כמחצית מאוכלוסיית העולם מתגוררת בערים, ובישראל השיעור גבוה במיוחד: תשעה מכל עשרה מאיתנו חיים בעיר ומבלים חלק ניכר מזמננו במרחב הציבורי. אז למי שייך המרחב ה"ציבורי"? כי בחיי היומיום נדמה שהציבור אמנם משתמש במרחב הציבורי, אבל השליטה במרחב נתונה ברובה המוחלט דווקא לקניין הפרטי, לחברות מסחריות, מקומות בילוי, חניות, חלונות ראווה, שלטי חוצות, קניונים ועבודות תשתית לרוב. מהם זכויות התושבים במרחב הציבורי והאם ניתן לדבר על "הזכות לעיר"? ד"ר קטיה זכרוב אסף מהפקולטה למשפטים ופורום אירופה באוניברסיטה העברית, והאורחת בפרק הזה של HUJICAST, חוקרת וכותבת על תחומים רבים במשפט המשיקים ומרכיבים את החיים במרחב הציבורי: פרסומות, פטישיזם של מותגים, אידיאולוגיה קפיטליסטית וחופש הביטוי מול לשון הרע. מסתבר שמה שמרגישים רוב תושבי הערים נכון: עולם המשפט לא מגדיר ולא מסדיר היום את זכויות הציבור במרחב הציבורי. כוחות השוק, גדולים וחזקים, משתלטים על המרחב והציבור הוא קהל שבוי. ובכל זאת, נשמעים גם קולות חדשים הקוראים להסדיר - וקודם כל להגדיר - מהי אותה זכות מעורפלת על המרחב הציבורי ואיך היא תיראה.רמז לאיך יכולה עיר כזו להיראות מופיע בחלק השני של השיחה: מחקר של ד"ר זכרוב אסף בנושא גרפיטי וביטוי אישי שנעשה בברלין והראה את האפקט החיובי שיכול להיות למתן הזכות לתושבים ליצור בעצמם אלפי שלטי חוצות ולעצב את המרחב הציבורי כרצונם.
