The Daily Sicha - השיחה היומית

התוכן נמצאים אנו ביום הרביעי בשבוע שבין פ' פרה ופ' החודש. פ' פרה: ישנו חיוב מיוחד להניח מאפר הפרה "למשמרת", ובזה גופא – באופן שמשתמשים באפר הפרה שלפנ"ז (שהונח למשמרת) בשביל עשיית הפרה שלאח"ז, וכן הלאה, מהפרה הראשונה שעשה משה רבינו עד לפרה העשירית שיעשה מלך המשיח, שכולל כל המשך הדורות דבנ"י. והיינו, דטהרתו של יהודי אחד קשורה עם כל בנ"י שבכל הדורות, (שבשביל טהרתו צוה הקב"ה להניח "למשמרת" מהאפר דכל הפרות) ועם עושי הפרות ממשה רבינו עד למלך המשיח! שזה מחזק עוד יותר הגעגועים וה"אחכה לו" לביאת המשיח. ומפ' פרה באים לפ' החודש שבה מודגש ענין הגאולה. כמ"ש במדרש עה"פ "החודש הזה לכם" "...כשבחר ביעקב ובניו קבע להם ר"ח של גאולה", ששלימותה היא – גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו. ויה"ר שבר"ח ניסן זה, ועוד לפני זה, יקויים מ"ש בגמ' שב' נוני"ן רומזים ל"נסי-נסים", שה' עושה "נס בתוך נס" לכ"א מישראל וממשיך להם רוב טוב בגו"ר וכו' עד לנס הגאולה האמיתית והשלימה!משיחת יום ג' דפ' שמיני, אור לכ"ב אד"ש ה'תשמ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-03-2025 Synopsis Tonight is Wednesday of the week between Parshas Parah and Parshas HaChodesh. The law of the Parah requires that some ashes of every Parah be set aside “for safekeeping,” to be used in each subsequent Parah; thus, when one Jew is purified, he connects to all Jews throughout all generations as well as those who prepare the Parah, from Moshe Rabbeinu until Moshiach. This further strengthens our yearning and waiting for Moshiach. And from Parashas Parah we proceed to Parashas HaChodesh, which emphasizes redemption. As the Midrash says on the verse “This month shall be for you…” – “When He chose Yaakov and his children, He established for them a Rosh Chodesh of redemption,” the pinnacle of which is the true and complete Redemption through Moshiach Tzidkeinu. May it be Hashem’s will that this Rosh Chodesh Nissan, and even before then, we merit the fulfillment of the Gemara’s statement that the two letter nuns in “Nissan” allude to “Nisei Nisim” (“miracles upon miracles”), and that Hashem performs a “miracle within a miracle” for every Jew, bringing them abundant good, both materially and spiritually etc., and the miracle of the true and complete Redemption.Excerpt from sichah of Tuesday night Parashas Shemini, 22 Adar Sheini 5749 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-03-2025

התוכן [המשך] וי"ל שגם יהודי שצריך השתדלות מיוחדת להשפיע עליו לחכות ולצפות לביאת המשיח – אי"ז שצריכים לחדש זה אצלו, שה"ז א' מהי"ג "אני מאמין", אלא שהוא צריך עזרה לגלות את מה שבפנימיותו. (ובדוגמא מ"ש בדיוק הלשון "גר שנתגייר", דלכאו' הול"ל "גוי שנתגייר" – שהגיור מוכיח שגם לפנ"ז הי' בו ניצוץ של נשמה קדושה אלא שנתגלה ע"י הגיור וכו'). ואז יראו שגם הוא מסכים לזה, ואדרבה – הוא יוסיף חיות בזה שהשפיע עליו! ואין לחשוש מזה שענין הצעקה בעצם היום "עד מתי" "לא ראו אבותינו" (גם אני לא ראיתי כן...), כי בפועל זה מביא לתוצאות טובות, ובכל אופן – כ"ז כדאי כשמביטים על הילדים הקטנים ורואים כיצד הם צועקים "דאַלאָי גלות" וכיו"ב. ובסיכום: אין להתפעל מאלו שמקררים את ה"שטורעם" אודות ביאת המשיח תיכף ומיד, ולא לעכב בגלות את השכינה ואת כל הדורות שלפנ"ז ושלאח"ז – אפי' לעוד רגע! ב' חלקים משיחת ליל ו' דחג הפסח ה'תשמ"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-03-2025 Synopsis (Continued.) It can be explained that even a Jew for whom you need to put in special effort to get him to wait and yearn for Moshiach – it’s not that you need to introduce