בלב אופקים (גרסת הפקה )

בן ג'ני ודורון, אח לעומר, עמית ועופרי.מנסיבות נפילתו של ערן ניתן ללמוד רבות על סיפור חייו. ערן היה לוחם וחובש קרבי בגדוד 51 של חטיבת גולני,ונפל בשכונת סג'עייה בעזה כשהוא רץ אל התופת,בניסיון להציל את חבריו ומפקדיו שנפגעו מפיצוץ מטען. בתור ילד למד ערן אילוף כלבים, והיה ידוע בשכונה כ"מי שעושה בייביסיטר" לכלבי השכונה כאשר אחד השכנים יוצא לחופשה. אחד מכלבי השכנים היה מלווה אותו יום יום לבית הספר ולא עוזב אותו עד שערן היה נאלץ לקרוא לבעליו. לערן היה את כלבו האהוב טימי, השניים היו מחוברים מאוד וחלקו מיטה, על אף שמדובר בכלב די גדול מגזע רועה גרמני.  כמו כל דבר שעשה, התייחס ערן לתפקיד החובש כמשימת חייו. בזמנו הפנוי בסופי שבוע למד לימודי טראומה ואנטומיה כדי להיות המטפל הטוב ביותר עבור חבריו, ותמיד דאג לרענן ציוד באפוד ולהיות בעל ידע וכושר כדי לתפקד בזמן אמת.עוד לפני הצבא, אהב ערן להתנדב ולטייל בארץ. במהלך לימודיו התיכוניים יצא בקביעות לטיולי שביל ארץ ישראל והכיר את כל אתרי המורשת. ערן הקפיד להגיע לכל המפגשים בתנועות הנוער המסייעות בהכנה לקראת הגיוס, וסימן לו כיעד להתגייס לגולני ולשרת שירות משמעותי.באחד ממכתביו ציין שנלחמים אך ורק כשיש על מה להגן. הוא האמין שהמלחמה הנוכחית היא צודקת. כשחשב על העתיד, התלבט בין החלום על קריירה צבאית לבין החלום להיות וטרינר. הפקה והקלטה : עופר גולן - Digital-Motion מיקס סאונד וקריינות : אלי אלון הופק באוקטובר 2024 עבור עיריית אופקים

בן מוריס ומרגלית. נולד בכ"ח בשבט תשכ"ו, 18.02.1966. אבא לליאור, קורל, שוהם, וגיל, סבא לעלמה, וללביא הקטן אשר לא זכה להכיר, ונולד חודשיים לאחר פטירתו. כשהיה בן שנתיים נפל אביו בקרב במלחמת ששת הימים, וכבכור גדל ופעל ראובן כראש המשפחה, ותמיד דאג, תמך והיה כאבא לאחיו. גם בשנות שיבתה של אמו דאג לתמוך ולטפל בה עד פטירתה.ראובן למד בבית הספר סיני, ולאחר מכן המשיך לתיכון המקיף הכללי באופקים. בתום לימודיו התגייס לצבא ושירת בתפקיד נהג חילוץ כלי צמ"ה, טנקים וכד'.לאחר מכן עבד ימים ולילות כנהג משאית תובלה, ופירנס את משפחתו בכבוד כדי שאף פעם לא יחסר לה כלום. כל מחשבותיו ופעולותיו היו נתונות למען ילדיו.בבוקר שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, כשנשמעו קולות האזעקה וירי המחבלים, הורה ראובן לשני ילדיו להתחבא במבנה ממוגן בחצר הבית, בזמן שלא היסס ותוך סיכון חייו ביצע סריקות בחצר כדי לוודא שהמחבלים לא יכנסו ויפגעו בהם. מחבל שחדר לבית השכן ביצע משם ירי לכיוונו, אשר גרם למותו במקום. בעקבות הירי נוטרל המחבל ולא הצליח לפגוע בילדים.ראובן היה עמוד התווך של כלל בני המשפחה, והוא אהב, דאג, תמך, וליכד בין כולם. חסרונו השאיר חור גדול בלב ולעד ינצרו כולם את זכרונו.היה בן 57 במותו. מקום מנוחתו בבית העלמין באופקים.יהי זכרו ברוך. הפקה : Digital-Motion הופק עבור עיריית אופקים אוקטובר 2024

