פרק 24: הסיפור שלא סופר על ימי הגדולה האחרונים של ממלכת ישראל בימיו של ירבעם השני

ירבעם השני היה מגדולי המלכים שמלכו בישראל, ובימיו הגיעה הממלכה, בפעם האחרונה בתולדותיה, לשיא התפשטותה ועושרה, וזאת, בסה"כ, דור אחד קודם להתרסקות המהירה שלה, החורבן והגלות. בימי שלטונו הארוכים של ירבעם (786 – 746 לפנה"ס) השתנתה המערכת הבינלאומית בצורה מפתיעה ובלתי צפויה, שאפשרה לממלכת ישראל מרחב פעולה חסר תקדים. חולשתה הגדולה של ארם דמשק, ביחד עם ההיעלמות האשורית מהמרחב לאורך שנים ארוכות, אפשרו לממלכת ישראל להתפשט צפונה, ואף לכבוש את דמשק עצמה. לשיא כוחה הגיעה ישראל לקראת אמצע שנות מלכותו של ירבעם השני, לאחר המסע האשורי לדמשק, ולמרות שאין על כך מידע כלשהו, אפשר אף להניח שהתחזקותה של ממלכת ישראל נתמכה על ידי האשורים והתאימה לאינטרסים שלהם. גם מהצד של התרבות החומרית ניכר שימי מלכותו של ירבעם השני היו תקופה של פריחה, בנייה ושגשוג בכל רחבי הממלכה. למרות שמלך פרק זמן ארוך יותר מכל מלכי ישראל האחרים, למרות הכיבושים רחבי ההיקף ולמרות השגשוג שהתרחש בימיו, התיאורים המקראיים על אודות ירבעם השני קצרים מאוד, דלים בפרטים, וכוללים בעיקר הסברים של ההיסטוריוגרפים המקראיים לעצמם ולקהל היעד שלהם בירושלים, איך זכה ירבעם להצלחה כזו גדולה למרות שהוגדר כמלך חוטא. בפרק זה אציע שגם על ירבעם השני היה להיסטוריוגרף המקראי מקור מידע שכלל סיפורים נבואיים, ובמקרה זה היה זה ספר עמוס, שבו נמצאים כל הפרטים שסופרו על ימי ירבעם בספר מלכים ועוד פרטים רבים נוספים.