מיומנויות עתיד - מסע אל עבר המיומנויות אליהן נידרש אישית ומקצועית

ד"ר שירלי הרשקו , חוקרת ומובילה בתחום הפרעות הקשב, על אחת התופעות הכי נוכחות בעולם העבודה החדש. בעולם רווי מסכים, הסחות, הצפה, עומס ולחץ ,כולנו חווים *קשיי קשב*, אבל חשוב להבין את ההבדל בינם לבין הפרעת קשב מולדת. אז מה בעצם קורה כשהעולם משתנה בקצב מואץ, והטכנולוגיה דוחפת אותנו לעיבוד מידע מהיר, למידה תמידית, והסתגלות מתמדת , בדיוק כמו שהמוח עם ADHD רגיל אליו? בפרק שירלי סיפקה תובנות וכלים ,כולל ההבחנה בין קשיי קשב להפרעת קשב, איך לבנות הרגלים שמתאימים למערכת ההפעלה האישית שלנו, ואיך אפשר לארגן את הזמן כך שנרגיש לא רק יעילים , אלא גם מסופקים. בעידן של AI, היכרות עצמית, ניהול עצמי, ויכולת לרתום את הסחות הדעת במקום להילחם בהן - הן חלק מהכישורים האנושיים הנדרשים. בואו לשמוע וללמוד עוד בפרק! מה דעתכם? נשמח לשמוע אתכם. 🎧 לינק לפרק המלא בקומה למטה. -------------------------------- להצטרפות לקבוצה שקטה עם עדכונים על פרקי הפודקאסט: https://lnkd.in/dmJNMH8m

אורית מרלין רוזנצוייג ,עיתונאית, תסריטאית, חולמת ומגשימה, וחוקרת נשמות ( שבכלל רצתה להיות רופאה!) - המראיינת שאני כמובן לא יכלה לעמוד בפיתוי והאתגר, ולראיין את מי שראיינה ומעל 20,000 ראיונות במשך 30 שנות נסיון, אבל גם ובעיקר – כי היא אשה מיוחדת עם לב שהתחבר ללב שלי מיידית, אז הזמנתי אותה מייד אליי לפודקאסט. מה הופך את הפרק הזה לבלתי נשכח? פעם ראשונה שאני מראיינת מישהי שהמומחיות שלה והמקצוע שלה היא עצם הראיון, ועם אנשים בכל קשת החברה הישראלית וגם בחו"ל, מישהי שהסתקרנתי לדעת מי היא מבינה על המין האנושי אחרי כל כך הרבה מפגשים ומהן מיומנויות העתיד בעיניה. והיא באה בלי מסכות, עם לב פתוח, חוכמה רכה וחודרת, והמון תובנות על החיים.  מתרגשת להזמין אתכם להאזין לפרק מלא בחוכמת חיים (פלוס כמה סודות מקצועיים לאמנות הראיון ! ), שמרגיש כמו שיחה לילית עמוקה על כוס יין עם חברה טובה - כזו שמבינה אותך בלי שתצטרכי להסביר יותר מדי.

