חיות בדיגיטל

אני חייבת להגיד שאני חושבת שהכלי הכי טוב שיש לי שהוא גם מתפתח עם השנים זה הכלי הזה של ההומור הוא תמיד מציל אותי ולשם אני תמיד הולכת , לא משנה כמה קשה יהיה הוא תמיד יהיה שם , ציני, קורע, משעשע או הומור שחור אני תמיד בונה עליו. שי גלבר שחוקר את הנושא הזה של הומור, בא לתת פאנצ׳ים ולהכניס עוד כמה כלים לתיבת העזרה ראשונה של כולנו, אתם מצטרפים ?

רק מי שניסה מיליון סוגים של דיאטות וסוגים שונים של תזונה ומרגיש שהוא בעצמו כבר יכול לכתוב ספר על תזונה יוכל להזדהות עם תחושת הכישלון שמרגישים שלמרות כל המאמץ - לא רואים שינוי וממשיכים להיות מתוסכלים מהגוף שלנו . זאת אחת הסיבות שמאוד קל להתחבר לאלמוג שחוזרת ומסבירה בפרק למה לא כדאי להתעלם מהצרכים הרגשיים שלנו בטח לא בהקשר של אוכל , היה לך יום קשה ?? בעסה , אל תתנו לעצמכם להרגיש שמגיע לכם להתרסק על מארז הגלידוניות של בן אנד ג׳ריס , אבל כן תרשו לעצמכם להתפנק !!! לאכול משהו שיישמח אתכם אבל לא עד לרמה שתכאב לכם הבטן בפרק דיברנו על איך אנחנו יכולים להרגיש שמחים יותר, להפסיק לתת לאוכל לנהל אותנו , להבין מה ריאלי לחיים שלנו ומה לא בהקשר של תזונה וכמה זה חשוב לשים לב לתחושת בטן שלנו תרתי משמע.. האזנה נעימה

כשהרשת מוצפת במיליון יוצרי תוכן מכל מיני סוגים , מה יבליט אותנו בתוך ים של יוצרי תוכן מוזיקלי ? בעולם שבו כמה משפטים של בחורה אנונימית הפכו להיות אחד המיקסים הכי מתפוצצים ברשתות ובמסיבות , איך אפשר לדעת מה יתפוס? איך גם במוזיקה אי אפשר שלא להיות אוטנטים ודווקא כששמים את הלב על השולחן דברים מצליחים. ואיך אנחנו יכולים להשתמש בAI לטובת כל זה. פרק מוזיקלי דיגיטלי עם שחר אליסוף.

לחפש עבודה זה לא כיף, אפילו דיי סיוט , לנסות למכור את עצמנו , לקבל מלא לא ולהגיע לכל מיני ראיונות שהם פשוט בזבוז זמן , אף אחד לא יצליח לשכנע אותי שזאת הזדמנות , אולי חוץ מנילי שאחרי שיחה אחת איתה היא גורמת לך להרגיש שוואלה הכוח עדיין בצד שלנו אנשי המקצוע , בעלי הניסיון כל אחד בתחומו ואיך נוכל להציג את הייתרונות שלנו אל מול המעסיק הפוטנציאלי דיברנו על הכניסה של הAI לתחום הגיוס איך הוא יכול לעזור לנו , איך להגיע למשרות הכי שוות , איך פונים למגייסים וגם על מה זה אומר בכלל מיתוג מעסיק  והיא אפילו מגלה מהי הנוסחה הסודית כדי שמעסיקים יגיעו אלינו ! כל זה בפרק הבא – האזנה נעימה

וואו איזה פרק שרק מלהכין אותו היה מרתק, רובנו בטוחים ששפת גוף זה בגדול מה שאנחנו משדרים לעולם אבל זה כל כך הרבה יותר מזה , זה המודעות שלנו אל עצמנו ואל אחרים  , זה קשור לשינויים הקטנים שאנחנו מתחילים לעשות בהרגלים שלנו שייגרמו לשינויים גדולים יותר בחיינו , ועל איך שפת הגוף משפיעה על המוח שלנו . ואיך אורי ששון וצחצוח שיניים קשורים לזה?  – הכל בפרק .

