אפרכסת

כשהסקייהוק של סרן צביקה טרון נפגע מטיל קרקע-אוויר בחזית הסורית, ב-11 באוקטובר 1973, הנחת העבודה של מפקד טייסת 102 היתה שטרון לא שרד את הנטישה והצניחה לקרקע עויינת. כך, בגישה מציאותית, אכזרית בסירובה לטפח אשליות, אמר להדסה אמן, בת-זוגו של צביקה, שניהם חברי קיבוץ שפיים.הדסה, שלא איבדה תקווה, המתינה כמעט שמונה חודשים קרים וקשים להגעת רשימות השבויים, לקראת סוף מסעות הנרי קיסינג׳ר בין ירושלים לדמשק. צביקה חזר, התאושש ושב לטיסה, בחיל האוויר כסא״ל במילואים ובחברות אזרחיות כטייס ריסוס וכיבוי.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ חוזר הזוג טרון לילדות בשפיים - הדסה עם חמש אחיותיה (אחיהן, אורי, נהרג בעת שירותו בסיירת הצנחנים) ו״מספר כביסה 1״ של הוריהן, ממובילי הקיבוץ; צביקה, בן לשורדי שואה ותלאות בריחה והעפלה שאיבדו בת, אח צעיר ליוסי, טייס מסוקים מעולה שנשאר בקבע עד לאלוף-משנה, מפקד בסיס שדה דב.צביקה חלם על חיל האוויר, בנה דגמי מטוסים שהעביר לביקורת טייס-הקרב הנערץ שמוליק חץ ולמד להטיס מטוסים קלים, אך נבלם בטעות-איבחון בשערי קורס-הטיס והתגייס לסיירת הצנחנים. רק בהיותו קצין בסיירת הצליח, בעזרת קשריה של הדסה, לזכות בהזדמנות מחודשת והמריא.השבי בכלא המייסר אל-מאזה, על עינוייו בחקירות ותקופות בידודו, אומר צביקה, לא הותיר בו חותם מסוייט. בעשור שעבר, בצילומי סרטה של לינוי בר-גפן ״השובה מדמשק״, הופגש עם אחמד מעאמנה, ישראלי מעראבה שברח כנער לסוריה והועסק שם במודיעין הצבאי כמתורגמן בחקירות. חבריו של צביקה לשבי לא סלחו למעאמנה על נוכחוחו ברגעים המשפילים וחסרי האונים ביותר בחייהם. צביקה ייצג זווית אחרת: ״שנינו ביצענו את תפקידנו, אני בהטלת פצצות, הוא בתרגום בחקירות״.הדסה וצביקה טרון בנו, כדבריה, ״חיים שלמים וטובים״, עם ארבעה צאצאים - שני בנים ושתי בנות - ו-11 נכדות ונכדים. הם אנשי שלום ומחאה, מסיעי חולים פלסטיניים לטיפולים רפואיים ומשתתפים בהפגנות נגד יחסה של ממשלת נתניהו לחטופים במנהרות חמאס. כשמפוני כפר עזה עקרו לשפיים, הדסה היתה להם לכתובת, גשר על-דורי, יובל שנים לאחר אותו כאב מקנן של אי-ודאות בין אוקטובר 1973 ליוני 1974. צביקה, אילו נשאל ולא חס על משפחות החטופים, היה ממעיט בסבלו אז, כשבוי בידי צבא של מדינה - בתנאים משתפרים בהדרגה, בארוחות סדירות (וביניהן התעללויות), במקלחות חודשיות, לפעמים בתספורת ובתגלחת - ובידיעה שלבסוף ייערכו חילופים, לעומת מוראות עזה, כבר כפליים הזמן הסורי ההוא.אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

An English-language spin-off of the אפרכסת (“Afarkeset”) podcast through Tel Aviv’s Procast studios. Amir Oren and Alon Pinkas on the American-Israeli axis and the news of the day. Episode I, mid-February 2025.Comments welcome at [email protected]

