לטייל בקלילות

שרשרת של משברים, אשר בראשם פוסט טראומה מימי הצבא, הביאו את רביד כהן לדרך שמטרתה, להגדרתו, ״לחזור להיות נורמלי״. אבל, יש משהו ב-DNA של רביד שמחפש דברים שאינם שגרתיים, אינם רגילים. הדרך של רביד, שהתגלתה לו כבר במסע של אחרי הצבא, היא אחרת לחלוטין וכנראה צריכה לעבור במסלולים שאחרים ממעטים לעשות. כך הגה רביד בראשו את המסע הנוכחי סביב הקוטב הצפוני. הקפה שלמה של מדינות החוג הארקטי, מקפץ ממדינה למדינה, לפעמים בדרך לא דרך וכך עובר בין מקומות שונים שהדבר היחיד המשותף להם הוא מיקום על קו רוחב משותף, קרוב מאד לקוטב הצפוני. הוא יצר תוכנית מפורטת שעברה לפסים מעשיים בקיץ 2024, וכך במשך ארבעה חודשים הוא נדד בין 8 מדינות, ממקד את עצמו בהרפתקה אחת או אולי יותר, נקודתית, בכל אחד מהמקומות, כדי לחוות אותם מקרוב. מפגשים אנושיים מרגשים ומפתיעים, התמודדויות ובעיקר חוויות ייחודיות שהרכיבו פאזל של מסע יוצא דופן. בימים אלה מוציא רביד אל סיפרו הראשון, ״הקצה״. רומן בדיוני, אולם כזה שנכתב מניסיונו האישי סביב ההתמודדות שצלחה יפה - להשאיר את הפוסט טראומה מאחוריו. אם תתרגשו מסיפורו כמוני, רביד ישמח אם תתמכו בפרוייקט הוצאת הספר שלו שמתקיים בחודש דצמבר 2024 דרך הדסטארט קישור לפרוייקט כאן: https://bit.ly/4i0mSvs

לדני תאוות חיים שיש מאחוריה אופטימיות אדירה. דני בהחלט טורף את החיים אבל הוא עבר דרך די מייסרת כדי להגיע ולהפנים את העובדה הזאת. הסיפור של דני הוא בלתי נתפש כמעט בכל קנה מידה, גם ללא עולם הטרקים שהיום הוא מאד מחובר אליו. הדרך שעבר מפציעה קשה במלחמת לבנוון הראשונה, עיוורון אל אחיזה בחיים בשתי ידים היא מופלאה ותשאיר אתכם משתאים או המומים. דני מגדיר את עצמו ״עיוור עם סימן קריאה״ ובתוך כל זה הוא בנה עולם שהוא חי ונהנה ממנו עד מאד עם משפחה מדהימה. ההיילייט של הפעילויות שלו ושל הפרק הנוכחי הוא עולם הטרקים שגילה רק לפני כמה שנים - שום דבר לא מפריע לו בדרך לחוות את מה שיש לעולם להציע. המלצה חמה 1 - תישארו עד סוף הפרק. דני מוכיח באמת שאין גבולות לרצון ובכלל כל מסר שלו יתן לכם פרספקטיבה טובה לחיים. המלצה חמה 2 - קחו לכם 19 דק׳ נוספות (אחרי שמיעת הפרק) וצפו בסרט הקצר שנעשה על דני השנה וזכה בפרס אופיר בקטגוריית הסרטים התיעודיים הקצרים ל-2024 https://www.youtube.com/watch?v=sjzIxi2QEJg

הפעם, לראשונה, אירחתי שני אורחים כדי לקבל כמה זוויות על הנושא ה״שנוי במחלוקת״ הזה - צילום סטילס. האם אפשר לשלב צילום בהליכה, בטרקים, במסעות או שהצילום הוא נושא בפני עצמו והדרך להתמקד בו היא לצאת למסעות צילום נטו (שהם יותר סדנאות מודרכות)? לימור צדוק - צלמת תרבויות ורוח אנושית ואילן שחם - צלם נופים, שניהם הגיעו לעולם הצילום מתוך תשוקה ולאוו דווקא כדרך חיים מקצועית שבחרו לראשונה. בסוף כולם אוהבים לצלם ולשתף ויש בנו את השאיפה להוציא תמונה ״טובה״. רק איך עושים את זה באמת? מה המחיר שצריך לשלם מבחינת ציוד, קשב והתעסקות בטרק כדי לקבל גם תוצאה מצולמת טובה? לימור ואילן מביאים את ה״אני מאמין״ שלהם בשילוב צילום במסעות, נותנים טיפים וכיוונים איך לשפר את העניין שאנחנו יוצרים בתמונות שלנו. אתר הבית של לימור https://limorzadok.co.il/ אתר הבית של אילן https://ilanshacham.com/phototours/

