על החיים ועל המוות - עם דפנה לוי

הרבה מאוד מן היכולת להתמודד עם הרגעים הקשים בחייםטליה טוקטלי למדה מאבא שלה, דווקא מאבא שלה, שאיבד את הוריו בשואה, אבל ידע לצלצלאליה מדי בוקר, אחרי מותו של בנה דולב,  כדי להעיר אותה ולהזכיר לה לקום ולהמשיך. הוא נתןלה, היא אומרת, איזו יכולת פנימית לארוז את העצב. שוחחתי עם טליה – שהיא פסלת,אמנית קרמיקה עטורת פרסים ומרצה בכירה בדימוס בבצלאל, וגם העורכת של כתב העת 1280 מעלות – ביום שבו שודרובטלוויזיה לוויות של חטופים שנרצחו, שהיה כמובן יום מלא טריגרים ועצב, אבל גם אחדמן שבהם נדרשה לה החלטה נחושה לדבוק במה שיש, כלומר בחיים. הספר שטליה הזכירהבמהלך השיחה הוא ״יומן אבל״ מאת רולאן בארת, וסרטון המכשפה שעליו אנחנו מדברות הואיצירה שלה, שכמו כל האמנות שלה מחביא בתוכו הפתעות שהן גם מצחיקות וגם צובטות לב. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם)   את שם הפודקאסט קוראת הפעם מאיה קוסוברLogo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Music:Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אביה של אביגיל גרץ היה רב, והיא, הבת הצעירה, המרדנית,פנתה לבודהיזם. היא חיה בהודו, ובין השאר מתרגלת ומלמדת סדנה שהכותרת שלה היא״ללמוד למות כדי ללמוד לחיות״. שוחחנו חודשים ספורים בלבד אחרי מותו של אביה, מוותשהביא אותה לחזור ארצה כדי להשלים מסע ארוך של פרידה שהחל כשאביה חלה בדמנציה.אביגיל, משוררת, סופרת ויוצרת קולנוע, ליוותה את השלבים האחרונים בחיי אביה מבעדלעדשת המצלמה. היא גילתה, בין השאר, שאת מה שלמדה בחייה מן הבודהה יכלה ללמוד גםמאבא שלה – את היכולת להיות נוכחים בעוצמה בכל רגע של החיים ואת ההשלמה עם המוות.את שם הפודקאסט קורא הפעם ג׳רמי פוגל.Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אהרון לוין, שהוא היום משורר ומחזאי ובמאי, ובימים אלה גם גמר להקליט אלבום ראשון שבו הוא מבצע את שיריו, לא היה ילד כותב. את הצעדים הראשונים שלו בעולם הזה עשה רק אחרי מותו של אביו, המחזאי חנוך לוין. אהרון היה אז בן תשע עשרה, ועם מות אביו משהו – כך הוא מספר – משהו נפתח בו. אלא שאם הוא קיווה שהיצירה תשחרר אותו מצלו של האב, נדמה שקרה ההפך – באחד משיריו אהרון כותב ״כמה מטופש וכפוי לכתוב על אבי שמת לפני עשרים שנה, אבא שהונצח עד כלות... אוחחח, כמה הם אוהבים לגרגר אותו... אני מפהק מרוב שעמום״, ועם זאת ספרו, ועכשיו האלבום שלו,מכילים שירי געגוע ואבל עדינים ויפים ונוגעים ללב מאוד. בתוך השיחה שלנו משולבים מספר קטעים מן האלבום שלאהרון עם המוזיקאי דור כרמלי; קטע מהמחזה שלו, זוכה פסטיבל עכו, שנושא את הכותרת ״פפפפ״ ומתאר סגן אלוף, מפקד צוללת דולפין ישראלית שמשגר טילים גרעיניים לאיראן; וגם רגעים קטנטנים מן הסרט ״הפשע הקרוי אדם״ שאחיו רפאל לוין יצר על אביהם, ומשתיים מהצגותיו של חנוך לוין, ״אשכבה״ ו״ההולכים בחושך״.  ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).   את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפירLogo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠ 

שולה מודן הייתה ילדה טובה. בגיל שמונים היא יודעת להסתכל לאחור ולראות שהיא התחילה לדבר רק עם מותו של אביה, שהיה איש שותק, שותק כמו דג – ואם תקשיבו לשיחה שלנו תגלו עד כמה הוא היה מודע לדימוי הזה – ושבמותו הוא ציווה עליה להתחיל לבטא את עצמה. שולה, שהיא פסיכותרפיסטית במקצועה, מוכרת הרבה יותר כסופרת ועורכת ומתרגמת ומחברת ספרי בישול וספרי ילדים ורומנים. שוחחנו זמן לא רב אחרי שראה אור הרומן החדש שלה ״כל יום בולע שמש״, שבמרכזו אישה, כלומר בת דמותה, שבורחת מבית החולים, פוגשת גבר חסר בית ובמהלך השיחות איתו היא מגלה עולם חדש.  בראיון שלה לגילי איזיקוביץ על אותו ספר, היא צוטטה בכותרת כמי שאומרת כי לא מלמדים אותנו איך למות, ולא יכולנו אלא להתחיל את השיחה משם.     ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).   את שם הפודקאסט קורא הפעם ג׳רמי פוגל. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠  

