פילוסופיקס

בפרק הזה ג'ון ג'ון ואני נדבר על המשמעויות הפילוסופיות של רובוטים וזומבים. רובוט הוא מכונה שנועדה לעזור או להחליף בני אדם ככל שהדבר נוגע לעבודות "שחורות" או מורכבות מדי שבני אדם לא מעוניינים או יכולים לעשות. לרובוט אין נפש אנושית או סובייקטיביות בצורה של תודעה עצמאית, אבל הוא מכונה שאמורה לפעול באופן עצמאי ככל שזה נוגע לפעולות מסוימת. האם הפיתוחים של אינטליגנציה מלאכותית ישנו את העובדה הזאת לגבי רובוטים? ננסה לענות על זה. הזומבי הפילוסופי או המטאפיסי אמור להיות חיקוי מושלם של בן אדם בעצמו. הוא אמור להיות כל התנהגות אנושית רק בלי נפש. אנחנו ננסה להבין באמצעות טיעון "הזומבי המטאפיסי" של דיוויד צ'אלמרס, האם אפשר להוכיח שהנפש היא דבר שנפרד מכל דבר פיסי אחר בעולם? ועל-ידי כך להוכיח סוג של דואליזם אונטולוגי. וכמובן שנקשור בין הרובוטים חסרי הנפש לזומבים חסרי הנפש איפה שנוכל לאורך הפרק ונעלה נושאים אחרים מהתרבות הפופולרית כמו תמיד. מקווים שתהנו...

בפרק הזה נשוחח על האופן שבו מיתוסים נסמכים על ארכיטיפים. מיתוס בהגדרתו הוא נרטיב מסורתי שמצוי בתרבות מסוימת ועובר מדור לדור. הוא אמור לשמש בתור דוגמא או הסבר לתופעות טבע או התנהלויות אנושיות שאין להן הסבר מדעי או אמפירי ברור, וכתוצאה מכך לעיתים רבות הוא נשען לשם כך על אלמנטים על-טבעיים או כאלה שלא ניתן להוכיח שאכן קיימים.  על פי יונג, הארכיטיפים הם קבצי רעיונות שמצויים בלא מודע הקולקטיבי ומופיעים מחדש בכל דור ודור. אפשר לחשוב עליהם בתור ישים מופשטים כמו אידיאות שאין להם הגדרה ברורה, אבל הארכיטיפים הם ביטוי סמלי לדפוסי אופי והתנהגות קונקרטיים שהם חלק בלתי נפרד מהתודעה האנושית, כמו למשל: האגו, הצל, האמא, הגיבור, האיש הזקן החכם ועוד הרבה אחרים. הארכיטיפים מצויים ביסודותיו של כל מיתוס, כי הם המרכיב שמעיד על אמת אנושית כלשהי בתוך מה שהוא בסופו של דבר סיפור על-טבעי קדום. ג'ון ג'ון ואני נחפש ארכיטיפים במיתוסים מודרניים כמו מלחמת הכוכבים ובאטמן, וגם נשאל איך הדבר מתקשר לכל הפיתוחים החדשים ופורצי הדרך שמצויים בתחום של אינטליגנציה מלאכותית.

בפרק הזה, ג'ון ג'ון ואני מדברים על הפילוסופים המערביים שקדמו לתקופתו של סקורטס שהגישה הפילוסופית שלו הייתה רגע מכונן בהיסטוריה של הפילוסופיה. בעיקר נתמקד על החשיבה המדעית של הפרה-סוקרטיים ונשאל כיצד הם עשו לראשונה את ההפרדה בין לוגוס למיתוס. יתר על כן, נשאל כיצד החשיבה המדעית  של הפרה-סוקרטיים שלא הייתה מעוגנת בשום מדע קודם שונה מהאופן שבו המדע פועל היום.

