מדברים ילדים- התפתחות ובריאות תינוקות וילדים בראייה הוליסטית

  כהורים, לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו מול ילד שמאבד שליטה, מתקשה להירגע, או מגיב בצורה קיצונית למצבים יומיומיים. השאלה היא - מה באמת קורה שם? מה גורם לילדים שלנו לאבד את היכולת להתמודד עם רגשות ומצבים בצורה מאוזנת? אז בפרק הזה נצלול עמוק אל תוך המוח, נבין את המנגנונים שעומדים מאחורי הוויסות הרגשי והחושי, ונגלה מי הם ה'גנבים' שיכולים לחבל ביכולת הוויסות של הילדים שלנו.   אני נרגשת להזמין אתכם לשתי הרצאות מיוחדות שיתקיימו בקרוב. שתי ההרצאות שיספקו לכם כלים חיוניים להבנה ותמיכה טובה יותר בילדיכם.   "אחרי הסערה- הבנה וכלים להתמודדות עם קשיים בויסות החושי והרגשי" 25/8, בשעה 20:30 בזום בהרצאה נעסוק בהרחבה בקשר שבין הוויסות החושי והרגשי, ונדבר על כלים מעשיים  באמצעותם תוכלו להוביל את הילד לוויסות, לשליטה עצמית, לאיפוק. אתם בטח מכירים את הרגע הזה שאתם עומדים מול הילד שלכם, הלב מתפוצץ מדאגה ומאהבה, אבל הראש פשוט לא מצליח להבין מה לעשות.. איך לעזור לילד לצאת מהסבך הרגשי שהוא מצוי בו, מהטנטרום הזה, מהתקף הכעס והתסכול.. נדבר על איך להגיב ברגעים קשים, איך להחזיק בעקביות, ואיך להפוך אתגרים להזדמנויות לחיבור אמיתי. להרשמה: https://bit.ly/3Svak42   "מעגל החרדה- הקשר הנסתר בין פחדים, ויסות חושי, והתגובות שלנו כהורים 18/8, בשעה 20:30 בזום ההרצאה תתמקד בפחדים וחרדות של ילדים. נחשוף את הקשר המפתיע בין פחדי ילדים, קשיי ויסות חושי ורגשי, והשפעת ההורים. נלמד איך לזהות סימנים מוקדמים, להבין מה מזין את הפחד, ואיך לבנות סביבה תומכת ומאוזנת לילדכם. להרשמה: https://bit.ly/3RZjoOA       רוצים לשתף אותי במה שאתם חושבים? יש לכם שאלות? רוצים להתייעץ איתי? מוזמנים לפנות אלי בשמחה:)   בפייסבוק, שם גם תמצאו המון תכנים מעניינים בנושא הויסות החושי והריגשי:  https://www.facebook.com/mamay.qbsh/?locale=he_IL   במייל: [email protected] או בנייד: 050-8-265617 נתראה:)

הפעם פודקאסט קצת אחר, שובל זוהר, מקימת המיזם המימד ה-9, פתחה את הפרק הראשון בפוסדקאסט החדש שלה "מה השיח". ולי הייתה הזכות להתארח בו. באוירה פתוחה וחופשית, בנוכחות של קהל, הקלטנו פודקאסט ששותף בלייב בפייסבוק. שוחחנו על חינוך בהבטים רחבים, על פערים בתפיסות  החינוכיות ואיך מגשרים עליהם, על דרכים לניהול הורי רגשי נכון, על התנהגויות וצרכים של ילדים. בקיצור, היה מרתק, ואתם מוזמנים להקשיב.   ואם אתם רוצים לקבל עוד תובנות וכלים מעשיים, אתם מוזמנים להוריד את הקורס החינמי: "מהורים חסרי אונים להורים משפיעים" ממש כאן, בלינק המצורף: https://tipa-le.co.il/lp/   ואם אתם רוצים לשתף אותי במה שאתם חושבים? אם יש לכם שאלות? אם אתם רוצים להתייעץ איתי? מוזמנים לפנות אלי בשמחה:)   בפייסבוק, שם גם תמצאו המון תכנים מעניינים בנושא הויסות החושי והריגשי:  https://www.facebook.com/mamay.qbsh/?locale=he_IL   במייל: [email protected] או בנייד: 050-8-265617 נתראה:)

