במעבר חד - החיים ברילוקיישן - סיון מושקוביץ ואלי ונטורה

כשבישראל מתחוללת מלחמה, ההרגשה אצלנו, ישראלים החיים במעבר, היא מורכבת ושנויה במחלוקת. מצד אחד – כל כך אינדיבידואלית, אך מצד שני כל כך מבלבלת. התקשורת בישראל נוטה להגזים בתמונת המצב, וזה מעורר פחד עמוק מאנטישמיות, תחושה שמלווית אותנו בכל רגע. אבל יחד עם הפחד, עולה גם הרצון לקחת חלק – לתרום ליוזמת ההסברה, להעביר את הסיפור האמיתי ולהראות את המשפחה הלאומית גם למי שנמצא רחוק מהארץ. בשיחה על הפרק, העלינו מחשבות על חזרה לארץ, וזכרנו משפחה אחת שחזרה מתוך תחושת ציונות, כשהלב פשוט לא יכול להתעלם מהקריאה למולדת. גם בתחום העסקי – במיוחד בעסקים שמבוססים על ישראלים – ניכרת השפעה ברורה. האווירה המשתנה גורמת לשינויים בהתנהגות, בנהלי עבודה ובתקשורת עם שותפים ולקוחות. איך משלבים בין הייחודיות האישית לבין המציאות הלא פשוטה שמגיעה עם מלחמה בישראל? זהו אתגר שמצריך גמישות, פתיחות ויכולת לעבד רגשות מעורבים. בפרק הזה אנחנו בוחנים את כל הפנים של העניין – מהתחושות האישיות ועד להשפעות על העסק, ומהמחשבות על תרומה והסברה ועד לשאלה האם כדאי לשקול חזרה למולדת. הצטרפו לשיחה המאתגרת והאמתית הזו.

מורן זליקוביץ, לשעבר כתבת ב-ynet ומועמדת לערוץ 2, החליטה לקחת הפסקה מהמרוץ המקצועי ולצאת למסע עולמי. טיול אחד בלונדון שינה את חייה לחלוטין, כשהפסידה טיסה לישראל והחליטה לטוס לאמסטרדם במקום. בעיר החדשה היא הכירה בחור הולנדי דרך Couch Surfing, ומערכת היחסים ביניהם הובילה למעבר משותף לברלין בעקבות הזדמנות עבודה מרתקת. במהלך חייהם בברלין, מורן ילדה את בנה הראשון, אך לאחר שלוש שנים בעיר, החליטו לעבור להולנד. שם למדה על תחום הנדל"ן, השלימה תואר שני בתקשורת וניהלה נכסים ב-Airbnb. כאשר מערכת היחסים עם בן זוגה הסתיימה, מצאה את עצמה לבד עם בנה במדינה זרה, אך בחרה להישאר כדי להבטיח לו יציבות ואבא נוכח. מורן נאלצה להמציא את עצמה מחדש כשהתקשתה למצוא עבודה בעיתונאות, והחלה לנהל קבוצת פייסבוק גדולה של ישראלים בהולנד. מתוך ההיכרות עם צרכי המהגרים, הקימה חברת ליווי שעוזרת לישראלים במעבר להולנד, תוך מתן מענה בתחומים כמו דיור, בירוקרטיה ומסגרות חינוך. סיפורה של מורן הוא מסע יוצא דופן על התמודדות עם אתגרים, יצירת הזדמנויות חדשות ובנייה של חיים מלאי משמעות במדינה זרה.