בפרק הזה נשוחח על מה זה אומר להיות פסימי מול אופיטימי. ננתח את ההגדרות של המושגים וננסה להבין את הסתירה הפנימית שמצויה אינהרנטית בכל אחד מהם ככל שהדבר נוגע לזמן. כל אחד משני המושגים בנוי על שתי הגדרות דומות: אם אדם הוא פסימי בהוווה ורואה את המציאות העכשווית שבה הוא חי בצורה שלילית, מתקבל על הדעת שהוא יראה את העתיד בצורה שלילית גם כן. אותו הדבר לגבי אופטימיות רק מהכיוון ההפוך, אדם שרואה המציאות שסביבו בצורה חיובית, באופן טבעי יהיה אפשר לחשוב שהוא גם יחשוב על העתיד בצורה כזאת. נצביע על הסתירה שמצויה בכל מושג, מכיוון שכל אחד מהם מכיל לכאורה שתי הנחות שהן מסקנות בשקילות אחת לשנייה, אבל הן לא בהכרח עומדות במבחן המציאות. כידוע אדם יכול להיות אופטימי ולראות את הוויתו כחיובית, אבל את עתידו בצורה שלילית. עצם זה שהוא רואה את האופן שבו הוא רואה הווה לא מהווה תנאי הכרחי או מספיק לכך שהוא יראה את העתיד. אז נשאלת השאלה מה הוא לכאורה במצב כזה, אדם שכזה ייחשב בתור פסימי. מכאן שהראייה העתידית היא זאת שקובעת, אבל אנחנו בכל זאת נתעמת עם השאלה הזאת וננסה להבין אותה לעומק. וגם נדבר על ההשלכות החברתיות קהילתיות של החשיבה הפסימית מול החשיבה האופטימית, ונשאל האם עדיף לחיות  בחברה שחבריה הם פסימיים או אופטימיים? 

בפרק הזה נדבר על האסכולה הסטואית שידועה בעיקר במושג המפתח שלה "indifferent" שבעצם אמור לשקף איזושהי נטרליות רגשית כלפי איתני הטבע או כל דבר שעליו לא ניתן לשלוט או לשנות, אבל האם זה אומר שסטואים לא מרגישים? הם יכולים להרגיש, אבל הם בוחרים מתי נכון רציונלית להרגיש. הם לא פשוט נותנים לעצמם להיסחף עם הרגש. אנחנו ננתח את העניין הזה לעומק וכמו תמיד נביא דוגמאות מעולם הקומיקס והתרבות הפופולרית. 

בפרק הזה ג'ון ג'ון ואני נדבר על ההשקפה הפילוסופית שנקראת אידיאליזם שאומרת שכל העצמים שבאמת קיימים הם רוחניים או אידיאות. נתחיל עם ברקלי שפיתח את האידיאליזם הקלאסי ואז נעבור לאידיאליזם הטרנסצנדנטלי של קאנט שניסה לגשר על המסורת הדיכוטומית של דואליזם גוף ונפש או חומר ורוח שהופיעה לראשונה ב"הגיונות" של דיקרט. לאחר מכן נעבור להוגים שמזוהים עם האסכולה של האידיאליזם הגרמני כפי שהיא קיבלתה ביטוי במאה ה-19. ההוגים שנעסוק בהם בתחום הזה הם: פיכטה, הגל ושלינג. ננסה להבין איך הם ניסו לגשרבין הרוח לחומר באמצעות אידיאליזם מוחלט או סובייקט מוחלט שהוא תודעה שחופשית לנוע ולהשתנות בכל זמן ולאורך ההיסטוריה. האם בעצם מדובר על אלוהים או לא? ננסה לענות על העניין. 

