האזעקה האחרונה של פיקוד העורף תפסה אותי באמצע הרחוב. מצאתי את עצמי עם אמא צעירה וילד בחדר מדרגות זר בבניין ישן בקרליבך. מדהים איך בלי מילים - שנינו סטינו יחד מהרחוב אל שביל הגישה הקטן של הבניין. אני - לחצתי על כל הכפתורים באינטרקום המתקלף כדי שמישהו יפתח. היא - הרימה את הילד על הידיים. אני - פתחתי את הדלת. היא - הוציאה לו מוצץ. אני - חייכתי אליו במבט של "מה אתה דואג?!" ומיהרנו אל גומחה קטנה מתחת למדרגות בכניסה המעופשת של הבניין. כל כך ישראלי ועצוב. אלוהים, כמה שאנחנו מתורגלים. עמדנו שם שלושתנו נבוכים - ילד מבולבל ושני מבוגרים מבולבלים לא פחות. ואז היא התחילה לשיר לו שיר של יובל המבולבל כדי שלא יפחד, וקולה קיבל הד רחב ועמוק כיאה לאקוסטיקת חדר מדרגות. ניסיתי לעזור. הזזתי את הראש מצד לצד בקצב השיר עם מבט מטופש, ומדי פעם הוצאתי לו לשון. האמא חייכה והגבירה את הקול, אז הוספתי מחיאות כפיים אקראיות. האמא רקדה והסתובבה עם הילד על הידיים, ואני התחלתי לתופף על הקיר. תמונה הזויה - אני והיא, זרים גמורים, מנהלים פסטיגל שלם לילד כדי שיצחק. כדי שלא ישמע את הבום. כדי שיהיה עסוק במה שילדים בגילו אמורים להיות עסוקים בו - עולם שלם של יובלים מבולבלים ודובים סגולים פרוותיים וממתקים צבעוניים. המשכנו בקרנבל בלי שום תיאום. דיברנו בעיניים. עשינו מעצמנו צחוק גמור, רק שהילד לא ירגיש שמשהו לא בסדר. תוך כדי התחלתי להריץ תמונות בראש - מה אני הייתי עושה עם הילד שלי בזמן כזה, איך הייתי מסביר לו מלחמה וטילים ואזעקה מחרישת אוזניים, איך הייתי מסיח את דעתו מהענן שמרחף מעל המציאות שלנו, איך הייתי משכנע אותו לחיות במדינה כזאת שבה חיילים עולים על אוטובוס ויורדים בגן-עדן? אין לי ממש תשובות לעצמי, אז איך יהיו לי תשובות בשבילו? הבום של היירוט החזיר אותי למציאות. הילד מולי מתפקע מצחוק ומרקיד את הבובה הקטנה שאמא שלו נתנה לו להחזיק בזמן שחלמתי. היא מסתכלת בי בְעיניים של אחות לנשק, ואני מרגיש שהיא אומרת, "תודה, לא הייתי עוברת את זה בלעדיך". אני מהנהן בהבנה, "בבקשה, ממש בקטנה..." אנחנו יוצאים מהבניין, עושים בחזרה את הדרך על השביל, וכל אחד פונה לכיוון שלו ולשגרה המאוד לא שגרתית שלו. ויום אחד, כשהילד הזה יהיה גדול, לאמא שלו יהיה סיפור קורע לספר לו - איך תפסה אותה אזעקה באמצע הרחוב, והיא מיהרה להיכנס לאיזה בניין עם בחור זר חסר חוש קצב, והם התחילו לשיר לו ולרקוד ולתופף כדי להסיט את דעתו מהאזעקה. היא תספר לו שבטח לבחור הזה יש כבר ילד היום, ואם תהיה שוב אזעקה הוא יזכור איך לשיר לו שיר מיובל המבולבל ולהצחיק אותו ולרקוד לו כמו אידיוט גמור, רק שלא יפחד. רק שלא יפחד.