עדי וניב מיכובר תמיד חלמו לחיות לטרוף את העולם הגדול. עדי, שבגיל 24 התאהבה באורח החיים הבינלאומי בברזיל, הייתה די נעולה על הרעיון וכבר בדייטים הראשונים עם ניב בישרה לו שיום אחד יעשו רילוקיישן. בזמן שעדי ניהלה קליניקה משגשגת בישראל, ניב החל לבנות עסק דיגיטלי סביב אמזון, כדי להכין את הקרקע לעזיבה עתידית. התוכנית המקורית הייתה תאילנד: עדי אפילו טסה לשם, רשמה את בנם לבית ספר. אבל אז פרצה מגפת הקורונה וסגרה את הדלת. בני הזוג נאלצו לשחרר את החלום – עד שיום אחד נחשפו לתוכנית טלוויזיה על קפריסין, נכנסו לפורום מתאים ובתוך חמישה חודשים, עברו לאי הים-תיכוני. קפריסין קרצה להם בגלל אורח החיים הפשוט והקרבה לישראל, אבל המעבר לא היה חלק. בנם הקטן התקשה לעבור מהגן לכיתה א’ באנגלית, וניב גילה שלא הכל פשוט כמו שחשב. השנים הראשונות בלימסול הביאו איתן שקט מבודד – וגם משבר עסקי, משפחתי וזוגי. הם התגברו על המשבר ביחד, עברו לפאפוס ומצאו בה קהילה פתוחה וזורמת יותר, מתאימה בדיוק לאנרגיה שלהם. כיום עדי וניב מביטים לאחור בהכרת תודה על המשברים שליוו אותם, מבינים שדווקא מהמקומות הקשים צומחים לצעדים הבאים. הפרק הזה של חייהם בקפריסין סיפק להם הזדמנות להצמיח את העסק ולחזק את המשפחה, וכל זה באווירה רגועה ושמשית שמזכירה להם כמה טוב לצאת מאזור הנוחות.

בפרק הזה אנחנו צוללים לעומק סוגיה שמלווה כמעט כל תהליך של רילוקיישן: הבדלי תרבויות. נפתח עם סיפור אישי על רגע של בלבול תרבותי, ונמשיך בהסבר על מה בעצם כוללים ההבדלים הללו – שפה, גינונים, הומור ויחסי עבודה. נלמד כיצד נורמות חברתיות, תרבות אוכל ושעות עבודה שונות עשויות לגרום להפתעות, וגם נדבר על דרכים להתכונן אליהן מראש. בחלק האחרון, נשים דגש על התא המשפחתי והילדים: איך שומרים על תחושת שייכות וזהות מול תרבות זרה, ואיך מגיבים כשקורים רגעים מביכים של חוסר הבנה. זהו פרק שייתן לכם כלים מעשיים לפתח רגישות תרבותית, להסתגל למדינת היעד ביתר קלות – וגם ליהנות מהמפגש עם עולם חדש ושונה.

אלעד אלון למד והתאהב במוזיקה כבר בגיל צעיר, התמקצע בתחום ולאחר כמה שנים הקים והפיק את להקת "מרסדס בנד". במקביל החל להקים חברה ליצירת פסקולים לטלוויזיה ולמשחקים, אך לא הסתפק רק בתווים ובבמות: למד כלכלה ופיננסים, והשקיע בשוק ההון ובנדל"ן. תמיד חלם לחיות במדינה שטופת שמש ולאחר מספר גישושים בחו"ל, התחיל לבדוק אפשרויות בספרד. הוא ביקר בערים שונות, סייר בברצלונה ובמדריד, נסע לאיביזה – ומשם דרכו הובילה אותו לקוסטה דל סול. הנופים, האקלים, החופים הנפלאים והאווירה הפשוטה והרגועה משכו אותו מיד. במשך שלוש שנים הוא חקר את שוק הנדל"ן הספרדי – נסע לספרד בתדירות גבוהה, בדק נכסים, למד את השוק והביא את משפחתו לכמה ביקורים כדי ליצור תחושת שייכות מוקדמת. ואז, בינואר 2019, החליטו לעשות את הצעד הגדול: כרטיס טיסה בכיוון אחד, תיק גב, מזוודה וטרולי לכל אחד, פרידה מדברים שהצטברו ולא באמת נחוצים, ושמירה על המעבר בסוד עד לרגע האחרון. כשהגיעו, הבנות היו בנות 12, 10 ו-5, והוא רצה שישתלבו היטב בחברה ובשפה: תחילה בבית ספר ציבורי כדי ללמוד ספרדית בצורה הטובה ביותר, ורק לאחר שנתיים עברו לבית ספר פרטי. כשנה וחצי לאחר המעבר, סגר את עסק המוזיקה בישראל והתמקד כולו בנדל"ן בקוסטה דל סול, מלווה משקיעים מכל העולם. במקביל, הוא ממשיך להופיע מדי פעם עם להקה, וגם רץ חצאי מרתון ברחבי ספרד בכל הזדמנות. זהו סיפור על נחישות, חזון ויכולת לגבש חלום בין הצלילים של המוזיקה לבנייה של עתיד חדש תחת השמש הספרדית.