בפרק הזה נדבר על ההיבט הקוגניטיבי זיכרון. נעבור על סוגים שונים של זכרונות ואיך הם עובדים כל אחד בנפרד ובתור מכלול גדול יותר שהוא הזיכרון האנושי. נשאל גם שאלות על הצורך להדחיק זיכרון ועל הנזק שיש לזכרונות מסוימים כמו במצב של פוסט-טראומה.  נדבר כמובן גם על הנושא של עדות על סבל מעט, מי שרוצה לדעת יותר על הנושא הזה מוזמן לבדוק את הפודקאסט שלנו שנקרא: "עדות על סבל". כמו תמיד נביא דוגמאות מסרטים פופולריים שקשורים לתרבות הקומיקס וננסה לקשר אותם לעניינים שעליהם נדון. 

בפרק הזה ג'ון ג'ון ואני מדברים על אמונות וקונספירציות באמצעות השאלה שהציב מייקל שרמר: "מדוע הרציונלים מאמינים בלא רציונלי?" נדון בטיעונים של שרמר עצמו, אבל גם נציע כמה טענות משלנו בתור הסברים. נוסף על כך, נשוחח על התרבות הקונספירטיבית שהתפתחה באמצעות המדיה החברתית וגם על וסרטי קולנוע וסדרות שהם חלק בלתי נפרד מהגל הזה, ואולי אפילו תרמו להיווצרותו. 

בפרק הזה נשוחח על המשמעות של ראייה היסטורית. ננסה להבין מנקודת מבט אפסיטמולוגית איך אפשר לאמוד את ערך האמת של אמת היסטורית כפי שהיא באה לידי ביטוי בתרבות, ונשאל באמצעות איזה כלים יש לעשות זאת. נוסף על כך, נתעמק בהרחבה באופן שבו חברה או קבוצה מתאגדת סביב נרטיב משותף שמושתת על הבנה של אמת היסטורית מסוימת בין אם היא נכונה או לא. 

בפרק הזה ג'ון ג'ון ואני נדבר על מה הופך סגנון של סדרת סרטים מסוימת לז'אנר. נעשה הבחנה בין ז'אנרים וגם נדבר על שני מונחים בתוך הז'אנר עצמו, כמו ז'אנר ברייקר (שובר ז'אנר) וז'אנר בנדר (מעקם ז'אנר). אפשר לומר שז'אנר בנדר, שרק מעקם את הז'אנר פועל לפי מוסמכות הז'אנר, אבל אז נותן איזשהו טוויסט. הסרט משתמש בציפיות של הצופה מהז'אנר כדי להוביל אותו לסוף מפתיע. לעומת זאת, ז'אנר ברייקר מתרחש כאשר הסרט חותר כנגד הז'אנר של עצמו עד כדי כך שהוא שובר את כל המוסמכות שמרכיבות אותו.  בדרך כלל הז'אנר ברייקר יהיה פרודיה על הז'אנר, אבל לא בהכרח. מספיק שהסרט מעלה את מודעות הצופים למוסכמות הז'אנר כדי לשבור אותן. האם מדובר על שבירה אחת או כמה שבירות לאורך הסרט? זאת שאלה שנתעמק בה במהלך השיחה לא מעט. נוסף על כך, נתמקד על ז'אנר המותחן וניתן כמה מאפיינים שמגדירים אותו. ז'אנר המותחן הוא ז'אנר-על שמכיל בתוכו לא מעט תתי-ז'אנר עם מאפיינים מיוחדים משלהם. ננסה להבין את יחסי הגומלין בין המאפיינים הספציפיים של תתי-הז'אנר האלה (כמו סלאשר מוביז למשל) לבין המאפיינים הכלליים של המותחן. 

הפעם בתוכנית אנחנו מדברים על איך יש לחשוב על הקריטריונים לאפיין איתם אמת וכיצד יש להגיע לאמת. נוסף על כך, נשאל מהו ערכה של האמת בקהילה. נעבור על שתי גישות לחשיבה על אמת: תיאוריית ההתאמה של האמת, ותיאוריית הלכידות של האמת. הראשונה מדברת על כך שאמת צריכה להיות בהתאמה עם העובדות בשטח. השנייה מתייחסת לרעיון שכל אמת צריכה להתלכד עם מאגר הידע המוכר והידוע לגבי האמת. נפרט על כך אחת מהן בהרחבה ונביא דוגמאות שונות כמו תמיד מהתרבות הפופולרית וממקומות אחרים. 

