פרק מס׳ 46: ״אמא ללא אמא״ - ׳באות לעולם׳ פודקאסט על הריון ולידה - מיכל רוזן ואביגיל גורן בשיחה עם ליאת כהן.

״את אמא אפשר להחיות בכל כך הרבה דרכים, למרות שפיזית היא לא כאן. זה אמנם לא כמו להנות ממנה חיה, אבל אפשר להכין את המתכונים שלה, לספר את הבדיחות שלה…״ אחרי השיחה עם ליאת כהן הבנתי, כמו צלקת שמגיבה לשינויי מזג האויר, כך גם האֵבֶל מרים לפעמים את הראש, ומאפשר לנו, מדי פעם, עוד טעימה.   דר׳ אליזבת קובלר-רוס, פסיכיאטרית שוויצרית אמריקאית, פיתחה לפני כחמישים שנה את המודל של חמשת שלבי האֵבֶל. היא טענה שאם נעבור אותם לפי הסדר, בהתחלה תופיע הכחשה, ואז כעס, מיקוח, ודיכאון שאחריו נגיע לקבלה ונוכל להמשיך בחיינו.  זה יתחיל עם הפרידה ממישהו אהוב, למשל כשניפרד מאמא, ויסתיים כשנסיים את חמשת השלבים. שנים פסיכותרפיסטים מדקלמים לנו את המדרג הזה, ומשכנעים אותנו שלאֵבֶל יש שלבים ותאריך תפוגה.  פגשנו את ליאת כהן לשיחה באולפן על ״אמא ללא אמא״, על הריון ולידה לאחר שהאם נפטרה והיא לא בסביבה.  היא שיתפה אותנו מניסיונה האישי והמקצועי בקליניקה עם מאות נשים. הבנו ממנה שזה תהליך הרבה יותר דינמי ומורכב. היום לא באמת מצופה ממישהו לחוות משהו כל כך מורכב בהתאם למודל כזה או אחר. יש תהליכים שנראים כמו ספירלה של שלבים, שבאים וחוזרים על עצמם, בתקופות חיים שונות, ויש תהליכי אֵבֶל שמעולם לא התחילו. המודל של קובלר- רוס הזכיר תמיד איזו מנהרה, נעבור במנהרה ונצא אל האור, אל החיים. אֵבֶל ואובדן הם חלק מהחיים שלנו, כאן. מישהו קרוב שמת, אדם קרוב שנפטר, תמיד ישארו בעולמנו. דווקא בהכרה בפרדוקס הזה יש לא מעט הקלה. ההשפעות של האובדן הזה לא באמת מסתיימות. ויש רגעים ואירועים בחיים, בהם שלבים מסויימים מכים פתאום,  האֵבֶל מרים את ראשו בצמתים חשובות,  ונותן לנו עוד הזדמנות לחוות געגוע, קרבה, נוכחות. מוזמנות ומוזמנים להאזין לפרק הזה, ותתפלאו - למרות הנושא הכבד, עלתה בו הרבה תקווה.