"יחידים במינם"

נגיב מחפוז היה סופר מצרי זוכה פרס נובל, הנחשב לאחד מחלוצי הספרות הערבית המודרנית. בספריו מתח מחפוז ביקורת על שחיתות שליטי ארצו, וקומם עליו את קנאי־הדת, בשל אופן תיאורו את מייסדי הדתות המונותאיסטיות. לאחר שהעז להתנגד באומץ לפגיעה בחופש הביטוי, ואף לתמוך בגלוי בהסכם השלום עם ישראל, הוא הגדיש את הסאה. החסידים השוטים, שטעו לחשוב שאלימות היא הוכחה לאדיקות, גמרו אומר להשתיק את מחפוז. לעד. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2973

אלפרד וֶגֶנֶר היה מלומד חריף, שהשערותיו המהפכניות שמטו את היבשה מתחת לאַדְנֵי־הממסד המדעי. על סמך עדויות שונות, הוא הציע שכלל יבשות העולם היו בעבר חלק מיבשת־על כבירה. מכך הסיק וגנר, שייתכן בהחלט כי היבשות נעות לאיטן מאז ועד היום. כתוצאה מכך, הוא נקלע לעימות חזיתי עם כל מי שדבקו בהנחות המדעיות המקובלות בתקופתו, וסירבו להניח למישהו להזיז את היבשה שלהם. שמו הטוב של וגנר הוכתם ותומכיו נרדפו, אך בדיעבד התברר כי רעיונותיו החלוציים היו נכונים. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/

קרל סייגן היה מדען מבריק שחלום־ילדותו היה איתור חיים תבוניים מחוץ לכדור־הארץ. כיועץ בכיר של סוכנות החלל האמריקאית (נאס"א), הוא רתם את טובי המוחות למצוד חובק־העולמות שלו: סייגן נטל חלק בשיגור לחלל של שלל משימות בלתי־מאוישות, שאחת מהן הייתה יומרנית במיוחד. ברבות השנים הפך סייגן למדען המפורסם בארצות־הברית, שהנגיש לציבור הרחב את יופיו של המדע בעזרת ספרים וסדרות פורצי־דרך. בעיני רבים בדורו, סייגן הפך לדמות המופת של הספקן אשר לחם בעוז באמונות־ההבל, בחן טענות למפגשים עם חייזרים, והזהיר מפני סכנותיו של "החורף הגרעיני". למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2954

מילדרד פיש־הרנק הייתה מלומדת אמריקאית, שנישאה לגרמני והעתיקה את מגוריה לארצו. במרוצת שנות השלושים של המאה העשרים, היו בני־הזוג הרנק עדי־ראיה לנסיקת המפלגה הנאצית, והחליטו שלא לעמוד מנגד. הם ייסדו בביתם את ארגון המחתרת הגדול בברלין, חילצו יהודים מגרמניה ואף ריגלו למען ברית־המועצות. עד מהרה העניק שירות־המודיעין הגרמני לרשת־הריגול את הכינוי "התזמורת האדומה". המצוד אחר בני־הזוג, שחירפו נפשם למען האנושיות החל, ותוצאותיו היו הרות־אסון. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://nivgoldstein.wordpress.com/wp-admin/post.php?post=2948&action=edit

(חלק ב' ואחרון) חרף אזהרות מקפיאות־דם של יורדי־ים נורבגים, שקלטון החליט לחצות את ים־וודל עתיר קרחוני־הענק, בדרכו לאנטרקטיקה. בתחילה שיחק ל"אנדיורנס" מזלה, אלא שאט־אט החלו הצרות לאפוף את הספינה מכל עבר, וסופן שהכריעו אותה. בלית־ברירה, הורה אז שקלטון על פינוי ה"אנדיורנס", וחברי־צוותה מצאו עצמם נטושים בלב ים־הקרח האינסופי. כך החלה האודיסיאה האגדית של שקלטון, שבמסגרתה הציל את כלל חברי־צוותו והשיבם לחיקה החמים של הציביליזציה. אלא ששקלטון לא הסתפק בהפיכת שמו למופת של עוז־רוח ואומץ. הוא נחוש היה להגשים את חלום חציית אנטרקטיקה, ויצא למסעו האחרון אל היבשת הקפואה. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2933

