בחברה שלנו לא נהוג לדבר על אובדן. זה נושא מפחיד שמעדיפים לטאטא אותו מתחת לשטיח ולהפעיל מנגנון פיצוי או הכחשה או גישה של "הכל בסדר" כלום לא קרה את/ה תתגבר/י.
אובדן הוא לא רק מוות הוא גם גירושין, מעבר דירה, אובדן של חבר שעבר דירה או קשר שנגמר. זו חוויה אישית, מטלטלת, רגשית שצריך לתת לה מקום ולאפשר את קיומם של כל קשת הרגשות.
כדאי לנסות לנהוג באדם שאיבד כרגיל, להכיל, לתת אמפתיה, להיות שם עבורו אבל לא לפחד ממנו ולדבר על מה שכואב. להיות רגישים, ואם צריך להיעזר באנשי מקצוע לא להסס.
בפרק היום אני מארחת את איליי (12) המשתף באומץ וגילוי לב במסע שלו עם אובדן אישי כואב במיוחד. בכנות ובגילוי לב הוא משוחח איתי על רגעים קשים במיוחד.
לא היה לו פשוט, הרגשתי שהוא מתאמץ במיוחד על מנת להביא את נקודת המבט האישית שלו שתסייע לשפוך אור על הנושא.
עבורי המסע הזה פרטי ככל שיהיה יש בו גם מן האוניברסליות למידה על מה אדם צריך, על איזון בין חיים, מוות ורגשות אשמה, על החוזק החיים ועל סבלנות ואור בקצה המנהרה.