מה קורה בטיפול שלי?

פרק 31 - נעם בירנבאום - על תפיסות של החלמה בטיפול בהתמכרויותלאורך ההיסטוריה הרפואית ההתיחסות להתמכרות רוויה מטאפורות ותפיסות משתנות - מבעיה ״מוסרית״ ל״מחלה״ ועד למטאפורות ״הנקיון״ הידועות לגבי מכורים. למעשה, מכורים הם הציבור היחיד בעולם הטיפול שנדרש לתנאי מקדים לפני קבלה לטיפול - להיות ״נקי״.  בשיחה עם נעם בירנבאום, מטפל ומנחה קבוצות המתמחה בעבודה עם התמכרות, אשר בעצמו חווה היסטוריה של התמכרות וטיפול בהתמכרות - אנחנו מפרקים את תפיסות ההחלמה של מכורים ומנסים לעמוד על ההשפעות ולהציע אפשרויות נוספות, בינאריות פחות, כגישה לטיפול בהתמכרות. נעם בירנבאום הוא מנחה קבוצות ומטפל העוסק בליווי תהליכים של שינוי, עם התמחות בעבודה עם התמכרויות בקהילה הגאה. דרכו של נעם לתחום מתחילה בתהליך אישי ומורכב שלו עם סוגיות אלו, כמטופל. הוא מגיע עם ניסיון של כשמונה שנים בתחום, ומשלב בעבודתו כלים של שיחה מוטיבציונית והתבוננות בדפוסים והרגלים. כיום נעם עובד בקליניקה פרטית בתל אביב ובזום, ומלווה יחידים.ות וקבוצות במסעם.ן.קבוצת הפייסבוק: https://www.facebook.com/groups/makorebatilpulsheliדף הפייסבוק: https://www.facebook.com/profile.php?id=61557282759225הפטראון:  https://patreon.com/shanykedar

לתחקירים עיתונאיים יש פוטנציאל עמוק ביותר לשנות מציאות. לא רק את האופן שבו אנחנו מסתכלים על תחום מסויים, אלא גם את האופן שבו אנחנו מסתכלים על עצמנו. כאשר מתפרסמים תחקירים על פגיעות בעולם הטיפול והסדנאות או על כתות פוגעניות שמשווקות את עצמן כארגוני התפתחות עצמית, אנחנו מגלות שבעולם הטיפול חשיפה כזו מהדהדת בכמה מעגלי פגיעה - הנפגעות והנפגעים עצמם, המטופלים והמטופלות האחרים של אותו מטפל, חברי הקהילה האחרים, וגם, בסופו של דבר - העיתונאיות עצמן שלוקחות על עצמן את האתגר של חשיפה של מה שהיה עד כה סודי ומוחבא. בשיחה אישית ביני ובין מי שאני מחשיבה חברות וקולגות, נטע הלפרין ונועה בורשטיין חדד, אנחנו משוחחות על אופן ההשפעה של התחקירים הללו על עולם הטיפול והמציאות בכלל, עלינו, על התפיסה שלנו של עולם הטיפול ועל האתיקה העיתונאית האישית שלנו, על ההצלחות והכשלונות, וגם על התגובות והמחיר האישי ששילמנו על החשיפות הללו. נועה בורשטיין חדד, עיתונאית, העורכת הראשית של ״פוליטיקלי קוראת״. הובילה בעשור האחרון תחקירים פורצי דרך על פגיעות מיניות במרחבים טיפוליים, מרחבים אלטרנטיביים וגם מרחבים רגילים לחלוטין שכוללים ניצול יחסי כוח. מכשירה נשים בכתיבה עיתונאית ומעידה על עצמה כי היא מאמינה בכל ליבה ביכולת של סיפור לשנות מציאות.https://politicallycorret.co.il/author/noa_b/נטע הלפרין, כתבת במדור משפחה ותרבות של ״הארץ״ וכותבת התחקיר הגדול במוסף סופשבוע מיולי 2022 על המיניות המקודשת, ותחקיר נוסף על מטפלים פוגעניים במרחבי טיפול של נפגעי ה-7.10.https://www.haaretz.co.il/ty-WRITER/0000017f-da2c-d432-a77f-df3fc40c0000קבוצת הפייסבוק: https://www.facebook.com/groups/makorebatilpulsheliדף הפייסבוק: https://www.facebook.com/profile.php?id=61557282759225הפטראון:  https://patreon.com/shanykedar

