דף יומי לנשים - הדרן

דף נלווה סנהדרין ד הגמרא מציעה שבסיס המחלוקת בין חכמים ורבי יהודה לגבי האם דנים דיני ממונות בשלושה דיינים או בחמישה דיינים מבוסס על איך הם דורשים את הפסוק - האם יש אם למקרא, כלומר הולכים אחר איך שקוראים אותו בדרך כלל, או אם למסורת, כלומר הולכים אחר איך שהוא כתוב בפועל? לפי רבי יוחנן יש חמישה חכמים שכולם סוברים שכאשר יש סתירה בין איך שקוראים את הטקסט/מבטאים אותו לבין איך שהוא כתוב, אנחנו הולכים אחר איך שקוראים אותו (יש אם למקרא). כל מקרה שבו חכמים אלו פסקו בדרך זו מובא ומוסבר. רב אחא בר יעקב מקשה על רבי יוחנן כי הוא חושב שכולם סוברים יש אם למקרא, שכן כולם הולכים אחר איך שקוראים בדרך כלל, כפי שניתן להוכיח מאיסור בישול בשר בחלב, שכן קוראים אותו כחלב ולא כחֵלב (שומן אסור). הנחה זו נדחית ומובא הסבר אחר להסביר למה כולם מסכימים בפסוק של בשר בחלב.

דף נלווה סנהדרין ג הלימוד השבוע מוקדש ע"י הלן דנזק לע"נ אביה. הדף היום מוקדש לכבוד יום הולדתה של עדינה הגג מאחיה ואחיותיה. יש שלוש דרכים שונות לקרוא את שש המילים הראשונות במשנה: "דיני ממונות בשלושה, גזילות וחבלות בשלושה". האם השלושה הראשונים באים להסביר את השלושה השניים או שמא הם מתייחסים למקרה אחר/דין אחר? כולם מסכימים למסקנה הסופית - שבשביל הלוואות והודאות צריך שלושה אנשים רגילים לשפוט (הדיוטות), ובשביל גזילות וחבלות צריך שלושה דיינים מומחים. עם זאת, איך הם קוראים זאת מתוך מילות המשנה, ומה היה הדין המקורי מהתורה, ואיך חכמים שינו אותו ולמה - זה נושא למחלוקת. למה נזק וחצי נזק מוזכרים במשנה - למה הם לא נכללים בחבלות? מאיפה לומדים שדיני ממונות נידונים בפני שלושה דיינים? יש מחלוקת בין רבי יאשיה ורבי יונתן - האם מחלוקתם היא רק לגבי המקור בתורה או שיש להם הבנה שונה באופן שבו פוסקים דינים? רבי סובר שדיני ממונות נידונים בפני חמישה דיינים. מאיפה הוא לומד חמישה?

דף נלווה סנהדרין ב סימניה למסכת סנהדרין מסכת סנהדרין מוקדשת ע"י גינה דוידוויץ לע"נ אביה, זאב בן יצחק וחנה, בציון שנה לפטירתו. "אבי תמיד עודד את לימודי והיה החברותא הטוב ביותר שלי. הוא נטע בי ובתלמידיו הרבים אהבת תורה עמוקה. יהי רצון שתהיה עליה לנשמתו." הדף היום מוקדש ע"י נורמן אליעזר לכבוד יום הולדתה של אשתו, שירה! "תודה שאת החברותא שלי, בנוסף להיותך האישה הטובה בעולם!" הדף היום מוקדש ע"י לנה קרזנר ועדינה חג'ג' לע"נ סתבם אתל ולינסקי גרינסטון. "אנו מאמינות שהיא הייתה שמחה כל כך לדעת ששתיים מנכדותיה נושאות את שמה ורוחה, בעודן לומדות דף יומי יחד באופן וירטואלי מעבר לאוקיינוסים." מערכת בתי הדין הייתה מורכבת מבתי דין בגדלים שונים. המשנה מפרטת אילו סוגי תיקים יובאו בפני בית דין של שלושה, עשרים ושלושה ושבעים ואחד. חלק מהתנאים דורשים חמישה או שבעה דיינים עבור דינים מסוימים. המספרים עשרים ושלושה ושבעים ואחד נלמדים מהתורה - כיצד? הגמרא מציינת שהלוואות והודאות לא נכללות ברשימה, למרות שגם הן דורשות שלושה דיינים, כמו בגזילות וחבלות. הן לא נכללות כי הן אינן דורשות שלושה דיינים מומחים, אלא כל שלושה אנשים יכולים לדון במקרים אלו. למה?