(חלק א') ארנסט שקלטון היה הרפתקן לִבְלִי־חַת, אשר חלם להיות הראשון להגיע לקוטב הדרומי. לאחר שיריביו גברו עליו במלחמה הקרה הזו, הציב לעצמו שקלטון אתגר אימתני חדש: חציית יבשת אנטרקטיקה. הוא רכש את הספינה האיתנה ביותר שנבנתה אי־פעם בנורבגיה, והעניק לה את השם "אנדיורנס", שמשמעותו "התמדה", או "כוח סבל". בדיעבד התברר, כי לא היה שם מדויק מזה לתיאור העלילות מקפיאות־הדם של שקלטון וצוותו, באחד מן המקומות העוינים ביותר בכדור־הארץ. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/2025/03/13/%d7%a4%d7%a8%d7%a7-%d7%9e%d7%a1%d7%a4%d7%a8-121-%d7%90%d7%a8%d7%a0%d7%a1%d7%98-%d7%a9%d7%a7%d7%9c%d7%98%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9-%d7%a9%d7%94%d7%9c%d7%9a-%d7%a2%d7%9c-%d7%a7%d7%a8%d7%97/

מאזינות ומאזינים יקרים, מפאת הנסיבות, זה לא יהיה פרק רגיל של "יחידים במינם", אלא מעין "מאחורי הקלעים" של ההסכת. שמרו על עצמכם, היו בטוב ועשו טוב! ניב.

(חלק ג' ואחרון) זמן קצר לאחר שהובל ראול ולנברג למוסקבה, יצא החרמש מן השק. חסינותו הדיפלומטית לא הועילה לו, והוא נכלא על לא עוול בכפו. חוקריו דחו את טענותיו בדבר הצלת היהודים, וטפלו עליו אשמת ריגול למען גרמניה הנאצית. בשנים הבאות סיפקו שוביו שלל הצהרות שונות על מצבו ומקום הימצאו, אך גורלו נותר עלום. ולנברג, אשר הושיע רבים כל כך, לא נושע בעצמו. מי שהצליח לחמוק מבין מלתעותיה של החיה הנאצית, נמחץ דווקא תחת כפתו של הדוב הסובייטי. אולם מורשתו המפוארת של ולנברג, אשר אבד במחשכים, תאיר לנצח כמופת של אנושיות ומוסריות. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבה נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2805

(חלק ב') בעוד "הצבא האדום" מתדפק על שערי בודפשט, התגנבו לאוזני ולנברג ידיעות מזעזעות: שליטיה החדשים של הונגריה, חברי מפלגת "צלב־החץ" האנטישמית, התמסרו בהתלהבות לטביחת יהודיה. ולנברג שם אז את נפשו בכפו, והחל לנסוע בדרכים, כדי לחלק במו ידיו את דרכוני־החסות. הוא לא בחל באמצעים והצליח להושיע יהודים מצעדות־מוות, ממחנות־ריכוז, ומאלף ואחת מיתות משונות. למרות שנהיר היה לו שהן הנאצים והן אנשי "צלב־החץ" ביקשו את נפשו, ולנברג לא ידע פחד. לבסוף הגיע היום שלו ייחל בכל לבו: "הצבא האדום" כבש סוף־סוף את בודפשט. אולם דווקא אז, חלה בעלילה תפנית מחרידה. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2798

(חלק א') ראול ולנברג היה דיפלומט שבדי אציל־נפש, שנמנה עם אצולת הממון בארצו. למרות ייחוסו הרם, ולנברג העדיף לסלול את דרכו בחיים בכוחות עצמו. לאחר סיום לימודיו בהצטיינות, הוא עסק במספר משלחי יד, שבמסגרתם התוודע לגורל יהודי אירופה הנרדפים. רצונו של ולנברג לסייע לשארית הפליטה, הוביל אותו הישר להונגריה, שראשיה שיתפו פעולה בהתלהבות עם הצורר הנאצי. עם הגעתו לבודפשט, הבריק במוחו של ולנברג רעיון גאוני, שעתיד להציל את חייהם של אלפי יהודים ממבקשי נפשם. אולם עד מהרה, משך ולנברג את תשומת לבו של הגסטאפו, וגרוע מכך, של אדולף אייכמן. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2791