השיחה שלי עם יונתן ורדי התקיימה כשראה אור ספרו ״אבא חלליות״, ספרו השני, שהוא סוג של אוסף מכתבים שיונתן כתב לילדיו,  זיכרונות ילדות, זיכרונות מאביו המת, ובין השאר הוא גם אומר להם שם ״גדלתי, אבל לא גדלתי כמוכם״. יונתן, שהוא במאי קליפים, איש דיגיטל ואמן בין תחומי, היה רק בן חמש עשרה כשאביו נהרג בתאונת דרכים, והוא, כמובן, סירב להאמין שאביו מת. אני אומרת כמובן על אף שזה נשמע מפתיע, אבל במחשבה שנייה ושלישית זה הרי מובן לגמרי. הערה טכנית קטנה, אבל בעצם גדולה: השיחה שלי עם יונתן התקיימה לפני כשלוש שנים. היא ישבה לה במחשב וחיכתה כנראה לפיתוח של תוכנות מתאימות שעקרו מתוכה את רעש המכוניות והסירנות והמזגן וכל מיני הפרעות אחרות שהיו בה במקור, כמו בהרבה שיחות שהתקיימו ביפו לפני כל הטכנולוגיה הזו.         ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).   את שם הפודקאסט קורא הפעם ליאב מזרחי. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠  

במשפחה שלנו, כך אומר לי המשורר והעורך והמבקר אלי הירש, לא רצו להתמסר לאבל. כשאלי היה בן חמש, אורי, אחיו בן הארבע מת, אבל אז נולדו עוד ארבעה ילדים והייתה אהבה גדולה בבית, ולא היו טקסים וזיכרונות. אחרי שנים, כש״נזכר״ – במירכאות, כי אלי מעולם לא שכח – והחל לכתוב שירים על אורי, הזיכרונות הללו הרגיעו חלק מן הכאב, הבהירו לו, כך הוא אומר, מי הוא. ואז הוא כתב גם ספר שלם על חברו הטוב דן דאור, ועל חברים אחרים שמתו, ובמשך זמן רב הוא היה משוכנע שהוא משורר של מוות -  אבל גילה שהוא בעצם משורר של אהבה.     ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).   את שם הפודקאסט קורא הפעם עמית אולמן. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠  

אחרי שנים כמדריכת לידה, דולה, סיון טמיר משגב עשתה הסבה מקצועית מעניינת, והחלה ללוות אנשים אל מותם. היא לא מציבה את שני המצבים האלה זה מול זה. להפך – משהו גדול מתרחש, והיא שמחה שהיא יכולה להיות שם ולהחזיק לאנשים את היד. סיון, כאמור, תומכת בחולים סופניים ובבני משפחתם, והיא עושה את זה מתוך קרבה גדולה. כך שהיא הייתה, כמובן, האישה האידיאלית לדבר איתה על מוות, ועל כמה חשוב להתכונן אליו, וגם על כמה קשה כשהוא מגיע בפתאומיות, כפי שקרה לה עצמה עם מותו של אביה.   ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).   את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

היא בוכה בקלות, היא כועסת בקלות, אבל היא לא מתאבלת בקלות – אולי מפני שהבינה שהאנשים הקרובים והיקרים לה מאוד, למשל אביה, לא באמת הסתלקו מחייה כשמתו. הם שם, גם אם מה שנעלם עם מותם הוא המבט שלהם, שהוא חסר תחליף. השיחה שלי עם הסופרת והעורכת אורנה לנדאו הייתה גדושה – כן, כי הוזכרו בה דגים וכלבה וסרטן, לא בעל החיים אלא המחלה, וסטנד אפ וגם הספר החדש שלה, כמובן – גדושה, אבל בהירה מאוד. ויצא שגם אני אמרתי בה דברים אישיים, וכן, זה קורה גם אחרי יותר ממאה וחמישים שיחות שערכתי בפודקאסט הזה.   ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).   את שם הפודקאסט קוראת הפעם דנה קינדלר. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

את השם אילה דנגור מכירים בעיקר מי שאוהבים את התיאטרון שלהם יותר פרינג׳י, חד והרבה פעמים מצחיק מאוד. היא השתתפה בהפקות של האינקובטור, תיאטרון נוצר, תיאטרון הקרון, אנסמבל פלייבק, היא יצרה הצגות עצמאיות, עם ובלי בובות וגם זכתה בפרסים, בין השאר בפסטיבל עכו ובפסטיבל חיפה. אני היכרתי אותה במופע היחיד שלה ״חיה להפליא״, המבוסס על חיה, ובעיקר על מותה של אמה. אילה – שלדבריה חיפשה מה לכל הרוחות אפשר לעשות עם הכאב העצום שהיא חשה – הפכה את הפרידה הזו, שנכפתה עליה בגיל צעיר מאוד, לערב שבו אי אפשר שלא לצחוק ולבכות ושוב לצחוק ולבכות.   ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).   את ההכרזה שם הפודקאסט קורא הפעם: עמית אולמן. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

דורי מנור גדל בבית של שומרי סוד. החיים המקצועיים של הוריו חייבו אותם להיות שושואיסטים, אבל אותה גישה הכתיבה גם את חיי המשפחה – והיה שם סוד, שכילד היה לו ברור שאסור בשום אופן שיתגלה. היום, כמשורר וסופר עטור פרסים ועתיר פרסומים, עורכו של כתב העת הספרותי ״הו״ ומי שממש בימים אלה הקים הוצאת ספרים עברית בברלין, הוא אומר שברור לו באותה מידה שהוא חייב להקדיש את יצירתו לחשיפת הסודות. של הוריו, שלו, ובכלל. נפגשנו בברלין, העיר שממנה הגיע אביו של דורי ושבה הוא עצמו חי כיום והשיחה שלנו נגעה לכן לא רק בפרידה מאביו אלא גם בחיבור המחודש המתאפשר בתוך התרבות שממנה הוא נעקר. את שם הפודקאסט קוראת הפעם מאיה קוסובר את הלוגו ציירה לירון כהן מנגינת הפודקאסט היא של Till Paradiso