פרופ' דן לאור ז"ל, מחבר הביוגרפיה "חיי עגנון", לוקח אותנו למסע מרתק בתחנות חייו של שי" עגנון, גדול סופרי הפרוזה העברית בתקופה המודרנית. האיש שנולד וגדל בעיירה בוצ'אץ' שבמזרח גליציה (כיום אוקראינה) ניחן כבר מגיל צעיר בכישרון נדיר בכתיבה. בשנת 1908, והוא עלם בן עשרים – עזב עגנון את עירו ואת ארצו ועלה לארץ ישראל, כשהוא בוחר להתמקם ביפו, שהייתה אז בירת היישוב החדש. לאחר מכן נסע לגרמניה לראות עולם, כששהותו שם נמשכת למעלה מעשור. בתקופה זו נחשף לעולם המודרני, למד להכיר מקרוב את יהדות גרמניה וגם רכש לו בקיאות בספרות האירופית. בשנת 1924 נשרף ביתו של עגנון בבאד הומבורג שליד פרנקפורט, ועד מהרה מצא עגנון את עצמו בחזרה בארץ ישראל, הפעם בירושלים, שבה אימץ מחדש אורח חיים דתי. במשך ארבעים שנה ישב עגנון בירושלים, רוב הזמן בביתו שבשכונת תלפיות (כיום "בית עגנון") וכתב את מיטב יצירותיו, בכללן הרומנים "סיפור פשוט", "אורח נטה ללון" ו"תמול שלשום", וסיפורים קצרים בלתי נשכחים כמו "בדמי ימיה" ו"האדונית והרוכל". אל הבית הזה מגיעה באוקטובר 1966 הידיעה כי עגנון זכה בפרס נובל לספרות לאותה שנה, ובכך היה לסופר העברי הראשון הזוכה בהכרה כלל-עולמית.