על הדרך | שיחות עם טובי פולק

כששאלתי את עו"ד שחר בן-מאיר האם קיים סיכון שנגלוש למשבר חוקתי, הוא כמעט גיחך: "סיכון למשבר חוקתי? אנחנו מזמן עמוק במשבר חוקתי...". הוא לא הופתע מהמהומה שחוללה ח"כ גוטליב באולם המשפט ומזכיר לכולנו שהיא בסך הכל חברה די זוטרה בארגון פשע שהוא היום הליכוד, הקואליציה והממשלה. כך בפירוש. יחסם של בנימין נתניהו ויריב לוין למערכת המשפט הוא הפרת אמונים לכל דבר ובזמנים מתוקנים הם היו עומדים לדין. הוא מסכים שמשפט האלפים של נתניהו נהפך לקרקס, לפארסה מוחלטת, ולדעתו השופטים איבדו את הרסן כבר בתחילת הדרך, כשהסכימו לכך שהנאשם לא יהיה נוכח בכל הדיונים ואפילו לא בחלק מהם. אבל אחרי הכל, הוא מזכיר לכולנו שמערכת המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט לא יהיו הפתרון שלנו. המפתח הוא בידינו, המון האזרחים. כולנו. ואנחנו חייבים לעשות הכל בשביל להציל את עצמנו. וקודם כל, כמובן, את מעט החטופים שהופקרו לגורלם בעזה

קשה להיזכר בסיטואציה שבה ראש ממשלת ישראל נקרא באופן בהול וחסר תקדים לפגישה עם נשיא ארה"ב בזמן שהוא שוהה בביקור רשמי באירופה, אבל הביטויים "מוזר" ו"מפתיע" מתגמדים כשמדובר בדונלד טראמפ. נדב תמיר מכיר היטב את הפוליטיקה של וושינגטון ומודה שגם הוא לא לגמרי הבין את האירוע. רבים סברו שטראמפ נזקק לביקור רשמי של ראש מדינה ידידותית בשביל להרגיע מעט את בהלת המכסים שהקריסה את הבורסות בעולם, אבל הנושא הזה כמעט שלא עלה. מה שכן עלה, זו הבשורה של טראמפ על פתיחת שיחות ישירות מול איראן - הודעה שניכר היה בנתניהו ששמע עליה לראשונה יחד עם שאר העולם. וזה ניכר בפניו הנדהמות. טראמפ גם הפליג בשבחו של ארדואן, הזכיר בקצרה את רצונו בסיום המלחמה בעזה והזכיר בחטף את החטופים, כמו לצאת ידי חובה. תמיר ממליץ לשים לב לפסגת המנהיגים הצפויה בריאד במהלך החודשיים הקרובים, כי היוזמה הסעודית לא תבשיל לפני שהמלחמה בעזה תגיע לסיומה

זו לא הייתה שיחה קלה ולא פשוטה, וציפי שמילוביץ' ואני ידענו שכך היא תהיה. התחלנו נמוך (המצב בארה"ב, מעללי טראמפ, המצב אצלנו, מעללי נתניהו) ואז צללנו עמוק אל מחוזות הזיכרון, הנוסטלגיה, הגעגוע והעצב. התכנסנו לדבר על התופעה הייחודית ששנינו מאוהבים בה: להקת כוורת. העילה, התירוץ אם תרצו, הייתה סדרה נפלאה שערך יואב קוטנר ושודרה בכאן 11, אבל לא באמת היינו צריכים את קוטנר הנהדר בשביל לשפוך את מה שיושב לשנינו על הלב. כי כוורת, במידה שלא תיאמן, היא הפער הנורא בין מה שהיינו רוצים להיות למה שנהיה מאיתנו; בין הישראל שחשבנו שאנחנו לישראל שאליה נקלענו; בין מה שהיינו (אולי) לרגע קצר וגילינו שהרגע כבר חלף. אז קחו אוויר. ולסיום, סוכרייה מפתיעה לעוקבים המתמידים של הפודקאסט: השיר "שקט" בביצוע מחודש של להקת הבית סיילנט ריגרשן

