בית התקליט - עם שימי קדוש

בחורף הקר של '85, התארגנתי לצאת לעוד אחד מסיורי הלילה הארוכים מול גדר המערכת.  ארגנתי את הציוד הדרוש, עטיתי שכבות  להתגונן מהקור, ולא וויתרתי על הטרנזיסטור כדי להתגונן מפני השעמום. את התוכנית הערב אקדיש לרדיו הישן והטוב, שמספק אינספור רגעי נחת - כרקע מוסיקלי להפסקת קפה או נהיגה ארוכה, כשותף לשמירות ארוכות, או כחבר קרוב, כמו באותו לילה קר של '85 בו התכרבלנו, הטרנזיסטור ואני, מתחת לאינספור השכבות, והקשבנו יחד לצלילי הפסנתר של קיט ג'ארט....                             

מכירים את הרגע כשלפתע באמצע שיר חדש, משהו נשמע לכם מוכר? מנגינה קצרה, מקצב תופים, משפט, סולו גיטרה...?  אז זהו, שאתם ממש לא מדמיינים. מוזיקאים נוהגים לשלב דגימות מיצירות ישנות במוזיקה שלהם, ומייצרים  רגעי כבוד קטנים לקולגות מהעבר. 

דמיינו את עצמכם יושבים בזולה על הים, לוגמים בירה קרה או מתפנקים על שיק פירות... איזה מוסיקה מתנגנת ברקע? אצלי בראש זה רגאיי. תמיד רגאיי. כזה שעושה שמח, ולא משנה אם אתם נמצאים בהודו, תאילנד, דרום אמריקה או תל אביב. 

מאז ומעולם אהבתי את הקיבוץ.                                                                                                                                                                            כילד, אהבתי לבקר את המשפחה במשאבי שדה, אהבתי את השבילים המוריקים, את ריח הרפת, המולת חדר האוכל, הבגדים הלא מתחכמים של החברים, ואת האידיאולוגיה השיתופית המצדדת ב"כל אחד כפי יכולתו, ולכל אחד לפי צרכיו". כמה יפה. כמה נאיבי. כל כך מאצ חן בעיני הרעיון הקיבוצי, שאפילו התייצבתי עם חברי לגרעין הנח"ל, לאתגר הקמת קיבוץ חדש , עד שהמציאות לימדה אותנו שיעור כואב לפיו חלומות לא עוברים בירושה....  

הקפה מזמן חרג מקטגוריית המזון, ונכנס ברוב פאר והדר להיכל התרבות של האנושות.                                                                                          במאה השנים האחרונות, הקפה הפך לחלק בלתי נפרד מהיומיום, כמעט של כולנו: אספרסו, מקיאטו, קפוצינו, אמריקנו, לאטה, הפוך, שחור, נס.....  כל אחת והטעם האהוב עליה, כל אחד ודרך ההכנה המועדפת עליו. הערב, אתגבר על הגנים הפולניים שלי ואוותר על כוס התה, לטובת שירי קפה מצויינים 

מראשית הימים, אנחנו חגים סביב השמש במסלול קבוע, וזו בתורה מעניקה לנו חיים. היא מקור האנרגיה, מספקת לנו אור וחום, מחזקת את מערכת החיסון ומאפשרת קיום תהליכי פוטוסינתזה, החיוניים כל כך לחיים על הכדור...  השמש הישנה והטובה שלנו,  לגמרי שווה תוכנית, אז למה שלא נקדיש לה אחת?                                                          

הערב, אנחנו ממשיכים את המסע שלנו לאורך חודשי השנה, וכבר בנובמבר ממתינה לנו קלאסיקה אמיתית...                                                                                                               

"הימים חולפים שנה עוברת, אבל המנגינה לעולם נשארת".                                                                                      נשארת ומשתנה. לא מאוד עמוק, אבל נכון. יש מוסיקה של קיץ, ומוסיקה של חורף. מוסיקה לכל חודש בשנה. כוורת, ברזולוציות מוגזמות, מבקשים "תנו לי בבקשה מוזיקה של בוקר", אבל אנחנו נחלק את השנה לחודשים, נבחר שיר לכל חודש, ונהנה מעוד כמה שירים טובים. 

רגעי ההתאהבות הם בני חלוף.                                                                                                                                                                                לעיתים יצמיחו אהבת אמת, לעיתים האהבה גוועת ומתה. לרב כאבי הפרידה, והכעס על האקס, נשמרים בעמוק בתוככי הלב השבור. במקרים אחרים, סופה של האהבה מוצא את דרכו לרדיו.

אהבה הוא ללא ספק הנושא עליו נכתבו מירב השירים. ובכל זאת, "לא דיברנו עוד על אהבה, ולא ירדנו אל סופה"השאלה "מה זאת אהבה?" העסיקה רבים וטובים לאורך ההיסטוריה, וגם אנחנו נתפנה ללהג אודותיה מעט. ויחד עם זאת, ספק עם גם הערב נצליח לרדת אל סופה...