כשהייתי קטן,אף פעם לא מצאתי את האפיקומן.הייתי הופך את המגירותפותח את הארוןמזיז את המנורותמבלגן את הסלוןעולה על המקררזוחל מתחת לשטיחכמעט כבר מוותרממשיך, ואז מבטיח -השנה אני אמצא,כולה מגבת ומצה!אבל לא משנה עד כמה הייתי רוצהתמיד היה איזה בן-דוד אחר שמוצאושוב אותו סיפור גם בחג שאחריו -אני מחפש ומחפש, אבל תמיד בסוף לשוואאז בפסח הזה, אני יכול רק לבקששנדע להמשיך ולא להתייאששכמו שניפול, ככה נקוםשניהנה מהדרך, גם אם בסוף אין כלוםשתמיד נמשיך לקוות לאיזה נסושאף פעם לא נפסיק באמתלחפש.