כשעדי שטרית ובעלה, עדו, ארזו מזוודות ב-2016 ועזבו את ישראל לברלין, הם יצאו לדרך חדשה, מלאה בהזדמנויות אך גם בחששות. עדי, שהגיעה מתוך עולם ההייטק הישראלי, נענתה להצעה מסקרנת מחברה גרמנית והפכה למשנה למנכ"ל. עדו החליט להצטרף להרפתקה, ושניהם החלו בפרק אירופאי ראשון. במשך כשנתיים בברלין הם גילו מהי האיזון האמיתי בין עבודה לחיים פרטיים: חופשות זוכות לכבוד, מחלות מטופלות ברצינות, וסופי שבוע באמת שייכים למשפחה. אבל אף שהחוויה הברלינאית האירה את עיניהם, הנוקשות התרבותית וההבדלים המשמעותיים בסגנון העבודה לא היו קלים. כשהרתה, עדי הבינה שהגיע הזמן לחזור הביתה. הם חזרו לישראל, השתקעו מחדש, המשיכו בקריירות והביאו לעולם שני ילדים. אבל עמוק בפנים, עדו לא הרפה מהחלום לשוב לאירופה. שלושה אירועים טלטלו את עולמם: המהפכה המשפטית בישראל, העלייה הקרובה של בתם לכיתה א’, וחבריהם הטובים שעברו לברצלונה. עדי, שגדלה על מסר אחד חזק מאביה – לא לפחד מהפחד – העניקה לעידו אור ירוק להתחיל לחפש עבודה בחו"ל. החיפושים היו מאתגרים, אבל בסופו של דבר הגיעה ההצעה המיוחלת: ברצלונה בדצמבר 2023. עדו טס ראשון, להכין את הקרקע, בעוד עדי סוגרת פינות בישראל ומתכוננת למעבר כאשר ברקע מתרחשת מלחמה בארץ. המשפחה שכרה מורה פרטית באנגלית לילדה, ערכו המון שיחות מקדימות, הכינו את הילדים נפשית לשינוי. הקטן התקשה יותר, אך ברצלונה – עם מזג האוויר הנעים, הקהילה הישראלית החמה והקרובה, והאווירה המשוחררת – התחילה להרגיש כמו בית מהר יותר ממה שציפו. עכשיו, כשהם מתגוררים בסנט קוגט ליד ברצלונה, עדי ועדו מצליחים להביט על הדרך שעברו – מהקור והמשמעת הברלינאית ועד השמש והקהילות התוססות של ספרד. אביה של עדי לימד אותה לא לפחד ולהגשים את החלומות, וכיום היא מוכיחה לעצמה ולמשפחתה שעבור מי שמעז, העולם פותח דלתות חדשות, שוב ושוב.