something new to him, because it’s one of the Thirteen Principles of Faith. You simply have to reveal what’s already within him (similar to how we say “a convert who converted” rather than “a gentile who has converted” because the conversion indicates that the convert already had the spark of a holy soul within him from before, and the conversion simply revealed it). Then we’ll see that he not only gets on board, but even adds enthusiasm to the one who influenced him. And there’s no need for concern from the fact that crying out ad mosai isn’t something we observed in previous generations (I also never saw it), because the reality is that it brings positive results, and in any case, it’s all worthwhile when you look at how the young children cry out “Daloi Golus!” (“Down with exile!”) and the like. In sum: one should not be deterred by those who try to pour cold water on the commotion surrounding the need for Moshiach to come immediately, and one should not keep the Shechinah – and all the previous and future generations – in exile even for a moment longer.2 excerpts from sichah of 6th night of Pesach 5748 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-03-2025

התוכן דוקא בזמן האחרון שהולכים ומרעישים אודות הצורך לצעוק "עד מתי" ולדרוש את הגאולה, באים כאלו שצועקים שטוב להם בגלות!... טוב בגשמיות וטוב ברוחניות, ומדוע מרעישים שצריכים לצעוק "עד מתי"?!... וי"ל ההסבר היחידי לזה – שהיא הנותנת: מכיון שבזמן האחרון דוקא נוגע ביותר שיצעקו "עד מתי", ולכן יש ע"ז התנגדות יתירה מצד הלעו"ז (וע"ד המבואר בדא"ח בנוגע הקליפה של ע"ז בזמן מנשה), עד שבאים כאלו ו"שופכים מים קרים" על אלו שצועקים ומבקשים ודורשים שמשיח יבוא כבר – "עד מתי", באמרם הרי אפשר לקיים כעת תומ"צ בהידור ואפשר להתעסק בהפצת המעיינות חוצה וכו', ובשביל מה לעזוב כ"ז ו"להטלטל" על "ענני שמיא", שיחכו עד שיכריחו אותנו לצאת מגלות... – רואים בפועל שעי"ז פועלים הם חלישות לא רק בענין צעקת "עד מתי" ובהאמונה ש"מהרה תצמיח", אלא גם חלישות בעצם האמונה בביאת משיח צדקנו! [המשך יבוא]ג' חלקים משיחת ליל ו' דחג הפסח ה'תשמ"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-03-2025 Synopsis Precisely in recent times, when we’re stressing the need to cry out Ad mosai and to demand the Geulah, there are those shouting that since they’re comfortable in exile…well off materially and well off spiritually, why should we cry out Ad mosai? The only possible explanation is that the two go together: Since it is now more crucial than ever to cry out Ad mosai, therefore the opposition to it from kelipah is greater than ever (similar to the explanation in Chassidus regarding the kelipah of idolatry in the time of Menashe). To o the point that they pour cold water on the notion of demanding Moshiach’s coming, by arguing that after all, today in exile one can keep Torah and mitzvos fully and engage in spreading the wellsprings outward etc., so why should we uproot ourselves and go through the bother of traveling on “heaven clouds”; we should wait until we are forced to leave exile…We see in practice that this causes a weakening not only with regards to crying out Ad mosai and a weakening in the belief that Hashem will “Speedily cause the scion of Dovid to sprout forth,” but also a weakening in the very belief in Moshiach’s coming. (To be continued.)3 excerpts from sichah of 6th night of Pesach 5748 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-03-2025 לזכות חנה ליבא בת חי' שרה שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ו אדרלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות ‏