סביר שאתם נורא רוצים לעזור ליקרים שלכם לחזור לחיים הרגילים אחרי שהם חזרו מהמלחמה , אבל לא בטוח שאתם יודעים איך , קשה למי שלא היה במלחמה להבין מה עובר על מי שכן . בפרק המיוחד הזה לקראת יום הזיכרון אירחתי את אוהב גבעתי ראפר ורב סרן במילואים שלקח כמה צעדים קדימה והקים ביחד עם שני השותפה שלו   פלטפורמה מדהימה שנקראת אלבום שקוף שמאגדת בתוכה את כל אפשרויות הטיפול , האישי או הקבוצתי ועוסקת דווקא בצמיחה מתוך הטראומה . לפרק המלא

את הפרק הזה הקלטתי אחרי כמעט חודשיים וחצי של תקיעות רגשית ומחשבתית , הרעיון של להקליט פרק חדש היה נראה לי מנותק מהמציאות שלנו , ובכל זאת החלטתי להיפגש עם רונית שהיא יוצרת תוכן וותיקה ומוכשרת ולדבר איתה על העשייה התיעודית שלה למען משפחות החטופים ובכלל על סוג התוכן והסיפורים המרגשים ומלאי ההשראה שהיא משתפת את העוקבים שלה .

לפני כמה שבועות הגשמתי חלום, אירחתי את אתגר קרת ב"חיות בדיגיטל" בשיחה שלא רציתי שתסתיים הוא סיפר לי למה יכולים להיות לנו חיים מאוד משעממים ועדיין ייצאו לנו מהראש סיפורים מרתקים, איך אבא שלו שרד שנתיים בתוך בור בזמן השואה , למה אמא שלו הטילה וטו על זה שייכנסו ספרי ילדים אליהם לבית ואיך אפשר לענות לכל הודעות הוואטס אפ בארבעה אימוגי'ז בלבד! ובכל הזמן שנשאר לנו לשבת ולעשן באוטו ועל ההבנה שלו שלספר סיפור זאת דרך לתת אהבה .

לאט לאט אנחנו שומעים עוד ועוד עדויות , עוד סיפור  ועוד סיפור של אנשים שחזרו אלינו מתוך הגיהנום הרצון הזה שלנו לשמוע מה עבר עליהם הוא כמעט בלתי נשלט , מה שעוד יותר בלתי נשלט אצלי לפחות,  הוא הרצון החזק לדעת שהם יהיו בסדר שאפשרי לרפא את הנפש למרות החוויות הנוראיות והלא תואמות גיל ולמרות הטראומה זה אפשרי . ומה יהיה איתנו ? האם רובנו  נפתח גם תופעות של פוסט טראומה – כל התשובות בפרק .

נראה לי שיש לי תסמונת חדשה, לא מאובחנת אבל יש לה שם ומבחינתי היא לגמרי קיימת אני קוראת לה טורט בכי. התסמין העיקרי שלה הוא פרצי בכי ספונטניים לא צפויים. לדוגמה, אתמול התחלתי לבכות בזמן שהכנתי חביתה, לאחר מכן הייתה עוד התפרצות באוטו בנסיעה ואז עוד אחת בלילה בזמן שגללתי בפיד באובססיביות. קלאסי!  גם הפרק עם חן קורן התחיל בבכי למרות שהסיפור של המשפחה שלה הוא הדבר היחידי שגרם לי להרים את הראש אחרי שבועיים לא פשוטים בכלל, ואני ממש מקווה שמי שצריך לשמוע את זה הסיפור הזה גם יגיע לאוזניים שלו.