מה שחשוב לשיר אורן להראות זה לאוו דווקא שהיא פורצת דרך ייחודית או מפלסת סיגנון באמצעות כוחות על. להיפך: ״אם אני יכולה, כל אחת יכולה לטרק״ אומרת שיר, וזה לא בגלל שהיא מזלזלת בעצמה. דווקא מנקודת ההתחלה שלה, בה חשבה שזה לא בשבילה והיא לא מסוגלת, שיר החלה לפלס ולגלות את דרכה בעולם הטרקים. שלב אחרי שלב היא פרצה מחסומים, התגברה על מיליון חששות וכמו רבים אחרים התמכרה. בעולם לא פשוט ולא תמיד בטוח לאישה יחידה, שיר יוצאת גם לבד, מעמיסה על גבה ציוד מלא והולכת בדרכים מאתגרות ולא תמיד נוחות. היא לא נותנת לשום דבר לעצור אותה ולא מוותרת על מה שהיא באמת רוצה רק כי היא לבד. מהמקום הזה היא מנסה להראות את הדרך לאחרות באמצעות קהילת ה״טרקיסטיות״ המעודדת נשים נוספות לגלות את העולם המופלא הזה של טרקים ומצליחה לשלב גם עבודה בדרך מה שהופך אותה גם לנוודית דיגיטלית. שיחה נהדרת עם אישה אמיצה מלאה תובנות חיוביות. קישור לקהילת הטרקיסטיות בפייסבוק https://www.facebook.com/groups/womenyourwaytrek

דניאל קרן הוא אדם מעט חידתי. יש בו סקרנות גדולה והיא אולי הגורם המניע שלקח אותו להתנסויות שלו בכל קשת פעילויות החוץ. הוא נגע בכל כך הרבה דברים - מסעות ארקטיים בתנאי קיצון לקטבים, טיפוסי סלע אפיים, העפלה לפסגות הימאליה וטיפוסים אלפיניים ושלל מירוצים, בינהם מה שמכונה ״המירוץ הקשוח עלי אדמות״ בניו זילנד. מעבר לפעילויות החוץ הענפות הוא גם מתח את גבולות הפנים, בשהיות ממושכות במנזרים בודהיסטים, עשרות שנים של עיסוק באמנויות לחימה וכתיבת ספרים בז׳אנרים שונים המבוססים על התנסויותיו. אחד הדברים היפים אצל דניאל הוא החיבור של אנשים נוספים לפעילויות אם זה באמצעות קבוצת הריצה שלו שפעילה כבר 18 שנה ואם באמצעות מפעל ״מסעות דניאל״ המוציא אנשים למבחר מסעות ברחבי הגלובוס - לתרבויות, למקומות ופסגות - שוב, מתוך ארסנל ההתנסויות שלו. למידע נוסף חפשו על דניאל קרן בגוגל. תוכלו להתרשם מהאתר שלו https://danielkeren.com/ ערך הויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%A7%D7%A8%D7%9F

את אריק פגשתי במקרה בפירנאים מקרין את סירטו בבקתת הרים בה לנתי בזמן טרק קצר בהרים המדהימים האלה. זה לא דבר שכיח בבקתה בהרים. בסוף יום הליכה ואחרי ארוחת הערב אתה רגיל לצלול לשינה, אבל כשראיתי שהבחור שמקרין את הסרט הוא גם היוצר והסרט הוא בעצם עליו או יותר נכון על המסע המדהים שהוא עבר, נישארתי לראות. הסרט ״12 רסי הרים״ ריתק אותי. מצולם מדהים ומעביר את החוויה הייחודית של הליכה ארוכה בהרים. מדובר גם בפרוייקט מדהים שלא הולך בעקבות שבילים רגילים. חציה של 12 רכסי הרים באירופה, בינהם האלפים והפירנאים בתנאי קיצון לפעמים. אריק נצמד לעקרונות מסע בני קיימא שטבע לעצמו כדי להקפיד על שמירת סביבה ועבר חוויות עמוקות שרק חובבי מסעות אמיתיים יוכלו להבין. כדי להבין יותר לעומק את מה שהניע אותו ומה עבר עליו, ניפגשתי עם אריק לשיחה שהפכה לפרק הנוכחי בפודקאסט. הפרק אינו שלם ללא צפייה בסירטו של אריק ולשם כך לקחתי על עצמי להנגיש אותו לקהל הישראלי והסרט זמין באתר של אריק עם תרגום לעברית. תמיכה בסרט היא תמיכה בסביבה, במסעות ובאהבת הטבע. אריק מתפרנס מהקרנת הסרט ואני מזמין אתכם להיות שותפים. כדי לבצע הרשמה דרך האתר שהוא בצרפתית כדאי להשתמש בגוגל טרנסלייט - סך הכל התהליך די פשוט ותמורת כמה יורו בודדים תוכלו לצפות בסרט באיכות גבוהה. Les Douze Cimes באתר של אריק לאסקר https://cielmonbivouac.com/film.php?film=12_Cimes