כשחושבים על רילוקיישן, השאלה איך נתפרנס במקום החדש חשובה לא פחות מאיפה נגור או באיזו מסגרת חינוכית נבחר לילדים. בפרק הזה נתעמק בשלושה סוגים של אנשים בתחום הפרנסה: אלו העוברים עם עבודה קיימת או עסק מוכן: כאן האתגר קל יותר, אך עדיין חשוב להבין את השוק המקומי, את התרבות העסקית ואת ציפיות השכר. גם אם אתם מגיעים עם חוזה ביד, מומלץ להכיר את חוקי העבודה, את נורמות שעות הפעילות ואת דרישות השפה. אלו המגיעים ללא עבודה ומחפשים במקום החדש: במצב זה החשוב הוא להבין את ההזדמנויות העסקיות ביעד – אילו תחומים פורחים? אילו מקצועות מבוקשים? כדאי לסקור את רמות השכר באותו ענף ולבחון אם תידרש שליטה בשפה המקומית (לדוגמה, בספרדית) כדי להתקבל למשרות נחשקות. היו פתוחים לשינויים – ייתכן שתצטרכו להתפשר על תפקיד או על שכר התחלתי, אבל זו יכולה להיות מדרגה לקריירה מתפתחת בהמשך. אלו המעוניינים לפתוח עסק במדינת היעד: כאן הדגש הוא על מחקר שוק מעמיק: האם הקונספט שלכם מתאים לתרבות המקומית? האם הבנתם את הטעם הקולינרי לפני שאתם פותחים חומוסייה במדינה בה חומוס הוא מאכל לא מוכר? בנוסף, בחנו את הביורוקרטיה, הרגולציות והעלויות. התייחסו גם לשאלה עד כמה העסק שלכם יתבסס על קהל ישראלי לעומת קהל מקומי – לכל אפשרות יש יתרונות וחסרונות. בכל אחד מהמסלולים האלה, תכנון מוקדם, היכרות עם התרבות העסקית המקומית וגמישות מחשבתית הם המפתח להצלחה כלכלית ברילוקיישן. זהו מסע של למידה, ניסוי וטעייה – אבל עם הכנה נכונה ורוח יזמית, אפשר להפוך את המעבר להזדמנות לצמיחה כלכלית בקריירה ובחיים האישיים.

בפרק הזה אנחנו פוגשים בסיפור של המארח - אלי ונטורה, אדם שהרעיון על מעבר לחו"ל בער בו כבר מאז שהפך לעצמאי ב-2013. אז, החלום היה אמור להיות דרך חדשה למשפחתו: לתת לבנות חוויות תרבותיות אחרות, ללמד אותן שפה חדשה ולהכיר עולם חדש. בשנת 2018 הרעיון הפך ממחשבה לחזון ממשי. אלי ואורית ארזו את הבנות וטסו לברצלונה כדי לבחון את השטח. הם סיירו בעיר ובסנט קוגט, נפגשו עם חברה ישראלית שחיה שם וביקרו בבית הספר המקומי, כולל פגישה עם המנהלת. הכל נראה מבטיח, ובתוך תשעה חודשים הם תכננו לנחות בספרד. אבל דווקא אז, כשהכל היה כבר על המסלול, המציאות התערבה. כל מה שיכול היה להשתבש אכן השתבש, ואלי הבין שזה פשוט לא הזמן. הם נסוגו מהרעיון, ובדיעבד, כשמגפת הקורונה פרצה, הם היו אסירי תודה על ההחלטה להישאר בארץ. חלפו השנים, וב-2022, על רקע השינויים והמהפכה המשפטית בישראל, הרעיון חזר במלוא העוצמה. הפעם אלי ואורית הגיעו הרבה יותר מגובשים, למדו מטעויות העבר ותכננו הכל לפרטי פרטים. הם סימנו תאריך ביומן, רכשו כרטיסים לכיוון אחד והחלו להוציא לפועל את המעבר המשפחתי לברצלונה. להיפרד מהמשפחה והחברים בארץ היה כואב, וגם הבנות התקשו להיפרד מהחיים שהכירו. אבל ברגע שהגיעו לברצלונה, הבינו כולם שהמאמץ היה כדאי. ההכנה המוקדמת, התכנון המדויק, והניסיון המצטבר הפכו את הנחיתה לרכה במיוחד. הבנות השתלבו במהירות בבית הספר, יצרו חברויות חדשות ואף החלו לפטפט בשפה החדשה בטבעיות. כעת, החיים מחוץ לישראל רגועים ושלווים יותר, מלאים בטיולים, חוויות ורגעי משפחה יקרים. בסיפורו של אלי ונטורה ניתן למצוא השראה ואומץ לגלות מחדש את העולם – לפעמים צריך לרדת מרעיון כדי לחזור אליו מוכנים וחזקים יותר.