התוכן [המשך] אף שענין זה, ההתבוננות בגודל העילוי להיות מציאות בפ"ע, מודגש ביום הולדת, אבל יש ללמוד מזה לכל השנה כולה: בכל בוקר, ובכל רגע (כתורת הבעש"ט), נעשה האדם "ברי' חדשה". ולכן, ביחס לחידוש מציאותו ביום זה, אינו יכול להסתפק בכללות עבודתו ופעולתו בעניני תומ"צ בימים שלפנ"ז, כיון שביום זה ניתנו לו כל ענינים אלו מן המוכן, וביחס לחידוש מציאותו ביום זה, אי"ז עבודה בכח עצמו. ומכיון ש"אדם לעמל יולד", עליו להתייגע ולהוסיף בעבודתו ביום זה כדי לעבוד את עבודתו בכח עצמו. והוראה זו נכונה אפי' לבן שבעים וכו' והוא "עשיר" בידיעות התורה וכו' – עליו לדעת שכ"ז אינם פעולות שלו שפעל היום! והיום עליו להיות "מציאות בפ"ע" ומובדל ממציאותו דאתמול, ולא להסתפק בלחזור מה שהוא כבר יודע אלא להתייגע לחדש בתורה היום! כהלימוד מה"שטורעם" דיום הולדת, שיכול להיות "מלמדים אותו כל התורה כולה" ושלם בגופו וכו' – אי"ז מגיע לגודל העילוי כשנעשה ברי' חדשה ומתחיל להתייגע מחדש בכח עצמו!ב' חלקים משיחת ח"י אלול ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-03-2025 Synopsis (Continuation.) Although this focus on the tremendous quality of becoming independent is emphasized on one’s birthday, one must take a lesson from it for the entire year. Just like we learn from a birthday, that although one is taught the entire Torah in the womb and his body is complete etc., it doesn’t even remotely compare to the quality of becoming a new being upon birth and serving Hashem through his own effort, the same applies to every morning and every moment (as the Baal Shem Tov taught), when a person becomes a new creation. Therefore, in his new reality of today, he cannot suffice with the accomplishments in Torah and mitzvos he has accumulated from before, because as far as today’s reality is concerned, whatever he has from before is handed to him, and it’s not service through his own effort. Since “man is born to toil,” he must toil and increase in his service today with his own effort based on who he is now. This lesson applies even if someone is seventy years old, etc. and has acquired a wealth of Torah and mitzvos etc.: Today, he must be an independent entity distinct from who he was yesterday, and therefore he must not suffice with merely reviewing what he already knows, but rather must toil and innovate in Torah today.2 excerpt from sichah of 18 Elul 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-03-2025

התוכן ידוע מה שגילה נשיא דורנו אודות ההנהגה המיוחדת שצ"ל ב"יום הולדת", כגון התבוננות וחשבון הנפש, עריכת התוועדות וכו'. וצ"ל מהו ה"שטורעם" המיוחד שעושים מ"יום הולדת" – לידת האדם, הרגע בו יצא לאויר העולם?! הרי שלימות איבריו וגידיו ודופק הלב ואכילה ושתי' וכו' היתה לו כבר לפני צאתו לאויר העולם?! ותמיהה זו גדולה יותר כאשר מדובר אודות יהודי, מציאות הרוחני של הולד: הרי בהיות הולד במעי אמו "נר דלוק על ראשו .. מלמדין אותו כל התורה כולה"! ולעומת זאת "כיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו ומשכחו כל התורה כולה", וכעת עליו להתחיל שוב וללמוד הכל מחדש – וא"כ מהי ה"חגיגה" דיום שיצא לאויר העולם?! והביאור: קודם יציאת הולד לאויר העולם, הנה אף שהי' שלם בכל, בגוף ונפש, אבל "עובר – ירך אמו הוא", וברגע יציאתו לאויר העולם נתחדש שנעשה מציאות בפ"ע, וברגע נעלה זה מתחיל עבודתו ולומד התורה בכח עצמו באופן שזה נעשה "קב שלו"! ונקודה זו, העילוי דעבודה בכח עצמו, חוגגים ויש להזכר עלי' ביום הולדת [המשך יבוא].