הקדמה למסכת סנהדרין

דף נלווה בבא בתרא קעו  

דף נלווה בבא בתרא קעה אם שכיב מרע אומר שהוא חייב כסף למישהו - האם מאמינים לו או שיש להניח שהוא רק מנסה להראות שלילדיו אין הרבה כסף? האם אותו דבר יחול במקרה שכל הכסף הוקדש למקדש ולא עובר לילדיו? האם יורש יכול לטעון שאף על פי שמוריש אמר שהוא חייב כסף למישהו, הוא לאחר מכן אמר שהחזיר את החוב? באילו מקרים מאמינים להם? מה ההבדלים בין הלוואה בשטר להלוואה בעל פה? מי שיש לו הלוואה עם שטר יכול לגבות מנכסים משועבדים שנמכרו, אך הלוואה בעל פה יכולה להיגבות רק מנכסים חופשיים (שלא נמכרו). אם ערב חותם לאחר מתן ההלוואה, האם ניתן לגבות מהערב, ואם כן, האם יש מגבלות כלשהן? האם נכסי הלווה משועבדים למלווה על ידי דין התורה או על ידי דין דרבנן? רבה ועולא נחלקים בעניין זה. רב ושמואל חולקים עם רבי יוחנן וריש לקיש אם הלוואה בעל פה יכולה להיגבות מיתומים או מלקוחות. רב פפא מציע פסיקה ייחודית - שאינה תואמת במלואה לאף עמדה, כיוון שראה צורך בחברה למנוע מהמלווים לסרב להלוות כסף (שלא תנעול דלת בפני לווים) ולמנוע קריסה בשוק שבו קונים מהססים לרכוש קרקע.

דף נלווה בבא בתרא קעד ערבות וקבלנות הם שני שיטות שונות להבטחת הלוואה. מה ההבדל ביניהם? ישנן מספר דעות שונות לגבי השפה המציינת ערבות וקבלנות. הקרקע של אדם משמשת כערבות להלוואה, ולכן לא ניתן לגבות ישירות מהקרקע של הלווה לפני שתובעים תשלום מהלווה. אם ערב משלם חוב במקום יתומים עבור החוב של אביהם, ואז בא לגבות את הכסף מהיתומים, אינם צריכים להחזיר את הכסף עד שיגיעו לגיל בר מצווה. שני טעמים מובאים - מה ההבדל המעשי ביניהם? ערב לכתובה שונה מערב להלוואה - באיזה אופן ומדוע?

