על הדרך | שיחות עם טובי פולק

במאמר שכתב השבוע בטיים אאוט תל-אביב, סקר עורך המגזין ירון טן-ברינק את חטאי התקשורת (העיתונות) הישראלית ואוזלת היד (המכוונת) שלה בסיקור המלחמה, בחשיפת האינטרסים הפוליטיים והאישיים שמשאירים אותנו בביצה המדממת של עזה כבר קרוב לשנתיים, בהתעקשות להסתיר ולא לדבר על פשעי המלחמה שישראל מבצעת ברצועה, בהסברת פשר חילופי המהלומות מול איראן, בשיתוף פעולה פוליטי בהסתרת הנזקים שהטילים האיראניים חוללו במרכזי הערים ובאתרים אסטרטגיים ברחבי הארץ - ובעיקר בהפקרת החטופים. תקשורת מוסרית ואחראית לא הייתה מניחה לנושא הנורא הזה לרדת מסדר היום הציבורי אפילו לא לרגע אחד

כבר יותר משנה וחצי נדמה שמי שמנהל בשם מדינת ישראל את המו"מ לשחרור החטופים, לא באמת מייצג את האינטרסים של המדינה, של אזרחיה ובוודאי של החטופים ומשפחותיהם. מוטי קריסטל, מומחה לאסטרטגיות של ניהול מו"מ, פשרות וסכמים, חושב שבנימין נתניהו - מי שמוביל את המו"מ וקובע את מהלכיו ומחיריו - משוכנע שהוא פועל לטובת מדינת ישראל, ההיסטוריה שלה והעם היהודי בכלל, כאשר בפועל הוא מתייחס לשליחות מטאפיזית למען המדינה היהודית והעם היהודי, ועל הדרך נוטש את האינטרסים של אזרחי המדינה עצמם. ויותר מזה: פועל למען האינטרסים שלו עצמו (הישרדות פוליטית ואישית שמנותבת בעיקר להפסקת ההליכים המשפטיים נגדו). בנוסף, שוחחנו גם על מה שחשוב לעשות עכשיו, אחרי שהסתיים (זמנית?) סבב הלוחמה מול איראן, לפני שההישגים הצבאיים יתמוססו

אחרי האכזבה הברורה מאליה של אנשי השיווק של הליגה ורשתות הטלוויזיה, בסופו של דבר סדרת הגמר של ה-נבא הייתה אדירה. זה נגמר במשחק 7 - משהו שלא קורה הרבה - והסדרה עצמה הייתה משהו שלא קורה כמעט בכלל: שואו-דאון נפלא בין שתי קבוצות "קטנות" משווקים קטנים ובלי הסופר-סטארים הקבועים של הענף. ציפי שמילוביץ' נהנתה מכל רגע וקצת הצטערה שהקבוצה החייזרית של  אינדיאנה נכנעה רגע לפני השיא. שיחה על העולם החדש של ה-נבא וגם על פציעות האכילס שהשביתו במהלך הפלייאוף שלושה כוכבים גדולים: הליברטון בגמר, טייטום בסיבוב השני ולילארד בסיבוב הראשון - רצף חסר תקדים של טרגדיות ספורטיביות, שהליגה כבר הודיעה שתנסה לבדוק אותן לעומק. בינתיים התקיים גם הדראפט, קופר פלאג צפוי להיות המציל של דאלאס אחרי פארסת המכירה של לוקה ואפילו אנחנו (בערך) עלינו על המפה, עם בחירתם של בן שרף ודני וולף בסיבוב הראשון על-ידי ברוקלין נטס

