מדריך מעשי לקריאה ביקורתית

הטלת ספק בגופי התקשורת לא צריכה להוביל להתנזרות, אלא לדרישה לשינוי. משבר האמון הנוכחי הוא נקודת פתיחה מצוינת לכתיבתו של דף חדש בחוזה שלנו עם כלי התקשורת הממוסדים.  מספר תיקונים יחסית פשוטים יכולים להבריא את הענף ולנתץ את קשרי ההון־שלטון־עיתון.

מה יקרה כשניתקל בעובדות שלא מסתדרות עם העמדה שלנו? אנחנו רגילים להתמרמר על כך שאין דבר כזה סיקור עיתונאי אובייקטיבי, אבל מסתבר שגם אנחנו, הקוראים והקוראות, רחוקים מאובייקטיביות טהורה.

נתונים מספקים לעתים חותמת של איכות ושל רצינות, אבל גם עליהם אפשר לעשות מניפולציות. "אם תתעלל מספיק בנתונים, הם יודו בכל דבר", אמר הכלכלן הבריטי רונלד קוז. מלכת המניפולציות היא "הסקר המיוחד". "הקסם בסקרים הוא שלא צריך לשחק עם הנתונים כדי לספר את הסיפור שאנחנו רוצים לספר", אומר החוקר והפסיכולוג הפוליטי חגי אלקיים שלם, "אפשר להתחיל שלב אחד קודם: לשחק עם השאלות".

בסופו של יום, לא הכל זה כסף. למרבית כלי התקשורת יש גם אג’נדה פוליטית שמומלץ לקחת בחשבון. יש גופי תקשורת ליברליים ויש שמרניים. יש יוניים ויש נציים. בדיקה כיצד אירוע מסוים סוּקר ומוּסְגָר בכלי תקשורת שונים, תאפשר לכם לקבל מושג ראשוני על ההטייה של כל אחד מהם.

מרבית כלי התקשורת, חשוב לזכור, הם עסקים. היסטורית, המודל הכלכלי הנפוץ ביותר בין כלי התקשורת נשען על מכירה של שטח פרסום או של זמן פרסום. למעשה, גם כלי תקשורת שעולים כסף, כמו עיתון יומי, נשענים לרוב על הכנסות מפרסומות, ולא על מכירות או על מנויים. בשנים האחרונות, רבים מתקציבי הפרסום שזרמו בעבר לכלי התקשורת נדדו לענקיות הטכנולוגיה, דוגמת "גוגל", "מטא" ו"טיקטוק". המפסידים הישירים הם, כמובן, ארגוני התקשורת המסורתיים. וככל שהם מתרוששים, כך קל יותר לאנשי עסקים עשירים לרכוש אותם.

הנה משהו שלא תשמעו בחדשות: מי שמחזיק בכלי התקשורת המרכזיים בישראל הוא בד בבד גם הבעלים של המפעלים המזהמים ביותר ושל ענקיות תעשיית המזון והשתייה הממותקת. במילים אחרות, לאנשים שעומדים בראש גופי התקשורת יש זיקות עסקיות וקשרים עמוקים עם הטייקונים הגדולים במדינה. אז איך זה משפיע עלינו — הצופים, הקוראות, המאזינים?

בכתבה ב- ynet הוצגו מחקרים שקבעו כי משקאות החלב הממותקים בטעמים "מהווים פתרון תזונתי טוב למרות תוספות הסוכר והשומן, שלמעשה לא הובילו להשמנה". כתבה נוספת באתר הסבירה כי צריכת חלב בילדוּת משפרת את הבריאות בזִקנה. בזמן שהורים חשבו שהם מקבלים עצות לתזונה טובה ממומחים אובייקטיביים, האתר בעצם שימש כצינור עבור בעלי אינטרס — תמורת תשלום. השיטה הזאת נקראת פרסום סמוי. למה סמוי? כי התוכן נראה בדיוק כמו כל כתבה עיתונאית אחרת, אלא שמישהו שילם עליו. לפעמים זה גם נקרא בשם המכובס "תוכן שיווקי". נשמע פחות מאיים, נכון? אלא שמדובר בפרסומת לכל דבר ועניין במסווה של כתבה רגילה. וזה קורה כמעט בכל כלֵי התקשורת. 

חשיבה עצמאית דורשת עבודה קשה. בניגוד לצפייה בסדרה או בסרט, במהלך צריכת החדשות עלינו להפעיל מסננים ולהיות ערניים. זו טרחה לא־קטנה אבל הכרחית. בעזרת הכלים שיינתנו פה תוכלו לזהות מניפולציות, כתבות קנויות ופרסומות סמויות. תגלו איך משקרים לנו דרך גרפים; כיצד לצרוך בבטחה פרשנויות פוליטיות; אילו הטיות עצמיות מערפלות את חוש השיפוט שלנו; ועוד.