אתם ממש רוצים לעזור, אתם עוזרים ומרגישים שאתם עושים כל מה שצריך אבל האם עצרתם פעם לשאול את האדם השני אם זה מה שהוא באמת צריך או שאולי משהו אחר לגמרי?
אף פעם לא חשבתי שאחותי צריכה עזרה מיוחדת בטיפול בילדיה. ידעתי שיש להם קשיים ורגישויות אבל גם שיש לה עזרה מאמא שלי, מהחבר של אמא ובכלל. אם היא סיפרה שקשה לה, הצעתי עזרה רגשית מהסוג שאני הייתי שמחה לקבל – לקפוץ בערב כשהילדים ישנים, להקשיב ולתמוך בטלפון, ולבוא להופעותיה כמעריצה מספר 1.
לקראת אחד הסופ"שים שלה איתם היא אמרה שהיא נרדמת בדמעות של יאוש ושהחלק הכי קשה הוא בשבת, אחרי סופ”ש שלם. הבטחתי לה שבכל סופ”ש שלה אבוא במוצ”ש לסגור את הערב ולפעמים יותר מוקדם לבילוי משותף, איתה או בלעדיה.
תמיד היינו קרובות אבל נדהמתי לגלות שהעזרה שאני מציעה לה (הקשבה ותמיכה כשהילדים ישנים) היא מה שאני הבנתי שהיא צריכה ומה שאני הייתי שמחה לקבל לו הייתי במקומה אבל מה שהיא צריכה זה עזרה עם הילדים הערים ולי זה לא היה ברור בכלל.
היא לא ביקשה מפורשות כי הניחה שהקושי ברור לי ואם אני לא מציעה אז אני כנראה לא יכולה ואני לא עזרתי במה שהיא היתה צריכה כי אני חושבת אחרת ומבינה אחרת. לא כי אני לא רוצה.אנשים שונים מפרשים מידע בצורה שונה ומקבלים החלטות על פי אותו מידע באופן שונה.
קרל יונג מתאר 4 דפוסי חשיבה שונים המופעלים על ידי מקורות מידע השונים מאדם לאדם.הבנת הפונקציות האלה היא כלי להתפתחות בקשרים בינאישיים מכל סוג שהוא.
לקריאה מורחבת מוזמנים לבלוג שלי באתר: https://bit.ly/3zWf3mg