עובדות על זה

🌀 הפגיעה השקטה: טראומה ומקום העבודה 🌀טראומה לא תמיד נראית לעין, אבל היא חיה בתוך החיים שלנו, באופן מתמשך- כישראלים בזמן מלחמה. אנחנו נעים בין תחושת הקושי וחוסר האונים לבין הבחירה לחיות, לעבוד, לתרום – למרות הכל.אבל מה קורה כשמקום העבודה דורש יציבות, אנרגיה חיובית ואורך נשימה, כשבפנים התחושה היא של אין אנרגיה?נלמד אודות שני עקרונות שיכולים לעזור לנו להיות בחמלה לעצמנו בתוך התקופה המשברית הזו:1. עיקרון הרציפות – החיפוש אחר רציפות נועדה לבנות גשר שיחבר בין מה שהיה למה שעוד יכול להיות, מבחינה רגשית, חברתית וזהותית.2. עיקרון הפנדולציה – המעבר מטראומה לריפוי לא מתרחשת בפעם אחת. זוהי תנועה עדינה בין משבר לצמיחה, בין הצפה לשקט, שמאפשרת לנו לבנות את עצמנו צעד אחרי צעד, לא מתוך שאיפה לדעת איפה נהיה בעוד עשר שנים, אלא מתוך הקשבה לצעד הבא, להווה.כי בסוף, הקריירה שלנו היא לא רק מקצוע – היא הדרך שבה אנחנו בוחרים לפגוש את עצמנו מחדש, שוב ושוב, למרות הכל.

בפרק הזה נצלול אל אחת השאלות המרכזיות שמעצבות את חיינו: מה הסיפור שלי? למה כדאי להכיר (מחדש) את הסיפור שלי? בתקופות של בלבול והצפה, לשאלה הזו יש כוח להעניק לנו כיוון, סדר ותנועה. סיפור מעניק משמעות – הוא מגדיר התחלה, אמצע וסוף, ולעיתים קרובות פותח דלת לפרק חדש. נציע דרכים לגבש ולספר את הסיפור האישי שלנו: איך לבנות "תיק עבודות" שמספר את מי שאנחנו? איך לחקור נקודות מפנה ומשברים שעיצבו אותנו? ואיך להשתמש בכלים כמו "משוואת הייעוד" ו"מסע הגיבור" כדי לגלות כיוונים חדשים? נשאל גם איך הסיפור האישי שלנו משתלב עם הסיפור הקולקטיבי הרחב יותר – במיוחד ברגעים של משבר או מלחמה, בהם קשה לזהות נרטיב ברור והתחושה היא של קיטוע. לבסוף, ניגע באתגרים שמלווים אותנו כשאנחנו מנסים להכיר או לספר את הסיפור שלנו: איך דימוי עצמי נמוך או מודעות עצמית נמוכה עשויים להקשות עלינו, ומה ניתן לעשות כדי לעבוד על שני ההיבטים הללו במקביל, לשיפור ההבנה העצמית ולחיזוק תחושת הערך האישי. האזנה נעימה, וכמו תמיד- נשמח לתגובות והערות! אפרת ולאה

תיאוריית ה- IFS גורסת שבתוכנו אנחנו לא מקשה אחת. יש בנו חלקים שונים וכשאנחנו מתהלכים בעולם, החלקים האלה באים איתנו והם באים לידי ביטוי. בפרק הזה, נכיר את התיאוריה היפה והעמוקה של ריצ'ארד שוורץ. התיאורה מדברת על כך שבכולנו יש גרעין "עצמי", המתאפיין ביצירתיות, אומץ, בהירות ומחוברות. לצידו יש שלוש משפחות אחרות של חלקים שבאים איתנו לכל מקום, גם לעבודה שלנו. החלקים האלה הם חלקים פגועים מגילאים צעירים שמבקשים לקבל ניראות, תיקוף ותשומת לב, או שהם חלקים שדואגים לזה שהחלקים הפגועים יישארו במחסה ולא ישתלטו לנו על החיים. בפרק אנחנו מפרטים מיהם הגולים, הכבאים והמנהלים. נשמע מסובך? אולי. אך מבחינת שוורץ, החזון הוא פשוט: כל החלקים טובים, הם כולם מנסים להגן עלינו. התפקיד שלנו הוא פשוט להיות איתם בקשר. תיאוריית IFS הולכת ותופסת תאוצה בעולם הטיפולי, אך לא רק. היא תיאוריה שעוזרת להסביר ולעשות סדר, ובכך היא תיאורייה שאנחנו אוהבות! להלן לינק של גלגל ה- IFS שמתאר את משפחות החלקים השונות: https://www.ifs-israel.org/mandala/ האזנה נעימה :)

