קריאת כיוון

הרב בני לאו וד"ר שרה עברון פותחים את סדרת הפרקים של ההסכת "קריאת כיוון". שרה עברון, מזכ"לית הקיבוץ הדתי: על הדרך המובילה אל ביתי שבעוטף עזה, והמקיפה אותו מצפון ומערב (כביש 232), אני נוסעת מדי יום. גם אם ארצה, לא אוכל להתעלם מכל מה שזועק אליי בדרך הזו - מצומת הקשתות, מסיבוב מפלסים, מכביש הגישה לקיבוץ כפר־עזה ומהשלט הענק בפניה לנחל־עוז: "עד התלם האחרון". בשבעה באוקטובר הייתי בממ"ד במשך שעות ארוכות וקשות. בקיבוצי, קיבוץ סעד, נעצרו התוקפים על הגדרות ובשער על ידי כיתת הכוננות, אזרחים וחיילים שנחלצו לעזרתנו, אך שכניי וחבריי מהיישובים הסמוכים איבדו את חייהם ונחטפו באכזריות שאין כמותה, ממש על סף ביתי. נפשנו וליבנו שבורים וכואבים. איבדנו במלחמה בנים, בנות, נכדים ואחים. עם קהילת סעד גליתי לים המלח, ושבתי משם לבית שלא יכול להיות שלם עד שישובו כולם, השכנים האהובים שהם חלק מרקמת חיים משותפת, הצעירים התמימים שבאו לחגיגת הנובה, וכל החטופים כולם. בימים אלה, מעצם היותי חברת קיבוץ סעד ומזכ"לית תנועת הקיבוץ הדתי, אני משתתפת בהתיישבות המחודשת בנגב המערבי. כנס סעד הוא יסוד מרגש וחשוב בשיבה הזאת. בכנס סעד הנפנו את דגל הציונות הדתית, דגל תורה ועבודה, שחלק ממהותו היא הו"ו המחברת. בעיצומה של מלחמה קשה, באנו להפיח רוח. הימים הקשים של שנת תשפ"ד מזכירים את הימים הקשים של תש"ח. עמידתם במלחמה ותקומתם של בארות־יצחק, וגוש עציון אז, נוסכות בנו כוח ותקווה כי אפשר גם היום. הסיפור המקומי של סעד ועלומים – אז והיום - סיפור של עמידה במלחמה, גלות ושיבה, הוא בעל משמעות גדולה והוא משפיע על מעגלים רחבים. שיבת היישובים היא מציאות שמתהווה מול העיניים, אבל היא בעיקר סמל, התוויית דרך. לעיתים לנו, העסוקים בעשייה בבית ובשדה, אין יכולת לראות מה שרואים בנו המתבוננים מבחוץ. אנו יודעים כי בעבור רבים מה שקורה כאן נותן משמעות וכוח וגם תקווה. לכן חשוב כל כך להמשׂיג ולנסח, בעל פה ובכתב, את המחשבות והרעיונות מכנס זה. לכן חשוב היה לרבים כל כך לעשות את המאמץ להגיע לסעד, וכאן לכתוב את התורה המתחדשת. לכתוב ברעיון, בדיבור ובמעש. בוועידה הזו לא היה "דבר התנועה" שנוסח בקפידה, אלא רוחה, שבוטאה בבהירות ובעוז בקולו ודרכו של ידידיה כהן ז"ל, איש סעד ובני עקיבא, מייסד ישיבת הקיבוץ הדתי, שחי ופעל מכאן. ליבה של הוועידה לא היה הנאומים ושורות שורות של מאזינים, ליבה התרחש במעגלים של שיח, ותוכנם מונח לפניכם כעת - מצע רעיוני להמשך הדרך, קריאת כיוון ליוזמות ופעילות. בכנס נועדנו על מנת לייצר יחד את השיר החדש ממקהלת דוברות ודוברים רחבה. באנו לטוות בינינו חוט קשר ותקווה. באנו לעצב ולגבש נתיבים חדשים־ישנים וללבן יחד שורה של נושאים העומדים בליבה של החברה בישראל: התיישבות, דמוקרטיה, התחדשות התורה, מקומן של נשים, חינוך פתוח, משנה כלכלית־חברתית, אחריות חברתית, מעורבות בחברה, יהדות התפוצות. באנו לעבוד! לפניכם התוצר הראשון, צידה להמשך הדרך. רוח הקיבוץ הדתי היא רחבה, זו קהילת קהילות גדולה ומגוונת. וזו השעה להניף את דגלנו המשותף גבוה ולומר: כאן ביתנו, בשדות ארץ ישראל. כאן נכתבת תורת ישראל במעשה ההתיישבות מחדש, ברוח הלחימה, באחווה ובשכנות, ובעיקר בשותפות וענווה. ו"ו החיבור אינה סיסמה ריקה, היא מחברת בין תורה ועבודה, בין התיישבות חקלאות וקהילה, בין חלקים שונים בעם. היא מייצרת ציר מאפשר, הנטוע בשדה. מקומו של הכנס היה סוד כוחו. זמנו – יום שיבת עלומים, שבוע למלאת ע"ז שנים לסעד. נמשיך ונקרא להשבת החטופים והחטופות, בהם שכנות ושכנים, מארג חיינו לא שלם בלעדיהם. נמשיך לחזק את אנשי כוחות הביטחון שממש כאן מעבר לגדר לוחמים בעוז, נשלח חיבוק של ניחומים לכל המשפחות השכולות בחברה הישראלית. מכוחן של אמונה ותורה נחוצה לנו התחדשות, "תורה חדשה", והתורה הזאת נכתבת בשדות הנגב בימים הללו ממש. ********************************************* עַכְשָׁו כְּמוֹ אֲוִיר לִנְשִׁימָה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים תּוֹרָה חֲדָשָׁה. עַכְשָׁו בְּתוֹךְ הָאֲוִיר שֶׁנִּגְמַר וְהַצַּוָּאר שֶׁנִּמְחַק אֲנַחְנוּ צְרִיכִים מִשְׁנָה חֲדָשָׁה וּגְמָרָא חֲדָשָׁה וְקַבָּלָה חֲדָשָׁה וַעֲלִיּוֹת נְשָׁמָה חֲדָשׁוֹת וּבְתוֹךְ כָּל הַשֶּׁבֶר וְהַמֶּלַח וְהֶחָרָבָה, עַכְשָׁו (הרב אלחנן ניר) Music by GP-Music from PixabaySee omnystudio.com/listener for privacy information.