רועי חיים נולד ב-19.10.2001, ג' בחשוון תשפ"ב, בבית חולים סורוקה בבאר שבע - הרביעי מבין האחים: רפאל, אריאל, הודיה ושירה. רואי חיים גדל באופקים והיה ילד ונער שמח, פעלתן, חברותי וחרוץ מאוד. תמיד דאג לסביבתו, היה מלא עשייה ונתינה, התנדב רבות והקדיש את כל חייו למען האחר. היה ילד ונער חיובי מאוד, אופטימי, וקיבל כל אדם בסבר פנים יפות. תמיד נהג בצניעות ובאצילות רבה כלפי כל אדם שהכיר, והקרין המון טוב לב כלפי הסובבים אותו.רואי חיים למד בבית הספר היסודי מורשת ישורון ובחט"ב ובתיכון בישיבה התיכונית שבילי אית"ם (לשעבר אפיקי ארץ). עוד בהיותו נער היה עצמאי מאוד, הקים ביחד עם חברו עסק לגינון, וכך מימן את רישיונו. בהמשך הדרך גם סחר ומכר דברים.רואי חיים התגייס לשירות משמעותי, שירת כמ"כ בסיירת גולני, והיה מועמד לקצונה. היו לו תעוזה, ענווה, נתינה ללא גבולות, אחריות, בגרות נפשית, ואינטליגנציה רגשית גבוהה מאוד. הכי בלטה אצלו רוח הלחימה - הוא היה חדור מטרה, אהב מאוד אתגרים ועמד בהם בגבורה ללא חת.רואי חיים היה בן 22, רווק, ולא הספיק להתחתן לפני מותו. ב-7 באוקטובר 2023 נפל מתוך גבורת אמת על הגנת העיר אופקים, בעת שרץ אחרי אחיו הגדול בידיים חשופות על מנת להגן על התושבים בשכונה בה גדלו. יהי זכרו ברוך.

אליעד אוחיון הי"ד נולד בי"ב בטבת תש"ס, 20.12.1999 בבית החולים הדסה בירושלים. גדל באופקים, הילד השני מתוך חמישה, להוריו שרית ומשה הי"ד, אח לאמתי חיים, יאיר, שירה ואורי יוסף.מילד חייכן ואנרגטי גדל להיות נער וגבר חייכן, אנרגטי ומלא חיים. בגיל 14 התחיל להתנדב בעמותת "חברים לרפואה" - מחוז דרום לתמיכה וסיוע למשפחות, קבוצות ויחידים המתמודדים עם צרכים מיוחדים (כיום נקראת העמותה, "מאירים"). במהלך 10 שנים הספיק להתנדב כמעט בכל עמותה בישראל (להושיט יד, קו-לחיים, בית הגלגלים, עלה/עדי נגב, חסדי דרור, כנפי רוח, ועוד). בנוסף לכך שימש במקביל כמדריך בתנועת הנוער "בני עקיבא", כשהוא בכיתה י׳ וחניכיו בכיתה ד׳ (שבט נבטים).אליעד היה בוגר ישיבת/פנימיית בלב״ש (בלבב שלם), והתגייס לצה״ל ב-2 בספטמבר 2019. הוא החל את שירותו כנהג צמ״ה בחיל האוויר, וסיים אותו כאחראי על משקי גף רבנות בבסיס חצרים.לנשמתו התנדב עם ילדים חולי סרטן ועם צרכים מיוחדים ולמחייתו עסק בהקמת אירועים. הוא ידע "להרים" כל סוג אירוע, בכל לוקשיין אפשרי.אליעד היה אדם שמח, מכיל, סובלני, כנה וישיר (לטוב ולרע), חברותי, סקרן ואוהב ריגושים. הוא אהב לנגן בגיטרה, תופים, קחון (סוג של תוף) ופסנתר, לטייל בארץ ישראל ומחוצה לה, וכדורסל; אבל התחביב האהוב עליו היה לשבת עם כל ״השותפים הבכירים״ - כי בשבילו כל אדם היה שותף וחבר - כל מה שצריך היה לשבת איתו ולהיות חלק מהחבורה.אליעד נפל בשבת השחורה, 7 באוקטובר 2023, בקרב עם מחבלי חמאס באופקים.משה אוחיון הי"דנולד ב-א' בתשרי תשל"ב, 20.09.1971, בבית החולים דז'אני ביפו, בן בכור מבין 7 ילדיהם של נינט ויצחק אוחיון. עד גיל 4 גרה המשפחה במעברה בבת ים, ולאחר מכן עברה למושב יד רמב"ם. כבכור, לקח על עצמו משה כבר מגיל צעיר את האחריות לטיפול בלול המשפחתי ועל עבודות משק נוספות. בצבא שירת בחטיבת הנח"ל, כמ"מ בגרעין תומר שבקיבוץ מירב.משה היה מעורב באין ספור פרויקטים חברתיים בעיר: העשייה החברתית מילאה את ימיו מהרגע שקם בבוקר ועד שעלה שוב על יצועו. לא היה דבר שהיה בלתי אפשרי מבחינתו - וכשהמציאות לא תאמה איזו מן התוכניות – הוא דאג לסדר את המציאות.במשך שנים שימש כראש מחלקת מפעלים בתנועת בני עקיבא וניהל את הגרעין התורני באופקים. במסגרת תפקידו הקים בין השאר בעיר מועדניות רווחה, מועדנית לילדים עם צרכים מיוחדים, מרכז סיוע למשפחות רווחה, ועוד. בתקופה בה כיהנה ברשות ועדה קרואה שימש משה כמנכ"ל הקרן לפיתוח אופקים (קרן אלפא), במסגרתה קידם הקמת שכונות חדשות, ניהל את חברת "מרחיבים אופקים" שהקימה שכונה חדשה בשכונת מישור הגפן וקידם פרויקטים חדשניים עבור מערכת החינוך בעיר.בשנת 2013 התמודד משה על ראשות העיר ולאחר מכן כיהן כחבר מועצת העיר. הוא למד במרכז מנדל למנהיגות חינוכית בירושלים, הקים את התוכנית למנהיגות חברתית בצפון הארץ וניהל אותה במשך כשלוש שנים.בשנים האחרונות יזם תוכנית מנהיגות לאנשי החינוך במחוז דרום, ושימש כמנכ"ל מיזם 929, אשר מנגיש את התנ"ך לכל גווני האוכלוסייה. בנוסף, היה חבר במספר קבוצות שעסקו בחיבור הקרע בחברה הישראלית ויזם פעולות שונות בנושא.הייחוד של משה היה בעיקר בהשפעה שלו על אנשים: היתה לו את היכולת ליצור קשרים אישיים בהתאם לסיטואציות שונות, וכך בכל מקום שבו נדרשו עזרה או סיוע - שם היה. בעקבות זאת, היה מעגל הקשרים שלו מגוון ורחב. מבצע אחרי מבצע נקרא משה לדגל – והיה נכון לכל משימה.בבוקר שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, ממש מרגע שנשמעו קולות הירי בשכונה, היה ברור למשה שהוא יוצא לסייע לכולם. הוא הכניס את השכנים למקלט, לקח את הרכב ביחד עם בנו אליעד ויצא לעבר מקורות הירי. לאחר שנכנס לחצר בו נמצאו המחבלים ניהל עמם קרב יריות עד שנפגע ונהרג בקרב על הגנת אופקים.יהי זכרו ברוך.

