טראשטוק | Trashtalk

החיים מצחיקים אז צוחקים, במיוחד אם זה הומור יהודי פרוע אירחנו בפרק את כליל חיון - תסריטאי ופאן בוי של האחים צוקר בשביל לדבר על הסרטים בפרספקטיבה אחרת לאחר מותו של ג'ים אברהמס בחודש שעבר דיברנו בין השאר על "טיסה נעימה", "סודי ביותר", "חטיפה נעימה" ועוד שלל אזכורים צפויים ופחות צפויים

חברות וחברים, פרק ספיישל לפנים! קרוס אובר מיוחד ומטריף חושים בו גילי התארחה אצל "אוכלי סרטים" המהממים ודיברה על קולנוע גאה והפסטיבל הגאה ספציפית שמתחיל ביום חמישי! אז מה הופך סרט לגאה? איזה סרטים יהיו בפסטיבל? איך ניתאי וארנון קשורים לגילה גולדשטיין?! וכמובן כמובן - המווווון המלצות!!

מה עוד צריך בחיים חוץ מקצת אבל פררה וזואי לונד

כולנו יודעים שנערות ונשים הן לרוב הקורבנות המיידיים בסרטי אימה, אבל קארין קוסמה ואנה בילר יצרו שני סרטים שהפכו את היוצרות לחלוטין. ב"גופה של ג'ניפר" ההיקסמות והאובססיה לגוף הנשי מגיעים לשיא מצחיק ומעוות, ועמוק מכפי שנראה במבט ראשון. "מכשפת האהבה" מפרק את הדרך שבה הקולנוע ואנחנו מעדיפים לדמיין מיניות נשית. ניתחנו את הסרטים האלה ושאלנו למה לעזאזל כולם שנאו את מייגן פוקס, האם יש כוכבי אימו שלא פגעו בקטינות, והאם באמת התקדמנו מגדרית בשנים האחרונות. כל זאת ועוד נושאים רבים נוספים בפרק שלפניכם, שבו דור צח ושיר קנובלר (סטודיו חתול תקול, הפודקאסט טיפשעשרה) שבים להתארח!

שמו של הבמאי האוגנדי אייזק נבוואנה כבר יצא למרחקים בחוגי אוהבי הטראש והקאלט ברחבי העולם - סרטי האקשן המחתרתיים ודלי התקציב שלו צברו פופולריות עצומה בקרב חוגי מעריצים נאמנים, וגם הגדירו בדרכם מחדש איך ספקטקל קולנועי צריך באמת להראות. אורי יעקובוביץ' הוא מהמעריצים האדוקים ביותר של סרטיו, וביחד עם מיה רודיך הם יצאו להגשים חלום ולצלם סרט אקשן ראשון מסוגו בתולדות הקולנוע הישראלי בבימוי שלושתם. התוצאה, שתוקרן בפסטיבל לסרטי סטודנטיות וסטודנטים בת"א ביום חמישי הקרוב, הוא סרט אקשן רווי תפניות ופעולה שמממש את האיחוד ההיסטורי המתבקש בין ישראל לאוגדנה מאז ימי הקונגרס הציוני השישי! אורי הגיע להתארח אצלנו בפודקאסט וביחד עם גילי (שני נשאר תקוע בלונדון כי איראן עוד לא תקפו) הם צללו לפילמוגרפיה של נבוואנה, לסודות מעשיית הסרט ולחברות שהתרקמה בין כולם.

הכל התחיל כשליטן לשינר (מבקרת קולנוע, אשת שיווק, והאיט גירל הנוכחית) הביאה שני בקבוקי יין לאולפן ומשם יצא פרק שמאגד שלושה סרטים בהם השחקנית האמריקאית פייפר פראבו שורפת את המסך - אבודות והוזות, אימג'ן מי אנד יו ("קליק") וחופשיות על הבר. בחצי סשן טיפולי וחצי זעם קדוש אנחנו פותחות על העלילות, המשחק, למה מגיע לנו גם קומדיות רומנטיות טראשיות להט"ביות, איזה סרט שינה את חייה של ליטן והפייס קארד שלה. *הפרק מוקדש לזוהר אורבך 3>

