מחלוקת עמוקה שררה כנראה בין החכמים לגבי אופן עיצובו של חג הפסח בכלל וליל הסדר בפרט. האסכולה שניצחה רצתה לכונן חג שבמרכזו מספרים את סיפור יציאת מצרים. למעלה מזה, המשנה קבעה ש"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". מדוע בעצם? למה להעמיד במרכז החג סיפור ומשחק של כאילו? ובכלל- מה המקום של "כאילו" בחיינו? מוזמנות ומוזמנים להאזין לפרק שכולו הכנה לפסח ולליל הסדר