הרב בני לאו, וד"ר שרה עברון עם יאיר שלג, תהילה פרידמן עוסקים בפרק השני של "קריאת כיוון" על התהליך ארוך והמרתק בו הפכה הציונות הדתית, למרות היותה קבוצת מיעוט, לגורם משמעותי מאוד בחברה הישראלית: בהתיישבות, במערכות הביטחון, בפוליטיקה; בתחומי המשפט, החינוך, הכלכלה ואפילו התקשורת. עם המעמד המבורך הזה, והכוח שהוא מעניק, צריכה להתחדד גם תודעת האחריות. במערכת החינוך הדתית־לאומית רווח כבר עשרות שנים המשולש האידאולוגי: עם ישראל – ארץ ישראל – תורת ישראל. והמהדרין מוסיפים גם את אופן הזיקות בין קצות המשולש: עם ישראל בארץ ישראל, על פי תורת ישראל. המשולש הזה מייצג שלושה ערכים ראויים ביותר, אבל חסר בו קוטב מרכזי: הקוטב האנושי הכללי. שלושת הערכים במשולש עם־ארץ־תורה מתייחסים כולם ל"ישראל", היינו לזהות היהודית הלאומית. אבל בעולמה של הציונות הדתית התקיים תמיד גם הקוטב האוניברסלי: התרבות והמדע, וגם הערכים ההומניסטיים והליברליים. אנחנו מבקשים להחזיר את עטרת הציונות הדתית ליושנה ולהציג משולש ערכי חלופי, משולש חדש־ישן, שהוא שצריך לדעתנו לשמש מצפן רעיוני בעבור הציונות הדתית: משולש שקטביו הם הקוטב הדתי, הקוטב הלאומי – שכולל את כל מרכיבי הלאומיות: העם, הארץ והריבונות - והקוטב האנושי־אוניברסלי. המשולש הזה הוא חדש, לעומת המשולש הרווח כיום בעולמה של הציונות הדתית, כפי שהצגנו קודם, ובו־זמנית הוא גם ישן מאוד, משום שהוצג כבר לפני כ־100 שנה על־ידי הראי"ה קוק זצ"ל: "שלושה כוחות מתאבקים כעת במחננו... שלוש הסיעות היותר רשמיות בחיי האומה אצלנו: האחת האורתודוקסית... השנייה היא הלאומיות החדשה... השלישית היא הליברלית, שהייתה נושאת את דגל ההשכלה בעבר לא רחוק ועדיין ידה תקיפה בחוגים רחבים... הדבר מובן שבמצב בריא יש צורך בשלושת הכוחות האלה גם יחד, ותמיד צריכים אנו לשאוף לבוא לידי המצב הבריא הזה, אשר שלושת הכוחות הללו יחד יהיו שולטים בנו בכל מילואם וטובם, במצב הרמוני מתוקן שאין בו לא חסר ולא יתר" (אורות התחיה, פרק י"ח). הכוח האורתודוקסי מבטא את העולם הדתי כפי שהוא – על שמרנותו הרעיונית וההלכתית, שגם שימרה את הזהות היהודית לאורך אלפי שנים. אלא שאליו אנחנו מתבקשים לצרף עוד שני צירי זהות, שעליהם הצביע הרב קוק: "הלאומיות החדשה", כלומר לאו דווקא זו שאפיינה את עם ישראל בימי מלכות דוד או מלכות בית חשמונאי ההיסטוריות, אלא הלאומיות המודרנית, המתבטאת במדינה ריבונית; והכוח השלישי הוא התפיסה הליברלית, או במונחי ימינו - כבוד האדם וחירותו. הרב קוק לא דיבר על הציונות הדתית, אלא על העם היהודי המודרני כולו. ואכן, שלושת הכוחות שאנחנו מדברים עליהם ביחס לציונות הדתית, חופפים לשלושת הקטבים המאפיינים את כלל העם היהודי המודרני. באופן הזה, ורק אם תפעל באופן הזה, תהיה הציונות הדתית מיקרוקוסמוס של העם היהודי המודרני כולו, וממילא תהיה גם ראויה לתפוס עמדת הנהגה מרכזית בתוכו. לראיית הזהות הציונית־דתית כמשולש כוחות שצריך לפעול באופן הרמוני, "שאין בו לא חסר ולא יתר", יש משמעות מהפכנית. המשמעות העמוקה היא שהקוטב הדתי אינו קובע לבדו את זהותה של הציונות הדתית. זהותה נקבעת מתוך טריאלוג השואף להרמוניה בין שלושה כוחות: הדתיות הקיימת (במובניה הרעיוניים וההלכתיים גם יחד), לצד הערכים הלאומיים והערכים הכלל־אנושיים. שתי מערכות הערכים האחרונות אינן מתבטלות באופן אוטומטי בפני תביעות המסורת וההלכה הנוהגת, אלא מקיימות איתה שיח מתמיד, כאשר השורה התחתונה אמורה להיות מעוצבת משילוב של גרעין האמת בכל שלוש הזהויות. כל ניירות העמדה וההצעות שתקראו בחוברת זו מושתתים על ההכרה שעולמה של הציונות הדתית צריך להיות מבוסס על האיזון וההרמוניה בין הערכים הדתיים, הערכים הלאומיים, והערכים הכלל־אנושיים, כששום מערכת ערכים אינה מבטלת את זולתה. אנחנו מקווים שיש בכך פתח לשיח חדש ולדיון פורה על דרכה של הציונות הדתית. Music by GP-Music from PixabaySee omnystudio.com/listener for privacy information.

הרב בני לאו עם הרבנית ד"ר יפה גיסר ושלום ווייל עוסקים בפרק השלישי של "קריאת כיוון" בהתבוננות בדמוקרטיה הנהוגה ברוב מדינות המערב - כזו שמציגה ערכים ליברליים המבוססים על "חירות" ו"שוויון". אבות הליברליזם למדו מהתורה והמסורת היהודית את מושג החירות הלאומית והפרטית, בעקבות הסיפור המכונן של יציאת מצרים וערך היציאה מעבדות לחירות. את מושג השוויון הם למדו מתוך התבוננות מוסרית פורצת דרך על כלל החברה האנושית, התבוננות היונקת מתוך התורה, שבה הפרט כפוף למערכת חוקים של הגבלות ומצוות, אך כל פרט "נברא בצלם אלוקים". בשל כך התורה דורשת מאיתנו להגן על החלש והשקוף בחברה, כמו הגר היתום והאלמנה. מבין שיטות השלטון הקיימות היום, השיטה הדמוקרטית מצליחה באופן הסביר ביותר לגלם בתוכה (בהיעדר נבואה או מקדש) את מרב האיזונים והבלמים. הדמוקרטיה היא צורת שלטון מדינית המאפשרת לרוב להביא לידי ביטוי את מאפייני תרבותו, רצונו וחירותו הלאומית, תוך התחשבות בחירות הפרט ובזכויותיו, ומתוך שוויון בין כלל האזרחים במדינה. אנו מאמינים שהערכים הליברליים הם חלק מהותי ויהודי בזהותנו, כיהודים הנאמנים למקורותינו. מדינת ישראל היא יהודית, וממילא היא מבקשת להיות גם דמוקרטית. בעת הקמת המדינה עסקו מנהיגינו הלאומיים והתורניים רבות בעיצוב דמותה הלאומית של המדינה היהודית החדשה והמתהווה. הרב יצחק הרצוג, ממייסדי הרבנות הראשית, והנשיא הראשון חיים ויצמן, ראו הכרח בחיבור שבין היהדות לשיטת השלטון, מפני שהם ראו כיצד הדמוקרטיה והליברליזם הן הדרך הראויה להתגלמות ערכי התורה במדינת ישראל. כך ראו זאת רבים מגדולי ישראל וממנהיגיה בשנות הקמת מדינתנו והתהוותה, כפי שעולה מתוך מגילת העצמאות שנכתבה "על יסודות החירות הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". אומנם, ככל הנושאים המרכזיים שבתורה ביהדות ובפילוסופיה המדינית, תחומי הקודש והלאום והתחום האנושי הם מורכבים ורגישים ולעיתים גם מתנגשים. ראוי שהאיזון יתברר מתוך אחריות עמוקה לעתיד המדינה, על ידי לימוד עומק של הצדדים והסוגיות, והולכה אחראית על ידי הנהגה קשובה ועמוקה. אנו סבורים שהחינוך הוא האופן הנכון ביותר לעסוק ביחסי הגומלין ובאיזונים הראויים לתחומים אלו בתוך הציבור הדתי. העולם היהודי היה הראשון שחרט על דגלו באומץ את ערך עמל הלימוד, חשיבות החינוך וההשכלה, וממילא העם היהודי כונה "עם הספר". אנשי החינוך הם השלוחים והשותפים של הבית והקהילה האמונים על החינוך הערכי, על השפה והכלים, וגם על המורכבות העדינה והדרך שבה פוסעים בין האידיאל הרצוי לבין מציאות החיים. אנשי החינוך יובילו כדרך חיים יהודית וכדוגמה חיה ומכוננת באמצעות כלים דמוקרטיים שיח קשוב, שיש בו כנות ויושר, תווך לקבלת עמדות שונות, עמידה נכוחה מול סתירות, וסבלנות לתהליכים ארוכים ומשמעותיים. בשנות הקמת מדינתנו ראה הציבור הדתי את תפקידו כגורם אידיאולוגי וחברתי המלכד ומניע לכתיבת חוקה ואתוס יהודי־לאומי, לחיזוק ערכי הלאום ולחיבור שבטי ישראל. ברוח ערכי הציונות הדתית, נבקש לשוב ולהזמין את אחינו בני החברה הישראלית להעמיק אל יסודות היהדות - וממילא הדמוקרטיה, לכבד את הכרעת הרוב ולשאוף להכרעות מהותיות ברוב משמעותי, לשמור ולגונן על זכויות המיעוט והשוויון של כלל האזרחים, לכבד את מוסדות השלטון ונהליו, לפעול להתרחקות מכל כפייה, לשמוח במגוון של שבטי ישראל תוך בירור המחלוקת באופן שהוא לשם שמיים וברוח היהדות. עלינו כדתיים וכישראלים להעמיק את אחיזתנו בחינוך יהודי כן, צנוע, מחובר, ישר ואמיץ, חינוך שיאפשר לנו להיות מחוברים לרשות הרבים, לאומתנו ולמדינתנו, כמדינה יהודית ודמוקרטית. Music by GP-Music from PixabaySee omnystudio.com/listener for privacy information.

