על הדרך | שיחות עם טובי פולק

הצופים האדוקים בשידורים הישירים מוועדות הכנסת כבר מכירים היטב את ח"כ נאור שירי מיש עתיד. את   העימותים וחילופי העקיצות עם יו"ר ועדת הכספים גפני, את ההומור וגם את הסרקזם שמלווים את המריבות האינסופיות על הפרטים הקטנים שמסתירים את הכסף הגדול (שנשדד לאור היום). מסתבר שמדובר במופע שהוא כמעט הצגה – מחזה שהם החיים עצמם. אסתי סגל ואני פגשנו את הח"כ הצעיר (כמעט 40) והנמרץ מהוד-השרון (רץ למועצת העיר עם אמיר כוכבי וגם היה סגן ראש העיר) ושמענו על הדרך שעושה הכסף מהכיסים שלנו לצרכים והצרכנים הקואליציוניים חסרי השובע. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

כשיורדים לעומקים של תפיסות המציאות השונות בתכלית של קבוצות שונות של בני אדם - בתוך החברה שלנו וגם מחוצה לה - אפשר להתחיל להסביר ואולי גם להבין את הפער שבין המציאות כפי שאנחנו (מי שלא נהיה) תופסים אותה לבין אותה מציאות (לכאורה) שהזולת רואה. פרופ' אבי שגיא מסביר שתפיסת המציאות נוצרת בידי בני האדם עצמם והיא תלויה בהקשרים התרבותיים, במסורות, בשפה. "בקיום האנושי האדם משחק כבורא", מסביר פרופ' שגיא - וכך יכולה קבוצה גדולה של אזרחים לראות בקבוצה אחרת מורדים, בוגדים, כופרים או בורים; וכך גם נוצרת דה-הומניזציה של האויב ובעצם מגדירה את כל הצד שמנגד כ"אויב" ("עמלק", "אין בלתי מעורבים", "להשמיד", "לחסל", "לגרש"). ובאותה הדרך, השפה ותפיסת המציאות גם הוליכה לאותה קונספציה ש"חמאס הוא נכס", ש"חמאס מורתע" וכיוצא באלה. וכאשר מבינים שהמציאות שאנחנו צופים בה היא לא המציאות שהזולת משוכנע שהיא, אפשר להתחיל להבין את עומק הבור שאליו צנחנו

למרות שהכל היה צפוי - עדיין הכל מפתיע. ואולי המילה הנכונה היא הלם. העולם מביט במתרחש בארה"ב מאז השבעתו המחודשת של דונלד טראמפ, לא ממש מבין מה קורה ושובר את הראש לאן כל זה הולך. ציפי שמילוביץ' מנסה להסביר ולהמחיש את הסערה המושלמת שמתרחשת בבית הלבן ובמוסדות השלטון, למרות שלא בטוח שזה אפשרי. ארה"ב, כנראה לראשונה בתולדותיה, בוחרת בצד הרע של ההיסטוריה. מעשיו של טראמפ (יחד עם אילון מאסק חסר המעצורים) מנתקים את ארה"ב מהמערב, מתנערים מתפקיד השוטר הטוב של העולם ומתכופפים בפני האינטרסים האישיים והילדותיים להחריד של הנשיא הכי קפריזי ונטול מעצורים שאמריקה ידעה אי פעם. שיחה לא קלה על תקופה מאוד קשה

היא חברת הכנסת הבולטת והפעילה ביותר באופוזיציה (עם קומץ נבחר אבל זעיר של עמיתים מסיעתה ומסיעות אופוזיציה נוספות), ובכל זאת אופטימית. נעמה לזימי מעודדת מהעלייה המתמדת בסקרים של מפלגתה ("העבודה"; או בשמה החדש - "הדמוקרטים"); מהאמירות הברורות והלא מתחמקות של היו"ר יאיר גולן ומהמשוב שהיא מקבלת מהרחוב. היא מודה שהביזור הבלתי אפשרי במרכז-שמאל של המפה הפוליטית מקשה מאוד על המאבק מול הימין המגובש מאחורי נתניה, מקווה שהחברה הערבית והמפלגות שמייצגות אותה יצטרפו למאבק הגורלי ומשוכנעת שהמפה הפוליטית עוד תשתנה ברגע שיוכרזו בחירות. עם זאת, היא מזהירה מפני פגיעה בטוהר הבחירות, אם וכאשר יגיעו. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

לפני שלוש שנים בדיוק פלשה רוסיה לאוקראינה והכניסה את שתי המדינות למלחמה מדממת שמסרבת לדעוך - סיבה טובה לארח באולפן את האורח המתמיד יאיר נבות, שהגיע ארצה לביקור מולדת. נשיא רוסיה פוטין ספג סנקציות מקיפות וצו מעצר בינלאומי; רוסיה שילמה במאות אלפי קורבנות ופגיעה כלכלית קשה ופוטין קיבל התחזקות של נאט"ו, שנואת נפשו; אוקראינה מצידה קיבלה גיבוי כלכלי וצבאי מקיף מהמערב, בעיקר מארה"ב של ביידן, אבל גם מהאיחוד האירופי וממדינות מערב אירופה. אבל פוטין כמו פוטין: המתין בסבלנות, ספג את המכות, ייחל לחזרת טראמפ וקיבל את מבוקשו. עכשיו שני המנהיגים ייפגשו ביניהם בריאד, בלי שותפות נוספות, ויכריעו את גורלה של אוקראינה. וברקע יושבת אירופה ומנסה להבין לאן כל זה הולך. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

