סופטסקילס

הפעם אפתח דווקא בסיפור אישי שקשור לפודקאסט ״עושים תוכנה״ שיצרתי בעבר ביחד עם עמית בנדור כחלק מהבית הנהדר של רשת ״עושים היסטוריה״ והייתי חלק ממנו קרוב ל4 שנים. בתקופה שהתחלתי להיות עצמאי וקצת אחרי שעברתי מפרק היזמות וסגירת הסטרטאפ שעבדתי עליו שנתיים וחצי ראיתי הודעה מעניינת בקבוצת וואטסאפ שרן לוי שלא הכרתי כל כך עד אז מקים פודקאסט למתכנתים ומתכנתות ומחפש מגיש. משהו גרם לי להגיב ולכתוב שאני רוצה לנסות להתמודד על התפקיד הזה. עבדתי קשה והשקעתי המון כדי להצליח להרשים את רן מספיק כדי שייתן לי אחריות גדולה כזו. אבל היה פה עוד גורם שבזמנו לא ידעתי לשים עליו את האצבע והוא אמונה בפוטנציאל שרן ודני ראו בי. לעולם לא הייתי קשור לעולם הפודקאסטים או הרדיו, לא ידעתי איך לייצר פרקים ובמיוחד לא כאלו שיהיו מאוד טכניים ויעניינו קהל רחב. לא הייתי מנוסה בלראיין אנשים מוכשרים מאוד מהתעשייה ולבנות שיחה מעניינת ביננו. אבל רן האמין בי ונתן לי גיבוי ודחיפה שגרמו בסופו של דבר לי להאמין שאני יכול להקים ולהגיש פודקאסט וגם לעשות אותו מעולה. אחד השיאים מעבר לכמות ההאזנות (שהגיעה בזמנו למאות אלפים) הייתה בשנה השניה זכיה במקום הראשון בתחרות הפודקאסטים של גיקטיים בקטגוריה שלנו. זו הייתה גם אמונה מהמאזינים עצמם ותחושת גאווה בשבילי ובשביל עמית השותף הנהדר שלי שהקים איתי את הפודקאסט. הדבר הזה הוא בדיוק אפקט הפיגמליון שרק בשנה האחרונה שמעתי עליו כמושג אבל ליווה אותי ככל הנראה כבר מהילדות שלי. נרחיב עליו עוד מעט הרבה יותר. בגדול -> משמעותו היא שציפיות של מישהו ואמונה משפיעה על ההישגים של הבנאדם שמאמינים בו. אם אתם מכירים את המשפט ״כל ילד צריך סך הכל מבוגר אחד שיאמין בו״

היום נעסוק בנושא שנקרא Beginner's mind (בעברית: ״תודעת המתחיל״ או ״תודעת המתלמד״). (או "מנטליות של מתחיל") היא גישה של סקרנות, פתיחות וגמישות מחשבתית המאפשרת לאנשים להתקרב למצבים וללמידה כאילו הם נתקלים בהם בפעם הראשונה. למרות שמקור המושג הוא בפילוסופיה ובזן בודהיזם, הוא רלוונטי מאוד לעולמות התוכנה והניהול, בהם חדשנות, למידה מתמדת, וגמישות מחשבתית הם קריטיים

באופן אישי, אני יכול להגיד שעבדתי בקרוב לשני עשורים האחרונים עם המון סוגי אנשים ולפעמים חיפשתי את האנשים ש״אוכל לשבת איתם לבירה״ ואלו האנשים שהיה לי בהם יותר אמון ותקשורת חלקה ולכן היה לי הרבה יותר קל לעבוד איתם. אבל עם הזמן ובמיוחד בתפקיד ניהולי ונוסיף על זה צוותים שעובדים עם המון אנשים בארגון, נתקלתי באנשים שלעתים 180 מעלות ממני אבל עדיין מתאימים מקצועית ואישית לתרבות הארגון ומהמקום הזה הערכתי אותם והיינו צריכים למצוא את הדרך לעבוד יחד ולתקשר טוב כדי להצליח. ושם הבנתי שכבר לא מספיק לי לסמוך רק על היכולות האישיות שלי אלא צריך ממש להתעמק בסוגי תקשורת של אנשים וגם שלי אגב ולהבין מאיפה הם מגיעים ואיך להתמודד איתם. בואו נדבר על סוגי תקשורת שונים ואתן גם דוגמאות אמיתיות שהיו לי במידת האפשר

מיקוד שליטה (או מקור שליטה) מתייחס למידה שבה אנשים מרגישים שליטה על מה שקורה בחייהם. כלומר, עד כמה אנחנו מרגישים שההישגים, הכישלונות, והקשיים נובעים מהמעשים שלנו עצמנו, לעומת עד כמה אנחנו מייחסים אותם למזל או לנסיבות חיצוניות.