בפרק הזה נדבר על אחד האתגרים החשובים ברילוקיישן – בחירת המסגרות החינוכיות: איך בוחרים בין בתי ספר ציבוריים, פרטיים ובינלאומיים? איך יודעים מה הכי מתאים לילדים שלי? אילו הכנות אפשר לעשות כדי להקל על המעבר? היתרונות והחסרונות של מסגרות חינוך שונות מחוץ לישראל. נשתף טיפים פרקטיים וסיפורים אישיים שיעזרו לכם לקבל החלטות חכמות שיעניקו לילדים את המסגרת המתאימה ביותר.

כבר בדייט השני עם אסף, רינת לא הסתירה את חלומה הגדול – רילוקיישן. ילדותה בפתח תקווה, בין שמחה בדברים בסיסיים לקריאה על עולמות רחוקים בספרייה המקומית, הובילה אותה לחלום על חיים מלאים בעושר תרבותי וגילוי עולמות. אחרי הצבא שירתה כשליחה בארה"ב מטעם הסוכנות היהודית, והשאיפה לתת לילדיה חוויה דומה לא עזבה אותה. כשהגיעה הזדמנות לעבוד בחברה בינלאומית בברצלונה, היא חשבה שזהו הרגע שלה. אבל ההצעה נפלה – החברה החליטה שהיא Over qualified. במקום לוותר, רינת החליטה "לצעוק את החלום". בעזרת נחישות, היא הגיעה לתפקיד סמנכ"לית משאבי אנוש בטרוולפק, תפקיד שדרש ממנה להסתגל לתרבות ארגונית חדשה ולהתמקד בהקשבה ובכלים מקצועיים חדשים.   המעבר לברצלונה לא היה קל – הילדים ביכו את השינוי, וגם היא. עם זאת, התמיכה מקואצ’רית שעזרה למשפחה לתקשר את ההחלטה להורים וההשתלבות בבית הספר היהודי עזרו להם להתאקלם בהדרגה.   חמישה חודשים אחרי המעבר, פרצה הקורונה. רינת, שכאמור ידועה ככוח מניע ומוביל, מצאה את עצמה מובילה קהילה בשם "סירי לידה", שסיפקה עזרה לנשים ישראליות בברצלונה – הסעות, סירי אוכל, ותמיכה בתקופה של בידוד וחוסר ודאות. מאוחר יותר, כאשר היא הושבתה למיטה בעקבות שמירת הריון ולא יכלה לזוז במשך 4 חודשים עם סכנה אמיתית להיריון, כל הטוב חזר אליה במכפלות עם סירי אוכל שמחכים מחוץ לדלת כל יום ועזרה לאסף עם הסעות של הילדים.   לאחר ה-7.10, מתוך כאב ואהבה לישראל, הקימה רינת קהילה נוספת – "יזמיות באספניה", מקום לנשים ישראליות יזמיות ובעלות עסקים בספרד, שמעניקות השראה ותמיכה זו לזו. בפרק הזה רינת מספרת איך הפכה חלום ילדות למציאות רבת רבדים, כיצד התמודדה עם אתגרים גדולים, ומה מניע אותה להוביל קהילות שמשנות חיים.