בפרק הזה נשוחח על רוע, נשאל האם מדובר על כוח אבסולוטי שקיים כשלעצמו בצורה אובייקטיבית או שרוע זה עניין סובייקטיבי אנטי ריאליסטי שתמיד מצוי ביחס לאופן שבו אנחנו כבני אדם תופסים מהו טוב? ואם הרוע אכן כזה ויש לו תלות בטוב, אז מה זה אומר על האופן שבו אפשר למדוד או להעריך מהו הטוב השלם כקוטב שמנוגד לרוע שבהגדרתו איננו שלם? כמו תמיד נביא התייחסות של פילוסופים והוגים שונים לקונספט של רוע וננסה להבין את המקום של הרוע בתרבות הפופולרית בין אם דרך סרטים, סדרות או משחקי וידיאו.

בפרק הזה נשוחח על נושא שכבר נגענו בו בעבר בפרקים קודמים בצורות והקשרים שונים. הפעם נתמקד בו לעומק וננסה להבין במדויק על מה מדברים כשמדברים על אינטליגנציה או בינה מלאכותית, האם מדובר על תודעה "חזקה" או "חלשה"? איזה סכנות טמונות בפיתוח של אינטליגנציה מלאכותית עם אוטונומיה מוחלטת שמסוגלת ללמוד ולשפר את עצמה? והאם אנחנו בתור בני אדם מתקרבים לנקודת אל חזור שבה נפתח בינה אומיפוטנטית שמסוגלת לשעבד את כולנו או שאולי מדובר על שלב חדש באבולוציה האנושית שכולו טוב? 

בפרק הזה נשוחח על שלושת הנושאים הנ"ל. בהתחלה ננסה להבין כיצד זהות ביולוגית צריכה או לא צריכה להשתלב עם זהות מגדרית והאם אפשר לראות ביטוי לכך בתרבות הקומיקס והגיימינג? לאחר מכן על הבסיס הזה ננסה להבין גם כיצד מיניות עם דגש על סקסיזם מקבלת ביטוי במשחקי וידאו והאם אפשר למצוא סממנים למאבק הפמניסיטי בכל מה שקשור לכך. סך הכל פרק עם המון נושאים טעונים תרבותית וחברתית, וניסינו להתנהל איתם בזהירות אולי אפשר לומר שגם בזהירות יתר, אבל זאת "רוח הזמן". בכל זאת, נוצר דיון מעניין ואנחנו מקווים שתהנו מהצפייה או ההאזנה...

בפרק הזה נשוחח על מדע ונתמקד על מהי חקירה מדעית תקנית ואתית. בהתחלה נחזור לעידן הנאורות ונציין את ההבדלים שהבחינו בין הגישה האימפרציסטית שאומרת שכל הידע מגיע מהניסיון (אפוסטריורית) לבין הגישה הרציונליסטית שטוענת שכל הידע מצוי בשכל בלי תלות בניסיון חושים (אפריורית). מיד לאחר-מכן, נעבור לתחילת המאה ה-20 לדון באסכולה של החוג הוינאי שמזוהה עם פוזטיביזם לוגי ומבקשת לחקור כל עובדה בתור טענה בתוך טיעון לוגי. מנגד נציב את קרל פופר שמדבר על כך שכל מדע צריך להיות בר-הפרכה כדי להיחשב למדע. לא רק חשוב לאשש עם מסקנות זהות נוספות, אלא יש להראות כיצד הטיעון יכול להיות שגוי במקרה ויתקבלו תוצאות אחרות. כשזה נוגע לטיעון לוגי דדוקטיבי, נדרש לפי פופר להראות שאם הסיבתיות שהטיעון נסמך עליה עומדת על טענות הד-הוק או מובילה למסקנה אחרת מההנחות אז התיאוריה שבבסיס הניסוי לא נכונה.   נוסף על כך לאורך כל הפרק נדבר על אתיקה מדעית מקצועית. נשאל האם מדע מחויב לפעול באופן מוסרי כלפי מושאי המחקר או האם האמת המדעית מצדיקה חקירה שמטשטשת את גבולות המוסר? ומהם העקרונות האתיים שעומדים מאחורי האופן שבו הקהילה המדעית מקבלת קביעות מדעיות מסוג אחד על פני קביעות מדעיות מסוג האחר שיכולות לסתור אותן?  

