תניפו עליי מיליון חרבותתזרקו עליי רימון אכזבותתגידו: "תראה, זה לא מחזיק -אתה טוב, אבל טוב זה לא מספיק."תגרשו אותי מכל המסיבותתשלפו עליי מילים מכבותתחזירו אותי אחורה בזמן -לילד ההוא, הנלעג, הקטןתשימו לי רגליים, תקראו לי בשמותתבואו עם סיכה לפנצ׳ר לי חלומותתגידו לי: "קראת יותר מדי ספרים -אתה חתול כזה קטן בעולם של נמרים."כי מכל האבנים שזרקתם, עם הזמן -אני בניתי לי גדר שתשמור אותי מוגן.ועם כל עלבון ברזל שהוטח בי כבר אזאני לחצתי את הרגל עוד קצת על הגז.וכל מילה שפעם נאמרה כדי לפגועהתרוקנה שם מעצמה, והפכה להיות -מנוע.