איציק נולד באופקים ב-03.11.1969, ילד תשיעי מתוך תשעה אחים.בגיל 13 יצא ללמוד בקיבוץ סעד עד גיוסו לצבא. שירת ביחידת דובדבן, והיה גאה מאוד בעשייה שלה. הוא הצטיין ובלט בשירותו, היה מוערך על מפקדיו, ולא אחת התמודד עם מבצעים שיחידתו הייתה אמונה עליהם - אולם אף פעם לא הזכיר את הסכנות והקשיים שהתמודד עמם. לאחר שהשתחרר מהצבא, נסע איציק לארה"ב עם חברו הטוב אורן מויאל. לאחר כמה חודשים חזר ארצה ונרשם ללימודי כלכלה. כשסיים את לימודיו פתח יחד עם תושב אופקים וחבר המשפחה חברת כח אדם.ב-20 השנים האחרונות עבד כסוכן מכירות מוביל ומצליח בחברה חזקה ומוכרת. ב-3 השנים האחרונות לפני מותו עבד איציק בחברת סטרטאפ חזקה ומובילה.איציק ניחן באומץ רב, שבלט בשירותו הצבאי אבל גם באזרחות. הוא היה גבר דעתן, משכיל, אהוב על כולם, נערץ על החברים שלו ובמיוחד על המשפחה, האחיינים והנכדים שהעריצו אותו. נהג לשמור על כושר גופני ומראה אסתטי שגרם לכולם להתאהב בו ובאופיו יוצא הדופן, וידע להיות בכל מקום ובכל שעה בשביל כולם, ובמיוחד עבור ילדיו - אניל, ליאם וארי, שהיה מטורף עליהם, ואחותו זהבה – שהיה ויישאר עבורה אח אהוב והחבר הכי טוב שלה.ב-7 באוקטובר 2023, יצא איציק מהבית כשהבין שישנה חדירת מחבלים לאופקים. הוא דרך את נישקו ויצא להגן על תושבי שכונת מישור הגפן, בה נהרג.איציק גיבור שלנו. יהי זכרך ברוך. הפקה והקלטה : עופר גולן Digital-Motion מיקס סאונד וקריינות : אלי אלון הופק אוקטובר 2024 עבור עיריית אופקים

נולד ב-05.05.1967, כ״ה בניסן תשכ״ז, בנם של פני ופליקס, הקטן מבין אחיו. למד בבית הספר לקציני ים בעכו, ולאחר מכן שירת בחיל הים. בשנת 1992 נישא לאהובת לבו רווית, ונולדו להם 4 ילדים: מתן, עדן, שילת ונועם. יגאל היה איש משפחה בכל רמ״ח איבריו, והמשפחה ניצבה מאז ומתמיד בראש סדר העדיפויות שלו. תמיד דאג לילדיו ולאשתו, והשריש בבני משפחתו ערכי נתינה, עזרה לאחר, צניעות, כבוד, ערבות הדדית, אמונה בדת ובדרך, ואהבת חינם. כחלק מהערכים שהנחיל, דאג להטמיע בהם את מצוות מתן בסתר במטרה לשמח משפחות נזקקות בחגים. ביתו תמיד היה פתוח לרווחה - יגאל אהב שהבית מלא באורחים והשרה אווירה נעימה ודאג להכנסת אורחים כיד המלך. בשנת 1993 התגייס למשטרת ישראל, ובמהלך השנתיים הראשונות שירת כסייר. תחום החבלה עניין אותו מהרגע הראשון, והוא ניגש למבחני הקבלה ועבר אותם בציון גבוה. במשך 27 שנים שירת יגאל כחבלן במשטרת אופקים, מחוז דרום, חבלה נגב. במהלך שירותו גילה מסירות ומקצועיות מרשימה ויוצאת דופן, אהב והעריך מאוד את עבודתו ואת חבריו.  בשעות הפנאי אהב מאוד לרכוב על אופניים ויחד עם חברו הקימו את קבוצת הרכיבה ״רוכבי הדרום״. בנוסף, אהב להתאמן במכון כושר, לטפח את הגינה, ובעיקר לצבור חוויות עם משפחתו בארץ ובחו״ל. בעשור האחרון, התנדב יגאל בסוכנות היהודית ושימש כנציג משטרת ישראל בקהילה היהודית בניו ג׳רזי.במהלך חייו, דאג יגאל לסובביו והתייחס לכל אחד בגובה העיניים. הוא הקדיש את מלוא תשומת הלב לכל אדם באשר הוא, ותמיד דאג לשמח ולעודד את האנשים בקרבתו. המוטו בחייו היה – "אין קיצורי דרך בחיים! יש לבנות את חייך בשתי ידייך". רב נגד יגאל (ניסים) אילוז הי"ד נפל בקרב בשבת השחורה, כ״ב בתשרי תשפ״ד, 7.10.2023.יהי זכרו ברוך! הפקה והקלטה : עופר גולן מיקס סאונד וקריינות : אלי אלון הופק באוקטובר 2024 עבור עיריית אופקים

כולם אמיצים,כולם גיבורים,כל מי שנלחם.אבי שלנו היה אמיץ וגיבור גם בחייו.כל מי שהלך לצדו ובילה עמו - ידע שהוא מוקף בביטחון. שתי דוגמאות קטנות: במסעדות תמיד יושב היה עם הפנים כלפי חוץ, מוכן לכל תרחיש; ובהשבעה של אחיו הקטן, למרות שהיה עייף לאחר משמרת בתחנת רהט, לא הסכים לשוב הביתה עד שכל המשפחה חוזרת. ולמה? כי הוא היחיד עם נשק. זהו אבי שלנו, הגיבור שתמיד ידענו שהוא כזה, ועכשיו כולם יודעים.רס"ר אבי בוזגלו, בלש בתחנת רהט, בן 26.נולד ראשון להוריו, זהבה ומרדכי, ילד יפה עם עיניים חכמות.גדל באופקים, מוקף חברים ומשפחה, והיווה דמות לחיקוי עבור אחותו אור ואחיו אהרון.במהלך התיכון התנדב ב'חוסן' וב'אחריי', ופעל רבות למען הנוער בעירו.בסיום לימודיו עבר שנה וחצי משמעותיות במכינת איתן, ולאחר מכן התגייס ליחידת דובדבן.לאחר שחרורו מהצבא התגייס למשטרה, ושירת כבלש בתחנת רהט. בתחנה מספרים כמה חדור מטרה היה, חותר למגע וחבר אמת שאהוב על כולם. זהו אבי שלנו - תמיד עושה, ותמיד מקריב מעצמו למען אחרים. כשהיה קטן היו אלה משפחה וחברים, וכשגדל עשה הכל למען מדינת ישראל.בבוקר שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, שמע אבי יריות, ומיד התלבש, חבש את כובע המשטרה ורץ החוצה. חבר שנלחם איתו מספר כי רץ כל כך מהר שלא הצליח להשיג אותו, וכי הריצה של אבי, שהיה הראשון, נסכה בו אומץ.החבר מספר שכשהגיעו וראו את המחבלים הארורים עם כל ארסנל התחמושת שלהם, ידעו שזהו קרב אבוד מראש.ובכל זאת, לא ויתרו.כמה אומץ לב צריך אדם שיהיה בו על מנת להחליט להישאר נוכח בסיטואציה ההזויה הזו.בסרטון רואים את אבי רץ ראשון, מוביל.מסתכל במקצועיות לצדדים תוך כדי.ואז פשוט מזנק ורץ לכיוון המרצחים, השפלים, צמאי הדם.הוא ואחרים נלחמו והצליחו לחסל מספר מחבלים, אך אבי לא שרד את הקרב. כדור אחד במספר דקות מועט - אך שמרגיש כמו נצח - גדע את חייו, חלומותיו, רצונותיו - ואת משמעות חיינו באותו רגע.כמובן שהארורים לא הסתפקו בכדור אחד, ולאחר שאבי שלנו כבר מסר את נפשו למען עם ישראל - הם פשוט עברו שם וריססו לכל עבר, ביצעו "וידוא הריגה". אבל לא היה שם שום וידוא הריגה - הייתה רק אכזריות של צמאי דם.מחכים לראותך שוב אבי שלנו, אהוב ליבנו. מחכים למשיח צדקנו ולתחיית המתים בקרוב. במותו הציל רבים מספור, לעולם לא נשכח. הקלטה : עופר גולן מיקס סאונד וקריינות : אלי אלון הופק עבור עיריית אופקים אוקטובר 2024