בפרק הזה נדבר על אפוקליפסה בשלל צורותיה השונות. נתחיל בכך שנדבר על היכן המונח הופיע לראשונה וכיצד הוא השתנה עם השנים מיוון העתיקה ועד לתקופתנו. מיד לאחר מכן נעבור לדיון על ההבחנה בין חזון נבואי לבין חזון אפוקליפטי כפי שהיא נחקרה על-ידי הוגים חשובים של המקרא כגון: עמוס פונקשטיין ורימון כשר. התזה המוקבלת שהם מציעים היא שחזון נבואי מנבא חורבן שיבוא כתוצאה מהתנהגות אנושית לקויה כמו עונש מאלוהים, לעומת חזון אפוקליפטי שמנבא חורבן שלבני אדם אין שום דרך למנוע, אלא רק בתור מה שיש להגיב לו. כמובן שנציין קריטריונים נוספים להבחנה בין השניים וכמו תמיד נביא דוגמאות רבות מהתרבות הפופולרית שיעזרו לנו לבסס את הטיעונים שלנו לגבי אותה הבחנה. בנימה יותר אישית, אנחנו מוצאים שלמרות שמדובר על נושאים כבדים כמו מוות וסוף הקיום האנושי, יש בכל זאת משהו מרגיע בלדעת שכל הבעיות היומיומיות שלנו הופכות להיות חסרות ערך באפוקליפסה.  אנחנו מקווים שגם אתם יכולים להתחבר לסוג החשיבה הזה.

בפרק הזה נדבר על המשמעות של חינוך. מדוע מדובר על אחד הנושאים החשובים ביותר ובאיזה אופן צריך לחשוב על לחנך? נתייחס לדיאלוג הסוקרטי, לסופסטים, רוסו ודיואי וגם נזכיר את התנועה הקיבוצית. הפרק מורכב מהמון נושאים שכל אחד מהם הוא יחידה שעומדת בפני עצמה עם לא מעט תיאוריה מאחוריה. ניסינו לתמצת כמה שניתן, אבל מכיוון שמדובר על עניין שהוא על גבול הבלתי אפשרי, התמקדנו בעיקר על שאלות מרכזיות. שתי שאלות מרכזיות שמופיעות בפרק שמות דגש על ההבדל שבין להיות מורה למנחה ועל החיבור שבין הוראה איכותית מצד המורה לשיפור יכולת הלימוד אצל התלמיד. 

