בפרק הפעם פגשתי את יונית, שהיא גם אימא של אלה ואדם נער ונערה צעירים בגיל התבגרות וגם מדריכת הורים בגישת אדלר וגם יונית הילדה/ נערה. חווית ריבוי הכובעים שמעצבים את דמותנו ואת אמונות חיינו ,מעשירה את סל היכולות ההוריות שלנו מצד אחד ומצד שני גם משפיעה על ההתנהלות ההורית שלנו
הריקוד הזה בין חוויות הילדות שלנו המחשבות, המבט שלנו על דימוי גוף נמצאים גם במבט האימהי שלנו ולעיתים אף מעצבים את תגובתנו. לא פשוט לשלוח ילד/ה לעולם שבחוץ, עטוף בכל הערכים, החיזוק והרווחה שנתנו בבית ולצפות בו מגלה את הפער בין הבית לבין העולם. מורכב ללוות אותו לשביל הנכון שיאפשר לו לצמצם את הפער הזה, לדעת להתנהל בביטחון ובמסוגלות מול הפער הזה
כולנו כהורים חווים את הבלבול הזה בין מה שאני מרגיש כהורה /אדם/ילד מול החוויה שהילד חווה ומה ההרגשה של הנער/ה מהחוויה. דימוי גוף זה נושא טעון, לרובנו יש משקעים, מחשבות על עצמנו והרבה פעמים על מה היינו מעדיפים לשנות בעצמנו ואמונה שהשינוי החיצוני ישפיע לטובה על חיינו. לעיתים הכוונות הכי טובות שלנו לחסוך מהילדים עוגמת נפש כזו או אחרת, הרצון למנוע מהם את התסכול עשוי להביא לשיח לא בריא והתנהגות שתייצר בדיוק את ההיפך. אפשר להשפיע על בטחון עצמי, על אהבה עצמית של הילד , על ידי מבט שרואה את הטוב בו, בקבלה של כל הצדדים שלו, בהמון אהבה ועיניים טובות ומתן מקום לפריקת תסכולים ולגיטימציה גם לחוסר אהבה עצמית. בשיחה יונית מביאה את הבסיס האמפתי שמתווה דרך לצמיחה של נער/ה עם תחושה מבוססת של דימוי עצמי ויכולת להתמודד עם מציאות גם כשהיא לא מטיבה.