"שאלה טובה יכולה לשנות את חיינו. אבל לשאול ,באמת, זו אומנות. זה הרגל. וזה גם אומץ." דיברנו על אחת המיומנויות הכי אנושיות, הכי מהותיות, והכי קשות לרובנו - היכולת לשאול שאלות. מכירים את זה שאתן לא פוגשות מישהי שנים ואז פתאום נפגשות ארבע פעמים בחודש? אז זכיתי בדיוק לזה עם Chedva (Vivi) Ludmir הנפלאה בחודש האחרון. נפגשנו לראשונה כשאני הייתי HRBP בחברת הייטק גלובאלית והיא היתה יזמת של סטארטאפ שבדיוק ניסה לשנות את הדרך בה מנטורינג מתרחש בארגונים. מנטורינג זה בייבי שלי, והיה להן רעיון מעולה. כבר אז היא היתה אמיצה, מבריקה, סקרנית, מתבוננת פנימה, חוקרת ושואלת את השאלות הנכונות, גם כשהן לא נוחות. מסע במנהרת הזמן קדימה, והנה נפגשנו בארוחת ערב במרץ, מייד קבענו פודקאסט, ואף חלקנו חדר בכנס מקצועי מצוין של ORCA Global Leadership and Networking באתונה. היום היא לא "רק" יזמת סדרתית, מייסדת Consider, , בעצמה מנטורית בחסד ( שמעתי במו אוזניי)-היא קודם כל אדם שרואה לעומק, והולכת עם סימן השאלה עד הסוף. ( אז אתם מבינים למה התחברנו כן? ) אגלה לכם סוד : ה"פרק" או השיחות הכי טובות היו כמובן בחדר בלי מקרופונים ומראות ליקטתי לכם כמה תופינים מרכזיים מהפרק שלנו ( קישור להאזנה / צפייה בתגובות ): * "אנחנו רגילים לדבר בסימני קריאה, כי זה נותן לנו תחושת שליטה. אבל ההתפתחות מתחילה כשאנחנו מסכימים לשהות בספק." *שאלות אמיתיות מייצרות תנועה. גם אם אין להן תשובה מיד. "יזמות, מנהיגות, שינוי – הכל מתחיל ב'מה אם?' טוב. ב'למה זה ככה?' אמיתי. לא בהנחות, אלא בהתבוננות." החשש הכי גדול שלנו הוא לא שאין תשובה – אלא מה נגלה כשנשאל באמת. כולנו מכירים את זה – את השאלות שאנחנו "שמים במגירה" כי הן מפחידות מדי. ודווקא שם מתחילה הטרנספורמציה האמיתית. גם בעידן ה-AI, האיכות של מה שנקבל – תלויה באיכות השאלות שנשאל. ומה איתכם ? איזו שאלה אתם לא מעזים לשאול את עצמכם?ומה יקרה אם תתחילו דווקא משם?

שמעתם פעם על מישהו שנכנס לעולמות הבינה המלאכותית מתוך רצון לרפא? אז שרון Sharon Mass : היא לא פחדה שה-AI ייקח לה משהו – להפך: "לא חשבתי. פשוט פעלתי. זה נתן לי תקווה ויצירה בזמן שכולנו היינו באי ודאות." בפרק עמוק, יצירתי בפודקאסט שלי "מיומנויות עתיד", היה לי לעונג לארח את שרון מס - יועצת אסטרטגית, יזמת חינוכית, יוצרת ו… חוקרת מהות. לצד מיתוג וליווי ארגונים, שרון מפתחת תהליכים חינוכיים וקהילתיים – עם שפה ויזואלית שהיא גם עדינה וגם מהפכנית. והיא הביאה לי מתנה את ערכת הקלפים שלה כפרעליה. "מהות בעיניי היא מיומנות לעתיד. אנחנו נולדים עם סל יכולות. אבל שוכחים. מערכת החינוך, החיים… שוכחים. וזה מסע לחזור למה שתמיד היה שם." מאז היא יוצרת תערוכות וקלפים באמצעות בינה מלאכותית – בהשראת הטבע, הרוח, ובתה שירה, שגם כתבה ושרה שיר שנכנס לתערוכה ( אני מהופנטת ממנו, שמתי בתגובות ) : "הרכות של שירה הובילה אותי לצבעוניות, לפלטה. ומשם המשכתי." היא גם מפתחת מודל חינוכי חדש עם עוד שותפות: שילוב בין מהות, יצירתיות וטכנולוגיה, ובעצם שבעבודתן המשותפת הן מתרגלות את אותה מהות שאותה הן מעבירות הלאה: "אנחנו מתרגלות איך ללמוד ביחד - כדי ללמד ילדים איך ללמוד ביחד." ובדיוק מהמקום הזה, גם אני, כמלווה תהליכי שינוי והשתנות , וכמי שמאמינה שאנושיות היא יתרון תחרותי, בודקת שוב ושוב: איזו מיומנויות יאפשרו לנו להיות בתוך כל זה? הפרק הזה חיזק לי את האמונה שזו גם היכולת לעצור - להיזכר - ולהתחבר למה שתמיד היה שם בפנים.

