בפרק הפעם פגשתי את רותם, שובה הלב. השיחה שלנו לא הייתה מתקיימת לפני כמה שנים, כי לא היה שום כח בעולם שישכנע את רותם לבוא לפגוש אותי, זרה שמעולם לא פגש ולפתוח את הלב בפניה בביטחון, חמלה עצמית ואומץ
רותם בא לספר את סיפורו האישי, סיפור על שנים ארוכות של קושי, בדידות, סבל, דיכאון. החל מבה"ס יסודי ועד לאמצע התיכון רותם סבל מחרדה חברתית הוא מתאר ברהיטות, בנועזות, במודעות מהי חרדה חברתית, איך זה מרגיש, כמה קשה לסביבה הקרובה שלך, על מחשבות טורדניות ואובדניות שמלוות את שעות היום שלו, על הנחמה שמצא במחשב ובאוכל ובין כותלי החדר שלו והכי חשוב הוא מספר איך קרה השינוי, איך לאט לאט הוא מצליח להכניס רסיסים של חשיבה חיובית, לפתוח את המחשבה לפרשנויות אחרות, למצוא חברה אחת בכל ים הבדידות שתעורר אצלו את הרצון לשינוי. כשהרצון הזה צמח בו הוא פגש את הקבוצות של עמותת רקפת שאפשרו לו לפגוש ולהתאמן ולחזק את השריר החברתי שלו
היום ? היום, השמים אפילו הם לא גבול עבורו. רותם בא להיות השראה לילדים אחרים שסובלים מחרדה חברתית וקשיים אחרים ולהעביר מסר להם ולהורים שלהם שאסור לאבד תקווה – הכל יכול להיות אחרת. גם אם המסע ארוך ונראה שלעולם לא יצמחו דברים טובים צריך להמשיך לקוות, ולחפש עקבות של אושר שידליקו ניצוץ של רצון
עמותת רקפת