נולדה בברית המועצות בשנת 1967, אחות לשלושה אחים. נישאה וילדה שני ילדים, ולאחר העלייה לישראל בשנת 1991 נולדו לה עוד שני ילדים. בישראל עבדה במקומות שונים ותמיד חתרה לשיפור מקומה.  ברטה נתנה לארבעת ילדיה (ששון, סיגל, אביבה וניסן) את כל עולמה, ברוחה, באהבתה ובמורל האינסופי שלה לחיים, עם עשייה לשיפור החיים וחתירה להצלחה. היא ברטה לא היתה רק אמם של ילדיה, אלא גם חברה אמיתית, של ילדיה ושל כל חברותיה. היתה אהובה מאוד על כולם ותמיד השרתה תחושת שייכות וקרבה.ערך הכנסת האורחים ניצב אצלה בראש המעלה - תמיד דאגה לדברי מתיקה למקרה שמישהו יגיע וזאת על מנת לפנק את האורח. תמיד אירחה במלוא ההשקעה, והכי מכל השקיעה בנוכחותה - ודאגה להיות שם באמת למען ובשביל האורח.בית פתוח ולב רחב - זו ברטה.ברטה נרצחה במתקפת הטרור של ארגון חמאס ב-7 באוקטובר 2023.היתה בת 56 במותה.הילדים מתגעגעים כל כך,ומאחלים שנזכה כולנו לקצת ממנה.אוהבים וזוכרים יום יום את הטוב והיותר טוב ממנה ❤️ הקלטה : עופר גולן עריכת סאונד וקריינות : אלי אלון הופק עבור עיריית אופקים מחלקת דוברות 2024

אבי היפה עבד כמנהל סניף "שופרסל" באופקים במשך 3 שנים. הוא אהב והתגאה בעבודתו, והעריך כל אחד מעובדיו, וכל אחד מלקוחותיו. תמיד הסתובב עם חיוך מאוזן לאוזן, דאג לעזור לכל אחד שרק ביקש, וידע למצוא פתרון יצירתי כדי לסייע. האמין שתמיד יש לאן להשתפר ולהתקדם, וידע כיצד לבקש בנימוס, בחיוך וברוח טובה - וכך הצליח לרתום ולגייס אחריו כל אחד ואחת. אבי עבר לגור באופקים שלושה שבועות בלבד טרם אותה שבת שחורה, ולמעשה, הייתה זאת השבת הראשונה שבה בילה בביתו שבאופקים. בשעה 7:05 בבוקר, שמע אבי קולות ירי רבים, ולאור העובדה שהיה חובש בהכשרתו, יצא החוצה על מנת לבדוק ולהבין מה קרה,וכיצד יוכל לסייע ולעזור.מחוץ לביתו הייתה חוליית מחבלים, אשר ירו בו וקטעו את חייו.

בבוקר שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, במהלך אירועי השבת השחורה, שמע רוני יריות סמוך לביתו שבשכונת מישור הגפן באופקים. הוא התקשר לתחנה ונאמר לו שיש חדירת מחבלים. ללא היסוס, החליף רוני במהירות את בגדיו, התחמש ויצא החוצה באומץ ובנחישות, כשהוא מותיר את אשתו החרדה שירן, אשר צעקה לו "אל תשאיר אותי לבד". שלושת ילדיו נשארו לישון לילה לפני כן אצל אימו שמתגוררת בשכונה אחרת בעיר.     רוני הותיר אחריו את אשתו שירן (37), ושלושת ילדיהם - ליאור (11.5), מיה (9) ואליאל (5.5). יהי זכרו ברוך. במפגן גבורה קולקטיבי סיכלו רוני, לצד שוטרים, עמיתים ואזרחים אמיצים, פיגוע נתעב עוד יותר באופקים. למרבה הטרגדיה, פגש רוני את סופו בגיל 39, כגיבור. הוא מת מות קדושים כאשר הציל רבים בשכונת מגוריו. צילום ועריכה : עופר גולן מיקס סאונד וקריינות : אלי אלון הופק עבור עיריית אופקים מחלקת דוברות https://www.ofaqim.muni.il/695/?preview=d5ew6s16a41w15