אביב בת 8. ילדה מאד נוכחת וכריזמטית. ההורים שלה מתארים אותה כילדה דעתנית. מכירים את זה נכון? התחושה הזו שקשה מאד לדבר ולהשפיע על הבחירות, ששום דבר לא באמת הולך בקלות, שכל דבר שקורה נתקל בתגובה רועמת, שקשה לעורר מוטיבציה או לגייס לשיתוף פעולה. בתחושה של ההורים אביב כל הזמן כועסת. יש בה כעס מאד גדול בפנים, הם אמרו לי. אנחנו לא מבינים על מה ילדה בת שמונה כל כך כועסת? מה כבר מבקשים ממנה? מה כל כך קשה לה? יש לה הכל, כל מה שהיא מבקשת היא מקבלת, תמיד מנסים להקל עליה שלא יהיה לה יותר מדי קשה, תמיד מסדרים אחריה. אנחנו כמעט לא מבקשים ממנה שום דבר כי לא בא לנו להעיר את השד, לספוג את ההתפרצויות שלה.. אז כמה קשה כבר יכול להיות לה? בפרק הזה נבין מה ההבדל בין כעס לתסכול, איך הם נוצרים, ומה המענה הנכון לכל אחד מהם:)     רוצים לשתף אותי במה שאתם חושבים? יש לכם שאלות? רוצים להתייעץ איתי? מוזמנים לפנות אלי בשמחה:)   בפייסבוק, שם גם תמצאו המון תכנים מעניינים בנושא הויסות החושי והריגשי:  https://www.facebook.com/mamay.qbsh/?locale=he_IL   במייל: [email protected] או בנייד: 050-8-265617 נתראה:)      

מה קורה לנו כשאנחנו מאבדים שליטה אל מול ההתנהגויות של הילדים? ומה קורה להם? כשאתם יציבים לנוכח הסערות, ולא משנה כמה הגלים גבוהים, אתם מייצרים לילדים שלכם מרחב מוגן ובטוח בו הם יכולים לשחות, לחקור, להנות, להכיר, להחשף, לטעות. כי לא משנה מה יקרה, יש להם על מי לסמוך. כשאתם לא מצליחים להחזיק את עצמכם אל מול גלי הסערה, ונשברים- המרחב הבטוח נפרץ והילד שלכם מרגיש לא מוגן. לכן, כשאתם מאבדים את היציבות שלכם, את הסנטר הפנימי ואת יכולת העמידות שלכם, הילד שלכם מאבד את עצמו. וכעת, לא רק שאין לו על מי לסמוך בתוכו, גם אין לו על מי לסמוך בחוץ. בחירה מודעת ומושכלת בנוכחות שקטה ויציבה ובלתי מסלימה מבטיחה הגדלת השפעה על הילד והובלה שלו לחוף מבטחים.   רוצים לשתף אותי במה שאתם חושבים? יש לכם שאלות? רוצים להתייעץ איתי? מוזמנים לפנות אלי בשמחה:)   בפייסבוק, שם גם תמצאו המון תכנים מעניינים בנושא הויסות החושי והריגשי:  https://www.facebook.com/mamay.qbsh/?locale=he_IL   במייל: [email protected]   או בנייד: 050-8-265617   נתראה:)  

