות לכת בביולוגיית החיידקים; הבנה כזו תאפשר לסייע בגילוי דרכים חדשות להילחם בחיידקים המזיקים לאדם, כמו גם לעודד קהילות של חיידקים "טובים", להנדס קהילות סינטתיות ועוד. תוצאות המחקר יכולות לבשר מהפכה בכל תחום העוסק ביצורים חיים; מחקלאות, דרך תעשייה ועד לרפואה.עם פרופסור סיגל בן יהודה שוחחנו על מנגנוני התקשורת השונים בין החיידקים, על הדרך בה הם מתארגנים בקהילות, לוקחים החלטות משותפות, מגיבים לסביבה, יוצרים מגע, מחליפים מידע ללא הפסקה ובעיקר - עושים הכל כדי לא להיות לבד. החיידקים, כמונו, אוהבים להיות בחבורה.בנוסף, דיברנו על מנגנון מסתורי נוסף של חיידק אדמה נפוץ, "בצילוס סבטיליס" שמו, שיכול לשרוד בתנאים הקשים ביותר על פני כדור הארץ ויודע "להרדים" את עצמו, לעיתים למשך מאות שנים (!), ואז להתעורר לחיים במהירות כשהתנאים הופכים טובים יותר.שיחה מרתקת של שני המנגנונים שיש לאותו החיידק: אחד מאפשר לו לתקשר עם העולם שסביבו, השני מאפשר לו להתנתק ממנו.

שיחה עם ד"ר הייתם עמל, מהמכון לחקר התרופה, בית הספר לרוקחות, הפקולטה לרפואה. לאחרונה נבחר ד"ר עמל לאחד מארבעים הצעירים והצעירות המבטיחים בישראל של מגזין דה מרקר. זו היתה הפעם הראשונה בה נחשף לקהל הרחב, אבל בקהילה המדעית - בטח בין העוסקים באוטיזם ואלצהיימר - ד"ר עמל הוא שם ידוע ומוכר כמי שחתום על הגילוי הראשון בספרות של הקשר בין תחמוצת החנקן (NO) לאוטיזם.לפני כשנתיים חזר עמל מ-MIT לאוניברסיטה העברית ועומד בראש קבוצת מחקר במכון לחקר התרופה. לאחרונה היתה לו תגלית שעוררה תהודה עולמית כשגילה שאוטיזם ואלצהיימר חולקים מנגנון מולקולרי משותף שיכול להוביל להפרעות נוירולוגיות. הבנה של המנגנון הזה צפויה לעזור בפיתוח תרופות וטיפולים, הן לאוטיזם והן לאלצהיימר.בנוסף, מנסה ד"ר עמל לגלות סימנים ביולוגיים מוקדמים בהפרעות שעל הקשת האוטיסטית, במחלת האלצהיימר והפרעות נוירולוגיות אחרות.שוחחנו על הקשר, הדומה והשונה, בין אוטיזם ואלצהיימר - אחת תוקפת את האדם בסוף חייו, השניה מופיעה בדרך כלל בילדות, השכיחות של שתיהן באוכלוסייה עולה עם הזמן, ובשתיהן ניתן לומר שעדיין רב הנסתר על הגלוי.

כמה זמן לוקח לייצר יהלום, מה אנחנו יכולים ללמוד מהם על המתרחש בליבת הכדור והאם יום אחד גם אנחנו נהפוך ליהלומים?

שיחת עומק כלכלית עם פרופ' קרנית פלוג מהחוג לכלכלה, המוכרת לציבור הרחב בזכות כהונתה כנגיד בנק ישראל בין השנים 2014-2018.במרכז השיחה עמד מצב שוק העבודה הישראלי נכון להיום; כולל מבט לאחור על ההחלטות שהתקבלו בתחילת המגיפה - החל"ת, המענקים, וכמובן - מבט קדימה, אל עתיד כלכלי שהמוטיב המרכזי בו הוא חוסר ודאות. כיצד ניתן לפעול ולתכנן בתנאים המשתנים במהירות. האם משהו מהותי השתנה בשוק העבודה בעקבות הקורונה? וגם על מצב העובד הישראלי; מצד אחד פריון נמוך ושכר מדשדש בשוק עבודה לא גמיש, ומצד שני מגזר ההייטק.דיברנו גם על רשת ביטחון לעצמאים, משכורות גלובליות, הפער בין מרכז לפריפריה והשפעתו על שוק העבודה, ועוד...

לפי ראש המעבדה לחקר קשב וזמן במחלקה לפסיכולוגיה ובמחלקה למדעי הקוגניציה, לכל אחת ואחד מאיתנו יש קצב פנימי המיוחד רק לה ולו, מעין מתופף אישי היושב בתוך המוח. איך זה משפיע על תפישת הזמן שלנו ומה קורה במוח בזמן שאנחנו ממצמצים?

פרופ' גליה פרס בר-נתן מהמחלקה ליחסים בינלאומיים חקרה את הנרטיבים המתנגשים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני כפי שהם משתקפים בספרי בישול מקומיים המתפרסמים בחו"ל ומציגים נקודות מבט סותרות: השפים הישראלים בוחרים להדגיש את ההשתלבות, בעוד בפועל מדגישים את ההשתלטות

שיחה על פרס הנובל בכימיה 2021, על מקור תופעות הלוואי של תרופות, ועל הדרך לייצר תרופות יעילות יותר וחומרים שיודעים להגיב לאור

שיחה על פלישת הדגים מים סוף לים תיכון דרך תעלת סואץ, למה אי אפשר לעצור אותה ומה הופך את הדגים הישראלים לכאלה נעבעכים

שיחה פרופ' מאשה ניב מהמכון לביוכימיה, מדעי המזון והתזונה שחוקרת את הטעם והריח והייתה מהחוקרים הראשונים בעולם שאפיינו את אובדן הטעם והריח בקורונה: שאלנו למה לתרופות יש טעם מר והתמודדנו עם שאלת השאלות - על טעם וריח, אין או יש להתווכח?