ד' חלקים משיחת ח"י אלול ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-03-2025 Synopsis We know that the Nasi of our generation revealed the special practices observed on a birthday (contemplation, introspection, arranging a farbrengen etc.). But seemingly, why do we make such a big deal about a birthday, if the body is already complete before birth, with limbs and sinews and a heartbeat etc.? And the question is even stronger for a Jew, whose spiritual existence is already complete in the womb, and moreover, “a candle is lit above his head… and he is taught the entire Torah,” whereas “once he enters the world, an angel comes and strikes him, making him forget the entire Torah,” so that now he has to relearn everything? The answer is that although the child is complete before birth, both physically and spiritually, he is still considered part of his mother; it is at the moment of birth that the child becomes an independent entity. And this exalted moment, when one’s divine service through his own effort begins, is what we remember and celebrate on a birthday. (To be continued.)4 excerpts from sichah of 18 Elul 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-03-2025 לזכות ר' סיני יוסף הלוי בן שרה זיסל שי' וויינבוים ליום ההולדת שלו כ"ד אדרלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות ‏*לע"נ הרבנית מרת חוה ע"ה בת הרה"צ הרב אברהם יהושע העשיל זצוק"ל גורארי'ליום היארצייט שלה כ"ד אדרת.נ.צ.ב.ה.

התוכן ישנם המקשים: היתכן שלמרות שהחושך נעשה גדול יותר והדור קטן יותר – תובעים מאתנו לפעול דוקא עכשיו ביאת המשיח?! הנה ע"ז נאמר "אל תאמר . . שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה". כיון שאותנו העמידו בדור זה, בודאי ניתנו לנו הכחות הדרושים לעבודה בדור זה – כח המס"נ! ובכח זה יכול כל א' לפעול על קהילה שלימה, להפכם ליהודים יראים ושלימים וחסידים. המענה לטענתו שעפ"י שכל לא נראית לו האפשרות לגלות בעצמו כחות אלו שיבואו לידי פועל: הגישה להעבודה צ"ל כבימי פורים באופן ד"לא ידע": שמוחלט אצלו בתוקף שכיון שהוטל עליו תפקיד זה – צריך הוא למלאותו! ואח"כ בודאי ימצא את הדרכים המתאימים – עפ"י טו"ד, "ידע" – לפעול על הקהילה כולה. ועד"ז בנוגע לעבודה עם עצמו וכו'. וכמסופר במגילה, שתגובתו הראשונה של מרדכי כאשר שמע אודות גזירת המן היתה – (לא לחבוש "צילינדער" ולעסוק בשתדלנות, אלא) "וילבש שק ואפר . . ויזעק זעקה גדולה ומרה", בהיותו ענין שנגע לו בנקודת הנפש וכו'. ורק לאח"ז באה המחשבה אודות דרכי הפעולה בדרך הטבע וכו'.ב' חלקים משיחת פורים ה'תשי"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-03-2025 Synopsis Some people ask: How is it that despite the increased darkness of exile and the diminished stature of our generation, we specifically are the ones who are expected to bring Moshiach? But the verse says, “Do not say…‘that the former days were better than these,’ for not out of wisdom have you asked concerning this.” Since we were placed in this generation, it is certain that we’ve been given the necessary strength for this task – the power of mesiras nefesh. And with this strength, every individual has the ability to influence his entire community, and to transform them into G‑d-fearing, wholesome Jews and chassidim. While one might argue that logic dictates that there’s no way for him to bring this power to actuality, the response is that one must adopt the approach of ad d’lo yada (“not knowing”), meaning absolute certainty that since this task has been placed upon him – he can and must fulfill it, even if he doesn’t