הורים בגובה העיניים

תגידו? איך אתם עם צעקות? אתם מהמתפוצצים פנימה? או מהמתפוצצים החוצה? או ש...רגע... זה תלוי - סיטואציה/מקום/מי עומד מולי...? למה על הילדים והבןת זוג אני צועק/ת , אבל על חברים לא? או למה על נותן שירות כן ועל הילדים לא? ואם היו עוצרים את הזמן בדיוק רגע לפני שהצעקה יוצאת מגרונכם, מה הייתם בוחרים לעשות? רונה שיתפה שהנטייה שלה היא דווקא להתפוצץ פנימה בדרך כלל, ולקחת את האשמה עליה, אבל כשהיא עם הילדים או עם איתי - יוצאות לה הצעקות לפעמים, ואוי כמה שזה שורף לה בחזה ובגרון. ומה עם האשמה אחרכך? וואי וואי וואי. ואיתי? איתי צועק על נותני- שירות אבל על חברים או משפחה? הוא דווקא מהמתפוצצים פנימה... ורבקה? אמממ סקרנים? תאזינו לפרק :) אז למה אנחנו צועקים? למה לא טוב לנו כשאנחנו צועקים? כשזה עובד למה זה עובד, וכשזה לא עובד למה זה לא עובד? מה הנזקים לאורך זמן? האם יש דבר כזה "צעקות שקטות"?, מה אפשר לעשות במקום "לצעוק"? ובמילים אחרות: כלים כלים כלים ! תנו לנו כלים !!!! וכמובן : מה עושים עם האשמה? וכמובן אל תשכחו לשתף אותנו מה חשבתם על הפרק, הא? להורדת האפליקציה החדשה של הורים בגובה העיניים לאייפון לאנדרואיד לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

כמה קשה להיות הורה כשקורים לנו אירועים מטלטלים בחיים, הא? וואו. אוף. איך ממשיכים לתפקד כרגיל אם אתה -ההורה, הקפטן של הספינה ,לא בטוב (בלשון המעטה). הפרק הזה מתאים לכל ההורים שעוברים חוויות קצה כמו- דיכאון/טראומה/מחלה פתאומית/טלטלה, ושלא מבינים איך לעזאזל ממשיכים להיות הורים במצב הזה? איך אפשר להמשיך לטפל/לדאוג/לתווך לילדים את מצבינו ברגעים בהם אנחנו בעצמינו מרגישים זוועה? ולמי יש כח בכלל ? כל מה שבא לנו זה להשתבלל במיטה ולהעלם! בתחילת הפרק רונה תיארה את הדיכאון והבדידות שהיא חווה בעקבות האירוע האפילפטי שעברה כמה ימים לפני הקלטת הפרק, ושממש קשה לה לדמיין איך היא תצא מזה (ספויילר: מאז סיום הקלטת הפרק, הכל השתנה ! יש לפרק חלק משמעותי מחווית העיבוד של רונה !). אז איך עושים את זה? למה כלכך קשה להיות עם הילדים כשאנחנו בסבל? מה אומרים לילדים ומתי? איך מסבירים? האם זה לגיטימי לבקש מהם לא לספר? כי זה הרי ברור שאם נספר להם , זה יגיע לכל העולם...מה אפשר לבקש מהם ,ומה לא כדאי? למשל האם אפשר לבקש מהם להתחשב בי? הרי גם הם עוברים עכשיו קושי ! איך ההורה השני יכול להשאר בשפיות כשהוא צריך לטפל/לדאוג לכולם? האם לאפשר פגישה במצבים קשים? או שעדיף לחסוך מהם את המראות? אילו תגובות אופייניות לילדים כשהם רואים את ההורה שלהם פגוע/פצוע/חולה? האם להתעקש על חיבור/חיבוק אם הילד נרתע? ומה קורה אם הילד צועק עליך? צוחק עליך? הדבר האחרון שיש לך כוח אליו כרגע הוא - הצבת גבול. מוזמניםות לשתף אותנו בתובנות מהפרק :) בריאות ! לכולםן 🙌 להצטרפות⁠⁠ לקבוצה של ״הורים בחברותא״⁠ להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠הורים בגובה העיניים⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠לאינסטגרם

