על הדרך | שיחות עם טובי פולק

למרות שמפתה לפטור את האופטימיות של הרב מאיר אזרי כ"עוד חולם חלומות בהקיץ", הגישה הפתוחה והליברלית שלו מעודדת וכמעט מידבקת. הרב אזרי הוא רבה של קהילת בית דניאל ליהודית מתקדמת (הזרם הרפורמי). בספרו "מאירי הדרך" מפרט הרב אזרי את עקרונות הזרם הרפורמי ביהדות, היהדות המתקדמת – זרם שלדבריו מקיף בין 6 ל-8 אחוזים מכלל היהודים החיים בישראל (לא מעט, בהתחשב בהיקף הכללי של האוכלוסייה ובעיקר בתרגום הפליטי הנבחר שלה). הרב אזרי משוכנע שהדרך שהוא מציג ומציע יוכל להיות גם בעל השפעה ליברלית פוליטית, חברתית וגם מדינית. גבע קרא-עוז, שמקורב לקהילה וגם חגג לבנו בכורו בר מצווה בבית דניאל, מצא בזרם הרפורמי את הצוהר ליהדות שהוא לא מתכחש אליה, שלא כמו היהדות האורתודוכסית שדוחה אותו (כמו את רובנו). יצאנו מעט אופטימיים, מה אתם יודעים. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

ככל שאנחנו נחרדים מהאכזריות והרוע של אויבינו, כך קשה לנו להבין את האדישות של אלה משלנו שמתעקשים להמשיך במלחמת נצח בשם מטרות מופרכות ובלתי אפשריות ובעיקר להפקיר למותם את חסרות וחסרי הישע שנחטפו באותו בוקר נורא. פרופ' אבי שגיא חוזר לשיחה שעיקרה הניסיון (העקר, הבלתי אפשרי) להבין את האדישות והניכור לחיי אדם בצד שלנו: ההתעלמות מקורבנות המלחמה שבפועל הסתיימה; הפניית העורף למצוקות האזרחים ומגויסי המילואים האינסופיים; ההתעקשות הפושעת על הבלים כמו "ניצחון מוחלט", "השמדת החמאס", "כיבוש מחדש" ושליטה על כל הרצועה ומה לא. אבל ובעיקר: קידוש ההפקרה למותם של עשרות רבות של ישראלים חטופים - ובמקביל שמחה איד וזלזול מוחלט במצוקה הנוראית של מיליוני בני אדם שנותרו ללא קורת גג, חימום, שירותי בריאות, מים זורמים, מזון ותנאים סניטריים מינימליים. ניסינו לרדת לשורשי הפונדמנטליזם וזה לא היה פשוט

אחרי מלחמת יום כיפור רחל דולב השתחררה מהשירות הצבאי הסדיר, למדה משפטים ושברה את הראש מה הלאה. פגישה מקרית החזירה אותה למדים ולשירות במסגרת הפרקליטות הצבאית. אחרי שורה של תפקידים משפטיים-צבאיים, היא מונתה בשנת 2000 לצנזורית הצבאית הראשית, תפקיד שאותו מילאה עד לפרישתה ב-2004 בדרגת תא"ל. אחרי הפרישה היא עסקה בעריכת דין (בעיקר בתחומי המנהל הציבורי), צברה ניסיון פוליטי קצר (מרצ, עבודה) וכיום היא חברה בוועד המנהל של "מפקדים למען בטחון ישראל" וכן מרצה ומרואיינת מבוקשת. שיחה על הצבא שהיה אז ולמה שנהפך היום, על תפקיד ותפקוד הצנזורה הצבאית לאורך השנים, על המדיניות הישראלית ולאן היא לוקחת אותנו וגם על האנטישמיות שמרימה ראש בעולם, על השלום ועל העתיד. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