  "המילה "דוגמנות" עוזרת לנו להבין את הפירוש למילה הכה מאתגרת- מודלינג   למה מאתגרת? כי היא כל כך רחבה ומעלה כל כך הרבה ציפיות שלפעמים השימוש בה יותר מרחיק מאשר מקרב.   מכירים את זה שמציגים לנו אנשים שונים שלובשים את אותו הבגד ועל כל אחד מהם הוא נראה לגמרי אחרת? כשכל אחד מטביע את חומו האישי, הסטיילינג האישי שלו, ההצהרה הייחודית שלו? זה בדיוק העניין במודלינג- האופן הייחודי בו אנחנו עוטים על עצמנו את התפקיד ההורי, ההצהרה הייחודית שלנו כהורים. במודלניג הורי, אנחנו שואפים להיות הדוגמנים שלא רק לובשים או מציגים את הבגד אלא ממש עושים את הבגד, יוצקים לתוכו את האנרגיה הייחודית שלנו. ומה מסמל הבגד? את המסרים שאנחנו רוצים להעביר. והם מהדהדים החוצה ללא מילים אלא דרך בחירת הבד, הצבע, תנועת הגוף. מה זה אומר בפועל? זה אומר שאני כהורה מלמדת את הילד שלי ערכים, דרכי התנהגות, דרכי תגובה ודרכי התמודדות באופן בלתי מילולי. לא דרך נאומים, או דיבורים. לא דרך הענשות, איומים או משמעת אלא בדרך ההתנהגות והתגובה שלי למצבים שונים. מודלינג הוא בסיס איתן לויסות רגשי, אצלנו ואצל הילדים- איך? באופן ממש ישיר כי בסוף, אחרי הנאומים והדיבורים מה שיעזור לנו ללמד את הילד שלנו ויסות רגשי, זה האופן בו נדגים להם ויסות רגשי, האופן בו אנחנו נגיב לארועים המאתגרים את העולם הרגשי שלנו. אז מתי בעיקר עולה הצורך במודלינג, ואיך עושים את זה? על כך בפרק הבא.   לעוד פרטים ומידע אודות הקורס: ש.ב.ת הורים- קורס להורים לילדים המתמודדים עם קשיי ויסות (חוש/רגשי)   ל"חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"- הקבוצה בפייסבוק  

הפרק הזה הוא פרק מאד אישי עבורי. והוא נוגע בי במקומות מאד עמוקים. אתגרי התקופה מעלים בתוכי כל הזמן את הדיון בשאלת הממשק בין הפרט והחברה. מה תפקיד שלנו כפרטים, מה האחריות שאנחנו נושאים עימנו כחלק מחברה, מקהילה.  אם יש משהו שנחשף בעוצמות גבוהות בתקופה הזו היא המחויבות החברתית, האיכפתיות ושותפות הגורל שמתקיימת בתוכנו כפרטים. הרצון לפעול למען השינוי, למען הרווחה החברתית, למען החינוך, למען הילדים וההורים, למען כולנו. מעין הבנה שאנחנו אחראיים לגורלנו, ושיש לנו את הכוח וגם את החובה הערכית המוסרית לפעול למען שינוי, כזה שיבוא מבחוץ פנימה, מהרחוב אל המשרדים הממשלתיים. אחד האנשים היותר מרתקים שמנסה לעשות בדיוק את זה הוא אבי קמינסקי. אבי התחיל את הדרך כמורה ורכז חברתי בתיכון באילת, הפך למנהל בית ספר, ובין השנים 2000 ל-2022 שימש כיושב ראש איגוד מנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות, איגוד שהפך בתקופתו לפקטור משמעותי במשרד החינוך, גוף מקצועי ושותף בקבלת החלטות לכל שר חינוך וראש רשות מכהן. כיום הוא חבר הנהלת האגוד, מייעץ לרשויות מקומיות בנושאים חינוכיים ומרצה במכללות בנושא רשויות מקומיות בנושא חינוך וקהילה. אבי הוא גשר. גשר בין התהליכים המתקיימים במסדרונות הממשלה לבין החיבור שלהם לשטח. אז הזמנתי אותו כדי לספר לנו על מה באמת מציעות התוכניות הממשלתיות לנו- ההורים והילדים, מה היתכנות שלהם, ומה התפקיד שלנו בתוך זה.     איזה כיף שהגעתם לכאן. אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות: אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר. מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים" וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.        