בפרק הזה ג'ון ג'ון ואני נדון בימי הביניים. זאת תקופה היסטורית שמצדיקה את השם שניתן לה בעיקר מכיוון שמדובר על תקופה שהיא גשר בין תקופות מאוד חשובות בהתפתחות של החשיבה המערבית. אפשר למקם אותה מנפילת רומא ועד עידן הרנסאנס במאה ה-14 שבו הופיעו הניצנים הראשונים של מה שיהפוך להיות עידן הנאורות של ה-17 וה-18.תקופת ימי הביניים גם ידועה בתור תקופה מאוד "אפלה" מכיוון שהיא אופיינה ברגרסיה מובהקת של הידע האנושי. בעיקר מכיוון שהייתה חזרה לטיפוח של מיתוסים דתיים על פני חשיבה לוגית מדעית. השיח הפרוגרסיבי שהחל ביוון העתיקה על היחס בין האדם למדינתו הפך בימי הביניים לשיח על היחסים שבין האדם לדתו. הפילוסופיה היוונית פינתה את מקומה למען תיאולוגיה, ומטרתה הייתה להוכיח את קיומו של האל וכיצד יש לחשוב על מוסר אלוהי-דתי. זה לא מפתיע אם כך לגלות שכל הפילוסופים הגדולים של אותה תקופה היו נזירים. אנחנו נזכיר את אוגוסטינוס, אנסלם ותומס אקווינס ועוד בתור הוגים חשובים ובולטים באותה תקופה. הפילוסופים האלה מתוך שאיפה למהות אחת וחוסר רצון להתעלם מידע קודם, פעלו לא מעט למען הרצון לשלב בין חשיבה מטפיסית ודוגמטית על אלוהים, לבין הגות אריסטוטלית שעסקה באפשרות לתת תשובות לשאלות מטפיסיות באמצעות הניסיון. אנחנו נדבר לא מעט על הניסיונות האלה והאם הם אכן עומדים בתור הוכחות לוגיות, וכמובן שנזרוק פנימה לא מעט השוואות ליצירות פוסט-מודרניסטיות בין אם בקולנוע או במשחקי וידיאו שבוחנות מחדש את המיתוס והפנטזיה של ימי הביניים בראייה אנכרוניסטית.

בפרק הזה נדבר על פילוסופיה של השפה. כשאר אנחנו מדברים על פילוסופיה של השפה, אנחנו בעצם מדברים על יכולתה של השפה לתאר את המציאות או על החיבור שבין מושגים למציאות. פילוסופיה של השפה היא נושא חשוב במיוחד בפילוסופיה באופן כללי, כי היא גם סוג של רפלקציה מצידו של הפילוסוף על היכולת לעסוק בפילוסופיה. כל המלאכה הפילוסופית מתרחשת במרחב של שפה, ובלתי אפשרי להפריד בין השתיים. 

בפרק הזה ג'ון ג'ון ואני משוחחים על התחום בפילוסופיה שנקרא מטאפיזיקה וננתח אותו בצורות שונות. אפשר לחשוב על מטאפיזיקה בתור סט של עקרונות שאינם מגיעים מהניסיון, אבל שבאמצעותם מסבירים את הניסיון. זה הפוך למדע שמחפש לבנות תאוריה על עובדות שמצויות בשטח. מכאן יהיה נכון לחשוב שכל פילוסופיה היא בעצם מטאפיזיקה, כי כל פילוסופיה היא תיאוריה ללא הוכחה מדעית. ובכל זאת למטאפיזיקה כתחום בתוך החשיבה הפילוסופית יש מטרה מאוד מוגדרת בשונה מתחומים אחרים, והיא להבין את ההבחנה שבין ממשות לתופעות. זאת הבחנה שמגדירה מטאפיזיקה, אבל אין לה שום רלוונטיות לפיזיקה. בפיזיקה התופעות הן העובדות שאותן יש לחקור ואין שום צורך בלחשוב על ממשות או מהות מעבר להן.מכאן שאפשר לחשוב שמדע ומטאפיזיקה אלה שני דברים מנותקים שלעולם לא יהיה קשר ביניהם, אבל במהלך השיחה ננסה למצוא דוגמאות שמראות שבבסיס המדע הייתה לא מעט חשיבה מטאפיזית שאי אפשר להתעלם ממנה. נוסף על כך, נדבר על חשיבה מטאפיזית בחיי היומיום. חשיבה מהסוג שמאפשר לנו לנכס אמונות שונות ומגוונות להתמודדות מול העולם והסבל שכרוך בו. כיאה למטאפיזיקה לא נמצא לחשיבותה בחיינו הוכחה מדעית של ממש, אבל נוכיח שקשה מאוד לחשוב על משמעות החיים בלעדיה.