הרב בני לאו עם ד"ר גילי זיון והרב יעקב נגן עוסקים בפרק הרביעי של ההסכת "קריאת כיוון" באירועי 7 באוקטובר, שהעמידו אותנו במבחן גם באשר ליחסנו למיעוט הלא יהודי שבתוכנו. מחבלי חמאס פעלו מתוך אמונה דתית והשתייכות לאומית מובהקת, מה שיצר מתח גם בתוך ישראל פנימה, והעיר תחושות של איום ופחד מפני האחר הלא יהודי. לנוכח זאת, נבקש להדגיש מושכלות יסוד. מעצם הגדרתה הכפולה של מדינת ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית" מתחייב יחס מכבד ושוויוני לאזרחי המדינה שאינם יהודים, הן מצד היותה יהודית הן מצד היותה דמוקרטית. קביעה זו מתבססת על האמונה והמוסר, על ההלכה ועל יסודותיה החוקתיים של מדינת ישראל. הבסיס האמוני והמוסרי: האמונה כי כל בני האדם הם ברואיו של הא־ל מחייבת אותנו מבחינה מוסרית להגנה על חייו של כל אדם שאינו מסכן את חיינו. לפיכך נפעל למען חיים הוגנים וראויים בעבור כל אחד ואחת בלי קשר לדתם. ידוע מאמרו של ר' עקיבא: "חביב אדם שנברא בצלם [ ...] שנאמר: כי בצלם א־לוהים עשה את האדם" (מסכת אבות ג, יד). וכבר הורה הרב קוק: "אי אפשר כלל לבוא לידי רום הרוח [...] ללא אהבה פנימית מעמקי לב ונפש להיטיב לעמים כולם, לשפר את קנייניהם ולאשר את חייהם" (מוסר אביך צד). הבסיס ההלכתי: התורה תובעת מאיתנו הגינות כלפי מי שאינם בני עמנו הגרים במחיצתנו: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱ־לֹהֵיכֶם" (ויקרא, יט, לג-לג). ה"גר" שבתורה, המכונה "גר תושב" בפי חז"ל, מקביל במציאות חיינו לאזרח החי עימנו שאינו יהודי, ועליו כתב הרמב"ן: "שנצטווינו להחיות גר תושב להציל לו מרעתו [...] ואם היה חולה נתעסק ברפואתו", ומובן ש"אסור להונותו ולכבוש את שכרו" (מסכת גרים פרק ג). על "גרי תושב" של ימינו כתב הרב קוק: "העיקר כדעת המאירי, שכל העמים שהם גדורים בנימוסים הגונים בין אדם לחברו הם כבר נחשבים לגרים תושבים בכל חיובי האדם". הרב הרצוג פסק שיחס שוויוני לגוי במדינה היהודית מתחייב מכל אלו, והיפוכו, מהווה חילול השם. המקורות המחשבתיים וההלכתיים בנושא היחס ללא יהודים מציעים מנעד רחב של עמדות. חלק ממשימת הדור של הוגים ופוסקי ההלכה הוא להציע בפני הריבונות היהודית המתחדשת את הפנים המאירות והמכילות של המחשבה וההלכה. הבסיס החוקתי: במגילת העצמאות נכתב: "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין". המגילה מפרטת באשר לאזרחים הערבים: "אנו קוראים [...] לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה". הרב עמיטל אף קבע שיש תוקף הלכתי להכרזת העצמאות ובהפרתה יש משום חילול השם. חובת השוויון כלפי כלל אזרחי המדינה הוכרה בישראל באופן נרחב מאז הקמתה. "מדינה יהודית" פירושה שמדינת ישראל היא המדינה שבה היהודים מממשים את זכותם להגדרה עצמית כיהודים, גם במרחב הציבורי. השוויון המדובר אמנם אינו חל על זכויות לאומיות, אך היחס לפרט חייב להיות שוויוני. חובה עלינו ליצור בסיס לחיים משותפים שאין בהם יחסי אדנות בין כל אזרחי המדינה. דווקא בימים קשים אלה, נוכחנו בשותפות אזרחיה הלא יהודים של המדינה בהגנה על ביטחונה ושלומה. ברוח זו נציין כי מעמדם של אזרחי ישראל שאינם יהודים איננו מנותק ממחויבותם האזרחית למדינת ישראל. לכן לצד ההקפדה על שוויון בזכויות אזרחיות יש לבחון מתווה שיציע פתרון של שותפות בנטל במסגרות שונות. אנו רואים חשיבות גדולה בחיזוקה של שותפות אזרחית הגונה וצודקת בין אזרחי ישראל היהודים לאזרחי ישראל הערבים. כדי להגיע לכך נציע לפעול בכמה ערוצים, בהם: קידום מאמץ מחשבתי־הלכתי היוצר שיח מחודש בנושא היחס ללא יהודים בישראל; הגברת החינוך לסובלנות בתוך מערכת החינוך; הגברת השותפות האזרחית בין אזרחי המדינה, יהודים ושאינם יהודים. ד"ר יהודה בן־דור, הרב יהודה גלעד, הרב שלמה וילק, ד"ר גילי זיוון, הרב יעקב נגן, הרבנית ד"ר חנה פרידמן, ד"ר שוקי פרידמן Music by GP-Music from PixabaySee omnystudio.com/listener for privacy information.