בקיבוצו, עין צורים, עבד הנער חנוך דאובה בגידולי שדה, אבל הדימוי העצמי שלו לקוח מהרפת: כדי החלב שמילא וששימחו את המערכת הצבאית פיצו על בעיטותיו בכדים אחרים. כך היה דאובה לקצין שהצטיין בשריון ושהגיע לדרגת אלוף-משנה ולפיקוד על חטיבה, עד שהחליט לשנות כיוון - יותר מעשור וחצי לאחר ״מבצע שינוי כיוון״ בלבנון, המערכה ב-2006, כשנפצע בעת פעולה אמיצה ונחושה ונחלץ כשוועדה בראשות איל זמיר ממליצה להעניק לו, אך לא לצוות הטנק שלו (כי הוא יזם ופיקד והלוחמים צייתו) את עיטור העוז.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר דאובה את רקעו המשפחתי - נכד לפדויי שבי מגוש עציון, אח בכור לשלושה קצינים נוספים - ואת דרכו מהקיבוץ הדתי לצבא, עד להחלטתו לפרוש לעיסוקים אזרחיים וציבוריים, שבמסגרתם היה למייסד ודובר רהוט של ״פורום לוחמי ולוחמות ׳חרבות ברזל׳״.ב-7 באוקטובר, בעודו בחופשת פרישה משירות הקבע, התקשה להאמין למראה עיניו. כשהשתכנע ירד דרומה, לגיא ההריגה, והשתתף בלחימה. אין לו הסבר לקריסת המערכת באוגדת עזה, בפיקוד הדרום ובמטכ״ל, אבל מסקנתו נחרצת: על כל המפקדים וקציני-המטה העיקריים, שהובסו, היה להתפטר מתפקידיהם ברגע שהמצב בשטח התייצב, כי צבא אינו יכול לתפקד כראוי בלחימה כשהעומדים בראשו  הובסו.איך זה היה אמור לפעול יודע דאובה מתחנות שונות במסלולו, כמפקד קרבי וכקצין במטכ״ל בשתי עמדות תצפית - ראש לשכת סגן הרמטכ״ל (גדי איזנקוט ולרבעון יאיר גולן) וראש זירת דרום בחטיבת המבצעים. כרל״ש סרמטכ״ל ראה דאובה את יחסי הגומלין בין הדרגים הפוליטיים, הצבאיים והמודיעיניים, כולל במבצע ״צוק איתן״. התנסותו הותירה בו הערכה עמוקה לגולן ובמיוחד לאיזנקוט, המצטייר בעיניו כמתאים לראשות הממשלה יותר מכל הפעילים בזירה הפוליטית. הוא גם מברך על מינוי זמיר לרמטכ״ל - ״מנוסה מאד, שמרן ועם זאת פתוח, ומחובר לשטח ולדור הלוחמים היכולים להיות בניו״.המערכת הצבאית, לפחות כל עוד הרצי הלוי בראשה, שמעה את ביקורתו של דאובה על תיפקודה ובחרה בהפרדת כוחות: מאז שובו מהלחימה בעזה, כשמילא את מקומו של מג״ד שנפגע, לא שובץ למינוי חירום. צה״ל לחוד והוא לחוד, או לפחות בחוץ. חנוך לנער על פי דרכו.אולפן: קמילה פאס פבסנר, אורי אנוליקנוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