understand how. And afterward he will certainly find the proper ways – with logic and reason (“knowing”) – to influence his entire community. The same applies to one’s work within himself etc. And as it says in the Megillah, when Mordechai learned about Haman’s decree, his first response wasn’t to put on a top hat and go to the royal court etc., but rather, “he put on sackcloth and ashes… and cried with a great and bitter cry” – because it affected him in the core of his soul. Only afterward did he begin thinking about what to do via natural means etc.2 excerpts from sichah of Purim 5711 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-03-2025 לע"נ מרת חנה פעשא בת ר' מנחם מענדל ע"ה סגל ליום היארצייט שלה כ"ג אדר. ת.נ.צ.ב.ה.*לזכות ריסה בת צביה שתחי' ליום הולדת שלה כ"ב אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן 1) ע"י חינוך כדבעי, מעמידים ילדים שיקבלו את משיח צדקנו ולומר עליהם "ראו גידולים שגידלנו" גם במעמד ומצב של גלות, עד שהם "יכירוהו תחילה" בגאולה האמיתית והשלימה ("כימי צאתך מארמ"צ"); מכיון שהטעם שהקב"ה "פיזרן בין אוה"ע" היא "כדי שיתוספו עליהם גרים" – "בירור הניצוצות", הנה כאשר רואה הקב"ה שבנ"י כבר "גיירו" ועשו מכספם וזהבם וכו' – כסף יהודי, הנה "נגאלין מיד". 2) בקשר לפ' פרה: הדין הוא שאפר הפרה שעשה משה צ"ל "למשמרת", שגם בתשעה פרות שעשו אחרי הפרה הראשונה שעשה משה, כולל פרה העשירית שיעשו בביאת המשיח, צ"ל מעורב מאפר הפרה שעשה משה במדבר. שבענין פרה אדומה, שהוא ענין כללי "זאת חוקת התורה", מחברים את ה"גואל ראשון" עם ה"גואל אחרון", ועי"ז – גם כל בנ"י שבינתיים.ב' חלקים מהתוועדות מוצש"ק פ' כי תשא, פ' פרה ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-03-2025 Synopsis (1) Through proper chinuch we will merit to raise children who will greet Moshiach Tzidkeinu, and to say, “See what we have raised” despite being in exile, and to the point that “They will recognize Him first” upon the true and complete Redemption. Because the reason Hashem “scattered [the Jewish people] among the nations” was “so that converts would be added to them” (the service of elevating the divine sparks) – therefore, when Hashem sees that the Jewish people have already “converted” and transformed their money and gold and silver etc. into Jewish wealth, they will “be redeemed immediately.” (2) Regarding Parashas Parah, the law is that the ashes of the Parah prepared by Moshe Rabbeinu must be kept as a keepsake, to be mixed into all the subsequent Paros, including the tenth Parah, which will be prepared with the coming of Moshiach. Thus, Parah Adumah, an encompassing mitzvah – “This is the statute of the Torah” – connects the “first redeemer” to the “final redeemer,” and through this, all of the Jewish people in between.2 excerpts from farbrengen of Motzaei Shabbos Parashas Ki Sisa, Parashas Parah 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-03-2025 לזכות מארייאשא אסתר בת שטערנא שרה שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ב אדרלשנת ברכה והצלחה רבה ומופלגה בכל בגו"ר מתוך בריאות נכונה ומנוחת הנפש והגוףנדבת הורי' ר' חיים ברוך ושטערנא שרה שיחיו אלבסקי