אוכלוסית המתמודדות והמתמודדים הפרעות ויסות היא אחת האוכלוסיות שסבלו יותר מאחרות בעולם בריאות הנפש מתיוגים מבלבלים, סטיגמות, טיפול לא ראוי ולקוי שהסב להן (וגם למטפלים.ות) הרבה מאוד סבל, וגם מאופיין בגשם של כינויים פסיכולוגיסטים שמופנים כלפיהם.ן בחדרים סגורים והדרכות. כן, הפרעות ויסות זה קשה. אלו הפרעות שמקיפות את כל תחומי החיים ובעיקר קשרים קרובים, וכאשר חוסר ויסות פוגש קשר טיפולי שלא יודע איך לעבוד ולהמשיג אותן בצורה מיטיבה, הפיצוץ סופו להגיע - ועם כל הכוונות הטובות של שני הצדדים, זה עלול להראות כמו נטישה, תוקפנות, טראומה נוספת, ואובדן של אמון בעולם הטיפול. אז מה קורה כשהתיוג מבלבל גם את המטופלות וגם את המטפלות? כשאף אחד מהצדדים לא יודע איך לעבוד עם הקושי, בתכלס, במציאות ובחיים? כאשר הטיפול המוצע הוא מבוסס סטינג והנחות יסוד לא מתאימות לטבע הקושי, תוך שימוש בתיאוריות שנוצרו בקונטקסטים אחרים לגמרי? מדוע מטפלים חוששים מהמפגש עם מטופלות ומטופלים עם הפרעות ויסות, ומדוע הסטינג בטיפול הזה כל כך משמעותי? ובעיקר - מה הסחרחרה והדיסאונפואמציה הזו עושה למטפלים, מטופלים, ומטופלות? נדבר גם על מושגים כמו נטישה ורגרסיה לתלות, על עבודה עם הגוף, ועל התקווה והאפשרות לשינוי.  –עדי אופנהיימר מנצור היא עובדת סוציאלית, פסיכותרפיסטית  ומטפלת DBT  מוסמכת מטעם  מכון לינהאן בארה"ב. היא מלמדת DBT  במגוון ארגוני בריאות ושיקום ובשנה האחרונה פתחה מרכז הכשרות עצמאי להכשרת מטפלים בשיטת  DBTקבוצת הפייסבוק: https://www.facebook.com/groups/makorebatilpulsheliדף הפייסבוק: https://www.facebook.com/profile.php?id=61557282759225הפטראון:  https://patreon.com/shanykedar

"איזה יפה הכיסוי ראש שלך! אבל הוא לא מגביל אותך?״ "אתם הרוסים תמיד כל כך ישירים, זה חלק מהתרבות שלכם." "זה בטח בגלל שאת אישה מזרחית וגדלת בבית שמרני, נכון?"ישראל היא חברה משוסעת עם פערים חברתיים, כלכליים ותרבותיים. נדמה שאין מנוס להתקל, לעיתים ברמה יומיומית ב״מיקרו-אגרסיות״,  מושג שפותח בשנות ה-70 בארה״ב המושג אותם המתאר מסרים פוגעניים, ישירים או עקיפים, המבוססים על דעות קדומות. בתוך חדר הטיפולים, שהוא מטבעו מרחב רגיש, מלווים במערכת בריאות הנפש, עובדים סוציאליים ומטפלים נמצאים במגע יומיומי עם קבוצות מגוונות, ולכן עלולים, במודע או שלא במודע, לשכפל יחסי כוח ולפגוע במטופלים. בשיחה עם רני לוי אנחנו ממפים את המיקרו אגרסיות בחדר הטיפול והשפעתם על מטופלים, משתפים על החוויות האישיות שלנו משני צידי הקליניקה עם הנושא, ומציעים אפשרויות על כיצד ניתן להפוך פגיעה שכזו להזדמנות טיפולית.