אחרי שעסקה במשך בייעוץ אסטרטגי והשתתפה בניהול משאים ומתנים מדיניים ואחרים, החליטה ליאן פולק-דוד - עם שותפים נוספים - לאגד את מיטב הגופים שעוסקים בביטחון המדינה, ביוזמות המדיניות וברעיונות השונים לפתרון הסכסוך, תחת ארגון הגג "הקואליציה לביטחון אזורי". תוכנית "מגן אברהם" של הקואליציה לביטחון אזורי היא יוזמה מדינית-ביטחונית ישראלית חדשה, שממנפת את ההזדמנות האזורית המונחת לפתחה של ישראל וביצור בטחונה לשנים קדימה. בשיחה עם פולק-דוד היא סוקרת את המצב המדיני והביטחוני הנוכחי, נוגעת בשורת הכשלים שמלווים אותנו היום וגם קובעת שאין סיכוי ריאלי להתקדם לפתרון כלשהו כל זמן שהממשלה הנוכחית מכהנת. וכנהוג בפלטפורמה, היא אופטימית שזה אפשרי וגם יקרה כי העולם לא יחכה. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

אחרי חודשים שבהם הצטברו לא מעט שאלות שהגיעו בכל הפלטפורמות ובהמשך לבקשת הקהל (לפחות חלק ממנו), הגיע הזמן לפרק "תיבת הדואר": תשובות לשאלות שלכם/ן. ניסיתי כמיטב יכולתי להסביר איך שיר (פודקאסט) נולד, מה מניע אותי, למה אני עושה את מה שאני עושה, למה ולמי אני מחויב ואיך זה להשתעבד למפעל שהוא כמעט מפעל חיים (עוד מעט 4 שנים!), שהתמורה היחידה שהוא מניב לי זה עיסוק וסיפוק ואולי גם תרומה כלשהי לחברה שבה אני עדיין חי. ניסיתי לספר מאיפה נולדה והתגבשה השקפת העולם שלי ומה המקורות שלה, מה אני חושב "על המצב", איך נחלצים ממנו והאם בכלל יש לנו סיכוי לעתיד מעט טוב יותר. מקווה שהצלחתי לענות ואשמח להקליט פרקים נוספים בפורמט הזה, ככל שיעלו עוד שאלות. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

לפני שנה וחצי הוא נבחר - ברוב נאה וכבר בסיבוב הראשון - לקדנציה שנייה לראשות עיריית הוד השרון וכבר נמצא עמוק בשנה השביעית לכהונתו. זו לא הייתה הפתעה לתושבי העיר שמכירים את אמיר כוכבי, אבל ההצטיינות המקומית הפנתה אליו (ולא מהיום) גם את הזרקור הארצי ובעתיד אולי גם הלאומי. שיחה (לא ראשונה ואפילו לא שנייה) עם ראש עיר ונציג ציבור מי שלא פוחד לעמוד על שלו, שלא מהסס לפועל ע"פ השקפת עולמו, שמביע עמדות נחרצות בנושאים פוליטיים ולאומיים ומוביל טרנד מבורך של מנהיגות מקומית שאולי תוביל אותנו למקום אחר, קצת יותר טוב. שוחחנו על החיים בעיר והאופציות (הלאומיות) לעתיד; על עמיתיו בשלטון המקומי שלא כולם מוכנים לקפוץ (כמוהו )לאש; על הסוגיות החברתיות והלאומיות וגם על הגישושים מצד האנשים של בנט. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