התוכן הל' תשובה להרמב"ם נחלק לעשר פרקים [שיעורי רמב"ם לימים אלו]. וי"ל שהם כנגד העשר חלוקות שבישראל "ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימך", והעשר כחות שבכ"א מישראל. ביאור הדבר: בסוף הל' תשובה מבאר הרמב"ם שההתקשרות עם הקב"ה צ"ל באופן אמיתי – לא לשם קבלת שכר גשמי בעוה"ז או שכר רוחני בעוה"ב, כ"א באופן ש"עושה האמת מפני שהוא האמת", "מאהבה". וזהו המענה לאלו הטוענים שלימוד פנימיות התורה שייך רק ליחדי סגולה וכיו"ב – הרי פס"ד ברור ברמב"ם בסוף הל' תשובה שגם "עמי הארץ והנשים והקטנים מחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה", והרי "היאך היא הדרך לאהבתו כו' בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים כו' – ענינים התבארים בפנימיות התורה! ועצם קבלת החלטות טובות, ובפרט בנתינת הצדקה (שכולם מתאחדים בקבלת השליחות לצדקה) תזרז את השכר – הגאולה!משיחת יום ה' פ' צו, ט"ז אדר שני ה'תשמ"ו, ב"יחידות" כללית להאורחים שיחיו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-03-2025 Synopsis The Rambam divides Hilchos Teshuvah into ten chapters, and it could be said that they correspond to the ten categories among the Jewish people, “Your heads of your tribes…your wood cutters to your water drawer,” as well as the ten faculties of a Jew’s soul: At the end of Hilchos Teshuvah, the Rambam explains that one’s connection with Hashem must be genuine – not for the sake of reward but rather “doing the truth because it is the truth,” “out of love.” And this is the response to those who argue that studying the inner dimension of Torah is only for select individuals: the Rambam rules explicitly at the end of Hilchos Teshuvah that even “simple people and women and children are trained to serve Hashem out of fear until their knowledge increases and they serve out of love.” And “What is the way to love Him…when man contemplates great deeds and creations…” – concepts that are explained in the inner dimension of Torah. And the very act of making positive resolutions, especially with regard to giving tzedakah (when everyone unites in a shlichus of giving tzedakah), will hasten the reward, which is the coming of the Redemption.Excerpt from sichah of Thursday, Parashas Tzav, 16 Adar Sheini 5746, in Yechidus Klalis for visitors For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-03-2025

התוכן אף שקיום תורה ומצוות צ"ל מתוך שמחה ומתוך תענוג, "שמחה וטוב לבב", מ"מ עיקר הדרישה היא – שמחה, כי היא צריכה להיות בגלוי דוקא. עיקר היסוד לשמחה אמיתית הוא – שלכל יהודי, יהי' מי שיהי', יש "נפש השנית בישראל (ש)היא חלק אלוקה ממעל ממש" בשלימות. וזהו הקשר בין הפס"ד של הרמ"א בסיום שו"ע או"ח "טוב לב משתה תמיד" למ"ש בהתחלת השו"ע "שויתי ה' לנגדי תמיד", דלכאו' איך תובעים ב' ענינים אלו יחד – הרי ""אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"?! – כי מצד ה"חלק אלוקה ממעל ממש" שיש לו ברור שסוכ"ס "בל ידח ממנו נדח" ויעשה תשובה כדבעי, עד ש"זדונות נעשו לו כזכיות", ויהי' לו "טוב לב משתה תמיד". ענין השמחה נותן כח להתגבר על חושך הגלות שמבחוץ וחושך של גלות הפנימי – שנדמה שישנם ענינים בעולם המונעים קיום תומ"צ, אע"פ שבאמת אי"ז אלא נסיון בלבד. משיחת מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו ה'תשל"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-03-2025 Synopsis Although Torah and mitzvos must be done with joy and pleasure (“joy and gladness of heart”), the primary requirement is joy, which is specifically expressed outwardly. The basis for true joy is the fact that every Jew, whoever he may be, possesses the “second soul in a Jew, which is actually a part of Hashem from above.” This is the connection between the Rema’s ruling at the end of Orach Chaim, “One who has a cheerful heart who always has a feast,” and what it says at the beginning of Shulchan Aruch, “I have placed Hashem before me always.” Seemingly, how can both of these be expected