עליתי על מונית שירות. קיץ תל-אביבי. אוויר מלוח. חום כלבים. בחור רוסי בגופייה יושב מולי ומקשיב למוזיקה בפול-ווליום באוזניות. המבוגרת התימנייה מאחוריו מנערת אותו ומבקשת ממנו שינמיך כי כל המונית שומעת. הוא מסתובב אליה ואומר: "זה תמיר גל, את לא מכירה? זה דיכאון!" כל הסחוג עולה לה לראש, והיא צורחת עליו: "אני לא מכירה תמיר גל?! אני... עוד חטפו אותי לפני שנולדת!" המונית עוצרת. שתי בנות רטובות מהים עולות. הנהג מתעצבן, "אין מצב שאתן עולות ככה למונית!" הבנות מגייסות את הקול הכי חמודי שלהן, "פליז, פליז... אנחנו עולות, טובוש?" הנהג לא יכול לעמוד בפניהן. הן עולות למונית ומציפות אותה באור נעורים ובריח של קרם הגנה. הן יושבות אחת ליד השנייה. כל אחת מרוכזת בטלפון שלה כאילו היא כרגע קיבלה את ה"חחחחחח" הכי חשוב בחייה. פתאום אני קולט שהן בכלל מסתמסות אחת עם השנייה. בדיוק כשהנהג נותן גז על בן-יהודה, אריק איינשטיין שר ברדיו "סע לאט". אישה מבוגרת מאחוריי שרה איתו, נאנחת ואומרת, "אין כמו שלמה ארצי." התימנייה שומעת אותה ומסננת, "איזה שלמה ארצי, מי ידע מי זה שלמה ארצי בכרם...". אחת הנערות מהים לוחשת לחברה שלה: "מה הקשר? כרם זה לא הדבר הזה של הענבים?" אמא וילד עולים. הוא מטפטף קרטיב ענבים סגול על כל המונית, והאישה המבוגרת שלבושה בקפידה מפצירה בה: "תנקי לו את הפנים, הוא כולו דבק!" האמא חוטפת ג'ננה ועונה: "גברת, את לא תגידי לי איך לגדל את הילד שלי!" ואז מלטפת את הילד ואומרת: "נהוראי, תתלכלך כמה שאתה רוצה, זה כל הכיף בלאכול קרטיב!" הנהג צועק: "דיר-באלאק, רק שייזהר על הריפוד." בחור דתי עולה למונית. הוא מתיישב כמעט בסוף ומבקש שיעבירו מטבעות לנהג. הבחור הרוסי מקדימה מתעצבן, "מה אני, הגזבר של המונית?" האישה המבוגרת מאחורה מטיפה לו: "מי שיושב מקדימה לוקח על עצמו את האחריות להעביר את הכסף." הבחור הדתי מקבל עודף ואומר לרוסי: "אשריך אחי." הרוסי מבסוט. הדתי צועק לנהג: "אחי, נראה לי התבלבלת בעודף," בדיוק כשהאמא שמה לילד בטלפון את יובל המבולבל. הנהג מגביר את הרדיו. חדשות. האישה המבוגרת מצקצקת בלשונה ואומרת: "רק בכוח הם מבינים." הנהג מתעצבן, "אל תדאגי, ליברמן ייכנס בהם!" הרוסי מוריד את האוזניות ונכנס לשיחה, "איזה ייכנס בהם?! רק הסדר מדיני!" התימנייה מנערת את הרוסי מהגב ואומרת לו: "שים, שים אוזניות, תמיר גל מחכה לך." הנהג זורק: "אנחנו מתלבטים יותר מדי במקום לקחת החלטה!" ועובר בכתום מהבהב. בחורה מלוכסנת-עיניים עולה למונית. היא מבקשת מהנהג שיעצור לה בארלוזורוב ומתחילה לפטפט עם הרוסי במבטא אסיאתי. הוא שם עליה את האוזניות, והיא מקשיבה לתמיר גל ומחייכת. התימנייה מחטטת בתיק, מוציאה שקית עם פלפל שיפקה ואומרת לאסיאתית: "הסינים אוכלים חריף, לא? רוצה שיפקה?" האסיאתית לא ממש מבינה אבל מהנהנת. הנהג דופק ברקס ואז דופק קללה. הכיפה של הבחור הדתי נופלת ומתגלגלת לקדמת המונית. שתי הבנות מרימות אותה ומעבירות אחורה כמו שמעבירים את הכסף. הוא מקבל אותה לידיו, שם על הראש ונושם לרווחה. הילד מתחיל לבכות. האישה המבוגרת שרה לו. התימנייה זורקת לרוסי, "לא פלא שהוא בוכה, גם אני הייתי בוכה אם היא היתה שרה לי..." הרוסי נשפך מצחוק. הילד קולט שהרוסי והתימנייה צוחקים, והבכי שלו מתחלף בצחוק. כזה מכל הלב והבטן, עם ריח קרטיב ענבים, כמו שרק ילדים יודעים. האסיאתית לא ממש מבינה אבל נדבקת בצחוק שלו. הנהג מסתלבט, "מה מצחיק? תספרו שגם אני אצחק." הבנות מהים צורחות בלחץ: "תמשיכו לצחוק, אנחנו עושות מזה סטורי!" הילד הדביק את כל הנוסעים. המונית דוהרת קדימה, המזגן מגמגם, ברדיו השדרן מזהיר מעומס חום בימים הקרובים, וכולם נקרעים מצחוק. הנהג צועק: "מי עוד לא שילם לי?" האישה המבוגרת מאחורה מחטטת בתיק המגונדר שלה. היא מוציאה מגבונים לחים. סוכריות חמוצות. איפור. עט. חצי נקטרינה. רק לא כסף. היא מסמיקה ואומרת במבוכה: "אבל חסר לי שקל, רגע, אני מחפשת..." בפחות מחמש שניות - הבחור הרוסי, האישה התימנייה, האמא, האסיאתית, שתי הבנות מהים והבחור הדתי - כולם שולפים מהכיסים מטבע וצועקים: "הנה, הנה, יש לנו!" האישה המבוגרת ממלמלת, "תודה, תודה, לא יודעת לאן זה נעלם..." ואני יושב שם, בסיר המהביל הישראלי הזה, חצי בוכה-חצי צוחק. משקיף מהצד. ובא לי להרוג את כולם ועם זאת לחבק אותם. את כולם. את כל האנשים המשוגעים האלה שמרכיבים את המדינה שלנו. המדינה שלנו, שחם בה, וקשה בה, וצפוף בה, ועצוב בה. אנשים שהם אלופים בלצעוק, בלהתעצבן, בלקלל, בלעשות רעש, בלהתחצף, אבל בשנייה שמישהו זקוק לעזרה, הם שוכחים מהכול, מושיטים לו יד ונותנים את הנשמה. המונית עצרה בפרישמן. אנשים ישנים ירדו. אנשים חדשים עלו. המזגן חזר לעבוד. ברדיו סטטיק ובן-אל שרים על כביש החוף. ביקשתי מהמונית שתעצור לי, ירדתי מול השלט "שדירות בן-גוריון" ואמרתי לעצמי, "בוא'נה, אם הוא רק היה איתנו במונית הזאת, הוא בטח היה מה-זה מבסוט."