גם עשרות שנות שירות כטייס בחיל האוויר ושנים ארוכות כאזרח ומוחה מתמיד נגד השלטון ובעיקר נגד ההפיכה המשטרית, לא הכינו את תא"ל (מיל') אסף אגמון ליום הנורא בחייו, ה-20 בנובמבר 2024. במהלך הלחימה בלבנון, נכדו - גור קהתי ז"ל - חובש קרבי בגולני, נהרג אחרי שנקרא לטפל בארכיאולוג החובב ויקיר הצבא זאב ("ז'אבו") ארליך, שנהרג במהלך "משימה" של בדיקת" מבצר" וחיפוש אחרי כתובות "יהודיות" (ובמהלך פושע לא פחות "חויל" מיד אחרי שנהרג בשטח כאזרח). מאותו הרגע מנהל אגמון מלחמת חורמה מתסכלת לגילוי האמת ולקיחת האחריות מול המפקדים הישירים והבכירים של נכדו וגם מול הגורמים הבכירים ביותר במטכ"ל. שיחה קשה ומרה עם מי שחשב שכבר ידע וראה הכל, ועדיין נשאר המום מול תרבות השקר שהשתרשה בצבא. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

אחרי שטראמפ הבטיח שהמלחמה באוקראינה תסתיים בתוך שבועות ואחרי האמבוש לזלנסקי בבית הלבן, מגלה השליח המיוחד וויטקוף שגם במזרח אירופה כמו במזרח התיכון - העולם לא בהכרח עובד ע"פ השעון והקצב של וושינגטון. יאיר נבות עושה סדר בלו"ז של המלחמה בת שלוש השנים (רוסיה-אוקראינה); במחאות נגד השחיתות השלטונית (סרביה); במאבק נגד המשטר האוטוקרטי (הונגריה); וגם בניסיונות להיאבק בשחיתות האישית (רומניה). ובלי לגעת בעניינים שלנו כנראה שאי אפשר: ככל ששברנו את הראש, התקשינו למצוא עוד דוגמה למדינה מערבית דמוקרטית שאזרחיה בונים על השירות החשאי שלה שיציל אותה מפני השלטון הנבחר

הצופים האדוקים בשידורים הישירים מוועדות הכנסת כבר מכירים היטב את ח"כ נאור שירי מיש עתיד. את   העימותים וחילופי העקיצות עם יו"ר ועדת הכספים גפני, את ההומור וגם את הסרקזם שמלווים את המריבות האינסופיות על הפרטים הקטנים שמסתירים את הכסף הגדול (שנשדד לאור היום). מסתבר שמדובר במופע שהוא כמעט הצגה – מחזה שהם החיים עצמם. אסתי סגל ואני פגשנו את הח"כ הצעיר (כמעט 40) והנמרץ מהוד-השרון (רץ למועצת העיר עם אמיר כוכבי וגם היה סגן ראש העיר) ושמענו על הדרך שעושה הכסף מהכיסים שלנו לצרכים והצרכנים הקואליציוניים חסרי השובע. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

כשיורדים לעומקים של תפיסות המציאות השונות בתכלית של קבוצות שונות של בני אדם - בתוך החברה שלנו וגם מחוצה לה - אפשר להתחיל להסביר ואולי גם להבין את הפער שבין המציאות כפי שאנחנו (מי שלא נהיה) תופסים אותה לבין אותה מציאות (לכאורה) שהזולת רואה. פרופ' אבי שגיא מסביר שתפיסת המציאות נוצרת בידי בני האדם עצמם והיא תלויה בהקשרים התרבותיים, במסורות, בשפה. "בקיום האנושי האדם משחק כבורא", מסביר פרופ' שגיא - וכך יכולה קבוצה גדולה של אזרחים לראות בקבוצה אחרת מורדים, בוגדים, כופרים או בורים; וכך גם נוצרת דה-הומניזציה של האויב ובעצם מגדירה את כל הצד שמנגד כ"אויב" ("עמלק", "אין בלתי מעורבים", "להשמיד", "לחסל", "לגרש"). ובאותה הדרך, השפה ותפיסת המציאות גם הוליכה לאותה קונספציה ש"חמאס הוא נכס", ש"חמאס מורתע" וכיוצא באלה. וכאשר מבינים שהמציאות שאנחנו צופים בה היא לא המציאות שהזולת משוכנע שהיא, אפשר להתחיל להבין את עומק הבור שאליו צנחנו