דקלה היא לא רק אשה מהממת, אלא יזמת ושותפה ל- InsideOut ומומחית ליצירת חיבורים עמוקים בין אנשים : דיברנו על הקסם שמתחולל כשאנשים זרים נפגשים והופכים תוך שעות לקהילה. זה מרגיש כמו "מג'יק", אבל יש מאחורי זה מתודולוגיה, הרבה עבודת עומק, וכמובן, אינטואיציה אנושית: "אני מנסה למצוא קודם כל מכנים משותפים בין אנשים... זה יכול להיות תחביבים, חוויות חיים – לא רק מה הם עושים, אלא מי הם." כמי שמלווה ארגונים ואנשים בתהליכי שינוי, ומאמינה שאנושיות היא מיומנות העתיד, אני חוקרת שוב ושוב את המפגש הזה - בין טכנולוגיה למערכות יחסים, בין יעילות לרגש, בין בפרקטיקה לרוח ועוד. למי שעוד לא השתכנע שחיבורים בין אנשים הם מיומנות ליבה – בואו לשמוע איך " לפתח את שריר החיבורים. לא רק כשצריך משהו, אלא כתפיסת עולם." דיקלה מזכירה לנו שהחיבורים המשמעותיים באמת מתרחשים הרבה לפני שיחת הוואטסאפ – הם נוצרים מהמבט, מהסקרנות, מההקשבה. ואפילו, ובעיקר, בעידן של AI , היא מזכירה: "AI יכול לעזור לי למצוא מכנים משותפים... אבל בסוף, אין תחליף לקול שלי, לאינטואיציה שלי, לחיבורים שאני רואה דרך העיניים שלי." אני כבר משוכנעת, שהרי הכל זה מערכות יחסים ( כן גם עם הבינה)- מקווה שאחרי הפרק תבינו עד כמה היכולת שלנו לפגוש, להכיר, ולהתחבר לאחרים היא לא מותרות - אלא יתרון תחרותי. לא רק ליחידים - אלא גם לארגונים. ובסוף הפרק הוצאנו קריאה משותפת, שהרי אנו שותפות לחזון: "להכניס יותר שיח אישי ואנושי לארגונים. להביא את כולי – כי אני בן אדם שלם, לא מקצועית ביום ואישית בערב." מה דעתכם, האם חיבורים אנושיים הם מיומנות עתיד גם בעידן ה AI?

זה פרק שהוא מסע בו פתחנו דלת לעולם שבו AI הוא לא רק טכנולוגיה – אלא מרחב יצירתי ומרפא. לא רק למי שמתנסה עם AI, אלא לכל מי שמוכן לשחרר שליטה, לפגוש את הדמיון שלו, וליצור בלי לחשוב מה יצא מזה. זה פרק ששינה את ההתיחסות שלי לאיך אני ניגשת לעבודה עם AI. טלי אפל, פילוסופית, יוצרת, ואישה של חקירה. 🌀 דיברנו על איך היצירה עם AI יוצרת דיאלוג חדש עם עצמנו, כזה שמאפשר להיות, להרגיש, ולא לתכנן כל דבר מראש: "אנחנו לא פה בשביל לעשות משהו יפה. אנחנו פה בשביל לגלות את עצמנו." 💬 ומה עם החשש שהבינה תחליף אותנו? "בינה מלאכותית היא שיקוף. ככל שאני מזינה אותה ביצירה, ברגש, בתודעה – ככה אני מרחיבה את האפשרות של אחרים לפגוש את עצמם. יש פה מערכת יחסים." 💡:"רוב האנשים באים לבינה כשהם כבר מתוכנתים. אבל יש לי פה תוכנה מתוכנתת – אז למה שגם אני אהיה מתוכנתת? זה המקום להיות חופשי." 👁‍🗨 דיברנו על ההבדל בין המערכת ההישרדותית לתבונית – זו שמבוססת על סקרנות ואי-שיפוטיות. "המערכת התבונית שלנו לא פועלת מתוך שיפוט. היא מתייחסת למה שקיים, לומדת אותו, ובונה עליו. היא לא עסוקה בלתקן, אלא בלהתפתח." 🎨 וטלי שיתפה איך עברה מ"אין לי ידיים של אומנית" – לאומנות פורצת גבולות דרך Midjourney, רגשות, ומילים. "לא ציירתי, לא פיסלתי, לא ידעתי איך. ויום אחד פשוט החלטתי לנסות – וזה היה כמו נס. סוף סוף נתנו לי ידיים למה שהיה לי בלב." מוזמנים למסע, נשמח לשמוע מה לקחתם ממנו? האם גם לכם הוא שינה את ההתיחסות