אם לא נעשה מאמץ להאט את הזמן וליצור מרחבים שהם שלנו, החיים עלולים להיחוות כמשפט אחד ארוך ומתמשך. הצורך בזמן ומקום אחרים מהיומיום הוא חשוב גם לאלו שרוצים לעשות שינוי בעולם העבודה שלהם- כדי לחוות ולהתנסות ברעיונות חדשים, והוא חשוב לכאלו ששמחים במה שהם עוסקים בו, אך רוצים להעמיק בו. בפרק הזה, אנחנו מדברות על מקצבי הזמן שכולנו שרויים בהם ועל הניסיונות הפרטיים שלנו ביצירת מרחבים חדשים שהם שונים מהיומיום הסואן והמסיח. אנחנו מקוות שמי שצריך את הדחיפה- לרדת לארבעה ימי עבודה בשבוע, להירשם לקורס, או לנסוע למקום מרוחק, יקבל את העידוד המלא מאיתנו לעשות זאת מהפרק הזה!

אין דרך יותר יפה להגיד את זה- הרבה פעמים, התחושות הקשות שיש לנו במקום העבודה, נובעות מאינטרקציה עם בן אדם נרקסיסט. בעוד אנחנו מתייסרים, חושבים, מתכננים ופועלים איך לשפר את המצב, הסיכוי לשנות באמת מערכת יחסים עם נרקסיסט הוא מאד קטן. בפרק הזה, אנחנו מונות את המאפיינים של נרקסיסטים, ומבקשות מכם המאזינים, להקשיב באוזן פתוחה, לחשוב על האינטרקציות עם האנשים הקרובים אליכם, בהווה ובעבר, ואולי תוכלו לזהות שם נרקסיסט. החשיבות של הפרק הזה היא קודם כל באפיון ובזיהוי. מה עושים אחר כך? נדבר על- 1. גבולות ברורים 2. התנתקות רגשית 3. ואולי- התנתקות מהאדם הנרקסיסט. כמובן, שכל אלו דורשים עבודה פנימית וחיזוק תחושת העצמי כדי ליישם במציאות. אבל זה אפשרי! כמו תמיד, נשמח לתגובות והצעות לפרקים הבאים!

״עובדות על זה״ חוזר לחיים. לאחר יותר משנה של הפסקה בהקלטות, אפרת ולאה חוזרות לשבת ולדבר עלינו- בני האנוש- בתוך עולם העבודה שלנו. בלי יכולת לסכם באמת את מה שכולנו עברנו בשנה האחרונה, אנחנו משוחחות בפרק הזה על כמה מגמות ששמנו לב אליהם בקרב אנשים שפגשנו לאורך השנה האחרונה בהקשר של עבודה עם מלחמה: 1. חיפוש מוגבר של משמעות בעקבות המלחמה והתפקידים הצבאיים 2. קושי לפעול עם אי ודאות 3. רצון לחיות את החיים במלואם ובתוך כל אלו השאלה: האם מותר לי? האם מותר לי להמשיך להתפתח, לשאוף, לרצות, לדבר על מה שאני עושה? ספוילר- כן. אבל זה קשה. לסיום, בבקשה השאירו לנו תגובות עם בקשות לנושאים לפרקים הבאים. באהבה, לאה ואפרת

פערים. יש כל כך הרבה סוגי פערים: בין מי שאני רוצה להיות לבין מי שאני בפועל בין מה שאני רוצה לעשות לבין מה שאני עושה בפועל. בין מה שיש לי לבין מה שאין לי. בין מיומנויות שיש לי לבין מיומנויות שהייתי רוצה. בין מי שאני לבין הסביבה בה אני נמצאת. לפי הבודהיזם, ההשתוקקות למה שאין הוא אחד מגורמי הסבל. מצד שני, פערים זה בריא. זה מראה שיש רצון! אם אין פער- זה לא סימן טוב . כי זה עוצר את תנועת החיים הטבעית שלנו קדימה. אפשר לשאול איך מצמצמים את הפער? אופציה אחת- על ידי פעולות מסיביות ועזרה של אנשים אחרים שעוזרים להחזיק את החלום והרצון. כשהוא עוד קטן ומתהווה. אופציה נוספת- על ידי הורדת הרף של הציפיות שלי מעצמי ומהחיים. אם לא יהיו לי הרבה שאיפות או רצונות, אז אחווה פחות פער. אנחנו מציעות: לא לצמצם את הפער- אלא ללמוד לחיות איתו. ללמוד להנות ממנו. יש כאן מרכיב מאד גדול של אימון. חלק גדול ממה שכל כך כואב בפערים זה ההשוואות לאחרים. צריך ללמוד להישאר בנתיב שלנו. אם נישאר בתנועה ונאמנים לעשייה שלנו, נסבול פחות מהשוואות והפערים שלנו ירגישו כמו חלק מעבודת החיים שלנו. איפה פערים בחיים תופסים אותך? אנחנו רוצות לשמוע!

לילדים זה מאד ברור: הם מתחילים כיתה א', עולים כיתה, מתחילים מכינה או מסיימים צבא. מה לגבינו? מצד אחד, ספטמבר מגיע ויש ניחוחות של התחדשות באוויר והבטחות של התחלות, אבל איך אנחנו באמת מייצרים את החדש הזה? האם בכלל יש חדש תחת השמש? בפרק זה אנחנו מביאות מודל של קבלת החלטות מהעולם הארגוני בשם "מודל פח האשפה"- המודל הזה אומר שהחלטה תתקבל רק אם מתקיימים ארבעה תנאים בו זמנית: 1. בעיה 2. פתרון 3. משתתפים 4. הזדמנות המודל הזה, כמו שאנחנו מסבירות בפרק, הוא דווקא מאד מנחם- והוא עוזר לנו להבין איפה לשים דגש בחיים שלנו, ואיפה אנחנו צריכים להרפות ולחכות. לסיום, אנחנו מביאות שלוש פרקטיקות מהקליניקה שעוזרות בקבלת החלטות. הפרק מלא בשאלות פותחות חשיבה שאפשר ממש לעשות "פאוז" ולענות עליהם תוך כדי הקשבה. שתפו אותנו בתובנות! שנה טובה, אמן :)

מתי עצרתם לאחרונה לחשוב על השאלה: למה אני עושה את מה שאני עושה? אולי עצרתם לחשוב על זה אבל לא בדיוק היה ברור איך לייצר סיפור ברור מכל החוויות שחוויתי בעולם העבודה? בפרק הזה אנחנו מעזות לדבר על מושג שלא תמיד ברור לנו והוא מושג ה״יעוד״. נלך רגע אחורה ונסביר: אפשר להסתכל על הקשר של האדם לעבודתו בשלוש רמות משמעות: רמת המשרה. משרה עוזרת לאדם להשתכר ולהיות בתנועה חיובית. רמת הקריירה. לא רק משרה, אלא הקריירה כשדה שניתן לגדול ולהתפתח בו לאורך שנים. רמת הייעוד/ הקריאה. הרמה השלישית והגבוהה ביותר של משמעות בעבודה היא עבודה כייעוד, או כקריאה. משולבים בה המשרה והקריירה, אך כעת האדם הוא במסע של מימוש חלק מרכזי שבו- והוא הנתינה הייחודית שלו בעולם. כאשר אדם מרגיש את עבודתו כייעוד הוא יטה להיות מושקע יותר בעבודתו וירגיש סיפוק וגדילה מהיום-יום של עבודתו. מהי משוואת הייעוד? רעיון משוואת הייעוד סובר כך: שילוב בין הדברים אליהם אני נמשך לבין תיקון פצעי הילדות שלי מייצרת קשר משמעותי שמקנה זהות עמוקה ליחיד. המשוואה נראית כך: התשוקות שלי + תיקון פצעי הילדות שלי = היעוד שלי. בפרק הזה נסביר למה דברים נתקעים בהתפתחות הטבעית שלנו, ואיך אנחנו יכולים לזהות את מה שמצריך תיקון- כדי לקחת את זה באופן בהיר ומלא עוצמה לתוך עולם העבודה שלנו. האזנה נעימה!

יש את הימים האלה שאת באה למקום עבודה, נמצאת שם שעות ואז הולכת הביתה. אבל רגע, מה באמת היה פה היום? הצלחתי לעבוד? הצלחתי לקדם את הדברים שחשובים לי? יש 4 סיבות מרכזיות לכך שהעבודה החשובה זולגת לי מבין האצבעות: 1. תקשורת יתר. יש יותר מדי פגישות, תיאומים ודיבורים. 2. בירוקרטיה בלתי נחוצה. בתחושה שלי אני מבזבזת זמן על טופסיאדה חסרת תועלת. 3. סגנון ניהול. אולי יש עלי מנהל שדורש עדכונים תכופים מדי ואז אין זמן עבודה. 4. ניהול עצמי. האם אני מסוגלת להגיד לא? ליצור את הגבולות שלי. מה הנקודה הכי הרלוונטית עבורכם? שתפו אותנו- ושתפו את הפרק הזה עם מישהו (אולי המנהל שלכם?) שחייב לשמוע אתכם.