כמו הרבה מאוד שמות שמבקרי קולנוע צקצקנים העניקו למגמות קולנועיות ושמטרתם הייתה לזלזל בהם, כך גם נולד הכינוי של קבוצת סרטי "הקיצוניות הצרפתית החדשה" שהחלו לפרוח בשלהי שנות התשעים והגיעו לשיאם בתחילת שנות האלפיים. אחד אחרי השני החלו לצאת מצרפת בעיקר סרטי אימה גרפיים וקיצוניים במיוחד שזעזעו את הפסטיבלים ברחבי העולם וגרמו לכמה צופים רגישים להתעלפויות לא מעטות במהלכם. אבל מה בעצם עמד מאחורי אחד הגלים הז'אנריים המשפיעים ביותר בקולנוע של ימינו? אילו חרדות ופחדים הם מבטאים והאם הם מוגבלים רק לצרפת?, והאם הוא בכלל מדובר במגמה מכוונת או בצירוף מקרים של גל של סרטים שיצאו במקריות מוחלטת אחד לאחר השני? בפרק התמקדנו בשני סרטים - ב"בפנים" של אלכסנדר בוסטילו וג'וליאן מורי שנחשב לאחד משיאי הז'אנר ושלאחריו מספריים כבר לא ייראו לכם אותו הדבר בשום צורה, וב"ממזרים" של קלייר דני שלכאורה לא נחשב כחלק מהגל אבל בעינינו לחלוטין כן. מוזמנות ומוזמנים לפרק גרפי ואלים במיוחד!

ברוח התקופה והימים הקשים שעוברים עלינו - גם כמובן וכידוע ברמה הכי אישית שיש - החלטנו להקדים פרק שתוכנן במקור להיות במספר עגול וחגיגי פשוט כי הבנו שזהו הזמן המתאים והראוי ביותר עבורו. כל אחד מאיתנו בחר חמישה סרטי טראש וקאלט שבזכותם נפלנו לקסם הממכר והבלתי נגמר של העולמות המופרעים ביותר שהאמנות השביעית יכולה להציע. יצא פרק אמוציונלי ומלא תובנות שבו בין היתר גם הצלחנו גם להבין מה היו הרגשות והסיבות שדרדרו אותנו עד הלום. מוזמנות ומוזמנים לנחש בתגובות את הסרטים, בפרק שהסרטים בו נעים מהחולני והמעוות, ליופי ולביזאר. יהיה כיף.

> נדמה כי לא היה יוצר קולנוע בישראל שספג קיתונות של בוז, זלזול והתנשאות כמו ג'ורג' עובדיה. בו בזמן גם נדמה כי כמעט ולא היו יוצרים ישראליים שדמו לו - החל מסגנונו המלודרמטי המכוון והלא מתנצל שפנה באופן מוצהר וישיר לקהל הרחב ולרכבת ההרים הרגשית שהוא מבקש לחוות בצפייה בקולנוע, ועד שיתוף הפעולה שלו עם גדולי הכוכבים של אותה התקופה. כמעט כל סרטיו של עובדיה לאורך שנות השבעים זכו למספרי צופים חסרי תקדים במונחים של הקולנוע הישראלי, וזאת למרות ואולי אף בגלל הביקורות הארסיות והקוטלות. אך האם יש ממש בטענות כלפי סרטיו של עובדיה? האם הם באמת חיקוי של מלודרמות פרסיות ומצריות בעברית ותו לא? בפרק שלפניכם צללנו לכמה מסרטיו הגדולים של עובדיה על מנת ללמד עליו סנגוריה ולעמוד על חשיבותו הרבה בתולדות הקולנוע הישראלי. "אריאנה", "נורית", "נערת הפרברים", "שרית" הם ארבעת הסרטים המרכזיים עליהם דיברנו. ואיך לעזאזל הגענו למסקנה שעובדיה הוא גם במידה רבה יוצר ניסיוני מרתק? כל התשובות הללו ועוד בפרק שלפניכן.ם!