מריבות, מאבקי כוח, התפרצויות זעם, אי שקט.. כולנו, כהורים, כילדים מכירים את ההתנהגויות האלה. והן מתסכלות, ושוחקות, ומעסיקות אותנו ובעיקר גורמות לנו לשאול: אבל למה? למה אתה מתנהג ככה? הרי אנחנו נותנים לך כל מה שאתה צריך ומבקש, ואנחנו נוכחים, ואתה אהוב כל כך וחשוב לנו - אז למה? והשאלה נותרת לרוב ללא תשובה. כי הרי, הילד לא באמת יודע להסביר למה הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג. אז אנחנו מחפשים פתרונות, ומשנים את דרך התגובה שלנו- לרוב בהתחלה באים בטוב, בהכלה, מנסים יותר בתקיפות, מציבים גבולות, מענישים.. אבל שום דבר לא משתנה. למה זה קורה? משתי סיבות עיקריות. האחת- היא כי השאלה שאנחנו שואלים לא נכונה. והשנייה- כי השאלה שלנו מופנית לגורם הלא נכון במילים אחרות- לשאול את הילד למה הוא מתנהג כך לא יוביל אותנו אל התשובה. לעומת זאת- לשאול את עצמנו מה מוביל את הילד להתנהג כפי שהוא מתנהג, זו שאלה שעשויה לעורר בנו התעניינות, חקירה, ניסיון אמיתי להבין. ואלה יכולים לעזור לנו להגיב בדרכים מקדמות ומיטיבות.   איזה כיף שהגעתם לכאן. אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות: אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר. מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים" וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.        

שנות הגיל הרך הן שנים מעצבות. הן אלה המשפיעות על הגדרת הזהות של הילדים שלנו. ככאלה יש לנו חובה- ערכית, מוסרית, לתת לתינוקות ולילדים שלנו את כל מה שהם זקוקים לו על מנת שיגדלו כמבוגרים תורמים ונתרמים על ידי החברה, הקהילה בהם הם חיים. הצרכים של שכבת הגיל הזו מרובים- הצורך בביטחון, הצורך להראות, להיות מובן, הצורך להיות שייך, עצמאי ונפרד. אחד המרכיבים הכי חשובים ומעצבים בגילאים אלה הוא מרכיב הקשר. הקשר עם דמויות משמעותיות המלוות את הילדים לאורך השנים. ולנו צריכה להיות השאיפה שהילדים שלנו יהיו עטופים בדמויות כאלה, שיטביעו חותם בחייהם. דמויות משמעותיות, משפיעות, מעצבות. לצד העובדה הטבעית שאנחנו ההורים הדמויות הכי קרובות ובעלות משמעות עבור ילדנו, ישנן עוד דמויות כאלה בחייהם. סבא, סבתא, אחים, לפעמים חברים קרובים של ההורים.. אבל, מי שבאמת נמצא עם הילדים שלנו לאורך היום, מי שמעורב בחייהם, צופה ומתבונן בהם ומכיר אותם על כל רבדיהם הן הצוות המחנך במסגרות החינוכיות. הגננות, המטפלות, הסייעות. וככאלה הן ראויות להשקעה המירבית שלנו בהן. תחום הגיל הרך רווי אתגרים מקצועיים, ניהוליים, אישיים. ובשנים האחרונות קמו מיזמים רבים במטרה לתת מענה לצרכים הכה ייחודיים של מסגרות החינוך בגיל זה. רשת גני ניוטון הוא אחד המרגשים בהם. אז הזמנתי את מתן מלכא- יזם, שותף מייסד בקרן גריט מיינד ומנכ"ל רשת ניוטון, לספר לנו על המיזם, האתגרים והייחודיות של גני ניוטון עוד מידע על גני ניוטון תמצאו כאן:    איזה כיף שהגעתם לכאן. אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות: אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר. מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים" וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.        