כמו כולנו, גם נדב תמיר, מנכ"ל ג'יי-סטריט ישראל, לשעבר הקונסול הכללי בבוסטון והיום פרשן מבוקש לענייני יחסי ישראל וארה"ב, עקב מקרוב אחרי ההתפתחויות במלחמה בין איראן וישראל וניסה להעריך מה יעשה ממשל טראמפ. העניין הוא שאת טראמפ קשה לצפות וקשה לחזות מה הוא יעשה או מה ייאלץ לעשות, והאם בסופו של דבר יעשה דברים שמנוגדים להשקפת עולמו ולשאיפות האמיתיות שלו. אז הסתבר שבסופו של דבר נתניהו הצליח להביא (שלא לומר לתמרן) את טראמפ לבצע את התקיפה המדוברת על מתקני הגרעין - השאלה שנשארה פתוחה היא מה הלאה. כמו רבים שעסוקים בנושא, גם תמיר חושב שאסטרטגיית היציאה של טראמפ וגם של איראן תהיה הסכם גרעין חדש, אבל לא לפני שהאיראנים והישראלים ימשיכו במלחמת ההתשה ביניהן, ככל הנראה לשבועות רבים נוספים ואולי אפילו חודשים. שוחחנו גם על הסיכוי לסיום המלחמה בעזה, שחרור יתרת החטופים וכניסה לתוכנית השיקום הגדולה של עזה - מהלכים שגם הם תלויים בנחישותו של טראמפ

פוד חירום בענייני השעה עם גבע קרא-עוז. על מלחמת היש ברירה שהכריז נתניהו, למרות שהשאיר את ישראל מבודדת וחשופה; על הרוח הגבית שהוא קיבל מאירועי ה-7 באוקטובר, שהשילו ממנו את הפחד מקורבנות המלחמה הכוללת - נרצחים, הרוגים, פצועים, הרס עצום, פגיעה אנושה בכלכלה, בידוד בינלאומי; על הניסיונות הגלויים והבוטים שלו לגרור את ארה"ב למעורבות פעילה במלחמה; על סגירת השמיים, עצירת המשק, הקפאת מערכת החינוך ועוד. האם נתניהו יצא למערכה עם אסטרטגיית יציאה? נראה שלא; האם הסוף (הזמני או המוחלט) נראה באופק? קשה מאוד לדעת; האם אכן ניתן לשנות את מצבה הגיאופוליטי של ישראל באמצעים צבאיים? ספק גדול. ולסיום, רגע של נחת: יהיה משחק 7 בגמר ה-נבא

השיחה הזו התעכבה מעט (למרות שהייתה מחויבת המציאות), בערה על אש קטנה שנהפכה לזעם גדול עד כדי חוסר אונים כמעט. את הפרטים והעילות לכל מה שתואר לעיל כל מאזין וצופה יכול לנחש בעצמו, אבל היה חשוב למארח להביא מישהו חכם ויודע ומנוסה דיו, כזה שיוכל לווסת את הזעם והלהט. אז הפעם פרופ' אבי שגיא היה הקיר שאליו ועליו ובו הוטחו השאלות הקשות, שלא בטוח שיש להן מענה. למשל, השימוש בצבא ככלי להישרדות פוליטית, הרבה אחרי שמוצה השימוש הלגיטימי בו - קרי הגנה על אזרחי המדינה; הגבול הדק (או העבה להחריד) שבין פקודות מטומטמות והרות אסון, שלמרות הכל חובה לציית להן - לפקודות בלתי חוקיות בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליהן, פקודות שחובה לסרב להן. למשל, ההפקרה הפושעת והנפשעת של החטופים האומללים וההתעללות המכוונות במשפחותיהם; הניסיונות הנואלים למסד את אי השוויון בכלל ואי השוויון בנטל השירות (והשכול) בפרט; למשל, על המשך המאמצים לבצע את ההפיכה המשטרית תוך כדי חיסול טוטאלי של כל שומרי הסף; למשל, השוד המגזרי הגדול; וכמה מילים גם על האיים המבודדים של הטוב, שלדעתו של שגיא עדיין קיימים בתוכנו הם אלה ש(אולי) ויוציאו אותנו מהמצור

אחרי קריירה עשירה בעיתונות הכלכלית (כתב ועורך בעיתון חדשות, העורך הכלכלי של מעריב) התמנה משה פרל למנכ"ל איגוד הבנקים. אחרי שסיים את הקדנציה הבנקאית שלו, חזר פרל לאהבתו הראשונה: כתיבה והוראה. כיום הוא מנהל מכון המחקר לבנקאות ותיווך פיננסי ע"ש ויקי וג'וזף ספרא, מרצה בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב ובעיקר (מבחינתו) - סופר. בספרו השלישי שיצא לאור באחרונה, "מותה של האמת", סוקר פרל את גלגולי הפייק-ניוז לאורך הדורות ומגלה לנו שמעשה הרמייה הזה נמשך מאות וגם אלפי שנים. השיחה מדלגת בין ההיסטוריה העתיקה לימינו, החל מהתקופות הפרימיטיביות ביותר ועד לבינה המלאכותית של היום; ושוחחנו גם על העקרונות הבסיסיים ביותר של העיתונות כפי שהכרנו לאורך שנות העבודה שלנו בתחום ולאן שהיא התגלגלה בעידן ה"דמוקרטיה המוחלטת של המידע". מוזמנים לשיחה מרתקת שנערכה והוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

