שלי עושה חשבון

הפרופסיה הסוציאלית מאז ומעולם הומצאה ובוצעה ברובה ע"י נשים  ופה מתחילה ונגמרת הבעיה. השיטה היא אותה שיטה. גם בציבור המורות גם בציבור האחיות. הגישה הפטרונית של המדינה היא תמיד בנימת אתן מלאכיות עושות עבודת קודש, אבל תכלס לא באמת מגיע לכן להרוויח מזה. וככה התחלנו עם ארגוני מתנדבות הפכנו את העבודה לפרופסיה אבל העובדות הסוציאליות שכחו לדרוש תשלום על העבודה. הן עדיין עובדות בהתנדבות. בפירורי משרות, מי בכלל המציא את המונח הזה רבע משרה? ובעיקר איך יכול להיות שיש עדיין נשים שמסכימות לעבוד בתנאים האלה? לכל הפרקים : https://bit.ly/32kcjPD לאתר עושים עסקים: https://www.ranlevi.com/biz/

אז מסתבר שיש לנו מלכת יופי חדשה לשנת 2020. תהילה לוי בת ה18 מיבנה. באתר xnet  נכתב עליה שהיא עסקה בעבר בפעילות התנדבותית עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. ושהנושא קרוב ללבה מאחר שיש לה אח שאובחן עם אוטיזם. אז אני מוסרת לך תהילה ,מזל טוב. האמת שהסיבה האמיתית שבכלל שמעתי שזכית היא דווקא בגלל פוסט שהתפרסם בקבוצת אבא פגום בפייסבוק וכך נכתב : וואו, איזה מזל! פשוט לרגע חשבתי שלא יהיה פתרון למצב הכלכלי הנוראי שאנחנו נמצאים בו, לנגיף שמאיים על העולם ולמלחמת הגרעין הקרבה עם ע אירן.. אבל עכשיו שיש לנו מלכת יופי חדשה שנבחרה בתחרות מיושנת המחזקת את הנורמה שיופי חיצוני זה כל מה שחשוב, וממשיכה לגרום לדימוי עצמי נמוך אצל נערות... בזכות זה אני רגוע 👌 האמת שהוא קצת צודק, הפוסט מצחיק התגובות לפוסט הזה הרבה יותר מצחיקות ובעיקר מיד חשבתי לעצמי כמה שהתחרות הזאת מיותרת והגיע הזמן לסגור את הבסטה, כבר 20 20 ואנחנו ממש לא צריכים להכתיר מלכות יופי שמבטיחות שלום עולמי. אבל אז נשמתי קצת ונזכרתי שהסיבה שהתחרות הזאת עדיין מתקיימת היא כלכלית ובעיני זאת סיבה ממש טובה, דווקא בימים האלו להמשיך ולקיים אותה. לכל הפרקים של שלי עושה חשבון  

כל מה שהיה לנשים לומר על דבריה של חברת הכנסת, הילה שי ואזן, כבר נאמר. אני בחורת להתייחס לדבר אחד קטן אבל משמעותי שהיא אמרה : שי ואזן מציעה, שאם נחשוב שאין תקרת זכוכית אז היא תיעלם. במידה מסוימת היא צודקת. יש מצב שאם נדבר יותר על מה שהשגנו, זה יחזק אותנו יותר, מלדבר על מה שעוד לא. בעצם אם חושבים על זה אנחנו הנשים אולי קצת מרפות זו את ידה של זו כשאנחנו בוחרות להדגיש את פערי השכר ואת חוסר הייצוג בוועדות, בתפקידים בכירים ועוד. הדרך הכי טובה לדיכוי היא לדבר על כמה שבלתי אפשרי להצליח. ואז מי שמצליחות הן בודדות ששום דבר לא יעצור אותן גם ככה. זה לא אומר שצריך להפסיק להיאבק, כן זה עדיין מאבק לצערי, להיאבק על זכותנו להרוויח את אותו השכר, להיות נוכחות בכל מקום, בפוליטיקה, בבריאות, בתקשורת, בכלכלה, בהייטק בלואו טק בכל מקום. שאם אנחנו נאבקות בשבילנו זה לא אומר שאנחנו נגד גברים. להיפך מזמינה אתכם להצטרף אלינו, ניקח מכם קצת את עול הפרנסה.. שיהיו יותר גברים שמגדלים איתנו את הילדים ולא לידנו, שההורות תהיה יותר שיוויונית ובעיקר שהעובדה שאנחנו המין היפה, המושך והסקסי לא תעמוד לרעתנו ברחוב שקט או בלילה חשוך. שלי עושה חשבון  בפייסבוק  הבלוג 

סדרת הטלויזיה טהרן המשודרת בתאגיד השידור כאן 11- היא סיפורה הבדיוני של האקרית צעירה מיחידת 8200 שמסופחת למוסד ונשלחת תחת זהות בדויה לטהרן למשימה מסוכנת, שאמורה לתמוך בתקיפת מתקני הגרעין באיראן. תמר, מוצאת את עצמה בעיר עוינת, תחת מצוד המאיים על חייה, חוברת לאקטיביסטים מקומיים ומתחברת לשורשיה הפרסיים. הסדרה המשובחת הזאת היא עוד נצחון קטן על פרדיגמות שכל כך התרגלנו לראות של גיבורי מלחמה גבריים . אם היינו רואים גיבורה נשית על המסך, היא תמיד מופיעה בדמות המשנה הפתיינית, זאת שמסובבת את ראשם של הגברים, היא תפיל אותם ברשתה אבל מי שיסיים את העבודה וינצח יהיה תמיד, הגיבור. והנה יש לנו גיבורה. היא הילדה של כולנו. ילדה צעירה שהתגייסה לצה"ל. והיא לא רק עושה קפה. היא אפילו חכמה, לוחמת סייבר, היא לא לארה קרופט ( בדמותה של אנג'לינה ג'ולי) או וונדר וומן,  היא קטנה. שברירית. מתוחכמת. היא בוגרת יחידה מובחרת והיא לבדה בטהרן וכמו שכתוב בדרמות הטובות ביותר, כל העולם מונח על כתפיה הדקות ובינתיים זה נראה מבטיח.