אם אשאל אתכם אילו צרכים יש לילדים, אני בטוחה שתגידו ובצדק שתינוקות וילדים זקוקים לשייכות, אהבה, ביטחון, איזון, תמיכה. זוהי כמובן רק רשימת צרכים חלקית אבל אפשר להגיד שהיא אוניברסלית. כל הילדים בעולם זקוקים לאותם הצרכים. לצד רשימת הצרכים האוניברסלית, כל ילד הוא ייחודי ולכל אחד צרכים משלו, אותם הוא מבטא בדרכים מגוונות- דרך התנהגות, דרך רגשות, דרך תחושות. ומה תפקדנו ההורים? כמובן, לעשות את המיטב שאנחנו מסוגלים על מנת לספק לילדים שלנו את הצרכים שהם זקוקים להם. סיפוק צורך הוא כמו חתיכה חסרה בפאזל. כשהוא חסר, התמונה לעולם לא שלמה.. לילדים יש צרכים שלא פעם עלולים להתנגש זה עם זה וזה יכול להיות מאד מבלבל לנו ההורים.. למשל הצורך בשייכות לעומת הצורך באוטונומיה. מצד אחד הצורך להיות חלק ומצד שני לפעול לגמרי להגדרה עצמית ועצמאות. צמד הצרכים הזה הוא אחד המרכזיים ביותר בהתפתחות התינוק והילד ואם נבין אותו ואת האופן בו נוכל למלא אותו חלק גדול מאד מהקונפליקטים שלנו עם הילדים פשוט יעלם. שייכות ואוטונומיה עבורי הן שתי משפחות צרכים. כל אחת מהן מורכבת מצרכים אחרים שהתוצאה הכוללת שלהם מאפשרת לילד להרגיש שייך ובתוך חווית השייכות, לבטא את הייחודיות שלו. שייך ונפרד בו זמנית. בפרק הזה אני מדברת על הצרכים הללו ועל הדרכים למילויים ואני ממש מקווה שתהנו.   איזה כיף שהגעתם לכאן. אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות: אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר. מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים" וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.        

כשהייתי בת 17 וארבעה חודשים קיבלתי את רישיון הנהיגה שלי. זו הייתה יריעת הפתיחה של העצמאות שלי. היכולת שלי לסוע לאן שבחרתי, מתי שבחרתי מבלי שאהיה תלויה באף אחד. נהגתי המון. נסעתי ממקום למקום, מלימודים ללימודים, מעיר לעיר. פעמים רבות הייתי צריכה לסוע למקומות שאני לא מכירה בפעם הראשונה. זה היה לפני כשלושים שנים כמכשירי הגיפיאס עדין לא פותחו ולא חלמנו בכלל שיהיה משהו שיראה כמו וויז. אבל לי היה וויז פרטי- אבא שלי. בכל פעם שהייתי צריכה לסוע למקום חדש אבא שלי היה מצייר לי מפה בכתב ידו. הוא היה מצייר את הכבישים, את הפניות, אפילו איפה אפשר יהיה להחנות. אני ממש זוכרת את תחושת הביטחון שהייתה מתפשטת בכל גופי כשהייתי יוצאת לדרכי עם המפה המצויירת והכתובה בכתב ידו. כתב יד גדול, פתוח, עגול וברור. אבא שלי ידע לא רק לצייר מפות. הוא ידע הרבה מכמעט כל דבר. הוא מעולם לא היה איש אקדמיה. ועם זאת היה איש בעל ידע חובק עולם. הוא היה איש אוהב אדם, איש שיחה ודעת, מקור לחוכמה בלתי נדלית ואיש עיצה. פניו היו רכות, טובות, שמחות. אז למה אני מספרת לכם על אבא שלי? כי אבא שלי היווה עבורי מודל לסמכות. ואולי זה ישמע לכם תמוה, מוזר, כי כשאנחנו מדברים על סמכות אנחנו לרוב חושבים על דמות תקיפה, ממשמעת, קפואת סבר.  ואולי זו בדיוק המחשבה שמרתיעה אותנו מלרצות להיות סמכותיים. כי הרי סמכות שכזו מנותקת מכל עומק רגשי, כזה שכל כך חשוב לנו להציע לילדים שלנו.    אז אני רוצה לשתף אתכם במודל שלי לסמכות, בהבנה שלי של מהי סמכות הורית ואיזה מתנות היא נושאת איתה בעבורנו ובעבור הילדים שלנו.     איזה כיף שהגעתם לכאן. אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות: אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר. מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים" וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.