לאריאל מילי (AKA מימי) יש נטייה לאבד חפצים. זה כבר דובר פה בעבר בפרק על אחריות. אז... רונה עדיין מתקשה לא להתחרפן מזה. "די כבר! שתשמור כבר על החפצים שלה!" זה נכון, רונה עשתה דרך... ובכל זאת : המעיל,השמלה החדשה מלונדון ועוד שלל חפצים כמו משחקים ובובות - מצאו את דרכם לארגז האבידות - במקרה הטוב, ולחור השחור הנצחי במקרה הרע. איתי לעומתה ממש בסדר עם זה "שתלמד על בשרה שבאעסה לאבד", אבל ! ממש קשה לו שהיא ממלאת חלב בכוס ובסוף לא שותה ממנו. אז כן, חברים וחברות, איתי כן בוכה על חלב שנשפך :) אז למה לעזאזל הילדים לא שומרים על החפצים שלהם? למה זה כלכך מעצבן אותנו ההורים? (שאלה רטורית). דיברנו גם על המאבדים,השוברים,השופכים, המפזרים, ועל מה עומד מאחורי כל התנהגות שכזו, מה אנחנו בדרכלל עושים כשאנחנו נתקלים בהתנהגויות שכאלה? איך זה משפיע? מה כדאי לעשות? של מי האחריות? שלנו ההורים? או של הילדים? מה קורה כשהם מאבדים/שוברים משהו שלנו? תשתפו אותנו מה לקחת מהפרק, הא? מסקרן אותנו ! וגם? אל תשכחו לשתף את הפרק עם חברים מתוסכלים ! להצטרפות⁠ לקבוצה של ״הורים בחברותא״ להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠הורים בגובה העיניים⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠לאינסטגרם

למה כלכך קשה לנו לקחת אחריות על טעויותינו? גם כהורים בעצמינו, אבל גם כ"ילדים של"... או כ"חברים של".... אילו רגשות עולים בנו כשמישהו "בא בטענות" על משהו שאנחנו אמרנו או עשינו? - אשמה? כעס? עלבון? רצון להוכיח ? מה אנחנו היינו רוצים לשמוע/להרגיש מאדם קרוב/הורה שלנו/חבר/ה שעשה משהו שלא היה לנו נעים? שיבקש סליחה? שירגיש אשם? כמה זה משמעותי עבור אהובינו שניקח אחריות ? מה זה אומר בכלל "לקחת אחריות"? איך זה נראֶה? האם יש זמן נכון ללקיחת אחריות? - תוך כדי/אחרי? ("מה, אבל עברו שלושה ימים... עברה הדרמה... למה לפתוח את זה שוב?"). איך מלמדים את הילדים לקחת אחריות? מה ההבדל בין אחריות לאשְמה, והאם אפשר להגזים עם לקיחת האחריות ? זה היה פרק יומולדת של רונה. היא בחרה את הנושא, והסיבה לכך- סוּפּרה בפרק . תשתפו אותנו איך הרגשתם לפני ההאזנה, ואיך הרגשתם אחריה. תשלחו את הפרק לחברים/הורים/מכרים/שכנים... מזל טוב רונה !!! שכל משאלותייך יתגשמו- א מ ן ! שהחטופים יחזרו הביתה, שחיילנו יהיו בריאים ושלמים, העם שלנו יאהב זה את זו, ושאהובינו יהיו בריאים ! וכמובן - חג חנוכה שמחחחח !!! להצטרפות⁠ לקבוצה של ״הורים בחברותא״

בפרק הזה איתי ורונה דחסו רגליהם (39/42) בנעליהם הקטנות של אריאל מילי וברי (26/31). מצד אחד היה צפוף מאוד מאוד מאוד (ועם הרבה חול:), מצד שני - הלבבות התרחבו. כמה הפעולה הכביכול קטנה הזאת, זו שמוציאה אותנו - ההורים, מעצמינו, יכולה להרחיב לבבות, ולחזק קשרים. לפעמים אנחנו כלכך עסוקים בלהציב גבול/לעמוד בזמנים/נימוסים והליכות/למה עשית ככה/"תפסיקו לריב!!!"... שאנחנו ממש יכולים לפספס את אותן עיניים קטנות... כמובן שלא במתכוון, הא? זה קורה ל כ ו ל ם ! החיים האלה כלכך מלאי התרחשויות, שקל ממש לפספס את זה. בפרק הזה הצענו לכםן זווית חדשה . זווית בגובה מטר, אולי פחות... את זווית הילדים שלכם/שלנו. תודה לרבקה שפותחת לנו את הזוויות הללו, ומחדדת לנו את החושים . דיברנו ,בין היתר, על - איך נבין אותם כשהם נסערים ולא הגיוניים בשום צורה? מה לעשות כשאנחנו לא מבינים למה הם כלכך מעצבנים/לא ברורים - ואיך עושים את המעבר מ-"אי אפשר להבין אותם" ל- תומכים בהם? מה קורה כשמבינים אותם, אבל לא רוצים לזרום איתם? איך נציב גבולות באופן שבו נראֶה את הילדים, ואיך זה משפיע עליהם? איך הילדים לפעמים "מכניסים אותנו לנעליהם", ולמה לפעמים הם פשוט -מתנהגים את הבעיה, אבל לא ברורים במה באמת עובר עליהם, וכמובן : מה עושים עם זה ??? פרק סופר מעניין וחשוב ❤️ תודה לקהילת הורים בגובה העיניים, שביקשה את הנושא הזה ! יצא ממתק ! להצטרפות לקבוצה של ״הורים בחברותא״

