ואולי גם אתה מרגיש לא שייךמתקלח פעמיים ועדיין מלוכלךכל כך רוצה להיפתחותמיד נשאר סגורשנים שהכפתור של הדמעות שלך שבורואולי גם אתה תמיד מתגעגעלמי או לְמה - אתה אף פעם לא יודעבלילות אתה שומעמחוץ לחלונךהם חוגגים שם בלעדיך, משמחה לשמחהואולי גם אתה מפליג באוניותמנותק מהעולם, מחובר לאוזניותהאהבות הזמניותכבר הפכו אותך אטוםורק אותו משפט חוזר: "זה, לא יֵצא ממנו כלום".ואולי גם אתה משקיף מהצדמוקף באנשים אבל איכשהו לבדנשארת ילד מפוחדשההורים אז שכחומחוץ לגן, כשאת כולם כבר באו ולקחוואולי יום אחד תבוא אליי פתאוםאני מבטיח לפנות לך אצלי הרבה מקוםולספר לך בלילה, בשפתיים יחפותשהילדים האבודים הם הנשמות הכי יפותואז נמזוג איזו כוסית לשנינו, ונרים -לחייךלחייולחיי המוזרים.