—רני לוי: עובד סוציאלי (M.S.W), פסיכותרפיסט, מנחה קבוצות. מטפל בגישה פסיכודינמית -פסיכואנליטית. מלמד ומדריך במסלול "הזרם העצמאי בפסיכואנליזה — פורצי דרכים", הלימודים המתקדמים, התוכנית לפסיכותרפיה, הפקולטה לרפואה ע״ש סאקלר ובמרכז ויניקוט בישראל. ממקימי 1:1 - ליווי מתמודדים עם מחלות קשות בעזרת מדיטציה. עוסק בין השאר בליווי מתמודדים עם מחלה קשה ומשפחותיהם.  חבר ועד היפ"ם - החברה הישראלית לקידום אבחון, טיפול ומניעה של פגיעה מינית. קליניקה בתל אביב. המאמר "מיקרו־אגרסיה במרחב הטיפולי: מפגיעה לצמיחה" https://shorturl.at/8o2flקבוצת הפייסבוק: https://www.facebook.com/groups/makorebatilpulsheliדף הפייסבוק: https://www.facebook.com/profile.php?id=61557282759225הפטראון:  https://patreon.com/shanykedar

הביאו לי זרע חרדל מבית שלא ידע מוות״ ביקש הבודהה מתלמידו, הצעה שבליבה הלימוד העמוק שעד כמה שננסה, אף אחד מאיתנו לא חסין מהפגישה הבלתי נמנעת עם המוות.  ואכן, בדומה לנושאים רבים, כאשר שזה מגיע למוות, לאבל, לשכול, מטפלים, מעבר לתפקידם המקצועי, יכולים בכוונה או בשוגג לשמש כשופרות של המוסדות המארגנים את חיים שלנו. מטפלים מאסכולות טיפוליות שוונת מסדרים את ה״נכון״ וה״לא נכון״ ככל שזה קשור לאופן שבו אנחנו חווים ומביעים כאב על אובדן בחיים שלנו, בהתאם כמובן לאידיאולוגיות הטיפוליות והאישיות שהם באים איתם מהבית או מההכשרה. בפרק עם אילן שריף, עובד סוציאלי ומנהל תחומי הסיוע לאובדן ושכול ונפגעי כתות במשרד הרווחה, אנחנו מנסים להקיף את השיח הטיפולי סביב אבל בטיפול, כולל היחסים הפוליטיים המשתקפים בהיררכיות החברתיות של השכול, טאבואים כמו קשר עם הנפטר או מיניות בתוך חוויות אובדן, והחלקים המוצלים שאנחנו מגיעים איתם לקליניקה בדיבור וההתמודדות עם מוות. בנוסף בפרק אילן ממליץ ונותן עצות פרקטיות לגבי הטיפול באבל ובשכול ומשתף מנסיונו ותפיסת עולמו כמטפל.  אילן שריף,  עובד סוציאלי, מנהל תחומי הסיוע לאובדן ושכול ונפגעי כתות במשרד הרווחה והביטחון החברתי. מטפל, חוקר, צלם ופעיל קהילתי. פועל לקידום ההכרה והסיוע לשכול האזרחי בישראל. מטפל (בעיקר בשכול וטראומה) במבוגרים ומתבגרים בקליניקה פרטית בפרדס חנה. האזנה נעימה  -------- הוזכרו בפרק:  ביקורת על תיאוריות השלבים של קובלר-רוס  50 שנה אחרי, הגיע הזמן לשאול: האם קובלר־רוס צדקה שירלי אברמי אתר ״הארץ״ 2021 https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/2021-03-03/ty-article/.highlight/0000017f-db71-df62-a9ff-dff7ef670000 זיגמונד פרויד - אבל ומלנכוליה  עמוק באדמה (Six feet under) שמשון רובין - המודל הדו-מסלולי לאובדן ושכול הפנים הרבות של האובדן והשכול - תיאוריה וטיפול מודל העיבוד הדואלי להתמודדות עם שכול: סקירת מערכת https://www.betipulnet.co.il/particles/dual_process_model_of_coping_with_bereavement — קבוצת הפייסבוק: https://www.facebook.com/groups/makorebatilpulsheli דף הפייסבוק: https://www.facebook.com/profile.php?id=61557282759225 הפטראון:  https://patreon.com/shanykedar