בפרק החמישי של ההסכת "קריאת כיוון", עוסקים הרב בני לאו יחד אפרת נוי ומרב אורנשטיין - תושבות העיר לוד בעיר העתיקה בעלת ההיסטוריה היהודית והמפוארת. כיום חיים בלוד כ־90,000 תושבים, 70% יהודים ו־30% ערבים, וכל חברה מורכבת ומגוונת. בשנות ה־90 חלו שינויים דמוגרפיים קיצוניים בעיר. נקלטו אלפי משפחות עולים מחבר העמים ומאתיופיה, ולהבדיל "הועברו" משפחות של משתפי פעולה מהרשות הפלסטינית. מציאות זו, לצד שחיתות שלטונית שהקריסה את המערכות העירוניות, הובילה להגירה שלילית של יהודים לערים חדשות שנבנו בסמיכות. בשנת 1996 הוקם הגרעין התורני בלוד, שתכליתו חיזוק האוכלוסייה היהודית בעיר בדגש על מענים חברתיים וחינוכיים, מתוך תפיסה של השתלבות וחיבור. כיום, "הגרעין" הוא שם קוד לקהילה דתית־לאומית גדולה המונה יותר מאלף משפחות, והיא אינה מאופיינת בתפיסה אחידה לגבי כלל הסוגיות – החינוכיות, הדתיות, החברתיות, האידאולוגיות, יחסי יהודים וערבים ועוד. לוד עוררה לאורך השנים הרבה עניין בעיקר בכל הקשור לאלימות הגואה בחברה הערבית וליחסים שבין היהודים לערבים. אתגרי העיר לוד מושכים אליה ארגוני חברה אזרחית רבים, חלקם מבקשים לקדם בה תפיסות של "דו־קיום" או "חיים משותפים" אך בעבור תושבי העיר המושגים הללו תלושים. התושבים מגדירים את חייהם כרצף שנע בין חיי שכנות טובים לבין נבדלות של "חיה ותן לחיות", ועד לקיצון של יחסי שכנות עוינים. ב־10 במאי 2021, מוצאי יום ירושלים, תקפו צעירים ערבים באלימות עד כדי רצח את שכניהם היהודים והשחיתו סמלים יהודיים כבניין העירייה ובתי כנסת. מתקפה זו שברה את האמון הבסיסי הנדרש ליחסי שכנות, ונופצה התקווה שאפשר לחיות יחד. כיום, בחלוף שלוש שנים, לא אוחה השבר ולא נמצאו כלים ליצירת שפה מותאמת. תחושת האמון ההדדי לא נבנתה מחדש. אסון שמחת תורה הציף את הטראומה והחשש מפני התפרצות גל אלימות נוסף בעיר. ההתנהלות בקהילות בעיר התאפיינה בחרדה ודריכות לצד הפעלה מיידית של המנגנונים – כיתות כוננות, חמ"לים וצח"קים - שהוקמו בימי שומר החומות ולאחריהם. המענה הקהילתי האזרחי היהודי התארגן מיד ופעל בעוצמה - הן בפעילות של הגנה וביטחון, הן בחיזוק החוסן והרוח הלאומית והן במתן מענים פרטניים וקהילתיים. בחודשים הראשונים התנהלה החברה הערבית בהסתגרות ובשתיקה רועמת. האלימות הפנים־מגזרית דעכה ולא הייתה הזדהות פומבית עם מעשי חמאס. קשה להעריך מה היה קורה בגזרת ערביי ישראל ב־7 באוקטובר לולא הטראומה של שומר החומות, אך אפשר להציע בזהירות שחלק מהלקחים שיושמו פרקטית ותפיסתית בקרב הקהילות היהודיות והרשויות מנעו לכל הפחות ניסיונות לפעולה עוינת מצד ערביי ישראל. כדי שיהודים וערבים יצליחו לחיות אלה לצד אלה, על החברה היהודית כריבון מוטלת המשימה לברר לעצמה ולבטא בבהירות את זכותה על הארץ הזו מכוח ההבטחה האלוקית, ואת היותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. בירור נוסף המוטל עלינו הוא כלפי הערבים. על המדינה לדאוג לזכויותיהם ולדרוש את מילוי חובותיהם, ולנו יש ציפייה מינימלית מעצמנו ומשכנינו הערבים לקיים קוד שכנות בסיסי מכבד, בשיח, בתחושה ובמעשה. לצד תהליכים אלו אנו מציעים לתת את הדעת על הדברים הבאים: העלאת המודעות לסכנת הקונספציה או הערכת האיום השגויה – עלינו לעמוד על המשמר. הבטחת משילות וסדר ציבורי במדינה – חשובה הגדרה של קווים ברורים מהו שיח לגיטימי ומהו שיח מסית ומאיים, ומהי המשמעות המהותית של להיות אזרח במדינה. חיזוק הגורמים הממתנים בחברה הערבית – חיזוקם של אלה שמרחיבים את הדיאלוג וחבירה אליהם, וקידום מנהיגות רב־מגזרית שתפעל בשגרה ובחירום. ידיעת השפה הערבית – כדאי שנשקיע בכך. השפה חיונית לבניית גשרים וקשרים. גיוון של קהילות יסייע בכינונה של חברה בריאה וחסונה. הרחבת המענים הקהילתיים שנבנו על ידי הציבור הדתי־לאומי בחירום לציבורים נוספים. קיום שיח ציבורי בחברה הדתית־לאומית פנימה לגבי היחס לערביי ישראל והמורכבות הכרוכה בחיי שכנות. החברה הציונית־דתית בחרה במשך שנים לקבל עליה אחריות למרחב שבו היא חיה והתיימרה להוביל שיח מורכב. עלינו לשוב למרחב המאפשר ביטוי של זהות יהודית־ציונית ברורה וחזקה, שבונה גשרים עם שכנינו הערבים מתוך חיבור לתורה המדגישה את החובה להתייחס בכבוד לכל אדם. Music by GP-Music from PixabaySee omnystudio.com/listener for privacy information.

בפרק השישי של ההסכת "קריאת כיוון" עוסקים הרב בני לאו וד"ר שרה עברון יחד עם פנחס וולרשטיין ואמיתי פורת בהתיישבות כדרך לביסוס הריבונות. המשימה היא לאומית, וככזו איננה יעד של הציונות הדתית בלבד. הציונות הדתית חייבת להיכנס תחת האלונקה כחלק ממהלך גדול של כלל הבית הלאומי ובלי חשבון מה חלקה באוכלוסייה. לקראת הקמת המדינה נשאו התנועות הקיבוציות בנטל תקומת המדינה בלי התאמה לחלקם באוכלוסייה. גם בימים אלה הן משמעותיות ביישובי עוטף עזה וביישובי המפונים בגליל. חובה לאומית להחזיר את היישובים למקומם, לשמור על אופיים, לחזק אותם ולהגדילם מעל ומעבר לגודלם שלפני השבת השחורה. על ההיתר ההלכתי לצאת בשבת חמושים בנשק ביישובי סְפר גם על "עסקי תבן וקש", אומר רש"י: "יוצאין עליהם שמא ילכדוה ומשם תהא נוחה הארץ להיכבש לפניהם". חזרת היישובים ובעוצמה היא משימה לאומית. מה צריך להיות מקומה של הציונות הדתית במהלך ההתיישבות, מעבר לעשייה ביהודה ושומרון ובקעת הירדן? חיזוק היישובים הדתיים הוותיקים בעוטף, וכל קיבוץ לא דתי שיבקש מיוזמתו את השתתפותנו, כדוגמת כרם שלום. הקמת היישוב הקהילתי המעורב אופיר (חנון), במועצת שדות נגב. חיזוק הערים החשובות באזור העוטף – שדרות, נתיבות ואופקים, על ידי התיישבות נוספת, מצטרפת, המתנהלת בענווה כלפי האוכלוסייה הוותיקה. התיישבות בחבלי ארץ נוספים מתוך הסתכלות על צורכי המדינה לטווח ארוך, כדוגמת חבלי ארץ שהאוכלוסייה היהודית הקטנה בהם עלולה להפוך אותם לארץ גזרה. עיבוי ההתיישבות באזורי הספר אינו נובע רק מסיבות ביטחוניות אלא גם מסיבות דמוגרפיות וחברתיות. עידוד הקמת חוות חקלאיות לתפיסת שטח. התיישבות בחבלי ארץ נוספים לב הגליל - ייהוד הגליל כמשימה לאומית: ב־15 השנים האחרונות חל בלב הגליל שינוי דמוגרפי, והיהודים, שהיו 25% מתושבי האזור, מהווים כיום רק 14%. אזור לב הגליל מתוחם בין כביש 85 בצפון לכבישים 77 ו־79 בדרום, ובין כביש 65 במזרח לכביש 70 במערב. אין באזור ערים יהודיות ויש רק כמה עשרות מצפים שהוקמו בשנות ה־80.פער הגידול נובע בין היתר מיחס המדינה להתיישבות באזור זה. מכיוון שלב הגליל אינו נחשב אזור בעל עדיפות לאומית, דרישות רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) מההתיישבות היהודית מקשות על קליטת צעירים באזור. הדור הצעיר מבקש ליצור יותר יישובים מעורבים לדתיים ולחילונים ומומלץ לפעול בכיוון זה. כדאי לבחון שיתוף פעולה של התנועה הקיבוצית והקיבוץ הדתי עם התנועות המיישבות, להקמת מסגרות התיישבות כאלו. אזור מבואות ערד – הקמת גוש התיישבות שיחצוץ בין דרום הר חברון למרחב הבדואי: קיימת תוכנית של המדינה להקמת יישובי מבואות ערד. התוכנית מציעה הקמה של חמישה יישובים כפריים בבקעת ערד. מתוך יישובים אלה, יישוב אחד מיועד לאוכלוסייה הבדואית. כל אחד מהיישובים היהודים אמור לכלול 500 יחידות דיור וצפי האוכלוסייה שלו הוא 1,800 נפש. העיר ערד עצמה תשמח לעיבוי ההתיישבות הדתית־לאומית בה. בעיר של קרוב ל־30 אלף איש פועל כיום רק בית ספר ממלכתי־דתי אחד ובו כמאתיים תלמידים בלבד. עיבוי העיר ערד וחיזוקה חשובים לעתידו של כל האזור. כיום ערד היא היישוב היהודי היחיד על ציר 31 בין באר־שבע לים המלח. יישוב ערי הספר בדרום ובצפון הליכה להתיישבות משימתית ולאומית בערי הספר התבטאה בעבר בגרעינים משימתיים ליישובים כגון שדרות, ירוחם, עכו, נוף הגליל וקריית שמונה. באפשרותנו לפתח כלים נוספים אשר יאפשרו לצעירים להצטרף למגורים בערים הללו וביישובים עירוניים נוספים כדוגמת כרמיאל (ראוי לציין שכבר היום כ־10% מתושבי כרמיאל אינם יהודים). אחת הדרכים להבאת צעירים לאזורי הספר, בין לערים ובין ליישובים הכפריים, היא חיזוק מסגרות לצעירים כמו מכינות קדם־צבאיות, מדרשות וישיבות. חיזוק המסגרות הללו עשוי לייצר שאיפה בקרב התלמידים/חניכים לחזור לאזור לאחר סיום שירותם הצבאי או הלאומי. צעירים המגיעים למכינה או למדרשה באזור עדיפות לאומית, שיאומצו על ידי משפחה מארחת ובהמשך יקבלו נקודות זכות במוסד אקדמי סמוך, יש סיכוי שבשלב הבא של חייהם יבקשו להתגורר באותו חבל ארץ. קיים גם מאגר גדול של בני הגיל השלישי שמעוניינים לתרום לחיזוק ההתיישבות - במסגרת "שנת שירות" למבוגרים או כהתיישבות של גרעין מבוגרים בערי הפריפריה. Music by GP-Music from PixabaySee omnystudio.com/listener for privacy information.

הרב בני לאו וד"ר שרה עברון עם שרון בריק דשן, מנכ"לית קולך נאמני תורה ועבודה, וצדוק דורלכר מנכ"ל חקלאות בעמק, עוסקים בפרק השביעי של ההסכת "קריאת כיוון" בהגשמה בקרב הציונות הדתית. מראשית ימיה שאפה הציונות הדתית לחיי הגשמה כדרך חיים, שמשמעותם חיבור ומעורבות בחיי כלל האומה, לטובת תרומה לעם ישראל ולארץ ישראל, וראיית צורכי היחיד והציבור על בסיס ערכי תורה ועבודה. בשנים שבהן גדלים ומתעצבים הצעירים והצעירות בישראל, הולך ומתמלא סל הערכים שלהם בהתאם לתפיסות חינוכיות רוחניות ערכיות וחברתיות, שאליהן הם נחשפים בבית, בקהילה, בבית הספר, במוסדות העל־תיכוניים ובתנועות הנוער. יש ליצור עבורם נתיבי הגשמה, שישלבו בין בסיס אידאולוגי ערכי ובין מימוש עצמי ודרך חיים. כל צומת דרכים שיפגשו בו מעתה וההחלטות שיקבלו בו, יהיה מבחן לחינוך שהונחל להם בבית ומחוצה לו. כל בחירה תשפיע על העתיד הקרוב והרחוק מבחינה רוחנית ומעשית. ההחלטות שמתקבלות הן מימוש רעיון ההגשמה באפיקים העצמאיים והלאומיים, ויש בהן מתן מענה לאתגרי השעה הגדולים. כך, היום, בעת מלחמה ומשבר ישראלי ובתקופה של קיטוב חברתי, אנו רואים בצעירים ובצעירות מפתח לעתיד המדינה והזדמנות ליצירת שינוי ותקווה. כל זאת בזכות הבחירות שיקבלו ביחס ללימוד קדם־צבאי, שירות, רכישת השכלה, תעסוקה במגזרים השונים, התיישבות קהילתית במרכז ובפריפריה ועוד. הבחירות הראשונות של הבוגרים עשויות להשפיע על הניעות (מוביליות) החברתית של כל אחת ואחד מהם ועל היכולת למצוא את מקומם במגזרים הפרטיים והציבוריים, בתחומי התעשייה, האקדמיה, החינוך, החברה והביטחון, מתוך תודעה ערכית ותפיסת הצרכים הלאומיים, כבעלי משקל ומשפיעים בכל בחירה במהלך הדרך. קבוצת צעירים זו, שגדלה על ערכי יהדות וחברה, תורה ועבודה, ושעתיד המדינה בידיה, תוכל לקיים בחירות מיטביות בתנאי שיהיו פתוחות לפניה מספיק אפשרויות המנגישות מידע, מציעות הכוונה, מקנות כלים וכוללות ייעוץ, שיבטיחו את אופן קבלת ההחלטות ואת מיצוי הפוטנציאל האישי ביחס לצורכי הכלל. שילוב זה של כל הבוגרים והבוגרות בחברה הדתית, היהודית