עם כל האהדה והרצון הטוב, לדעתו של נדב תמיר - מנכ"ל ג'יי סטריט ישראל, דיפלומט לשעבר ויועץ מדיני - דווקא הנשיא "הכי ציוני" ביידן הזיק מאוד לישראל בשנה האחרונה. כי למרות ועל אף ניסיונו העצום וההיכרות העמוקה עם הפוליטיקה הישראלית בכלל ונתניהו בפרט, בסופו של דבר נתניהו פחד מסמוטריץ' ובן-גביר הרבה יותר משפחד מביידן. המקרה של טראמפ שונה לגמרי. וזו גם הסיבה שאפשר להניח שההבטחה הגלומה לימין הישראלי בנשיאותו המחודשת (מי דרש סיפוח ולא קיבל?) תסייע לנתניהו לצלוח עסקה להפסקת אש ושחרור חטופים, שעד כה הימין הישראלי התנגד לה בתוקף. שיחה על יחסי החוץ של ישראל מול ארה"ב ובכלל, על אנטישמיות, על דיפלומטיה בתקופה עוינת ולעומתית וגם על הכורח שבהשגת הסדרים מדיניים ואפילו, מי ישמע, הסכמי שלום. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

בלי תכנון מוקדם, יצא שהשיחה עם עמיר פלג ("חדשות", "ידיעות אחרונות") - עיתונאי ספורט מאמצע שנות ה-80 - נהפכה למסע בזמן בשניים. מהר מאוד התברר שהגיל, תחנות הביניים באקדמיה ובעבודות הסטודנטיאליות, האהבה לספורט, לעיתונות ולכתיבה, הכניסה לעיתונות הספורט והתחנות בעיתונות הכתובה הוותיקה - משותפים למשוחחים ברמה מבהילה כמעט. השיחה התקיימה לקראת יציאתו לאור של "המרוץ לתחתית - מותה של תקשורת הספורט", ספר שכתב פלג ובו תיאור מפורט של תהליכי הידרדרותה של עיתונות הספורט בישראל בעשורים האחרונים. ומכאן לשם, גלשה השיחה למסע בזמן עמוק בקרביים של העיתונות הישראלית (חדשות, ידיעות אחרונות, מעריב ועוד) בכלל ועיתונות הספורט בפרט, מתחילת שנות ה-80 של המאה שעברה ועד היום. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

אין דבר שהממשלה הנוכחית ונתניהו בראשה חרדים מפניו יותר מוועדת חקירה ממלכתית (או חקירה מקצועית בכלל). בוגי יעלון, לשעבר הרמטכ"ל וגם שר ביטחון בממשלות נתניהו, הגיע לשיחה באולפן וניסה לענות על שורה של שאלות, נתונים וגילויים שאספה אסתי סגל, שעקבה אחרי דיוני ועדת החקירה האזרחית (שמולה גם יעלון העיד בדלתיים סגורות). כהרגלו, יעלון לא חוסך במילים קשות כשהוא מתאר את התהליכים שהביאו אותנו לאסון המתגלגל ששיאו ה-7 באוקטובר 2023: חיסול וסירוס שומרי הסף, עיקור הליכי קבלת ההחלטות, ההשתלטות האלימה על התקשורת, המינויים המופקרים ובעיקר השתקת והרדמת כל מערכות ההרתעה והביקורת עם הקביעה שהחמאס "מורתע", שהחמאס הוא "נכס", הרשות היא "נטל" ומצבנו מעולם לא היה מושלם כל-כך. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

לקראת סיום השיחה, ביקש דניאל (דני) כרמון להוסיף משפט אחד אישי שסיכם הכל: "45 שנים עבדתי בשירות המדינה. מתוכן 44 היו מדהימות, מרתקות ומאתגרות ואני לא מצטער על אף רגע - חוץ מרגע אחד...". הרגע שאליו כרמון מכוון הוא אותו יום שחור ב-17 במרץ 1992, שבו התפוצצה מכונית תופת בשגרירות בארגנטינה - פיגוע שבו נהרגה אשתו של כרמון, אליאורה (בפיגוע נהרגו 29 בני אדם ו-242 נפצעו). שיחה על שירות החוץ, האתגרים, הקשיים, השינויים שהוא עבר לאורך השנים; וגם על גילויי האנטישמיות ברחבי העולם (בניגוד לרבים מעמיתיו, כרמון מצדיק את סגירת השגרירות בדבלין וטוען שהדבר היה צריך להתבצע לפני שנים); על הקשר והשוני שבין אנטישמיות להתנגדות למדיניות ממשלות ישראל וגם על הסיטואציה הבינלאומית חסרת התקדים בנושא החטופים. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