אם יש מועמד מובהק לחבר מקצועי ונטול פניות בוועדת חקירה ממלכתית לכשלון ה-7 באוקטובר, הרי הוא שלמה ינאי. אלוף בדימוס, שנפצע קשה במלחמת יום הכיפורים והשתתף במסע תיקון ליקוייה, אך גם חווה תופעות בעייתיות בצבא של שנות ה-70׳ עד תחילת המאה הנוכחית. קפדן וממושמע, אך גם יצירתי ומתחבל, אלוף פיקוד הדרום בתקופת תהליך אוסלו וראש אגף התכנון במטכ״ל בעת המגעים עם ערפאת וקלינטון.ואם לא די בכך, בעל נסיון טרי בוועדת החקירה בראשות שופטת (מרים נאור, ולאחר מותה דבורה ברלינר) לאסון מירון. דו״ח הוועדה ייחס אחריות אישית, המגלמת גם אשמה, לנתניהו. קל לשער את תגובת רבין או בגין, אילו מי מהם ראש הממשלה: בו בערב היו מתייצבים מול האומה, מודיעים על התפטרות ופורשים לביתם, או מבקשים אמון מחודש.נתניהו, טיפוס אחר וייחודי, הגיב בדרכו: לא הגיב. הממשלה לא כונסה מעולם לדון בדו״ח מירון. המחדל הקטלני הוליד מחדל שתקני. ינאי לא נואש. אם תיכון ועדת 7 באוקטובר ונשיא העליון עמית יבקש ממנו להיות חבר בה, יענה באותה מילה שהשיב לאסתר חיות, כשפנתה אליו בעניין מירון: ״הנני״.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מגולל ינאי את פרשת חייו האישיים והצבאיים, מילדותו במשפחת ניצולי שואה ובפנימיית יתומים, דרך התרחקותו מהסממנים החיצוניים של הדת ועד לשלושת העשורים של שירותו בצה״ל, משוטר צבאי ועד להתמודדות כפולה, על סגנותו של הרמטכ״ל משה (בוגי) יעלון ועל ראשות המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.בספרו ״השארתי את הלב בבית״ (עם ענב שור-דיעי, בהוצאת משכל) מתאר ינאי את שלבי מסלולו בפירוט מעניין ולעתים - בפרק הילדות - אף מרגש. הוא היה נער מוכשר ונחוש, שפרץ את המחסומים המשפחתיים והפקידותיים שנערמו בדרכו. כך הצליח לעקור עצמו מהמשטרה הצבאית לקצונת השריון, להתאושש מפציעה כפולה - השנייה קשה מאד, כוויה רבתי - ולהתקדם ממג״ד ומח״ט לאוגדונר ולמטכ״ל.״כמעט כל אלוף,״ הוא אומר, ״רואה בעצמו מועמד לרמטכ״ל ומתאכזב כשאינו מתמנה; גם אני״. אך מעבר לעניין  האישי, הוא אומר, המסתיים כשמתמנה קצין ראוי אחר, מפריעה לו המיקריות, השרירותיות והגחמנות שבהחלטת שר בטחון עובר-ושב להעדיף מי מהמועמדים שהגיעו בדין לגמר. נחוצה, סבור ינאי, ועדת איתור שתפעל לפי אמות מידה. הוא רציני, אך גם תמים - מה שמסביר מדוע לאחר פרישתו מהצבא פנה לניהול, תעשיה ועסקים - לא לפוליטיקה.אולפן: קמילה פאס פבסנר, אורי אנוליקנוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

בחמש השנים האחרונות גילה צה״ל את אמריקה. נכון יותר, שתי אמריקות. הן אינן היחידות, כי מעל כולן זאת של וושינגטון - הבית הלבן, הפנטגון, הקונגרס, שתדלני יצרניות הבטחון ועוד - אך לתכלית המעשית של קצונת התכנון והמבצעים חשוב המגע עם הכוחות האמריקאים במרחב המעניין את המטכ״ל והזרועות. כאן, מספר תת-אלוף במילואים דורון גביש, הופתעו - ושמחו - לגלות גם ותיקי הערוץ האמריקאי שלא הרי סנטקו״ם, פיקוד המרכז, כהרי יוקו״ם, פיקוד אירופה שקודקודו הוא גם מפקד כוחות ברית נאט״ו.