כל מי שמגיע מדי מוצ"ש למרכז חורב בחיפה וגם מי שעוקב מרחוק, לא יכול להחמיץ את הדומיננטיות של רותם פרלמן-פרחי - מובילת המאבק בסניף הצפוני שלו, עוד מימי בלפור. חיפאית, אמא לשתי בנות צעירות, עו"ד שעוסקת בעיקר בטכנולוגיה ובפרטיות, חברת המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, דירקטורית בקרן ברל כצנלסון ומובילה - יחד עם עוד כמה שותפות - את מחאת העם חיפה. בעבר פעילה בשלום עכשיו ובמרצ וכיום חברת מפלגת הדמוקרטים, סטודנטית לתואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטת ת"א ואקטיביסטית מתמידה. ופריט טריוויה מפתיעה: רותם הנחתה את האירוע שעבור רבים מאיתנו היה אות הפתיחה לשנתיים המוטרפות האחרונות - הפגנות המטריות הבלתי נשכחת בכיכר הבימה בינואר 2023. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

בשנה הארוכה והמפרכת של המאבק נגד ההפיכה המשטרית והשנה ורבע של המלחמה שהגיעה בעקבותיה, שכחנו שיש עוד דברים בעולם. למשל: בייסבול. אז הגיע הזמן לחזור לארז שץ - ידיד הפודקאסט ונציג הבייסבול ב"על הדרך", שהוא גם בעלי הפודקאסט העברי "כושר הוט-דוג" - ולהתעדכן במה שקורה בענף הספורט האמריקאי הכי יהודי שיש. שיחה עם מה שקורה בליגה בשנים האחרונות, מה שקרה בניו-יורק בעונה שהסתיימה באוקטובר האחרון, על הלוס-אנג'לס דודג'רס שזכו באליפות ולאט לאט נהפכים ליאנקיס החדשים (בכסף, בווינריות, בתיעוב מצד אוהדי שאר הקבוצות) וגם על התמורות שעובר הענף באספקט הכלכלי והמשברים הגדולים שאורבים מעבר לפינה. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

בסיום הפרק שבו התארחה העיתונאית פאר לי שחר היא הציעה ראיון הפוך: שיחה שבה היא תראיין את המראיין, המארח, את בעלי הפודקאסט. אז הפרק הפעם הוא "על הדרך | שאלות לטובי פולק". יצאה שיחה על המדינה והחברה, על מי שהיינו או שחשבנו שהיינו ובפועל כבר איננו עוד. על הישראלית שניגפה בפני היהדות; על הבסיס הגזעי ואפילו גזעני שעליו הוקמה "המדינה היהודית"; על המדינה שהיא אולי יהודית אבל לא ממש דמוקרטית; על השוויון שלא קיים; על החמלה שנעלמה; על המיתוסים והאתוסים שגלדנו עליהם ומתפוררים לנגד עינינו. שיחה לא אופטימית, לא בהכרח פסימית - רק מציאותית להחריד. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

עולם הכדורסל ובעצם כל עולם הספורט התעורר הבוקר (ראשון) לחדשות של פעם בדור. אחרי חצות (שעון ניו-יורק) החלו לצאת הידיעות על הטרייד הלא ייאמן שיזמה הנהלת דאלאס מאווריקס, שהחליטה להעביר את לוקה דונצ'יץ' - אחד מחמשת השחקנים הטובים בעולם - לאימפריה מלוס-אנג'לס, הלייקרס, בתמורה לאנתוני דייויס (ועוד כמה שאריות). וכך התעוררה בבוקר יום ראשון ציפי שמילוביץ' למבול של ידיעות והודעות על המהלך חסר התקדים - מהלך שאף אחד לא ראה אותו מגיע. ומעבר לכדורסל (גם על זה דיברנו בשיחה הזו), המהלך הזה מבטא החלטה של שני המועדונים להחזיר לעצמם את השליטה והכוח, אחרי שנים רבות שהשחקנים היו אלה שנתנו את הטון ובמידה רבה הוליכו באף את בעלי ומנהלי הקבוצות. ובמובן הזה, אנחנו אולי עדים למהפכה, או לפחות מהפך

למרות שמפתה לפטור את האופטימיות של הרב מאיר אזרי כ"עוד חולם חלומות בהקיץ", הגישה הפתוחה והליברלית שלו מעודדת וכמעט מידבקת. הרב אזרי הוא רבה של קהילת בית דניאל ליהודית מתקדמת (הזרם הרפורמי). בספרו "מאירי הדרך" מפרט הרב אזרי את עקרונות הזרם הרפורמי ביהדות, היהדות המתקדמת – זרם שלדבריו מקיף בין 6 ל-8 אחוזים מכלל היהודים החיים בישראל (לא מעט, בהתחשב בהיקף הכללי של האוכלוסייה ובעיקר בתרגום הפליטי הנבחר שלה). הרב אזרי משוכנע שהדרך שהוא מציג ומציע יוכל להיות גם בעל השפעה ליברלית פוליטית, חברתית וגם מדינית. גבע קרא-עוז, שמקורב לקהילה וגם חגג לבנו בכורו בר מצווה בבית דניאל, מצא בזרם הרפורמי את הצוהר ליהדות שהוא לא מתכחש אליה, שלא כמו היהדות האורתודוכסית שדוחה אותו (כמו את רובנו). יצאנו מעט אופטימיים, מה אתם יודעים. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא