בפרק הזה פגשתי את הילה, אימא לשני מתבגרים ואחת בדרך. התיישבנו לדבר על ילדים "מאתגרי משבצות", אני עושה פה ספוילר לסוף השיחה שבה אמרנו שכל הילדים הם "מאתגרי משבצות". בדרך לתובנה הזו עברנו כל כך הרבה תחנות שמספרות את הסיפור על איך ילד/ה צומח/ת לנער/ה שיודע/ת להקשיב ללב שלו, ללמוד מתוך חוויה, להרגיש שווה ערך, חשוב ומשמעותי.
למדנו איך לבנות יחסים המבוססים על בניית מערכת יחסים של אמון. בשיחה שלנו עברנו צמתים בגידול הילדים שמייצרים קושי, סימני שאלה, החלטות שלא קיבלנו עבורם ספר הדרכה ודיברנו על להתבונן בצמתים הללו ממקום של חקירה וסקרנות. דיברנו על לחפש את מה שיש גם כשבנמצא זה בעיקר אין. הילה מספרת על האימא שהיא גדלה להיות ואני שומעת את תשומת הלב והקשב האיכותי שהיא משקיעה בהבנת הצורך של כל ילד וילד (וילדה) בבית. קשב למי שהם, לרצונות שלהם, לצרכים שלהם , גם אם הם לא עולים בקנה אחד עם מה שהיא חושבת
אחד הדברים החשובים שאני לקחתי מהשיחה הזו והזדהיתי איתם היה לא לתת לקולות חיצוניים לבלבל את הידע שיש לי על ילדיי, להשכיח את מעלותיהם וליישר קו עם מקום שלא מתבונן על טובת הילד אלא על טובת המערכת
זו שיחה מלאה בהומור, בכאב, באהבה, בנוסטלגיה ומלאה בהשראה על איך אפשר להיות הורה משמעותי מתוך קשיבות, קבלה ושחרור.