בוקר ה-7 באוקטובר 2023 היה טראומטי לכל ישראלי באשר הוא - גם למאות האלפים שכבר לא מתגוררים בארץ, גם לכאלה שנתקעו בחו"ל בנסיעת עבודה או בטיול. החל מאותה השבת החלה מיכל הראל, שחיה בטורונטו בשש השנים האחרונים, לקבל אינספור פניות מישראלים שחיפשו דרך החוצה מישראל המותקפת. שבועות ספורים לאחר מכן היא הקימה את הפורטל "עוברים לקנדה" ומאז קיימה יותר מ-5,000 שיחות ועזרה לטפל במאות משפחות שביקשו לברר את אפשרויות ההגירה למדינה הצפונית. במקביל, החליטו שלטונות ההגירה הקנדים לפתוח מסלול הגירה וקליטה לישראלים ("מסלול הומניטרי" - בדומה לאופציות שנפתחו עבור פליטים מאוקראינה), חלון שכבר נסגר ונפתח עכשיו מחדש לשנה נוספת. השיחה הולכת למקומות שלא שיערנו שייתכנו, אבל יותר מכל היא חושפת תופעה מהסוג שלא העלינו על הדעת שתיתכן: "פליטות ישראלית" מודל שנות האלפיים. מוזמנים לשיחה אמוציונאלית לא פחות משהיא אינפורמטיבית

קשה למצוא עיתונאים, פרשנים, חוקרים, מדינאים, פוליטיקאים, קצינים; וגם בעלי תפקידים בכל הרמות -  שצפו את מה שעבר על המזרח התיכון בחודשים האחרונים, מפרוץ מבצע הביפרים בלבנון ועד להפלת משטר אסד בסוריה. קסניה סבטלובה, לשעבר עיתונאית, וח"כית והיום חוקרת, פרשנית מבוקשת ומנכ"לית ארגון "רופס" (חבלים), דווקא שיערה שתמורות גדולות עומדות בפתח, אבל גם היא לא הייתה מסוגלת לשער עד כמה הכל יתהפך ובזמן קצר כל-כך. שיחה על הפער שבין התדמית של חיזבאללה לכוחו האמיתי; על המלכודת שרוסיה נכנסה לתוכה בעיניים פקוחות והאופציות שלה עכשיו; על הקריסה המהירה של משטר אסד בסוריה; על ההזדמנות הגדולה של טורקיה; על אורך הנשימה של איראן וגם על מקומה של ישראל במארג האזורי החדש. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

כשרבים מאיתנו מצקצקים מול הזוועות המוגלמות ב"תוכנית האלופים" (הרעבה, העברת אוכלוסייה, הגליה) - בפועל היא מתקדמת בשטח. כשאנחנו מקטרים על עוד אזעקה שמפילה אותנו מהמיטה באמצע הלילה, לקרוב ל-3 מיליון מהאזרחים שמתגוררים ברצועת עזה אין איפה להעביר את הלילה, מה לשתות ומה לאכול בשביל להמשיך לחיות, לשרוד, להתקיים. מאז ה-7 באוקטובר ההוא, כתב הארץ ניר חסון מלווה את מה שקורה בעזה מהזווית האזרחית, והוא מביא עדויות בלתי נתפסות על היקף ההרג וההרס - תמונות שאזרחי מדינת ישראל מסרבים לראות והתקשורת הישראלית מסרבת להראות. ערים שלמות נמחקו, עשרות אלפי בני אדם בלתי מעורבים נהרגו. נשים וגברים, קשישים וילדים ותינוקות. חסון יודע שבישראל עוצמים עיניים לרווחה אבל יודע שהאסון הזה ייפול עלינו ביום שאחרי. והוא חושש שקטסטרופה תלווה אותנו לדורות רבים קדימה, אם בכלל אפשר יהיה להתאושש ממנה