חסידים שותים מזה | נגיעות חסידיות עם רה"י הרב חיים וולפסון

"ואלה המשפטים אשר תשים", מתרגם אונקלוס: "די תסדר". בעקבותיו חושף ר' נחום שהדין בעולם נגרם כתוצאה מחוסר סדר. הפער בין חוויה של סבל לחוויה של מובנות עוברת דרך השאלה האם יש לדברים את הפשר הנכון שלהם. השאלה מה מאפשר את הסדר נעוצה בעולמו הפנימי של אדם. התורה מכוונת את עולמנו הפנימי לסדר הנכון ובכך מבטלת את הדין

אמירת "נעשה ונשמע" מבטאת שתי מערכות שבהן מתגלה התורה, מעשית ורוחנית. ר' נחום חושף כאן עוד הבנה: "נעשה" מתאר מציאות של שייכות נמוכה, שבה אדם מרגיש רחוק מהבהירות והחיבור לתורה. עם ישראל מבהיר בקבלת התורה שזמנים בהם האדם נופל ממדרגתו הרוחנית, גם הם חלק מגילוי התורה, ויותר מכך, על ידיהם תתאפשר שמיעה חדשה. "נעשה ונשמע" זו תנועה תמידית של נפילה והתחדשות בעבודת ה'.

המן שימש כמאכל של בני ישראל במדבר, כמקור החיים המרכזי שלהם, וחז"ל אומרים שהוא מאכלם של מלאכים. ר' נחום משתמש במן כדי לבחון מה באמת מחיה אותנו, הפרנסה הגשמית או יסודות רוחניים שקשורים בה. המן מלמד אותנו שיש לאדם יכולת לגלות משמעות רוחנית בדברים גשמיים, ושהמשמעות הזו היא עיקר חייו.

הכבדת לב פרעה מעסיקה את הפרשנים לאורך הדורות. ר' נחום מתבונן על מצרים כמקום ששולל בחירה. דווקא האפשרות לשלוט בכל חוסמת לעיתים את הבחירה ומצמצמת את היכולת של האדם להשתחרר מעצמו. מכות מצרים הן דרך של ה' לאפשר בחירה במציאות שמבקשת לחסום אותה, אולם גם המציאות הזו אינה אלא כלי לאפשר בחירה אל מול הגודל האלוקי.

ביטויים רבים ביציאת מצרים עסוקים בידיעת ה'. ר' נחום מתאר שעיקרה של יציאת מצרים הוא לחולל מהפכה בתחום הדעת. ידיעת ה' אינה ידיעה פילוסופית, אלא חווית חיים שבה האדם מתקשר לה'. כל זה פשוט במצבי שפע וברכה, אבל מורכב במצבי קושי ועינוי. יציאת מצרים באה ללמד אותנו לדעת את ה' גם במצבים כאלו.

התורה מציינת שבת פרעה רואה את משה בתיבה כנער, וחז"ל דרשו שאמו עשתה לו חופת נעורים. ר' נחום מזהה במפגש עם משה את ההכרה של בת פרעה בתורה, ומתוך כך מברר שתי הופעות של התורה – האחת של כללים ומסגרות והשנייה של אור שגנוז בתוך הכללים הללו, כאשר מטרת התורה היא להפגיש את האדם עם האור הגנוז בכללים ובפרטים. מתוך הדברים עולה הכמיהה להפוך את התורה לתורת חיים שיש בה יכולת לשחרר את נשמת האדם מכבליה.

המטבע שטבעו חז"ל במסכת תענית מתאר, לפי ר' נחום, את יכולתו של יעקב לחוות חיים של קשר עם הקב"ה גם במקומות שחונקים את הקשר הזה כמצרים. בזה מתווה לנו יעקב דרך של חיים בתוך מיצרי העולם הזה. עם זאת, העובדה שמידתו של יעקב אבינו היא רחמים מלמדת אותנו שמי שמבקש ללכת בדרך כזו צריך לדעת שלא יצליח בלי בקשת רחמים ועזר מהשם יתברך.

בפרשה נסגר סיפור יוסף ואחיו ונפתח סיפור גלות מצרים. אולם, ר' נחום מזהה את תחילת הסיפור כשיעקב שולח את בניו למצרים. יש שבר במצרים – שבר הוא המזון ברעב, אבל הוא גם משבר. במצרים יש מציאות שבורה, עולם של כוחות חזקים אלוקיים שנשברו. עובדי השם צריכים לפגוש את הכוחות הללו ולהיבנות מהם. אמנם הפגישה עשויה להיות שבורה, לא ברורה ולהביא איתה מיתה רוחנית, אך מתוך הנפילה הזו תצמח מציאות חדשה.

הפך הקטן שגילו החשמונאים היא התורה. אבל למה היא פך קטן? ר' נחום מבאר שהבעיה הייתה שהתורה לא נלמדה כדבר גדול, כמה שיכול להביא להופעה אלוקית גדולה בכל מרחבי המציאות. הנס היה שהחשמונאים חשפו איך בתורה הקטנה יש עומק גדול שיכול לטהר את טומאת יוון ולהדליק גם פתילות ושמנים שלא מתרוממים אל הקדושה. ר' נחום מבטא בדבריו קריאה להוציא את התורה מד' אמות למרחב הגדול.

התורה מספרת לנו סיפורים. בעיני ר' נחום זה מבטא את האופן שבו מתגלה ה' בעולם – לא רק בתורה ומצוות באופן ישיר, אלא גם דרך החיים על שלל פרטיהם. עבודת הצדיק בהקשר זה היא להביא את האור האלוקי גם לאנשים פשוטים ודרך דיבורים פשוטים של היום יום, דרך סיפור.