זאת הפעם האחרונה שאת מחבקתשנינו יודעים, אני לא משוגעעכשיו תני לי להוריד את הדמעות שלי בשקטתמיד אחרי הבכי הכול פתאום נרגע המבול כבר בגבינו, ועדיין מטפטףאת לימדת אותי שאמת זו חולשהאני זוכר לילות שתויים, הייתי בא תמיד יחףמתפשט כל כך מולך כשאת עוד לבושה תיכף אקום מתוכך ואצא לי לדרךתישארי פה עם כל התשובות הצודקותכל כך הרבה מילים שאת אומרת רק בערךכל לב בסוף הוא בית-קברות של סודות תראי, אני נודד ליבשות הרחוקותאל הדרכים הארוכות -אולי תבואי איתי גםאו תבקשי שאשאראת אוקיינוס של שתיקותואני,אני לא יודע להזיז את הים.