simultaneously, considering that “There is no righteous person on earth who does good and never sins”?! The answer is that because a Jew possesses the “actual part of Hashem from above,” it is certain that ultimately “he that is banished will not be cast from Him,” and he will do teshuvah properly, such that “his willful sins will be transformed into merits for him”; therefore he “has a cheerful heart” and is “always feasting.” Joy provides the strength to overcome the darkness of the exile as well as the darkness of the inner exile, which is the illusion that the world can present an obstacle to Torah and mitzvos, while in truth it is only a test.Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Vayishlach, 19 Kislev 5737 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-03-2025

התוכן בהמשך למדובר לאחרונה על מ"ש הרמ"א להלכה בסיום השו"ע ש"טוב לב משתה תמיד" – התערב ה"קלוגינקער" וכו', ולכן יש צורך להבהיר עוה"פ אודות האיסור דשתיית משקה לפני גיל ארבעים, והתנאים שבזה וכו'. יש לזכור שהרמ"א כותב הנ"ל לא במקום שמדובר על ענינים תמידיים שבכל יום אלא בסוף הל' פורים. ובפשטות: רוב ציווי השו"ע קשורים עם הגבלה בזמן ומקום. לדוגמא, הציווי "לבסומי" הוא בפורים דוקא. הציווי לאכילת מצה – בליל א' דפסח דוקא ולא לאחרי הפסח (למרות שבאכילת מצה בפסח הוא "אוכל אמונה"!), ואם ירצה לברך על מצה לאחרי הפסח ה"ז בגדר "בוצע ברך וגו'" ר"ל! ובנוגע לעניננו: ההנהגה ד"טוב לב משתה תמיד" כפשוטו – שייכת למעמד ומצב מיוחד של שמחה כמו בפורים, ואילו בשאר הזמנים ה"ז באופן שמובא בפרש"י על פסוק זה "(כל ימי עני רעים) וטוב לב משתה תמיד" "ורבותינו דרשו מה שדרשו בחלק [במס' סנהדרין]" ושם דקאי על "בעלי משנה" או "בעלי תלמוד"!ד' חלקים משיחת אור ליום ג' פ' ויחי, י"ב טבת – המשך "דידן נצח" ה'תשמ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-03-2025 Synopsis In connection to what has been discussed lately regarding the Rema’s statement at the end of the Shulchan Aruch – that “he who has a cheerful heart always has a feast” – because the “smart aleck” (yetzer hara) has gotten involved etc., it’s necessary to once again bring up the prohibition of drinking mashke before the age of forty, and the conditions placed upon it etc. It’s important to remember that the Rema writes this not in the context of daily practice, but at the end of the laws of Purim. Most of the Shulchan Aruch’s requirements are tied to a specific time and place. For example, the obligation to “become intoxicated” applies specifically on Purim, and the mitzvah of eating matzah applies specifically on the first night of Pesach, not after Pesach (even though eating matzah during Pesach is considered “eating faith”); if one wishes to make a bracha on matzah after Pesach, it would fall under the category of “the robber who blesses…” Rachmana litzlan. In this case: the practice of “he who has a cheerful heart always has a feast” in the literal sense applies specifically to joyous occasions like Purim. But the rest of the time, it’s like Rashi says on this verse “(All the days of a poor man are bad) but he who has a cheerful heart always has a feast” – “Our Rabbis expounded what they expounded in Chelek (in Sanhedrin) – where it says that this refers to “masters of Mishnah” or “masters of Talmud.”4 excerpts from sichah of 12 Monday night, Parashas Vayechi, 12 Teves 5747 – following the victory of “Didan Notzach” on 5 Teves For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-03-2025