דון מיגל רואיס בספרו ארבע ההסכמות מדבר על התודעה. הוא מסביר בדרכו הפואטית והמרגשת שאנחנו בכלל בחלום. שכל מה שאנחנו חושבים ומרגישים זה בכלל כי אנחנו מאולפים. הכל כבר מוטבע עמוק בתוכנו עם היוולדנו, שאנחנו העתק האמונות של ההורים שלנו שגידלו אותנו והם העתק האמונות של ההורים שלהם וכך אלפי שנים אנחנו משכפלים אמונות ותודעות של החברה ושל הדת. בשנים האחרונות הבנות זונות שינו את הכללים, סליחה על הצרפתית. ואם להיות יותר מדויקת אנחנו הנשים מנסות בכל הכוח לשנות את הכללים, את השיח, את המציאות. הסכמות, דעות אמונות ומחשבות שהיו יכולות להתקיים בעבר כבר לא כל כך מוצאות מקום. בזכות החלום החדש הזה החלה תנועת ה- METOO, מצעד הנשים, מתעורר שיח בלתי מתפשר על אלימות נגד נשים, היעדר מוועדות מקבלי החלטות בקורונה ובכלל , דימוי גוף נשי, פרו אייג'נג, יו ניים  איט. אנחנו הולכות על כל הקופה. ועדיין זאת מלחמה בחוץ.

תסבירו לי למה זה כל כך נורא, שאישה רוצה שהגבר שלצידה יהיה מצליח, שאפתן ועשיר? למה הרצון לחיות חיי נוחות מפנקים נתפס כל כך כקלקלה? למה אישה שבוחרת שלא להתקדם במערכת יחסים זוגית עם בטלן שאין לו אפילו כסף לקנות ארוחת בוקר בבית קפה היא גולדיגרית? אפשר להמשיך לנהל דיון מאוד מעמיק על הסוגיה אבל אני רוצה להדגיש באמצעות עוד סיפור קטן את הדו פרצופיות של החברה שלנו לעניין נשים, כסף והצלחה כלכלית. כולכם בוודאי שמעתם על פרשת ציפי רפאלי. הנה לכל הדעות אישה שפיתחה עסק כלכלי משומן מאוד, מוצלח מאוד. אישה עשירה שבנתה את הונה בעשר אצבעות.. אז איך הגענו לזה שהיא אמא לביאה??

הי לכולם אני שלי סבר יועצת אסטרטגית למיתוג אישי ועסקי, ושוב אנחנו כאן בפינה - שלי עושה חשבון. היום על קידום מעמד האישה. דמיינו מה היה קורה אם היו מנסים להציב בראש וועדה לקידום המגזר האתיופי חבר כנסת ממוצא רוסי, או בראש ועדה לזכויות המגזר הערבי יו"ר יהודי. תכלס זה מתחיל להישמע כמו התחלה של בדיחה. אבל רגע צחוק בצד, אני רוצה רגע לחזור לדבר על תפקידה של הועדה. ולנסות לתאר לכם המאזינים את מסלול חייה של נערה אישה ממוצעת מאוד בישראל.

הי לכולם אני שלי סבר יועצת אסטרטגית למיתוג אישי ועסקי, ושוב אנחנו כאן בפינה - שלי עושה חשבון. היום על הקשר שבין אלימות נגד נשים וכסף אתמול התקיים לראשונה בישראל מצעד הנשים. ארגוני הנשים יצאו למחאה שקטה אבל משמעותית על האלימות נגד נשים בחברה הישראלית. מאז שהתחילה הקורונה נרצחו 8 נשים ועוד אחד עשר נשים ותינוקת מאז תחילת השנה. 12,000 נשים התקבצו אמש בשעות אחרי הצהריים, השעות הכי עמוסות למשפחה, השעות שבהן אנחנו מבלות עם הילדים בגינה הציבורית, השעות שבהן אנחנו מכינות ארוחת ערב, שואגות על הילדים שיכנסו כבר להתקלח או דופקות על הדלת כדי שיצאו כבר, השעות שבהן אחרי יום עבודה עמוס לא פחות, אנחנו מנסות לקפל את הבית ולהרגיע כדי שאפשר יהיה להתיישב דקה ולהרים רגליים על הספה. 12,000 נשים ויתרו על התענוג הזה ולמרות החשש לבריאותן הן יצאו לגן צ'ארלס קלור בתל אביב להגיד די. איך כל זה קשור לכלכלה וכסף אתם שואלים?

צפיתי השבוע בסרט דוקו מרתק על תולדות פסל החירות והנה אני מביאה את הסיפור כאן גם לכם. זה סיפור כמעט אירוני על רקע התקופה ואני לא אגלה לכם כבר עכשיו את המשל והנמשל.

הי לכולם אני שלי סבר יועצת אסטרטגית למיתוג אישי ועסקי, ושוב אנחנו כאן בפינה - שלי עושה חשבון. והפעם על קוד לבוש, תלבושת אחידה והייתה או לא הייתה אפליה? עוד לא הספקנו להתאושש מהקורונה ובעיצומו של גל חום ששובר שיאים חזרנו לשיחת היום בבתי הספר- אורך המכנסונים של הבנות.