עוד לפני שנפתחה עונת 2024-25, רוב הפרשנים וסוכנויות ההימורים נתנו לאוקלהומה סיטי ת'אנדר את הסיכוי הגבוה ביותר להגיע לגמר הפלייאוף ה-נבא מהמערב. וזה אכן מה שקרה. לעומת זאת, במזרח הדיבור היה על האלופה היוצאת בוסטון סלטיקס וגם קליבלנד (שסיימה ראשונה את העונה הרגילה) הייתה די חזק בתמונה, אבל חולשה ופציעות הביאו לגמר את הניו-יורק ניקס (הלהיט הנחשק של התקשורת והמפורסמים באביב) ואת הסוס השחור של המזרח ואולי של הליגה כולה -  אינדיאנה פייסרס (שהגיעה לגמר המזרח גם בעונה שעברה והפסידה לאופה בוסטון). מאות מיליונים קיוו לגמר ראשון של ניו-יורק אחרי 25 שנה, אבל לאינדיאנה היו תוכניות אחרות. מוזמנים לשיחת סיכום הגמרים האזוריים וקידום גמר הפלייאוף עם ציפי שמילוביץ' וגבע קרא-עוז

בגיל 27 הספיק העיתונאי ינאל ג'בארין להשלים סדרה של תחנות, עיסוקים ותפקידים בהיקף שאצל רבים אחרים היה מספיק לחיים שלמים. סגן עורך וכתב בדמוקרט ט.וי, דובר ומנהל תוכן בערבית בקמפיין בחירות של רשימת "כולנו העיר יאפא-ת"א", מנהל פרויקט ייצוג האזרחים הערבים בתקשורת, כתב במסגרת כתב העת העין השביעית, ניהול הכשרת דוברות מקצועית לרשויות מקומיות וארגוני חברה אזרחית, כתב במסגרת מיזם "הארץ 21" ועוד משימות עיתונאיות וחברתיות. בשיחה בשיתוף אסתי סגל מספר ג'בארין על החיים בישראל כעיתונאי ערבי צעיר ובולט, על חברה ופוליטיקה, על התפקוד המקצועי בזמן המלחמה, על האלימות בחברה הערבית, על השאיפות האישיות והמקצועיות שלו ועוד. מוזמנים לשיחה מרתקת שנערכה והוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

יאיר גולן השתמש במילה "תחביב", מה אתם יודעים. אז יאללה - לגיליוטינה. בלי כתב אישום, בלי משפט, בלי עדי הגנה, בלי טיעונים לעונש. התופעה הזו פשוט מדהימה והיא התחילה עוד עם יצחק רבין (לפחות בזמן המודרני). הצד השמאלי-מרכזי של המפה הפוליטית לא מסוגל להתאחד מאחורי מנהיג נחוש אחד, וכשמתגלה כזה, הנחשים ממהרים להכיש אותו. וגם אם נניח בצד את המילה "תחביב" (לא כל אחד יודע למצוא בכל משפט את הביטוי שימצא חן בעיני כולם) - מה בסך הכל יאיר גולן אמר? שישראל מנהלת מסע הרג אכזרי, המוני, חסר עכבות, הרס חסר אבחנה והרעבה - מנוגד לחוק הבינלאומי ולאנושיות בסיסית – ובמקביל לא מציעה כל אלטרנטיבה. וזו אמירה מעודנת ואפילו חלבית בהשוואה לטירוף שמגיע משורות הממשלה והקואליציה. אבל עבור הצד שלנו הוא עבר את הגבול. אין לנו תקנה. מוזמנים למונולוג שהוקלט באולפן הרצאות מהכורסא