מור קינן-בר, פסיכולוגית קלינית, העזה לצעוד היכן שמטפלים (ומטופלים) רבים לא מעזים, ובדקה מה אומר המחקר על יעילות של טיפול. את התשובות היא חשפה בפני קולגות בהרצאה שיצרה, ולהפתעתה היא גילתה שהתגובות הן לא בהכרח מפרגנות. בפרק היא משתפת איתנו את מסע הצעידה שלה במערות המחקרים על יעילות . בעזרתה של מור ננסה לענות על השאלות הקשות לגבי יעילות של טיפול מדוע חשוב לתת תשומת לב ליעילות, ומדוע הנושא כל כך רגיש בפסיכותרפיה לעומת פרופסיות טיפוליות אחרות? כיצד אפשר להביא את הנושא לתוך הקליניקה ובהדרכה? מדוע מטפלים מגלים התנגדות לנושא? מה השיח על יעילות יכול לאפשר בתוך הטיפול עצמו ומדוע בכלל חשוב לדבר על זה? —- מור קינן-בר, פסיכולוגית קלינית. חוקרת את מנגנוני השינוי בפסיכותרפיה פסיכודינאמית. מתמחה בטיפול בהפרעות אכילה, טראומה מינית ובריאות הנפש של האישה. —-- לינקים למחקרים שהוזכרו בפרק:  Transparency about the outcomes of mental health services (IAPT approach): an analysis of public data https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/29224931/ Supershrinks: What is the secret of their success https://clinica.ispa.pt/sites/default/files/71._supershrinks_what_is_the_secret_of_their_success.pdf Why many clinical psychologists are resistant to evidence-based practice: root causes and constructive remedies https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/23647856/ -------- פרוייקט טופס הסכמה מדעת של הקבוצה ״מה קורה בטיפול שלי?״ https://docs.google.com/document/d/13Vr87KA8sGJTzcrZa6FdREpfBjNAEDx0iNbniTqMNs4/edit?usp=sharing קבוצת הפייסבוק: ⁠https://www.facebook.com/groups/makorebatilpulsheli⁠דף הפייסבוק: ⁠https://www.facebook.com/profile.php?id=61557282759225⁠הפטראון:  ⁠https://patreon.com/shanykedar⁠

מהפרעת אישיות גבולית לפוסט טראומה מורכבת, אובססיביות, פסיכוזה, וחרדה חברתית - אבחנות מספר האבחונים הפסיכיאטרי (ה DSM) הפכו להיות שגורות בשיח הציבורי גם למי שאינו עוסק בבריאות הנפש. על רקע תפיסת הנפש על פי המודל הרפואי, ה״חטא הקדמון״ של העיסוק והמחקר בבריאות הנפש וסביב מחקרים שמפריכים את היעילות או לחילופין מקדמים תרופות פסיכיאטריות, השיח הציבורי לעתים קרובות מפספס את המתמודדים עצמם. בעוד הצורך של המערכת לקטלג את האדם לתוך משבצת של אבחנה מייצרת צמצום הבלתי נמנע של אדם לכדי מחלה, או סימטומים. משם, קל מאוד למתמודדי הנפש לוותר על הסמכות הפנימית לטובת הסמכות הרפואית ולאבד את הזכות והבעלות על הסיפור הנפשי שלהםן. בשיחה עם איתי אהרון זיו אנו מנסים לשרטט את גבולות השיח תוך התייחסות לכיצד הוא משפיע בעיקר על המתמודדים והמתמודדות עצמן אך גם על שדה בריאות הנפש והטיפול כולו. איתי אהרון זיו, מייסד מרכז "צמחי הנפש" ושותף מייסד בעמותת ״הפחתה אחראית״, מלווה אנשים בגישה דיאלוגית ואקטיביסט בתחום בריאות הנפש. הוציא לאור את הספרים "כותב את עצמי לדעת" "יוצאים לאור" ו"עזרה בדרך". הוזכרו בפרק:   עמותת ״הפחתה אחראית״ -  https://yerida.co.il/ פרופ׳ פסח ליכנטברג - https://www.youtube.com/watch?v=IvDKXLKetUo קלרה מקלרן - שפת הרגשות - https://karlamclaren.com/product/the-language-of-emotions-book/ מה קורה בטיפול שלי? קבוצת הפייסבוק: https://www.facebook.com/groups/makorebatilpulsheli דף הפייסבוק: https://www.facebook.com/profile.php?id=61557282759225 הפטראון:  https://patreon.com/shanykedar

כולנו מכירות ומכירים את אפקט הפלצבו, כח ההשפעה המשמעותי שמייצרת האמונה שלנו במה עשוי לעזור לנו, או את הנוצבו שמתייחס לאמונה של מה עלול להזיק לנו. בפסיכותרפיה האפקטים האלה חזקים במידה זהה או מוגברת עבור המטופלים, אבל בניגוד לרופא שנותן תרופה שאופן ההשפעה שלה הוא ברור, ללא מעט מטפלים יש קושי להסביר למטופליהם ואולי גם לעצמם - מה בדיוק עובד בטיפול שלהם, באיזו אידיאולוגיה הם מחזיקים, ומהן הפרדיגמות המשותפות להם ולמטופל שמאפשרות להם ללכת בדרך שמיועדת בסופו של דבר להקל על הסבל, ועם זאת, עולם הטיפול רווי באידיאולוגיות שונות ומשונות, שלפעמים כשאנחנו רק אומרים אותם בקול רם אפשר בכלל להטיל בהם ספק.  כדי לשוחח על הנושא הנסתר הזה הזמנתי את גיא סימון, דוקטורנט שחוקר תפיסות טיפוליות בעולם הפסיכדלי. בפרק גיא ואני נשוחח על אידיאולוגיות גלויות וסמויות שעומדות בבסיס שיטות טיפוליות מוכרות, על מונחים נפוצים כמו ״שחזור״ ו״קתרזיס״, על האחריות שלנו כמטפלים לדייק ולהבדוק איזו מה עומד מאחורי השירות שאני מציע.ה למטופלים והמטופלות שלי, ועל מלכודות נפוצות, מערערות ומבלבלות בתוך השיח על טיפול.  גיא סימון, פסיכותרפיסט ועובד סוציאלי קליני, מטפל ומדריך בקליניקה פרטית בזום ובאמסטרדם. דוקטורנט בחוג לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן חוקר פרדיגמות של ריפוי והחלמה בפסיכותרפיה פסיכדלית. מייסד ומנהל קליני של ״אימפולס - מרכז קליני אינטגרטיבי לפסיכותרפיה״ מייסד שותף של ״לב בטוח״, חבר ועד מנהל ויו״ר הועדה הקלינית של העמותה. קבוצת הפייסבוק: https://www.facebook.com/groups/makorebatilpulsheli דף הפייסבוק: https://www.facebook.com/profile.php?id=61557282759225הפטראון:  https://patreon.com/shanykedar

ישראל היא מדינה מוכת כתות - וספציפית כתות שנוגעות בהתפתחות עצמית, חקר רוחני, או טיפול. בעוד הגבול בין טיפול לגיטימי או סדנאות התפתחות ובין כתות או קבוצות השפעה בעלות מאפיינים כיתתים הולך ומטשטש, נפגשתי עם שרון דוני, לשוחח על המאפיינים של אותן כתות, המופעים שלהן, ואפשרויות ההחלמה של א.נשים שנקלעים לתוך כתות. דיברנו על אידיאולוגיות בטיפול שיכולות להגיע לאקסטרים בארגונים כיתתיים וגם על הסטיגמות והבושה שסובלים ממנה מי שניצלו מכת הרסנית. ----שרון דוני, עו"ס קלינית, מטפלת ומדריכה. מנהלת קלינית של המרכז לנפגעי כתות מעל לעשור ומטפלת בקליניקה פרטית. שרון עובדת עםמתבגרים ומבוגרים נפגעי טראומות מכל הסוגים - טראומות התקשרותיות, טראומות מתמשכות של פגיעה ו/או התעללות, ואירועים טראומטיים חד-פעמיים. בעבודתה היא עוסקת בקוי התפר שבין טיפול להתפתחות אישית ורוחנית, בין אוטונמיה להתמסרות, בין חופש בחירה למרחבי פגיעה ועוד.----לינקים שימושי למאזיני הפרק: שיטת הדגלים לזהירות בסדנאות:https://drive.google.com/file/d/10uXaeeTndrsOyZSAC8LpqV2_UMvMTdEQ/view?usp=drive_linkהמרכז לנפגעי כתות:https://infokatot.com/----קבוצת הפייסבוק: https://www.facebook.com/groups/makorebatilpulsheliדף הפייסבוק: https://www.facebook.com/profile.php?id=61557282759225הפטראון: https://patreon.com/shanykedar

בישראל החוק מאפשר הגשת תביעת לשון הרע בגין כל התבטאות שהיא. דחיות על הסף של תביעות לשון הרע הן נדירות ובמחיר של כמה מאות שקלים ניתן להפיק מסמך משפטי שמהלך אימים על התבטאות לא מחמיאה. כך הגענו למצב שאיומים בתביעות והגשת תביעות שמטרתן להשתיק שיח ציבורי או שיח אשר מיידע ומזהיר לגבי מטפלים מסוימים או פרקטיקות טיפוליות מסוימות ומסוכנות הפכו לנפוצים ביותר. ריבוי הגשת תביעות השתקה (תביעות SLAPP באנגלית), הינו תופעה חברתית שחותרת תחת ערכים דמוקרטים וליברלים של שיח ציבורי חשוב. בשיחה עם עורכת הדין מיה כץ אשר מיצגת עיתונאים שכותבים ומתבטאים גם ביחס לעולם הטיפול המיני האלטרנטיבי ואשר הוגשו נגדם תביעות דיבה, נעלה את המאפיינים של התביעות האלה וכיצד ניתן לזהות שמדובר בתביעת השתקה דווקא, נדבר על המשמעות והאפקטים של הגשת תביעות וניהול הליכים משפטיים בכדי להשתיק ביקורת, במיוחד סביב גישות טיפוליות אלטרנטיביות שבסיס הפרקטיקה שלהן מתנגש עם הדין הפלילי (או, חוק העונשין) כמו שימוש בחומרים פסיכדליים או מגע בעל אופי מיני בין מי שמציג עצמו כמטפל לבין א.נשים המגיעים אליו. בפרק אני מדברת על התביעה שהוגשה נגדי בידי שני מטפלים שהקימו אגודה שפרסמה קוד אתי לטיפול מיני במגע מיני. על הקוד הזה אני פרסמתי ביקורת בפרופיל הפייסבוק שלי לפני כשנתיים, ועל כך נתבעתי. על סיפור התביעה ניתן לקרוא בפרופיל הפייסבוק שלי. עו״ד מיה כץ, ראשת המחלקה הפלילית במשרד ׳ליבליך מוזר גליק, עו״ד׳. עוסקת בשנים האחרונות, בין היתר, בייצוג גופי תקשורת בהליכים משפטיים בתחום הדיבה בפרט ודיני התקשורת בכלל. בוגרת מסלול עתודה של הפרקליטות הצבאית, ובעלת תואר שני במשפט מסחרי מאוניברסיטת תל אביב.קבוצת הפייסבוק: https://www.facebook.com/groups/makorebatilpulsheliדף הפייסבוק: https://www.facebook.com/profile.php?id=61557282759225הפטראון: https://patreon.com/shanykedar