הלימוד השבוע מוקדש ע"י רוברט ופאולה כהן לע"נ יוסף בן משה הכהן ז"ל, אביו של רוברט וסבי. סבי היה חזן שאהב מאוד לשיר, עבד קשה בחייו והעביר לבניו את חשיבותה של המסורת שלנו. אם שני אנשים נושאים שם זהה, האם הם יכולים לגבות חובות מאנשים אחרים אם אין אנו יכולים להיות בטוחים שהשטר שבידם הוא באמת שלהם. ניתן להסיק מהמשנה שלנו שהם יכולים לגבות, אך ברייתא קובעת שאינם יכולים. שורש המחלוקת הוא האם שטרות נקנים במסירה (אותיות נקנות במסירה) או אולי שניהם מסכימים בכך, אך שורש המחלוקת הוא האם יש צורך להוכיח שהשטר נמסר להם מהאחר לקנותו. רבא ואביי התווכחו בסוגיה זו, וברייתא מצוטטת שממנה כל צד ניסה להוכיח את עמדתו. ברייתא אחרת חולקת הן את המשנה והן את הברייתא הקודמת, וקובעת שאי אפשר לשני אנשים עם אותו שם לגבות שטר הלוואה זה על זה. שורש המחלוקת הוא האם לווה יכול להזמין סופר לערוך שטר חוב שלא בנוכחות המלווה. אם ניתן לעשות זאת, אפשר להעמיד פנים כמו הלווה, שיכתבו ויחתמו על השטר, ואז להשתמש בו כדי לגבות מהאחר כאילו הוא המלווה. אם אדם אומר לילדיו בשעת מיתתו שאחד מהשטרות שברשותו כבר נפרע, הילדים אינם יכולים לתבוע את ההלוואות, שכן נטל ההוכחה מוטל על מי שגובה (המוציא מחבירו עליה הראיה). אם יש שני שטרות חוב עבור אותו אדם, הם יכולים לגבות את השטר בסכום הנמוך יותר. כאשר יש הלוואה עם ערב, האם המלווה יכול לגבות מהערב? אם כן, באילו נסיבות? מה המקור מהתנ"ך לשיעבודו של ערב? בתחילה, הם מנסים ללמוד זאת מיהודה וראובן, כאשר כל אחד מהם הבטיח לקחת אחריות להביא את בנימין למצרים, אך מקור זה נדחה, ובמקום זאת משתמשים בפסוק ממשלי כ:טז וממשלי ו:א-ג כמקור. אמימר רואה את התחייבות הערב כ"אסמכתא" (התחייבות שהערב מעולם לא התכוון באמת לקיים) ולכן תהיה נתונה במחלוקת בין רבי יוסי ורבי יהודה אם זו התחייבות תקפה. רב אשי דוחה הסבר זה ומסביר מדוע אין זו נחשבת "אסמכתא".

רבא ורב הציעו הצעות לסופרים כיצד להימנע מכתיבת מסמכים שעלולים לעורר חשד שנאים כשקר. רבא לא התיר למלווה לקחת בשטרות בסכומים גדולים שיחולקו לשניים, או לאחד שני שטרות לשטר אחד בסכום הכולל, שכן קיים חשש של רמאות. רב אשי לא התיר אפילו למלווה להחליף שטר בסכום גדול לסכום קטן יותר, שכן גם זה עלול לשמש כאמצעי לרמות את הלווה. אם שני אחים ירשו מאביהם משהו כגון בית מרחץ או בית בד שהיה שימושי יותר לאחד מהם, כגון שהאחד היה עשיר והשני עני ולעשיר יותר בני משפחה או יותר זיתים, האם האח העני יכול להעלות טענה כנגד האח העשיר? על מה הדבר תלוי? אילו כללים חלים על שטרות כאשר יש שני אנשים בעלי אותו שם בעיר? האם קיים אופן למנוע בלבול? ואם לא, אילו מסמכים ניתן/לא ניתן לגבות? אדם הגיע לבית דינו של רב הונא עם מסמכים שאמרו שאדם מסוים לווה כסף מ"ממך" והמלווה לא הוזכר בשמו. האם האדם המחזיק בשטר יכול לגבותו? האם בית הדין יכול להניח שמאחר שהשטר ברשותו, "ממך" מתייחס אליו? רב הונא פסק שאינו יכול לגבות את הכסף, ורבה פסק שכן יכול. על בסיס מה? האם ואיך זה קשור למקרה במשנה עם שני אנשים באותו שם?