בפרק הזה ג'ון ג'ון ואני נדבר על הרעיון של זהות, כאשר הכוונה המדויקת היא למה הוא ה"אני" או עצמי שלנו ואיך אפשר להגדיר אותו. האם מדובר על תודעה עצמאית או שאולי על אשליה של תודעה שאנחנו מרכיבים באמצעות השפה והניסיון? אולי בכלל החברה מגדירה את מה שאנחנו תופסים בתור העצמי שלנו? כמה ממי שאנחנו זה באמת אנחנו? יתר על כן, נשוחח גם על התמשכות האני. נשאל איך נדע שהאני שהיה לנו לפני 10 שנים זה ה"אני" שהוא אנחנו  היום, האם באמת מדובר על אותו אדם למרות כל השינויים שהוא עבר במהלך אותן שנים? איזה השלכות מוסריות יש לאותה חשיבה? וכמו תמיד נביא דוגמאות מסרטים ומשחקי וידיאו נבחרים. 

בפרק הזה נדבר על שני מושגים נבחרים שמושרשים בפילוסופיה קונטיננטלית: אקזיסטנציאליזם ואותנטיות. מצד אחד, מדובר על שני היבטים שונים של חשיבה על הקיום האנושי, אבל מצד שני הם נפגשים ומשלימים אחד את השני ואנחנו ננסה לענות באיזה אופן הדבר מתרחש. אבל לפני הכל, נתחיל בלנסות להגדיר פילוסופיה קונטיננטלית. מדובר על כינוי שניתן לפילוסופים אירופאיים שבחרו לעסוק בפילוסופיה בצורה שונה מהפילוסופיה המודרנית של המאה ה-17 ואילך שניסתה להתחקות אחר מדעים מדויקים. הפילוסופיה הקונטיננטלית של המאה ה-19 שברה את העניין הזה ויצרה שיח שבו ישנו יותר מקום לפרשנות סובייקטיבית של מונחים מקובלים. כתוצאה מכך אפשר לומר על פילוסופיה קונטיננטלית שהיא עצמה קצת יותר מעורפלת כגישה פילוסופית. היא נוטה להתמקד בעיקר במודעות לתודעה ועל ידי כך להסיק מסקנות לגבי הקיום האנושי או החוויה של להיות אנושי. היא הציעה אלטרנטיבה לניתוח הפילוסופי הסיבתי של התודעה כפי שנעשה על ידי פילוסופים מהמאה ה-17 וה-18 כגון קאנט, יום ולוק ולאחר מכן במאה ה-19 וה-20 באמצעות חקר השפה על ידי הוגים כמו פרגה, ויטגנשטיין וברטנרד ראסל. אנחנו כמובן נתמקד בפרט בהוגים מאוד ספציפיים שמזוהים כחלק מהפילוסופיה הקונטיננטלית ושתרמו ואף ביססו את החשיבה האקזיסטנציאליסטית לדוגמא, קירקגור, הוסרל, ניטשה, היידגר וז'אן פול סארטר. ננסה להבין את הגותם ואת האופן שבו הם התכתבו זה עם משנתו של זה. וכמובן כמו תמיד ננסה להבין את כל זה באמצעות סרטים וקומיקס שאנחנו אוהבים.  

בפרק הזה נדבר על כיצד התהווה הסכם חברתי/מדיני (אמנה חברתית) בין אנשים שמצוים במצב של כאוס הישרדותי (מצב טבעי). נוסף על כך, ננסה להבין את הלגיטימציה של סמכות ריבונית על אזרחים ומהי אנרכיה והאם היא יכולה להיות צורת שלטון? כמו תמיד ג'ון ג'ון ואני ננסה להבין כיצד אפשר לראות ביטויים לנושאים האלה בסרטים נבחרים, כגון "מקס הזועם", "הטיהור" ועוד.