בשנת 2009 לקראת יום ההולדת ה-60 שלו יוני בן שלום החליט לחצות את השלט הפנימי המכריז ״גבול לפניך״. יוני הוא אולי לא הראשון לצאת למסע של חציית יבשת אמריקה מהנקודה המיושבת הצפונית ביותר באלסקה (מפרץ פרודו) לדרום היבשת ואושואויה, הנקודת המיושבת הדרומית ביותר בדרום אמריקה, ארגנטינה. אבל, יוני ״תקף״ את הפרוייקט הזה ביסודיות שאין שניה לה, בתכנון קפדני ומדוייק ותיעוד סופר מפורט שאיפשר לי ולהרבה אחרים בזמנו, לעקוב בצימאון רב אחרי המסע המדהים שנמשך כ-7 חודשים ונמתח על פני עשרות אלפי קילומטרים. את המסע הוא תיעד על גבי אתר שהקים - הרפתקה דוט קום (harpatka.com) שהפך מאז לקהילה עצומה דרכה מתעדים רוכבי אופנוע ישראלים את המסעות הארוכים שלהם על גבי הגלובוס. יוני אינו מגדיר את עצמו כ״רוכב אופנוע״. הוא קודם כל הרפתקן, איש מסעות ואדם של מפגשים אנושיים. דרך הסיפורים שלו מקבלים שוב ושוב את זריקת האופטימיות הזאת של התקווה והאמונה שיש משהו בסיסי, חם וטוב בחיבור בין אנשים, במיוחד אלה הנמצאים במסע. יוני הירצה מאות פעמים על סיפורו האישי ומזמין את המעוניינים ליצור איתו קשר ולהזמינו להרצאות נוספות. אם אתם גם מתכננים מסע רכוב ארוך תוכלו ליצור איתו קשר -הוא זמין לדיבור והתייעצות ומספר הטלפון שלו: 0544-947489

מה מביא בחור צעיר, בקושי בן 30, ללכת למדינה לא שלו ולבנות בה שביל חדש שחוצה אותה לאורך מאות ובהמשך גם אלפי קילומטרים? שביל ארוך הוא לא משחק ילדים ויובל ילין יודע את זה ומביא חזון מרתק שהוא מתמיד בו כבר 3 שנים. הוא בדרך למפעל תיירותי מרשים שמחבר בין המטיילים, לשטח ולקהילות המקומיות. בחדרים אפלוליים הוא מדפדף בין ספרי מפות ענקיים מהתקופה הסובייטית ומחבר עמק לעמק, הר לעמק, לכדי שביל ארוך ומאורגן שהוא יוצא לבדוק כל מטר ממנו במו רגליו. איך הגיע לזה, מה הביא אותו לשם ומה הוא מתכנן להמשך. על כל זה הוא מספר לי בשיחה ארוכה שחושפת היסטוריית הליכה ארוכה שהתחילה די מוקדם. אפשר ליצור קשר עם יובל דרך האתר של שביל ה-KNT https://www.kyrgyznomadtrail.com/

הצורך לתעד תמיד סיקרן אותי. בעיני, במידה רבה, זו תעסוקה שגוזלת אנרגיה ומסיטה אותי מהמסע עצמו, מההתבוננות. כשמדובר בתמונות סטילס זה דבר אחד אבל צילום וידאו הוא משימה תובענית מאד ברמה המחשבתית ואצל רון גם ברמת משקל הציוד. ניפגשתי עם רון ברק שמשלב כבר שנים רבות בין אהבת ההליכה שלו לצורך האובססיבי ממש ליצר סיפור במסעות. אצל רון, אם ההליכה אינה מלווה בתיעוד ויצירת סרט, סרט ממש, הוא מרגיש פיספוס. בשיחה רון מספר על התהליכים שעוברים אצלו בזמן המסע, על החיפוש המתמשך לסצינות מצולמות, על הצורך והתשוקה לספר סיפור. אפשר לומר על רון שהוא ״צלם של פעם״, שמרני קצת בגישתו. אבל רון לא מצלם לשם פרס או להוכיח משהו - הצילום שלו לגמרי בשביל עצמו ועדין, הוא מצא את שביל הזהב שרותם את אהבת היצירה שלו, לפרנסה שמאפשרת לו להסתובב בעולם כבר כ-30 שנה ברצף, בתדירות שתעורר קינאה אצל רוב האנשים. אפשר לראות עבודות של רון בדף הפייסבוק שלו ״סרטים עם ברק״

סקיפריות יש לא מעט, אבל כמה באמת מהן מחזיקות סירה בבעלותן? לפי ליאורה לוי ממש מעט. אצל ליאורה כלום לא שיגרתי ואת המסע שלה אפשר לסכם רק בדרך אחת - הים הוא הקו המנחה של חייה והכל סובב סביבו, מהלידה. הסיפור של ליאורה הוא מסע איטי הבונה את עצמו שלב אחרי שלב למה שעוד יקרה בעתיד כנראה - חיים מוחלטים בים ונדודים על פני המים. בינתיים היא מתארת בצורה חדה ומדוייקת איך זה נראה כשהים זורם בעורקים... מוזמנים לבלוג של ליאורה - https://seaplusplus.co.il/