סנטקו״ם פועל בזירה קרבית, מול איומים מתמידים מצד גורמים העויינים גם את ישראל, כך שנוצרת אחווה מקצועית, למרות מחלוקות בדרגים האזרחיים. יוקו״ם חי בסביבה מדינית, לצד עשרות (עכשיו 32) ממשלות המושכות לכיוונים שונים, ולפחות עד למלחמת אוקראינה בנינוחות סבילה. לצה״ל טוב יותר בתחום השיפוט של המועצה האזורית סנטקו״ם.גביש היה ב-2011 מפקד כוחות הנשק הנגד-מטוסי כשהוכרזה מבצעיותה של מערכת ״כיפת ברזל״ והנ.מ. עבר מיתוג מחודש, למערכת ההגנה האווירית. ה״מ״ של הנ.מ. התיישנה, במיוחד כשהיריב הוא המטוס המאוייש, להבדיל מכלי-טיס ללא אדם. כעת הדגש הוא על טילים ורקטות. מאחר שזהו גם המכנה המשותף לכל המדינות המתונות במזרח התיכון, הפכה ההגנה מפני טילים לתשתית שיתוף הפעולה האזורי ובגלעינו הדו-צדדי, הישראלי-אמריקאי.כך יצא שתחום צבאי שהיה, במחצית הראשונה של שנות המדינה, בשוליים הרחוקים של חיל התותחנים ובהמשך של חיל האוויר, הפך באדיבות הסקאדים מעיראק והרקטות מעזה והטילים מלבנון למוקד קשב והשקעות. שיקולי ההשפעה על העורף ואסטרטגיית הבלגה מול יוזמה והגנה מול התקפה הזניקו את ה״חץ״, ״כיפת ברזל״ והשיתוף עם המערכות האמריקאיות לראש סדר היום הבטחוני; וגביש היה שם, תחילה כקצין צעיר, אחר כך כמכהנ״ם/מהגנ״א בקבע ולבסוף כתקע ישראלי בשקע אמריקאי בשירות מילואים פעיל.במלחמת עזה ולנוכח שתי מתקפות איראניות הגיעה ההשתתפות האמריקאית בהגנת ישראל, בהנחיית הנשיא ביידן ובניצוח סנטקו״ם (עם תרומה מאניות הצי הששי של יוקו״ם), לשיאה. בלעדיה היו בסיסי צה״ל וישובי ישראל פגיעים מאד. האמריקאים מעדיפים להבליע את חלקם בהדיפת המתקפות. מציינים אותו ואף משתמשים בו למורשת קרב, אך בצינעה, כדי שלא להגביר את ההתמרמרות באוקראינה על ההתנזרות האמריקאית מהגנה פעילה על  קייב וכוחותיה.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מדבר גביש על מסלולו המקצועי והפיקודי, כפרח (או פרחח) טיס בוסרי שנותב לנ.מ., ראה בו טוב, הגיע לראשותו ונשאר בו - להנאתו, קל להבחין - גם לאחר שהתאזרח. הוא מדגיש את חשיבותן של לוחמות וקצינות וקורא לנוער חרדי להתגייס בהמוניו למסגרת איכותית ההולמת את כישוריו.אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

אם שמואל לטקו יתפנה מעיסוקיו כדי לכתוב זכרונות, ואם ירשה לעצמו למהול בסיפורים עסיסיים את חוויותיו עם גדולי - כלומר לרוב קטני - הדור, צפוי לקוראים ספר שיתבל את האירועים החשובים של תחילת המאה ה-21 (וקצת לפניה) בפכים אישיים המאירים את הדמויות כהווייתם, ולא כפי שברצונם להצטייר.זה לא יקרה בעת הקרובה. הרגל של עשרות שנים, בקצונת אמ״ן ובסגל הכנסת, עדיין גוזר על לטקו איפוק. לפרסום, הוא מעדיף להתמקד בתהליכים ובתובנות.