בפרק הזה ננסה להבין את אחת השאלות הגדולות בפילוסופיה, "האם ישנו רצון חופשי או שכולנו נתונים לגורל קבוע מראש?". בנוסף נשאל האם הרעיון של רצון חופשי סותר את קיומו של אלוהים? האם אנחנו יכולים להתגבר על דטרמניזם פיזיקלי באמצעות תודעה סובייקטיבית? איזה השלכות מוסריות יש לחשיבה דטרמניסיטית? ואיך מזל מתקשר לכל העניין? 

בפרק הזה ג'ון ג'ון ואני משוחחים על פילוסופיה שעוסקת ביחסים שבין מקום וזמן. נביא דוגמאות רבות מסרטים שאנחנו אוהבים שבהם מסע בזמן או לופ בזמן הם חלק אינטגרלי מעלילת הסרט. המטרה שלנו היא בעיקר לנסות לחשוב מחדש על כל מיני פרדוקסים וחורים בעלילה שיכולים להיגרם משימוש בקונספט המסוים הזה.אם זה משהו שמדבר אליכם, אז זה הפרק בשבילכם. 

אם יש נושא שמעסיק באופן פרסונלי ביותר את הפילוסופים מאז ראשית הפילוסופיה זהו סבל. מהסטואים ועד לניטשה, בפרק הבא ננסה להבין איזה מסקנות אפשר להסיק לגבי סבל מההוגים האלה ועוד. האם אכן סבל הכרחי לפיתוח התודעה? האם מוכרחים בכלל לסבול? מהו משקלה החברתי של עדות של אדם כלשהו על סבלו מול קהילתו? אם אי פעם סבלתם והרגשתם שצריכה להיות לכך משמעות זה הפרק בשבילכם. 

בפרק הזה נדון על האופן שבו אנחנו משיגים ידיעה על העולם, האם כל ידיעה היא חושית או שאולי החושים שלנו מטעים אותנו והידע האמיתי מתקבל באופן אפריורי (ללא תלות בניסיון). יתר על כן,  נשאל כיצד הרצון להשיג ידיעה מביא אותנו לחוות חוויה משנה חיים. בהקשר הזה נדבר בעיקר על "משל המערה" של אפלטון ועל האופן בו המשל מקבל ביטוי במטריקס, אבל נזכיר גם יצירות נוספות מהתרבות הפופולרית.

בפרק הזה נדון בכל מה שאפשר לומר על מה שהוא אובייקט אסתטי, וזה בעצם אומר שננסה להבין מה הופך דבר כלשהו לאמנות. ננסה להבין האם החוויה האסתטית היא תכונה נפרדת מהאובייקט האסתטי או שהם זהים, ונשאל שאלות נוספות על המקור של אותה חוויה. 

בפרק הזה נדון על המסורת הפילוסופית של דואליזם בין גוף ונפש שהחלה עם רנה דיקרט. כמו תמיד נתמקד על האופן שבו אפשר לראות ביטויים של אותה מסורת, בסרטים, סדרות, משחקי וידיאו וספרי מד"ב מהעשורים האחרונים של המאה הקודמת והמאה הנוכחית. 

בפרק הזה נשוחח על נושא קריטי בחיי היומיום של כולנו והוא האופן שבו אנחנו מחליטים החלטות מוסריות. נשאל איך בכלל מגיעים לחשוב על מה מוסרי? האם שופטים את המעשה או את התוצאה שאליו הוא מוביל? האם המטרה מקדשת את האמצעים? ועוד המון שאלות אחרות שנוגעות לנושא הזה.

אם אתם אוהבים לחשוב על אבולוציה, גנים או מוטציות במדע-בדיוני, זה הפרק בשבילכם. בשיחה שעשינו על הפילוסופיה שמאחורי הביולוגיה ננסה להבין כיצד הביולוגיה שונה מפיסיקה ואת האופן שבו העניין מתבטא בעולם הקומיקס של העשורים האחרונים של המאה הקודמת ושל המאה הנוכחית.