פרק עם ק ה ל !!! (מתנצלים מראש, רונה השתכרה). אושר גדול היה לפגוש אתכם פנים אל מול פנים ! ולעניינינו ! הפעם דיברנו על : חברוּת ! דיברנו על : מה קורה כשילדים מדירים ילד אחד מהחבורה? אבל רגע... מה קורה אם הם באמת לא רוצים לשחק עם הילד הזה ? הרי להכריח זה לא סבבה... אז מה כן?, מה לעשות כשילדינו בוחרים חברים שאנחנו לא אוהבים?, מה לעשות/לא לעשות כשהם "קונים" חברים במתנות?, איך ללמד אותם התנהלות חברתית מכבדת?, איך להתנהג כשהילד שלנו מתנהג בצורה פוגענית או נצלנית ?, מה לעשות כשהילד שלנו משתף אותנו במקרה שנשמע לנו לא חברי ? האם להתערב? לתת עצה?, לֶמה הילד שלי זקוק באותם הרגעים? שניתן לו פתרון? שנקשיב לו ? דיברנו המון על הלב החשוף , ועל הפחד מדחייה ! גם שלנו המבוגרים! על דוגמא אישית... ורונה שיתפה את הקהל על מקרה שקרה לה עם חברה, שגרם לה להבין לעומק מקרה שקרה לאריאל מילי... בואו בואו, תשתפו אותנו אם נגענו בלב שלכם !

היום נדבר על הילד הבכור ! הילד שבזכותו קיבלנו את התואר : אמא ואבא ! זה שעד לא מזמן היה היחיד והמיוחד שלנו, היה כל עולמינו. צולם מכל זווית אפשרית - חיוך ראשון,שן ראשונה,צעד ראשון.. המציאות שלו הייתה זו - אני היחיד והמיוחד. והופס ! הריון שני, אמא ואבא מתכוננים לתינוק החדש - הגוף של אמא משתנה, יש לה כבר פחות כוח להרים אותי... אומרים לי: "בקרוב יהיה לך אח קטן ! אתה תהיה הגדול !!!" אבל רגע... אני רוצה להיות ה-גדול??? מה זה אומר בעצם? אני עוד תינוק בעצמי! ואז התינוק מגיע - וזה נכון שאמרו לי שזה כייף להיות אח גדול, וזה באמת קצת מגניב שיש פה תינוק חמודי ! והיי הוא אפילו קצת דומה לי !!! אבל ! אם זה כזה כייף, למה כולם מחייכים רק אליו? למה כולם שומרים עליו כלכך מפניי ? "תזהר!", "תשטוף ידיים", "ששש שלא תעיר את התינוק", "אתה הגדול עכשיו"... ואחרכך גם מגיע ה- "תוותר לו, הוא הקטן", או "נו ! אתה הגדול תהווה לו דוגמא" . אז בפרק הזה נכנסנו לראש של אותו בכור... מוכנים לצלול לשם? איך הוא מרגיש ? האם יש פה שינמוך/הרעה בתנאים? האם זה נכון לתת לו אחריות? למה הוא כלכך לא מרוצה? למה ילדים גדולים נוטים להיות "בעייתיים"? אם אנחנו עושים הפלייה מתקנת ,כמו שלמדנו בפרק על יחסי אחים, האם זה פוגע באח הצעיר? מה אנחנו עושים עם כל רגשות האשמה שאנחנו לא נותנים לאח הקטן את מה שנתנו לאח הגדול ברמת ההשקעה? למה הבכור לא משתף פעולה כשאנחנו אומרים לו : "תוותר לו", "תתחשב", "הוא קטן, תלמד אותו" ? מה לעשות עם כל האגרסיות/הרצון לתשומת לב שיש לבכור? תלחצו על הפליי, תנו אוזן - ותעדכנו מה תפס אתכם :) להרשמה למסיבה של הורים בגובה העיניים (חגיגת פרק 120) להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠הורים בגובה העיניים⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠לאינסטגרם

אךךך האש ששורפת בחזה ! העשן שיוצא מהאוזניים !!! הצילוווו !!!! איך אתם מרגישים כשאתם עצבניים? מה אתם עושים כדי להרגע? מה אתם עושים כשאתם עצבניים ואין לכם דרך להרגיע את עצמכם, כי אתם עם הילדים? מה קורה כשהכל יוצא על הילדים? או על הבן/ת זוג? אוף. זה ממש לא היה מתוכנן... אבל הר הגעש התפוצץ, ועכשיו מה? רונה התחילה את הפרק עצבנית ! אבל באמת, לא רק בשביל הפרק! היא אשכרה הגיעה עצבנית לפרק על ילד עצבני :) צחוקים איתה. אז התחלנו מהזווית של ההורה העצבני כי זרמנו עם המצב של רונה, והמשכנו משם לזוויתו של הילד העצבני. אז הורה עצבני- איך זה נראה? מה עושים כדי להרגע? איך הורה עצבני יכול לגשת לילד עצבני? הרי כולם פה עצבניים! הצילו! ילד עצבני- איך זה נראה? איך אנחנו יכולים לדעת שהוא באמת עצבני? למה זה קורה? מה עושים? האם ואיך ניתן להרגיע אותו? מה לא כדאי לעשות? יצא פרק עצבני, אך גם מצחיק אל דאגה ! והעיקר עם המוןןןן אסימונים ונקודות למחשבה. מוכניםות להתעצבן איתנו ? יאללה, בואו ! להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של ⁠האתגר של רבקה⁠ להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠הורים בגובה העיניים⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠לאינסטגרם

הכנה מראש: הפרק הזה יצא קצת טיפול זוגי, מבלי להתכוון לכך ! אז שלחו את הפרק לבן/ת הזוג, ותשתפו אותנו איך זה השפיע עליכםן,הא? אז לפני שהשיחה הפכה לטיפול זוגי, דיברנו על: רונה ואיתי שיתפו את רבקה, שלאחרונה יש המון התעסקות, מצד הילדים, ב-מי אוהב/לא אוהב/כמה אוהב ואת מי. "אמא את לא אוהבת אותי", "אף אחד לא אוהב אותי", "אני אוהב רק את אבא" וכו... והרי רונה ואיתי הכי אוהבים את ברי ואריאל מילי, נכון? כמה פעמים הם יכולים לענות במוּארוּת: "אנחנו הכי אוהבים אתכם בעולם" ? רונה שיתפה שנמאס לה מהלופ הזה. וגם רונה שיתפה כמה זה מחלחל לה לסדקי הלב כשברי אומר לה שהוא לא אוהב אותה, בטח ובטח אם זה נשלף פעמיים בשעה, לפחות (!!!) אז- למה הילדים אומרים את זה? האם זה מעיד באמת על חוסר אהבה? מה ניתן ללמוד מהאמירה הזאת? איך אפשר לעזור להם? אלו תגובות ירגיעו את התופעה, ואלו יחריפו? האם זה קשור להורה מועדף? ואם כן למה זה קורה? מה לעשות כשנפגעים? מה לעשות כשהם אומרים את זה כדי לקבל תשומת לב? וכמובן - שיצאו שם פנינים בדמות טיפול זוגי :) שווה האזנה נשתמע בפרק להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של האתגר של רבקה להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠הורים בגובה העיניים⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠לאינסטגרם

"מה אני המשרתת שלךךך???" - מכירים את המשפט הזה? אם גם לכם עולות המחשבות: "שלא יגדל לי פרזיט/מפונק/שח'/לא מעריך" - הפרק הזה עבורכם. "מטלות- הבית"... בעעע... מישהו פה אוהב לבצע את "מטלות -הבית" הלופ הזה של : כביסה,כלים,ניקוי,טאטוא, בישול,קיפול... אין סוף בקיצור! ואז מגיע הרגע שאנחנו מקפלים את הכביסה, והילד צועק: אמא/אבא תביא/י לי מים ! כאמור כמו -שח' . למה ומדוע? מה אני המשרת/ת שלךךך ???? אז מה היינו רוצים שיעשו? למה אנחנו רוצים שיעשו? האם ואילו מטלות הילדים שלנו רוצים לעשות? האם זה עוזר? האם זה מתאים לנו? איך אנחנו מגיבים כשהם רוצים לטאטא/לבשל/לקפל ורק מלכלכים עוד? אז מצד אחד אנחנו רוצים שילמדו לעשות את מטלות הבית, ומצד שני - "לא ככה !" "תן תן לי רגע" ... מה רבקה חושבת על- לשלם לילדינו עבור מטלות- הבית ? בקיצור: נשתמע בפרק, הא? דיברנו המון ! ויש המוןןןן שיעורי בית :) להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠הורים בגובה העיניים⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠לאינסטגרם