הזדמנויות בערוץ אנלוגי בעולם דיגיטלי

פעם בארצנו הקטנטונת בטלוויזיה היה רק ערוץ אחד, ברדיו היו תחנות רדיו ממלכתיות (קול ישראל וגל"צ) והיו כמה עיתונים בתפוצה ארצית. הרייטינג ונתח השוק של כל אחת מהמדיות היה עצום! הרדיו והטלוויזיה נחשבו ל"מדורות השבט" ששידרו לקהל לכאורה שבוי מבחר דל של תכנים שנבחרו עבורנו בקפידה על ידי שומרי סף. בשנות התשעים הצטרפו ערוצי טלוויזיה משודרים נוספים וטלוויזיה בכבלים. לתחנות הרדיו הממלכתיות הצטרפו תחנות רדיו אזוריות פרטיות. העיתונות הכתובה דווקא סבלה ועיתונים נסגרו אך נפתחו אחרים (דוגמת "ישראל היום"). לאורך כל השנים אתגרי השיווק היו ונותרו "המלחמה" על תשומת הלב של הלקוח ולהניע אותו לפעולה בעקבות מאמצי השיווק. אלא שאתגרים אלה הופכים להיות קשים ככל שחולפות השנים ולא רק ביכולת לזכות בשברירי תשומת לב של לקוחות אלא גם בנגישות ללקוחות וקהלי מטרה. הימים בהם מדינה שלמה התיישבה מול הטלוויזיה כדי לצפות במשדר, תכנית או סרט כמעט חלפו מהעולם. גם פצצות הרייטינג העכשוויות אינן מתקרבות לרייטינג של פעם. במלחמה על תשומת הלב ישנו ערוץ פנוי, שאף משווק לא משתמש בו כיום. אולי כי הוא נחשב למיושן ולא סקסי, אולי כי המעבר לדיגיטל ייתר לכאורה את הצורך "לגעת" פיזית בקהל הלקוחות, אולי כי זה ערוץ פרמיום יקר. אולי במקום להצטופף עם כולם ולהילחם עד זוב דם באוקיינוס אדום על לקוחות ותשומת ליבם, יש אוקיינוס כחול שמחכה שמשווקים יגלו אותו מחדש ויחזירו אותו לאופנה, קצת כפי שקרה עם תקליט הוויניל. למאמר המלאSee omnystudio.com/listener for privacy information.