[גאות חצות: פרקים 20-23]
מה משמעות החיים עבור האנשים במאלאזן? האם מדובר ברצון לנקום בכל דבר שזז? האם זה לנסות ולאחות את השברים ובאמצעות כך לרסק כל דבר אחר? או שפשוט לשבת בפונדק הפניקס (או באחד מסניפיו, דרושים זכיינים בקפוסטן) ולשתות עוד בירה פאלארית?
רגע אחד לפני סיום העונה והספר החמישי, חיים וצפריר עוקבים אחר המלחמה העקובה מדם (והעצמות) של האדור והלת׳רים; מה שהתחיל כזלזול מוחלט בצד אחד, הפך לטבח עבור הצד האחר. לא נראה שמישהו יכול לעצור את האדורים, אולי מלבד האדורים עצמם.
כאשר הסגירה השביעית נמצאת במרחק יומיים בלבד אלים עתיקים מתעוררים מרבצם, רוגע ושלווה הופכות למילות אימה, ומשעולי מוקרה עוזרים לנו להתמודד עם טראומה.
כעת נותר לנו לשאול מי בחרב (של רולאד כמובן) ומי בחנית, מי בקסם ומי על-ידי אל טובלקאי בגובה שני מטרים וחצי? כל הדרכים מובילות ללת׳ר ולא נראה שמי שיגיע לשם יחזור כפי שהיה.