לטקו פרש מאמ״ן כאלוף-משנה, לאחר תפקידי שדה, מחקר ומבצעים מיוחדים. בין השאר היה קמ״ן חטיבה, אוגדה (98) ופיקוד העורף. בהמריאו מצה״ל נחת בכנסת, בוועדת החוץ והבטחון, תחילה כיועץ מקצועי ובהמשך, לתריסר שנים גדושות פעילות, כמנהל הוועדה.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר לטקו על התוכן והסגנון בדיוני הוועדה, על מידת חשיפתם של חבריה לחומר כמוס ועל הפרוטוקולים האוצרים את דברי ימי הסודות וממתינים לוועדות חקירה שינעצו בהם את שיניהן. כך, לאחרונה, ועדת גרוניס לרכש כלי-השיט, ובבוא היום - גם הוועדה הממלכתית לחקירת אסון ה-7 באוקטובר, מה שקדם לו ומה שאירע בעקבותיו.הוא משבח את רצינותה של העבודה בוועדות-המשנה, כגון זו העוסקת במודיעין - כולל המוסד והשב״כ - ושבויים-ונעדרים. נציגי הסיעות הערביות יכולים, אם ירצו, להשתתף במליאת הוועדה, אך ייחסמו על מפתן ועדות-המשנה. לטקו, שותף סוד מועדף, על כל ההרשאות והמגבלות הכרוכות במעמד זה, מתפלא - כמעט מתפלץ - איך הדמוקרטיה הישראלית בחוכמתה העילאית פוטרת את הדרג הנבחר מכל תחקיר בטחוני, שלא לדבר על פוליגרף.אולפן: קמילה פאס פבסנר, אורי אנוליקנוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

שלושה שבועות לפני מלחמת יום הכיפורים הגיע סג״מ טרי למחלקת המודיעין בפיקוד הצפון. הקצין בן ה-20, בוגר פנימייה צבאית שנאלץ לוותר על קורס-טיס ומסלולים קרביים בגלל אסון במשפחתו, מצא עצמו חווה את המתיחות מול סוריה, את הכוננות - בגולן יותר מאשר במטכ״ל - שהכעיסה את צמרת אמ״ן, את המלחמה ואת מותם או פציעתם של רבים מבני מחזורו.זה היה שיעור שהסג״מ, לימים אל״מ, לא שכח, אך ב-7 באוקטובר התברר ליוסי דסקל ולבני דורו שהמחזורים החדשים בצה״ל ובתוכו באמ״ן לא היטיבו לשנן, מתחת לסיסמאות שבכותרות.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר יוסי דסקל על תקופת ההכנות למלחמת לבנון, כולל יחסי ראש אמ״ן יהושע שגיא עם פטרונו, שר הבטחון שרון, ועם המוסד שהתאהב בפלנגות; על הסתייגותו מהשימוש הנפוץ מדי בהתנקשויות; על רשלנותו היקרה של נתניהו בפרשת מנהרת הכותל; ועל ועדת דורון אלמוג לבדיקת ההתרעה המודיעינית והדריכות המיבצעית באוגדת גל הירש, ב-2006.דסקל מתגעגע לצניעות ולספקנות ונד לקציני מודיעין יהירים, שאינם מאמינים שאויב ערבי מסוגל להפתיע צבא ישראלי ולצלוח את תעלת סואץ - או את הגבול הממוכשל בעזה. נדרש, הוא אומר, שינוי יסודי במבנה המערכת המודיעינית הממלכתית, בצבא ומחוצה לו, וגם בהכשרת קציני המחקר, החסרים התחככות בשדה, בחטיבות ובאוגדות.בתום שירותו באמ״ן, שבמסגרתו כיהן גם כנספח צבאי בארבע מדינות באירופה, ייצג דסקל את יצרנית התחבורה והתעופה הקנדית ״בומברדייה״, ספקית חשובה לרכבת ישראל. בין מסקנותיו העגומות מההתייחסות הממשלתית לתחבורה הציבורית: אילו השכילו השרים (והשרות) לפעול נכון יותר, מהר יותר, היו נחסכים לא רק מיליארדי שקלים ושנים רבות של כבישים פקוקים, אלא גם חייהם של אלפי ישראלים, כי תאונות דרכים קוטלות יותר ממלחמות ומפיגועים.אולפן: קמילה פאס פבסנר, אורי אנוליקנוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