והישראלית, יצעידו קדימה את מדינת ישראל ויבטיחו את איתנותה בשנותיה הבאות. בדיון בכנס סעד השתתפו חמישה ארגונים מובילים ובעלי השפעה והניחו את תפיסתם ביחס לדרך להגשמה. הקיבוץ הדתי – חיי הגשמה מתקיימים ביומיום בקיבוצים, באחיזה באדמת ארץ ישראל ובתורת ישראל. בנוסף, התנועה מפעילה תוכניות לימוד במוסדות הרוח התנועתיים: ישיבה, מדרשות ומכינות קדם־צבאיות, וכן תוכניות לקליטת עלייה וגיוס לצבא, שהן הגשמה של ערכי בסיס בציונות הדתית. בני עקיבא – אפיקי הגשמת ערכי התנועה מתאימים באופן אישי לכל בוגר ובוגרת, ומשלבים עשייה ציבורית בהתאם לצורכי המדינה, בנאמנות לערכי תורה ועבודה, וזאת באמצעות תוכניות שנת שירות, גרעיני נח"ל, שירות לאומי, כפרי סטודנטים וקהילות בוגרים. מועצת המכינות, "בארצנו" – התנועה מובילה ומכוונת את הבוגרים והבוגרות של המכינות הקדם־צבאיות, המייצגים את המגוון הישראלי על מגזריו, למעורבות ולהשתלבות בליבת העשייה הציבורית, הביטחונית, החברתית והלאומית של המדינה, להובלה ולחיזוק חוסנה של מדינת ישראל. יעדי ההגשמה המרכזיים של "בארצנו" הם המגזר הציבורי, הביטחון, ההתיישבות והחינוך. אלומה – תוכניות לפני שירות ולאחריו פועלות למען הצטרפות הצעירים למעגלי העשייה ומוקדי ההשפעה, למיצוי כישורים וחתירה למצוינות, באמצעות שירות משמעותי, רכישת השכלה ותעסוקה איכותית. זאת במטרה לשיפור המוביליות החברתית וחיזוק השייכות לחברה הישראלית. נאמני תורה ועבודה - קולך – התנועה הפועלת לקידום ערכי תורה ועבודה, תרבות יהודית ופמיניזם דתי, רואה במסלולי ההגשמה בחירה המביאה לידי ביטוי עבודת השם, מתינות, רגישות לצדק חברתי ואחריות לצדק לאומי, ברוח "ועשית הישר והטוב בעיני ה' אלקיך". במסלולי ההגשמה יש וראוי להיות מקום לנשים ולגברים בהנהגה החברתית הציבורית והתורנית. אנו סבורים שנוסף על הצעות אלו, כדאי ליצור ולפתח בעבור הצעירות והצעירים עוד תוכניות ואפשרויות, למען שיפור ודיוק אופן קבלת ההחלטות בצומתי הבחירה, חיזוק חשיבות הצורך הלאומי ומימוש פוטנציאל המנהיגות, החזרת הציונות הדתית לעמדת הובלה והנהגה, מתוך ראיית הפרט והכלל, וברוח תורה ועבודה. Music by GP-Music from PixabaySee omnystudio.com/listener for privacy information.

הרב בני לאו וד"ר שרה עברון יחד עם הרב דוד ביגמן, ראש ישיבת מעלה גלבוע, והרבנית ד"ר אסתר פישר, ראש מדרשת עין הנצי"ב, משוחחים בפרק השמיני של ההסכת "קריאת כיוון" בחיבור שבין תורה לעם ישראל וכיצד משתקף לימוד התורה במציאות העכשווית.  התורה ולימודה, שעמדו במרכז מערכת הערכים של העם היהודי במשך דורות רבים, ושמשקלם רב בעיצוב דרכם של היהודים היחידים והקהילות במשך הדורות – עומדים למבחן חדש עם שיבת עם ישראל לארצו והקמת מדינת היהודים. תנועת הקיבוץ הדתי ביקשה למצוא את החיבור בין תורת הדורות – דבר ה' לעמו - לבין החיים המתחדשים של עם ישראל, והניפה את דגל "תורה ועבודה". האתגר הגדול העומד בפני אוהבי התורה ולומדיה הוא למצוא את הנתיבים שיאפשרו את המשך השפעתה של התורה והקרנתה על דרכי החיים של העם היהודי ועל היהודים עכשיו. בכך אפשר יהיה להמשיך את מסורת הדורות בלבושים החדשים בני זמננו. באופן זה יינתנו לחיים היהודיים במדינת ישראל תנופה וחזון, סימון דרך ורוחב דעת, עם שורשים עמוקים בני דורות. השגת אתגר זה בלועה, משוקפת ומקרינה בערכי המשנה המאפיינים את מוסדות לימוד התורה של הקיבוץ הדתי, המאתגרים ומכוונים את הלימוד ונותנים תקווה למימוש החזון. בצד מחויבות שלמה להלכה - הקפדה על כנות ויושר אינטלקטואלי בדרכי הלימוד; עם שימת דגש על הלומד ועולמו האישי ונתינת מקום למרחב של ביטוי עצמי - מודגשות חובות האדם לזולתו ולמדינתו; דגש מרכזי הוא: נשים וגברים שותפים שווי־ערך בעולם התורה, לימודה והוראתה; ערך החירות העצמית ואפשרות הבחירה מצטרפים לאחריות אישית הן בלימוד הן ביחס לעיצוב השקפת העולם. בד בבד עם חוט השדרה הייחודי המוזכר לעיל, בית המדרש יהיה קשוב גם לקולות תורניים ולימודיים אחרים ויבקש להתעשר מהם ואולי אף להשפיע עליהם. לרוח רחבה ורבת רבדים זו יהיה משקל גם על דרך פסיקת ההלכה, שבצד הקפדתה על שמיעת הקולות השונים, ועל הדיוק של החיבור בין עושר ההלכה ועומקה לבין המציאות והיכרותה על מגוון פניה, היא אף תעדיף - ולפחות תגלה נטייה - להכרעה משותפת של לומדים מורי הוראה רבים. המטרה היא למצוא את הדרך להאהיב את התורה על לומדיה. לחשוף את היותה בת הברית של העם – אשת נעורים שאיתה יש לראות חיים משותפים. מפתח הוא במציאת השפה ההולמת ללימוד התורה בן זמננו. לימוד שיכיר לעומק ויבוא מתוך העולם הערכי־תרבותי־למדני העכשווי. לימוד כזה לא רק ייצור גשר ("תרגום" - בלשון מחודדת) בין התורה לעולם שלנו, אלא אף ימצה ויעשיר את החוויה הלימודית. הציפייה היא שמוסדות התורה ייתנו דעתם להנחלת התורה לכלל הציבור על רבדיו השונים (גיל, מגדר והשקפת עולם), ולעידוד העיסוק בתורה לאורך כל שנות החיים, ולא רק עד סיום שנות ה"חובה". זה מצריך (מלבד משאבים כלכליים) מציאת אמצעים לימודיים וחינוכיים להאהיב את התורה על לומדיה ולכוון את סדר החיים לאורה. בהקשר זה מושם דגש על לימוד תורה של נשים ולנשים. יש לצמצם פערים ולאפשר לבָנות מתחילת זמן לימודן וחינוכן נגישות למקורות היהדות ולהתמצאות בהם. הציבור נקרא לתת כתף ולעודד את לימוד התורה בכל מסגרות הקהילה והיחידים. משימות אלו מצריכות הכשרה של מורות ומורים המתמסרים לתפקידם ורואים בהוראה ובחינוך לתורה משימת חיים. הדבר מחייב גיבוי למבקשים ולמבקשות להרחיב את אופק לימודם ללימודים מתקדמים באופן שיוכלו להיות מוכשרים להנהגה תורנית. לשם מילויו של החזון יש צורך בבניית שיח מתמשך בין בית המדרש לבין האקדמיה ובינו לבין בתי מדרש אחרים – הן לשם התעשרות הדדית הן למציאת שותפים לדרך בקרב קהלים שאינם מצויים תחת המטרייה של הקיבוץ הדתי. ערכי היסוד של הקיבוץ ראויים להיות העורקים שבהם זורמת חיותה של התורה. נאמנות, פשטות, אהבת הבריות, אחריות ועמל כפיים, משמעת וחיבור למציאות החיים. אפשר שללימוד התורה הצומח מתוך עולם אמוני־ערכי זה ישנה חשיבות גדולה בימים אלה, ימי משבר חברתי וסכנה קיומית. אנו מאמינים שעם ישראל זקוק יותר מתמיד לחזון לימוד התורה כמו שהונח כאן. תורה הרואה את צורכי הפרט והכלל; מעמיקה שורשים ובו בזמן מגביהה עוף; רבת קשב ובעלת יכולת התחדשות, מאמינה בנצח ישראל וברוח האדם. Music by GP-Music from PixabaySee omnystudio.com/listener for privacy information.

בפרק התשיעי של ההסכת "קריאת כיוון", עוסק הרב בני לאו יחד עם יפעת סלע, יו"ר אמונה, ומבשרת נבו, יו"ר אלומה, ב"מדד המגדר". מדד זה, המתפרסם בישראל כבר 11 שנה, בוחן את אי־השוויון בין גברים ונשים בתחומים רבים, בהם בריאות, השכלה, ביטחון, תעסוקה וכלכלה. קצב ההתקדמות הממוצע לצמצום אי־השוויון בישראל עומד על 1% בשנה, בשנת 2023, כל המדדים מראים כי המגמה שלילית. במדדים מסוימים, כגון השכלה, הצטמצמו הפערים כמעט לגמרי. עם זאת, אף ששיעור הנשים המשכילות זהה לשיעורם של המשכילים ואף עולה עליהם, יש פחות נשים מגברים בסגל האקדמי הבכיר. מבין כל המדדים, עומק אי־השוויון הגדול והיציב ביותר מצוי במדד העוצמה הפוליטית והכלכלית. הפער עומד על 61% לטובת גברים. רק 5 נשים משמשות בתפקיד שרות בממשלה הנוכחית, רק 26% נשים חברות בדירקטוריונים של חברות ציבוריות, רק 2 מנכ"ליות מכהנות במשרדים ממשלתיים, 3 נשים יושבות בפורום מטכ"ל ואחת בקבינט הביטחוני. מיעוט נשים או היעדר נשים במוקדי כוח ממשלתיים, עסקיים וחברתיים, משפיע באופן ישיר על קבלת החלטות מדיניות. מטרתנו היא יצירת שוויון בין גברים לנשים בכל תחומי העשייה וההשפעה בישראל. הניסיון מלמד כי במקומות שבהם סומנו יעדים קונקרטיים לשינוי, תקרת הזכוכית נסדקה ונוצרה מציאות חדשה. הייצוג המרשים של 43% נשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות הוא תולדה של חוק החברות הממשלתיות, הקובע כי בהרכב דירקטוריון של חברה ממשלתית יינתן ביטוי הולם לייצוג שני המינים. החוק קבע את גבולות הגזרה, השטח הגיב בהתאמה. גם במקומות שבהם הייתה תקרה "הלכתית", שיח ענייני וממוקד־מטרה הניע תהליכים וחולל שינוי. כשלא היו פרטנרים לשיח ולא הייתה חקיקה ספציפית, נעזרנו בבית המשפט להחיל את השוויון הקבוע בחוק שיווי זכויות האישה ובחוק לשוויון הזדמנויות בעבודה. במקביל לתנועה מלמעלה, יש לפעול גם בשטח ולעודד נערות ונשים לחלום ולהאמין ביכולתן להשתלב בעמדות מפתח בכל תחומי החיים. הענקת ידע, כלים אישיים וקבוצתיים, הכשרה מקצועית וליווי בהתמודדויות על תפקידים, תגביר את תחושת המסוגלות של מתמודדות נשים. כך מונו לראשונה בהיסטוריה של העולם היהודי טוענות רבניות לבתי הדין הרבניים ומשגיחות כשרות, ונשים בעולם הדתי פרצו את הדרך לעולמות החוכמה וההלכה, נבחנות במבחנים מקבילים למבחני ההסמכה לרבנות ועוברות אותם בהצלחה. קהילות הכתירו באופן מקומי רבניות כמובילות בהנהגה התורנית בבתי כנסת. נשים ממונות למועצות דתיות, וחיילות, גם דתיות, מסיימות קורס טיס. נשים דתיות בודדות עומדות בראש חוגים באקדמיה ואף בעמדות בכירות במגזר העסקי ובמערכת החינוך הציבורית, ובשנת 2021 - לראשונה בהיסטוריה של התנועה המיישבת - מונתה לה מזכ"לית אישה, ופריצת הדרך הזו מתחוללת דווקא בקיבוץ הדתי.  בשנים האחרונות הגיעו נשים לקצינות בדרגת תת־אלוף בצה"ל. המסקנה המתבקשת היא כי השינוי אפשרי, ויש לפעול למסה קריטית של נשים בעמדות השפעה. מאסה שתייתר את התוכניות לעידוד נערות ונשים שנדרשות עתה. ועד שהברור מאליו יקרה, עלינו לפעול אקטיבית על בסיס תוכניות עבודה עם מטרות ולוחות זמנים, ולהגיע ליעדים כמותיים ואיכותיים בייצוג נשים במוקדי השפעה. חינוך הוא הבסיס לשינוי. יש להנחיל שפה שתעודד בנות לחלום ולהגשים; בחברה מעורבת יש לנקוט לשון פנייה ספציפית לילדות ולנערות על מנת להגדיל את המעורבות שלהן והשתתפותן בקבוצה. לצד זה יש להשקיע בחינוך הבנים והבנות לשותפות בכל תחומי החיים, כולל גמישות בתפקידים המסורתיים שאליהם חונכנו, כדי לאפשר צמיחה של נשים בלי לאיים על התא המשפחתי. הכשרת השטח תתבצע באמצעות תוכניות חינוך פורמליות ובלתי פורמליות לנערות, צעירות בשירות לאומי, חיילות וסטודנטיות. המסרים המרכזיים יהיו עידוד למצוינות בכל תחום שבו הן בוחרות לממש עצמן. הגברת מגמות לימוד ויוזמות טכנולוגיות, מדעיות וכלכליות, תהיה מנוף להשתלבותן במוקדי קבלת החלטות. עידוד נשים לתחומים אלה חשוב גם על רקע ייצוג החסר המובנה שלהן במערכות הביטחון, שהן "יצואניות" של נציגים בשולחנות קובעי המדיניות. לצד רכישת ידע ומיומנויות, יש להכיר ולהנכיח לצעירות מודלים של סיפורי הצלחה נשיים מדיסציפלינות מקצועיות מגוונות, ופיתוח תוכניות מנהיגות ורשתות פעולה שיהיו מכפיל כוח ויגדילו את השפעת חברותיהן על החברה כולה. תוכניות המנהיגות והרשתות ינחילו ערכים ושפה שתסייע למנהיגות העתיד להגיע לפסגות מקצועיות ומנהיגותיות ברמה האישית, הקהילתית, הדתית־לאומית והכלל־ישראלית ויאפשרו תהלכי אינקובציה ופיתוח של פרויקטים ומיזמים משותפים. Music by GP-Music from PixabaySee omnystudio.com/listener for privacy information.

הרב בני לאו, נחמיה רפל מקבוצת יבנה וד"ר בני פישר, דע"ת, עוסקים בפרק העשירי של ההסכת "קריאת כיוון" בפערים בתוך החברה הישראלית, שהולכים וגדלים בשנים האחרונות עד כדי קרע בעם. במצבים שכאלה האוכלוסיות החלשות הן הראשונות שנפגעות. החברה הציונית־דתית, במובנים מסוימים, היא חברה פריווילגית. יש לנו זרם חינוך משלנו, יישובים הומוגניים שתושביהם בצלמנו ובדמותנו, ואלה – בין היתר – מסייעים לנו לשמור על זהותנו, ולמצב אותנו בדרך כלל בצד "החזק" של החברה הישראלית. אחד המאפיינים הבולטים של אנשי הציונות הדתית וקהילותיה הוא היכולת להשתלב בחברה הישראלית, ולהיות מובילים בתחומי החיים השונים, או כפי שאמר יוסף בורג: תפקידנו להיות המקף שבין הציונים לדתיים, מקף שכל מהותו הוא חיבור בין הערכים השונים לצד שמירה על אורח חיים דתי. בשנים האחרונות משהו השתבש במחוזותינו, והתמעטו בתוכנו אלה השומעים את מצוקתו של  "האחר", בעיקר בתחומי החינוך והטיפול, תוך כדי עשייה מבורכת בתחומים שונים. אנו שואפים להציף את האתגרים של החברה הישראלית ביחס לאוכלוסיות מוחלשות, ולהפנות זרקור אל הציונות הדתית ברוח הקיבוץ הדתי. במובנים מסוימים להשתדל "להחזיר עטרה ליושנה", ולרכז את תשומת הלב במשימות ובאתגרים העומדים לפנינו - מתלמידים המתקשים להשתלב במערכת החינוך הנורמטיבית, דרך ילדים ונוער בסיכון בפנימיות הרווחה ובבתי הספר של החינוך המיוחד, ועד עולמות בריאות הנפש - אוכלוסיות שיש הקוראים להן "השקופים". נקדים בכמה נתונים: קיים חוסר משווע בכוח אדם איכותי בבתי הספר המיוחדים ובפנימיות לנוער בסיכון; חסרות מסגרות הנותנות מענה למצוקה בתחומי בריאות הנפש, בעיקר במגזר הדתי והחרדי; עולים חדשים, בעיקר מאתיופיה וממדינות חבר העמים, מתקשים להשתלב בקהילות החינוך של הציונות הדתית (יש שבתי הספר אינם מעוניינים לקלוט אותם בשל הספק ביחס לזהותם היהודית כעולי חוק השבות וחוק הכניסה). נוסף על אלה, מערכת החינוך הדתי, בשל ההומוגניות שלה, כמעט אינה נחשפת לאוכלוסיות "אחרות". לנוכח הדברים הללו אנחנו מציעים כמה פעולות שעשויות לשפר את המצב. "פתחו את השער" - ביישובים הקהילתיים ובקיבוצים מדירים במודע ושלא במודע אוכלוסיות שונות. נדרש מאיתנו לפתוח את הלב ואת הדלת וליצור קהילות מגוונות יותר. את שנת י"ב בישיבות, באולפנות ובתיכונים אפשר להפוך לסוג של שנת שירות (אפשר לרכז את רוב הבגרויות בכיתה י"א), כדוגמת פרויקט של"ף וגרעיני עודד בעבר. מוסדות החינוך העל־יסודי בציונות הדתית יתחברו לארגונים ולמוסדות לילדים ונוער בסיכון (לקהילות מתויגות מהפריפריה החברתית) וייבנה קשר הדדי, שבסופו של דבר יעודד את בוגרי המוסדות להשתלב בעשייה חינוכית עם אוכלוסיות אלה. דרישה ממערכת החינוך הממלכתית־דתית לשלב אוכלוסיות אלה במסגרות החינוך של הציונות הדתית כבר מגני הילדים, תוך תגמול מתאים וציון לחיוב של קהילות החינוך הפועלות בתחום. דרישה מהממסד להקים מוסדות חינוך וטיפול לאוכלוסיות מוחלשות סמוך ליישובים ולקהילות שלנו, לדוגמה: כל יישוב מאמץ מסגרת קיימת או מקים מסגרת חדשה. כבר היום יש קהילות כאלה בחלק מהקיבוצים והיישובים. הכרה בעבודה עם אוכלוסיות מוחלשות כ"עבודה מועדפת" לבוגרי ובוגרות שירות. נפלאות הגיל השלישי: שילוב גמלאים במסגרות החינוך והטיפול, כולל מגורים במקומות שזקוקים להם. מדובר באוכלוסייה מקצועית שתעניק מהידע והניסיון שלה. ארגוני השמה פועלים כיום, ויש למסד את הגופים שפועלים בתחום. העלאת שכר הצוותים שעובדים במסגרות הפועלות עם אוכלוסיות מוחלשות, כגון פנימיות, משפחתונים, בתים לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, הוסטלים וכדומה. השכר כיום נמוך ואינו הולם את גודל המשימה. נדרשת הסדרה והכרה של המדינה במעמד המדריך, כדוגמת מורה בישראל.          יצירת מסלול אקדמי ותוכניות מנהיגות שיכשירו את עובדי החינוך והטיפול הלא פורמליים, ייתנו כלים ייחודיים לעבודת המדריך, תוך שילוב מעולמות הטיפול, בריאות הנפש, החינוך, הניהול והייעוץ הארגוני. התוכנית צריכה להיות יוקרתית, ממותגת, ובעיקר מחוברת לשטח ולנעשה בארץ ובעולם בתחומים אלה (פרקטיקום והנחיה אישית תוך כדי העבודה).  יצירת "מעבדה חברתית" ולצידה לובי ציבורי שיעודד את הממשלה, יזמים ופילנתרופיה לפיתוח יוזמות חדשניות בתחום. המקום ירכז אנשי מקצוע מתחומי הניהול, יועצים כלכליים ואנשי מקצוע בתחומי הטיפול והחינוך.             אנו קוראים – לעצמנו – לשוב להוביל בתחומים אלה. יכולת ההכלה והשילוב יהפכו אותנו לאנשים טובים יותר, רגישים יותר, חומלים יותר, ובעיקר לסמָן של קהילה בעלת רגישות חברתית הדורשת מעצמה ומהחברה כולה פרו־אקטיביות בתחומים אלה. Music by GP-Music from PixabaySee omnystudio.com/listener for privacy information.