חסידים שותים מזה | נגיעות חסידיות עם רה"י הרב חיים וולפסון

פסח הוא החג שבו פועל השם בחסד גדול עם ישראל, בהתגלות מלמעלה גם כשאנו לא ראויים. לכן מפתיע לגלות שדווקא בו נולד יצחק שמדתו מדת הדין. ר נחום לומד מכאן שפסח חושף את החיים שטמונים גם במיצר, הצרה שנראית כהעדר חיים מכילה בתוכה כוחות חיים סמויים. כשאנו מרגישים את זה המיצר שבמציאות מתבטל ואנחנו מסוגלים לפעול ולשנות אותה.

השם פונה למשה בקריאה שאין בה כל דיבור, רק לאחריה מדבר מאהל מועד. המפגש של השם עם האדם מתחיל בצעדים קטנים, בשימת לב למה שנראה פשוט וסתמי אך בתוכו מסתתרת קריאה אלוקית שאם נטה לה אוזן נגלה שהיא דבור מאהל מועד

התורה מכנה את המשכן, משכן העדות, ופירש רשי, עדות שהשכינה שורה בישראל לאחר חטא העגל.ר נחום מבאר שהעדות היא שעם ישראל נושא בתוכו את השכינה, מעתה מצויה השכינה בתוכנו ומופיעה דרכנו. השם מפקיד בלבנו את מלכותו בארץ, ישראל הם השביל שמחבר עליונים ותחתונים.

חז"ל למדו מהסמיכות של ציווי השבת לציווי של בניית המשכן, שמלאכות שבת אסורות רק באופן של מלאכת מחשבת. דבר זה לא מפורש אלא רמוז בלבד.ר נחום רואה בזה ביטוי לעובדה ששבת יוצרת קרבה מיוחדת בינינו לבין הקדוש ברוך הוא, ומאפשרת לנו לקלוט את מה שלא נאמר. זה מתאפשר דווקא בשביתה ממלאכה, בהשקטה של המציאות שמאפשרת לשמוע את מה שלא קולטים בחושים הרגילים.

חז"ל דרשו את מזמור כב בתהילים על אסתר המלכה. במזמור מתוארת המצוקה של מי שזועק אל השם יתברך ולא נענה. ר' נחום מפרש את הסיבה לכך שתפילה לעיתים לא נענית, ומתוך כך מצביע על התהליך שעוברת אסתר ואנחנו בפורים, תהליך של מהפכה פנימית בקשר עם הקדוש ברוך הוא.

בפרשה משה רבנו לא נזכר, אבל הוא נוכח מאד בתחילתה – "ויקחו אליך". השמן שמעלה את האור מגיע מהחיפוש של משה. אבל זה על ידי "כתית", כתישה ומלחמה. את האור מוצאים דווקא מתוך מצבים של חשכה. מה שנראה כנפילה הוא בעצם דרך לחדש את אור התורה.

בחודש אדר מת משה רבנו, והמן מבין מכאן שזהו מותה של התורה, מות האפשרות ליצור קשר בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא. אולם, לא ידע שמשה רבנו גם נולד בחודש אדר. משה היה מי שחשף שכל אדם מישראל נושא בתוכו נקודת אמת, ומותו של משה מאפשר לכל אחד לגלות את משה בתוכו.זו משמעות בניית משכן בתוך כל אחד, וזו משמעותו של חודש אדר, א' דר, השם שדר בתוכנו.

"ואלה המשפטים אשר תשים", מתרגם אונקלוס: "די תסדר". בעקבותיו חושף ר' נחום שהדין בעולם נגרם כתוצאה מחוסר סדר. הפער בין חוויה של סבל לחוויה של מובנות עוברת דרך השאלה האם יש לדברים את הפשר הנכון שלהם. השאלה מה מאפשר את הסדר נעוצה בעולמו הפנימי של אדם. התורה מכוונת את עולמנו הפנימי לסדר הנכון ובכך מבטלת את הדין

אמירת "נעשה ונשמע" מבטאת שתי מערכות שבהן מתגלה התורה, מעשית ורוחנית. ר' נחום חושף כאן עוד הבנה: "נעשה" מתאר מציאות של שייכות נמוכה, שבה אדם מרגיש רחוק מהבהירות והחיבור לתורה. עם ישראל מבהיר בקבלת התורה שזמנים בהם האדם נופל ממדרגתו הרוחנית, גם הם חלק מגילוי התורה, ויותר מכך, על ידיהם תתאפשר שמיעה חדשה. "נעשה ונשמע" זו תנועה תמידית של נפילה והתחדשות בעבודת ה'.

המן שימש כמאכל של בני ישראל במדבר, כמקור החיים המרכזי שלהם, וחז"ל אומרים שהוא מאכלם של מלאכים. ר' נחום משתמש במן כדי לבחון מה באמת מחיה אותנו, הפרנסה הגשמית או יסודות רוחניים שקשורים בה. המן מלמד אותנו שיש לאדם יכולת לגלות משמעות רוחנית בדברים גשמיים, ושהמשמעות הזו היא עיקר חייו.