כשתת-אלוף במילואים ירון רוזן משוחח עם חניכים בהשתלמויות מובילים במערך המסוקים, כפי שעשה החודש שוב, הוא מדגיש את משמעותה של האחריות בכל דרגי הפיקוד והביצוע - במטכ״ל, בזרוע, בכנף, בטייסת, במיבנה, במטוס.רוזן אינו מצטט מחיבור אקדמי. על בשרו עבר את טלטלת המשימות, התאונות והאחריות. באסון היסעורים של טייסת 118 בהטסת כוח ללבנון ב-1997, והוא רב-סרן בן פחות מ-30, מנהל תורן של האירוע כסגן שני למפקד הטייסת, שלחה אותו ועדת חקירה לתפקיד מטה, טרם שובו למסלול פיקוד. השינוי היטיב איתו - הוא ראה את חיל האוויר וצה״ל ממצפה מעולה, כעוזרו של ראש מחלקת המבצעים אמיר אשל; ולאחר שנים התמנה לראש להק ההשתתפות והמסוקים במטהו של מפקד החיל אשל - תפקיד שנוסד בהמלצת אותה ועדת חקירה.השתתפות הכוח האווירי בקרב היבשה היתה רוב שנות צה״ל נקודת תורפה, מסיוע שלא הגיע במועדו לחולשת היחידות הקרקעיות בהזמנת הסיוע לתקיפות הרות-אסון. בעשורים האחרונים הקדישו האוויר והיבשה מאמץ רב לגיהוץ התפרים ביניהם. רוזן, שהוביל מאמץ זה בתפקידיו האחרונים בחיל האוויר, הוא גם בוגר קורס מפקדי אוגדות.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר רוזן גם על המשימה שהטיל עליו הרמטכ״ל גדי איזנקוט - להקים את מטה הסייבר של צה״ל ולעמוד בראשו.בהפיכה המשטרית שקרעה את החברה הישראלית ובתוכה את מילואי חיל האוויר היה ירון רוזן - ״ירוזן״ בפי חבריו - קול בולט במחאה ובאזהרה כי התעקשות הממשלה להפר את החוזה עם אזרחיה וחייליה תגרום להפסקת ההתנדבות. ב-7 באוקטובר, כעמיתיו, הקפיא את המחאה ופעל כמתבקש. כשלונו של צה״ל ובתוכו של חיל האוויר באותו שבוע מר באוקטובר מייסר אותו; הוא אינו מתנחם בהצלחות הטייסים וחבריהם לנשק במבצעים מאוחרים יותר.אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

פרופ׳ שאול קמחי, שעסק בדיוקנאות של מנהיגי אויב לפני עשרות שנים באמ״ן/מחקר, התראיין ב״אפרכסת״ לפני כשנתיים, בתוקף מומחיות של רבע מאה בניתוח התנהגותו של בנימין נתניהו. לא במפתיע, קמחי איבחן אצל נתניהו נצלנות, קורבנות, נרדפות, העדר יכולת להזדהות ולחמלה וכפיפות גוברת להשפעת אשתו ובכורה.בראיון חוזר חולק עתה קמחי עם אמיר אורן את מסקנותיו המעודכנות. משפט השחיתות, 7 באוקטובר והמלחמה הנמשכת, חתירתו להישרדות פוליטית - כל אלה לא שינו את כיוון התנהגותו של נתניהו, אלא רק את עוצמתה. מה שהיה הוא שהווה, אבל רע עוד יותר.