הדף היום מוקדש ע"י מאיר ואהובה בלופסקי לע"נ סבתה של אהובה, בסיה חוה בת ירמיהו, בציון השלושים, ולכבוד אירוסי בנה משה למאיה וינד. הדף היום מוקדש ע"י סיגל ספיזר לע"נ סבתה, רייזל בת גיטל. הדף היום מוקדש ע"י דויד ומיצי גפן לע"נ אביה של מיצי, ג'ק לוק. כאשר לווה משלם חלק מהלוואה, מוצעים שתי דעות תנאיים כדי למנוע מהמלווה לנסות לגבות את הסכום המלא המקורי. רבי יהודה מציע לכתוב מסמך הלוואה חדש לחלוטין המשקף את יתרת החוב המופחתת, תוך החלפת המסמך המקורי כדי להבטיח בהירות לגבי החוב הנותר. רבי יוסי ממליץ על יצירת קבלה שהלווה שומר כהוכחה לתשלום חלקי, המשמשת כראיה שחלק מההלוואה כבר נפרע ומגנה על הלווה מפני תביעות עתידיות אפשריות. רב לא מקבל את שתי העמדות, ודורש שמסמך חדש יירשם במיוחד על ידי בית הדין ויתוארך למועד ההלוואה המקורי. מקשים על עמדה זו מברייתא המתירה לעדים לכתוב שטר חדש עם התאריך המקורי. עם זאת, רב נשאר בעמדתו, וטוען שלעדים חסרה הסמכות של בית הדין ליצור שעבוד על רכוש הקונה מהתאריך המקורי. רבי יהודה ורבי יוסי גם חלוקים לגבי מסמכים מאוחרים, במיוחד במקרים שבהם האיחור אינו ברור באופן מפורש. עמדתו של רבי יהודה נובעת מהשקפתו שאין לכתוב שובר, ולכן מתיר איחור תאריך שאינו יכול להוביל לרמייה. רבי יוסי, המתיר כתיבת קבלות, מזהיר שקבלה המקדימה את המסמך המאוחר עלולה לאפשר למלווה לגבות את ההלוואה פעמיים. שאלה רחבה יותר עולה לגבי קבלות: האם הן ישימות רק לתשלומים חלקיים של הלוואות או גם להלוואות ששולמו במלואן? המסקנה היא שאם המלווה טוען שמסמך אבוד ולכן אי אפשר לקורעו, הוא רשאי לדרוש תשלום תוך מתן שובר ללווה. גישה זו מוצדקת כי המלווה ידו על העליונה כי עשה טובה ללווה כשהלוה לו מלכתחילה. משנה בשביעית י:ה מבחינה בין שטרות מוקדמים למאוחרים. מאחר שמסמכים יוצרים שעבודי נכסים, מסמכים מוקדמים נפסלים בשל הנחת שעבוד שגויה על קרקעות שנמכרו לאחר תאריך המופיע בשטר. מסמכים מאוחרים, עם זאת, מתקבלים. רב המנונא מגביל ההיתר לכתוב שטר מאוחר למסמכי הלוואה אך מעלה חששות לגבי שטרי מכירה מאוחרים שיכולים לאפשר רמייה. הוא מזהיר שמוכר עלול לרכוש חזרה את הנכסים לפני מועד הרשום בשטר, והקונה עלול אז להשתמש בשטר כדי להוכיח בעלות שגויה. כאשר נשאל מדוע חששות דומים אינם חלים על הלוואות, הגמרא מציעה שרב המנונא כנראה אינו מתיר לכתוב שובר. לאחר מכן, מסמכים מאוחרים הותרו, ואנשים החלו גם לכתוב קבלות. כדי למנוע רמייה אפשרית, רבי אבא יעץ לסופריו לציין במפורש על מסמכים מאוחרים את עובדת האיחור, בעוד רב ספרא הציע להימנע מלשים תאריך על שוברים כשלא ידוע איזה תאריך הופיע בשטר.