בזמנו אחד הדברים המשמעותיים בהתפתחות שלי היה סדנת האימפרוביזציה שעשיתי, שהמשיכה לארבע שנים בפלייבק ושנה בפסיכופלייבק. בזמנו הייתי אדם של מאחורי הקלעים. מעבר לזה שהיה כיף אדיר והכרתי חברים לחיים, זה עזר לי עם היכולת לאלתר, להיות באי וודאות, להתמסר להגיד כן לרעיונות – היום כעבור 10 שנים אני מאוהבת בבמה, רק תיתנו לי לדבר מול קהל. מוזמנים לפרק החדש בפודקאסט שלי מיומנויות עתיד, לשיחה עם Ron Gadnir שחקן פלייבק, יועץ ומנחה ועם DAY JOB בסיילספורס- איך תיאטרון ללא תסריט יכול ללמד אותנו להקשיב באמת, להיות נוכחים, ולבנות ביטחון בעולם משתנה. הנה כמה תובנות: ובעידן של AI – דווקא האנושיות, הקשב, היכולת להרגיש ולהיות – היא זו שתבדיל אותנו "אין תחליף למגע אנושי. גם אם זה לא נעים, גם אם טעיתי – זה מה שמעניין." "שיחות עם ה-AI לפעמים פשוט מרצות אותך. זה לא קשר. זה מונולוג במסווה של דיאלוג." . "אחד האיומים הגדולים זה בדידות. ודווקא הקשבה אמיתית היא התרופה לזה." "כן, ו..." כדרך חיים "כשאת אומרת 'כן, ו…' את בונה על הרעיון של האחר. כשאת אומרת 'לא' – הסיפור נגמר." "זה תרגול לשחרר את הדיפולט של 'למה זה לא יעבוד', ולהתחיל מ'מה כן יש בזה'." הקשבה היא לא לשתוק – היא לחקור את האחר, עם האחר, ולמענו". "הקשבה היא המידה שבה את מתמסרת לחקור את האחר – עם האחר ולמענו." "יש הרבה פעמים שהפשט לא מספר את כל הסיפור. הקשבה אמיתית היא גם למה שלא נאמר." משחקיות מפתחת יצירתיות וגמישות. "התרגיל של לעשות את ריקוד הסטפס הגרוע בעולם ואז להשתחוות כאילו זה היה מופע מושלם – משחרר פחדים ונותן לגיטימציה לטעות." "הרעיון הוא לפתח את השריר של לקחת את עצמך פחות ברצינות. לא נולדים עם זה – מתרגלים את זה". קישורים בתגובות - ממש נשמח לשמוע פידבקים! ומוזמנים לשתף כמובן כל מי שיכול להיתרם . גם אתם סופר סקרנים לגבי העתיד המתהווה?תוהים כמוני מה יהיו המיומנויות הנדרשות? דברו איתי ואשמח לשמוע את הטייק שלכם! שמעתם או מכירים מישהו.י שאני חייבת להכיר ולראיין ? שלחו אלי -------------------------------- להצטרפות לקבוצה שקטה עם עדכונים על פרקי הפודקאסט: https://lnkd.in/dmJNMH8m -----------------------------------

ליאת ורדי בר Liat Vardi - Bar היא יוצרת, יזמת חברתית וקהילתית, ששיתפה בכנות מניסיונה הרב בניהול קהילות ובמאבקים חברתיים תובנות חדות ונוגעות ללב, גם מתוך הלמידה האישית שלה, והפרספקטיבה הרחבה על המין האנושי מתוך ניהול מאות קהילות "השוות" בארץ ובעולם, עם מאות אלפי נשים.   5 מתאבנים מהשיחה: (1 ) בדידות – מגפה עולמית חוצת גילאים ומגדרים "בדידות היא השחור החדש. אנחנו חייבים להכיר בזה ולפעול לשינוי." ליאת הדגישה שהבדידות אינה מוגבלת לגיל או למצב חברתי והיא נוכחת בכל מקום – בבית, בעבודה ואפילו בקהילות אונליין. דווקא הרשתות החברתיות יוצרות אשליה של "חיבורים", אך בפועל הן רק מעצימות את תחושת הניכור. הצעד הראשון הוא להכיר בכך. ( 2 ) חשיבותה של קהילה "עברנו מתל אביב ליישוב קטן ולא הכרתי אף אחת. פתחתי קבוצת פייסבוק קטנה עם שבע נשים וזה התפוצץ למאות אלפים." כיצד הקהילה הפכה למודל לחברה מתוקנת: "כשיש צורך – יש מענה. בלי בירוקרטיה." דוגמה מרגשת לכך היא מנגנון "דגל אדום," שמסייע לנשים במצבי משבר תוך דקות. בתקופת הקורונה היא גילתה שנפגעה הפרואקטיביות בקהילה, והדגישה את הצורך בחיזוק מחדש של הקשרים. (3 ) איזון בין נתינה וקבלה, ובעיקר היכולת לקבל היא מיומנות קריטית. "קהילה היא אורגניזם דו-צדדי – אם את לא יודעת לקבל, משהו שם לא בהלימה." ליאת שיתפה כיצד מחלת הסרטן שחוותה הייתה נקודת מפנה בחייה: "הבנתי שאני לא יכולה רק לתת. אם אני לא יודעת לקבל, משהו במערכת משתבש." היא הדגישה שזהו תהליך אישי ומשמעותי במיוחד לנשים, שלעתים קרובות מתקשות לבקש עזרה או לקבל אותה. ( 4) שינוי שיח חברתי נדרש, וזה גם בידיים שלנו "פעם נשים בגיל המעבר היו חכמות השבט והיום זה גיל שמנסים לברוח ממנו." יש מקום ויש לנו כוח לשנות את השיח סביב נושאים כמו גיל המעבר ובדידות באמצעות שיח פתוח, סדנאות ופלטפורמות כמו פודקאסטים. ( 5 ) שעמום, בהייה וזמן OFF-SCREEN – הן מיומנויות לעתיד "זמן ללא מסכים (Off-screen), בהייה ושעמום הם חלק מארגז הכלים שאנחנו חייבים לפתח כדי להתמודד עם העולם המשתנה." לאור הפגיעה ב"שריר הסוציאליזציה" בעידן הדיגיטלי ( ע"ע ווייז ושיכחת היכולת לנווט), מאד חשוב לטפח ולהתעקש על המיומנויות אלה במיוחד בקרב בני נוער. מוזמנים לשמוע את הפרק השלם ולהתמשאב מהאזנה לאישה המופלאה הזו! נשמח לשמוע – לאיזה ממתאבני התובנות התחברתם במיוחד? -------------------------------- להצטרפות לקבוצה שקטה עם עדכונים על פרקי הפודקאסט: https://lnkd.in/dmJNMH8m

"מתפססים לי הרבה צלילים ואני מהפיספוסים האלה ממשיך מנגינה" מיילס דיוויס- אשר הרשה לעצמו להיות לא הכי טכני, הכי מושלם, הכי מדויק. איך מיינדסט של נגן ג'אז יכול להיות כלי עוצמתי עבור מנהלים.ות? בואו לגלות בפרק החדש של 'מיומנויות עתיד'! והפרק הראשון שבו שמענו מוזיקה במהלך הפרק והו כמה זה השפיע על האוירה. ארחתי את יריב לבלנג, יועץ ארגוני ונגן ג'אז מזה עשור ( וזו " עבודת נשמה" ) , לשיחה מרתקת על הקשר המפתיע בין ג'אז למנהיגות בעולם דינמי. והדגמנו את זה בכאן ועכשיו ובהקלטה עצמה : "בעצם מה שאנחנו עושים כאן זה סוג של אלתור, וככל שאני מצליח להביא יותר אלמנטים של ג'אז, של הקשבה, של גמישות מחשבתית, אני מצליח להביא יותר ערך כאן ובמקומות אחרים ." 5 מתאבנים : הג'אז זה סוג מסוים של מוזיקה שהיא יכולת נרכשת, בדומה לאהבה לאוכל חריף – המקום הזה במוח שבו העונג נמצא קרוב לכאב. *מיילס דייוייס היה מנהיג , שלא דיבר הרבה. הוא בעיקר יצר איזה שהיא אווירה מאוד חזקה, יצר "שדה מגנטי" שאיפשר לכל אחד מחברי הלהקה לבטא את עצמו. בדיוק כמו מנהל צריך לייצר מרחב מאפשר, לייצר סביבה, לייצר אקלים." *כמו נגינת גאז, כמו מנהלים, כמו עם כולנו אחרי ה 1.10בעצם – " שתהיה לך חמלה לרגעים שבהם הדברים לא יוצאים כמו שתכננת". ג'אז, כמו החיים, הוא בלתי צפוי. "היכולת לבנות איזשהו קשר עם האי יציבות או איזשהו קשר עם האי וודאות" היא קריטית, במיוחד בתקופה של שינויים תכופים. *מבנה כבסיס לחופש: "סטרווינסקי אמר שהוא אוהב מאוד מבנים כי זה מה שמאפשר לו ללכת ולהיות חופשי בתוך המבנה." מסגרת ברורה מאפשרת גמישות ויצירתיות. אז בפעם הבאה שאתם עומדים בפני אתגר ניהולי, מה אתם יכולים לאמץ אליכם ממינדסט של נגן ג'אז? ---------------------------------------------------------------------------------------------------------- להצטרפות לקבוצה שקטה עם עדכונים על פרקי הפודקאסט: https://chat.whatsapp.com/J3htXod6lAbIrGOwVMZfXa נשמח לשמוע פידבקים! ומוזמנים לשתף כמובן כל מי שיכול להיתרם . גם אתם סופר סקרנים לגבי העתיד המתהווה?תוהים כמוני מה יהיו המיומנויות הנדרשות? דברו איתי ואשמח לשמוע את הטייק שלכם! שמעתם או מכירים מישהו.י שאני חייבת להכיר ולראיין ? שלחו אלי #futureskills#humanfirst

"התרופה העיקרית ל-FOMO היא... חיבור פנימי. או במשחק מילים שיצא לו ספונטנית AIam מפתיע? מוזמנים לפרק האחרון בפודקאסט שלי " מיומנויות עתיד" ,בו שמחתי לארח את שחר פליישר @Shahar Fleisher , שהוא קודם כל אמן ,גדל בבית של אמנים, ואפילו אמר " הייתי רוצה שההורים שלי יקשיבו לפרק הזה". אבל תמיד חיפש גם טכנולוגיות שיעזור לו ביצירה, בעצם מכיתה ב' הוא מחכה לAI הוא גם יוצר דיגיטלי, אנימטור, מוזיקאי, מרצה וחוקר יצירה בעזרת כלים מבוססי בינה מלאותית. בואו לשמוע על כל מיני סוגים של FOMO, להיזכר ביכולת הבחירה שלנו, ולנסות לבחור בללמוד עוד כלי מתוך : אהבה תשוקה סקרנות, ולא מתוך פחד. ואיך למצוא במרווחים, בעצירה, בשאלת שאלות, ב2 דקות מדיטיציה, ב HEADSPACE, ועוד אנטי דוט לאוטומטים שלנו.