במחקרי פרופ׳ קמחי ועמיתיו בסוגיית החוסן הלאומי, המתפרסמים מדי כרבעון, עולים מימצאים עיקביים. ביניהם: בציבור הישראלי מחצית מתנגדת לממשלת נתניהו ולעומד בראשה, חמישית מתלבטת וכ-30% תומכים בהם. זה אחד ההסברים הפשוטים לרתיעת נתניהו מהקדמת הבחירות לכנסת - הוא מעריך שיפסיד בהן. הפיקוד הבכיר של צה״ל, למרות שותפותו באחריות לכשלון רב-הקטל ביום תחילת המלחמה ובהשגת מטרותיה המוצהרות, עדיין מוביל בטבלת המוסדות הזוכים לאמון ציבורי, לפני המערכת המשפטית, המשטרה, התקשורת והפוליטיקאים.אולפן: קמילה פאס פסבנר, אורי אנוליקנוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

״ה׳ליפט׳ הירדני הגיע כבר אתמול,״ זעף הנרי קיסינג׳ר בקו הטלפון בין משרד החוץ בוושינגטון ללשכת ראש הממשלה בירושלים. ״מדוע ה׳ליפט׳ שלך מתעכב?״קיסינג׳ר מת אשתקד והוא בן 100 וחצי. יומיים לפני סוף 2024 מת ג׳ימי קארטר, אף הוא בן 100 אך רק ורבעון. אם זאת תחרות, קיסינג׳ר זכה בה, אך בהתמודדות החשובה יותר לישראל, על ההתקדמות לשלום מאובטח עם מדינות ערב ובראשן מצרים, שניהם ניצחו - קיסינג׳ר בתהליך הסכמי ההפרדה והביניים בעקבות מלחמת יום הכיפורים וקארטר בהסכם בגין-סאדאת שבעקבות המסגרת שהושגה בוועידת קמפ דייוויד.״ליפט״ היה כינוי הצופן למגעים החשאיים בין חוסיין מלך ירדן לראשי ממשלת ישראל. בתקופת כהונתו הראשונה של יצחק רבין בראשות הממשלה הוטל על מנכ״ל משרדו, עמוס  ערן, לרכז את המגעים וללוות אותם - ואת חוסיין, אישית. בתום כל מיפגש תיעדו הצדדים את סיכומיהם ושיגרו עותקים לקיסינג׳ר, שהישווה בין הגירסאות.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר ערן, מקורבו של רבין מאז הופקד על יחסי השגרירות בוושינגטון עם הקונגרס, על חוסיין כפי שהתוודע אליו. ערן מתאר גם את יחסי קארטר עם רבין, בחודשים המעטים של כהונתם ההדדית ב-1977. כשקארטר שמע שערן קרא את האוטוביוגרפיה שלו, ״Why not the best?” ושהוא יודע שהכותרת היא מובאה משאלה שהיפנה אליו האדמירל היהודי הקפדן והנחוש היימן ריקובר, נוצר גם קשר ביניהם.עוד מתאר ערן אירועים הקשורים בשני הנשיאים שקדמו לקארטר, ריצ׳רד ניקסון וג׳רלד פורד, על משקלם - החשוב אם גם המוגבל - של הרבדים האישיים ביחסים בין בכירי מימשלים.ההוקרה שרחשו לרבין מוושינגטון עד עמאן ושעולה מזכרונות ערן בולטת שבעתיים כשמודדים אותה לעומת היחס לבנימין נתניהו. חוסיין, מזכיר ערן, נפגע אישית מההתנקשות הכושלת בחאלד משעל, באישורו האטום של נתניהו, בבירת הממלכה ההאשמית - פרשה שנראתה לציבור בירדן כמזימה של נתניהו והמלך נגד הפלסטינים, שלוש שנים לאחר חתימת הסכם השלום בין רבין וחוסיין.אולפן: קמילה פאס פסבנר, אורי אנוליקנוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב