אחד התחביבים הפופולריים בשנים האחרונות בישראל הוא "ציד שטפונות". אכן, אין הרבה מראות מרשימים ומעוררי כבוד לטבע כמו לחזות בזרמי מים עצומים ועוצמתיים שוטפים את המדבר - והכל כמובן בזהירות וממרחק בטוח. מה זה בכלל שיטפון? איך הוא נוצר? ובעיקר - מה יהיה גורלם של השטפונות בעתיד ההולך ומתחמם, הולך ומתייבש, של ישראל ואגן הים התיכון בכלל? פרופ' אפרת מורין מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית חוקרת את השפעת שינויי אקלים על מערכות סביבתיות - ומתמקדת בשטפונות. בשיחה עם HUJICAST מתברר שהיא לא אשת בשורה: לפי המודלים שלה, עד סוף המאה ה-21 ירדו הנפחים של השטפונות בישראל בכ-40 אחוזים. זה המון. מלבד זאת, יהיו שלושים אחוז פחות סופות והשטח שעליו יירד הגשם ייקטן גם הוא בכ-40 אחוזים. כלומר, גם השטפונות שעוד יהיו, יהיו קלים יותר, יתפרסו על פחות שטח ויימשכו פחות זמן (שאלתם את עצמכם מהי בעצם סופה? גם על זה דיברנו).ואם זה לא מספיק מדכדך הרי שכמות השטפונות תקטן רק איפה שאנחנו והטבע צריכים אותם, כלומר במדבר, באקוויפרים ובאגני ההיקוות. דווקא בשטחים העירוניים - איפה ששטפונות הם הרבה פחות יפים והרבה יותר מסוכנים - תעלה כמות השטפונות והאלימות שלהם, הודות לשלמת הבטון והמלט וכשלי התכנון בישראל. יש למה לחכות!להרחבה בנושא מומלץ להאזין לפרקים עם פרופסור ערן פייטלסון, על תכנון סביבתי בישראל ועם ד"ר אפרת שפר על כמויות הגשם בישראל.
