רבים מאיתנו מסתכלים למעלה, אל פסגות ההרים, אל השמיים, אל הכוכבים - אבל פרופ' עדי טורפשטיין מהמכון ללימודי כדור הארץ ומהמכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת, בוחר להסתכל ולחקור דווקא את הקרקעית. בקרקעית, הוא אומר, נרשמים השינויים הרגישים ביותר במצב האקלים. הקרקעית מספרת סיפור, צריך רק לדעת לקרוא בו.האוקיינוסים, כידוע, סופגים את הפחמן הדו חמצני מהאוויר וכך מווסתים את הכמויות שלו הטמפרטורות. על ידי בחינת כמויות הפחמן הדו חמצני על הקרקעית ניתן ללמוד את ספיגת הפחמן בעבר, ועל הצפוי לנו בעתיד של התחממות ומשבר אקלים.שוחחנו על מחקריו בים סוף, על פעילות "המשאבה הביולוגית" במפרץ אילת כאנלוגיה לאוקיינוסים בעולם העתידי המתחמם. המשאבה הביולוגית היא התהליך שעובר הפחמן הדו חמצני מהרגע שהוא פוגש בפני הים ועד ששבריר קטן ממנו, כאחוז בלבד, פוגע בקרקעית.ים סוף, למדנו, הפתיע את החוקרים: מאחר ומדובר בים חם יחסית, ציפו שספיגת הפחמן הדו חמצני בו תהיה נמוכה - ואולם היא היתה גבוהה מהצפוי. נראה שהאבק שהגיע מהמדבריות המקיפים את הים העלו את יעילות ספיגת הפחמן בקרקעית כשהוא מוריד שלג ימי תת קרקעי. מסתבר שלאוקיינוסים הגדולים והקרים עוד יש מה ללמוד מהים הקטן והחמים שלנו בכל הנוגע להגברת יעילות ספיגת הפחמן הדו חמצני.
