כשהמורה לספרות נתנה לנו תרגילושאלה מי רוצה להקריא אותו בקולכבר כמעט הצבעתי ובאתי להתחילאבל כל כך התביישתי, ששתקתי כמו גדולוהשיר נשאר בתיק, קצר אבל פואטי -רק לא לצאת פתטי, רק לא לצאת פתטילפני שנה, בחתונה, הסתובבתי באולםשתיתי חצי בר, אז רציתי רק לרקוד -לשרוף את הרחבה, מה אכפת לי מכולם?אבל איכשהו בסוף נשארתי לעמודושמרתי על פאסון, וממש לא נהניתי -רק לא לצאת פתטי, רק לא לצאת פתטיבמועדון בדרום העיר, כבר לילה, מאוחרראיתי בחורה יפה ממש כמו שירכמעט וכבר ניגשתי לבקש את המספראבל הפחד מדחייה מיסמר אותי לקיר"בטח היא תפוסה", תוך שנייה המצאתי -רק לא לצאת פתטי, רק לא לצאת פתטיוכשהיה לי אז חלום, רחוק ולא מושגשכנעתי את עצמי: "כמוני יש מיליון"במקום לצעוק חזק, ישר מראש הגגפחדתי מה יגידו, והמשכתי עוד לישוןוהוא נכנס למגירה, עם כל מה שהחבאתי -רק לא לצאת פתטי, רק לא לצאת פתטיוהיום זה די מצחיק, כל מה שקרהכי אין לי שום חלום ואין לי בחורהואין לי חוויות או טעויות או רגעיםרק ערימה של חרטות שקוראים להן חייםיותר אנ׳לא דופק לאף אחד חשבוןשיגידו חי בסרט, זה עושה לי תיאבוןגמרתי להיות קטן ואימפוטנטי -רק לא לצאת פתטי. רק לא לצאת פתטי.