שיחה עם הפרופסור שחוקר את כנימת עש הטבק, חרק קטנטן, עמיד במיוחד ואחד המזיקים הגדולים לחקלאות. מה אנו יודעים על הכנימה מעבירת המחלות שמצליחה להביס שוב ושוב את תעשיית ההדברה והאם אפשר ללמוד לחבב אותה אחרי שלושים שנה?

שיחה עם החוקר שחוקר התנהגות בעלי חיים בעזרת בינה מלאכותית ומפתח מתרגם אוניברסלי שיפרש התנהגות חיות לשפה אנושית. האם יש סוג התנהגות המיוחד רק לנו, בני האדם?

ככל שהבינה המלאכותית הולכת ומשתכללת, משתנה גם ההגדרה שלנו למהות הייחוד האנושי. שיחה עם החוקרת שמלמדת בינה מלאכותית להבין הומור, לייצר אנלוגיה ולעזור בתהליכים יצירתיים

שיחה על מהפכת הדנ"א העתיק, השחזור שעשה לנערה הדניסובית, מה הקשר שלנו לכנענים וכמה זמן ייקח עד שנצליח להחזיר לטבע את חיות שנכדחו – ואפילו את האדם הניאנדרתלי

שיחה עם החוקרת שבודקת את המורשת הבירוקרטית שהותירה האימפריה הבריטית בהודו, קפריסין וישראל, על הדרך בה הבירוקרטיה מצליחה לעצב ולהשפיע על המציאות, לעיתים לא פחות מאשר האידיאולוגיה

שיחה על תוחלת החיים של מוצרים, חוזקן של רשתות חברתיות, הקו המקשר בין שלל עיסוקיה: פרופסור לשיווק, אשת עסקים, פיזיקאית רבנית ומוזיקאית - וגם על האחריות החברתיות של אנשי השיווק בעידן של צריכת יתר

שיחה עם החוקר שמצא את המשותף בין כל היצורים החיים וייסד של תחום חדש במדע: האקולוגיה של התנועה

שיחה על הביולוגיה של ההזדקנות, על הקשר בין זקנה לבגרות מינית, ועל המנגנון המופלא של דג הקילי שמצליח לעצור את הזמן

שיחה על התמכרויות. האם הקנאביס הוא מדרון חלקלק, הטעויות של המלחמה בסמים, וכמה זמן לוקח לייצר נרקומן?

על דיכאון חורף, חרדת קיץ, החוסן הנפשי של הישראלים ואיך מפסיקים לפחד מג'וקים

שיחה על מערכת היחסים בין המוסר והמשפט; מהם דיני הראיות של המוסר, מהו חוסר מזל משפטי ואיך מקבלים החלטות במצב של אי ודאות?

שיחה עם פרופ' ברוך מינקה על איך נוצר הכאב, מה אנחנו לא יודעים עליו, למה לתרופות נגד כאבים יש תופעות לוואי, והאם הוא עצמו היה צריך לעמוד על הפודיום?

החלק השני בשיחה עם פרופ' רפי משולם, האב המייסד של המחקר בקנאביס, על הבסיס הביוכימי לאישיות והשיקולים הכלכליים מאחורי הפיתוח הפרמקולוגי

פרופ' רפי משולם, האב המייסד של המחקר בקנאביס, בשיחה מיוחדת על 60 שנות מחקר ותגליות

ד"ר שלומי וינר על הדינמיקה המופלאה של מחול הדיונה והרוח, כמה זמן לוקח לייצר גרגר חול ומה אפשר ללמוד מגרגר אחד על העולם?

פרופ' אהרון טרואן בשיחה על חוסר ביטחון תזונתי בישראל, הכשלים של מדיניות הרווחה, הסתמכות על המגזר השלישי והאם העניים אשמים בעוני?

פרופ' אריאל כנפו נעם בשיחה  על ההבדלים בין תאומים זהים ותאומי אחווה ומה משמעותי יותר בהתפתחות שלנו – גנטיקה או סביבה?

פרופ' דניאל רוזנפלד בשיחה אקלימית. מה מיוחד בחורף הישראלי, איך ערים יוצרות אקלים בעצמן, ומה כל אחד.ת מאתנו יכול.ה לעשות כדי להציל את העולם

פרופ' אפרת מונסונגו אורנן בשיחה על השפעת המזון האולטרה מעובד על התפתחות השלד, איך נזהה מזון אולטרה מעובד בסופרמרקט ועד כמה בריאים תחליפי החלבון החדשים

ראיון חגיגי עם פרופ' אליעזר רבינוביץ', הישראלי הראשון שהתמנה לנשיא מועצת CERN, מאיץ החלקיקים בשוויץ, על האתגרים הבאים של הפיזיקה, הקסם של תורת המיתרים ואיך הפיזיקה תורמת לשלום במזרח התיכון

פרופ' ערן פייטלסון בשיחה על ההצפות הצפויות בגלל כשלי התכנון העירוני בישראל ועל הפערים בין הידע האקלימי הרב שנצבר באקדמיה למצב בשטח

פרס נובל בפיסיקה 2021: שיחה עם ד"ר אורי אדם על המורכבות האינסופית של מערכת האקלים ועל אפקט הפרפר, שאמיתי לגמרי.