בעקבות פרסום בית הדין הבינ״ל לצדק בהאג את החלטתו בנוגע לטענת דרום אפריקה כי ישראל מבצעת רצח עם בעזה: דחיית הבקשה לסעד ביניים שיקרא להפסקת הלחימה, לצד צווי ביניים לישראל להבטיח כי לא מבוצעים מעשים של רצח עם, כולל הסתה לרצח עם, להקל על הכנסת סיוע הומניטרי, וכן לדווח מדי חודש על פעילותה בעזה, חוקרות המכון אל"מ (מיל') עו"ד פנינה שרביט ברוך וד"ר תמי קנר מנתחות את הסוגיות המשפטיות העולות מן ההחלטה. האם ההחלטה מאמצת את הנרטיב הפלסטיני? על אילו מקורות הסתמכו השופטים ומה הבעייתיות בהם? מדוע המציאות הלחימתית בעזה בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר כלל לא קיבלה התייחסות בדיון? מה ההשלכות המשפטיות עבור ישראל? ומה ההמלצות להמשך ההתמודדות עם ההתדיינות המשפטית בנושא והשלכותיה, במישור הצבאי ובמישור המדיני?