ואז, כשגדלתי, לחשת לי פתאום:"תזוזי קצת הצדה, לא נשאר לי כבר מקוםתנסי להיזהרהסחרור הזה אדיראת עולה נורא מהרויהיה לזה מחיר.״ וכמעט שהתכופפתי מכובד הבושהאהבת אותי ככה, יפה וחלשה -"תהיי פחות בולדוזרוטיפה יותר אישה." ורציתי להסביר לך - זאת פעם ראשונהשאני עפה על עצמי, אחרי כמעט שנהשל איסוריםשל ייסוריםעל חלום שלא הוגשםשל שתיקהומועקהוטון רגשות אשם והמילים המכבות שלך שרטו לי את הנפש:"הכנפיים הגדולות שלך חוסמות לי את השמש." ועישנת בשרשרת בשיחה האחרונהאמרת לי: "תראי, יותר אנ׳לא יכול"רק כי לא הסכמתי לחזור להיות קטנהכדי שאתה תרגיש יותר גדול.